אמבר עיוורת ולסבית: "דווקא בקהילה אין קבלת האחר"

כשאמבר גולט (42) נולדה, גילו שיש לה מוטציה גנטית נדירה שגרמה לעיוורון מוחלט בעיניה. "עם השנים למדתי לחיות עם העיוורון ולא לראות בו כישלון או מגבלה", היא מספרת.

הצורך להתגבר על המכשולים ולעשות כל מה שתרצה הביא אותה לעסוק בספורט חתירת הקיאקים. "אנחנו חותרים בזוגות אז תמיד בן הזוג יכול לכוון אותי, אבל אפשר להבין משמיעה ומהתנהגות של הקיאק עצמו, גם בלי לראות אותו", היא מסבירה.

להתמודד עם אתגר הזהות המינית

בנערותה בנוסף להתבגרות עם העיוורון, היא התמודדה גם עם שאלות של זהות מינית. "מגיל קטן התמודדתי עם אהבה ומשיכה לנשים ולא ידעתי איך לספר זאת למשפחה ולחברים על אף שזה ליווה אותי כבר מגיל 8, אבל חשבתי שאולי זה מצב שיחלוף אחרי גיל ההתבגרות", היא מודה.

"גיל ההתבגרות היה תקופה קשה בחיי", היא אומרת. "גם לא לראות וגם להתמודד עם אתגר של מי אתה, ומה אתה אוהב, ואת מי אתה אוהב? ידעתי שהחברה לא תפרגן כשהם יידעו שאני גם עם עוורון וגם אוהבת נשים זה לא יהווה כרטיס כניסה להרבה מקומות אם נגיד את זה בלשון המעטה".

"בגיל 20, עשיתי את הצעד המשמעותי ויצאתי מהארון. הייתי צריכה לעבור תהליך קבלה עצמי. היום כמובן שאני משלימה עם המשיכה והאהבה שלי לנשים. אני חושבת שמי שלא שלמה עם זה, זה דווקא החברה שלנו, המיתוסים והסטראוטיפים הם אלו שיוצרים את ההרתעה. כשאתה מגיע מעמדה של מיעוט אז הקבלה היא מועטה יותר".

ואיך הסביבה קיבלה את זה?

"היו תגובות מעורבות. יש את האנשים שמקבלים וזה לא בעיה בשבילם והם רואים את האדם בהיותו אדם ולא משנה מה התוויות שאנשים שמים עליו ויש אנשים שמאוד נרתעים אבל האמת שבעיקר מהעיוורון ולא מהיותי אוהבת נשים וזה קצת מצחיק אותי אבל אני תמיד ידעתי שמי שלא מתמודד עם זה זו בעיה שלו".

אמבר גולט. הייתי צריכה לעבור תהליך קבלה עצמי

"התוויות ששמים עלינו לא מגדירות אותנו"

היא מעידה על עצמה שהיא קשורה מאוד לבעלי חיים ונעזרת בכלב נחייה ביום יום. "לא סתם יש לי כלב נחייה, תמיד אהבתי בעלי חיים. אני שומעת בחדות את קולות הציפורים ומבינה את שפתם, בעברי אף שחיתי עם דולפינים וחקרתי את התקשורת הקולית שלהם".

בנוסף לאהבת בעלי חיים גולט אוהבת את הים. היא למדה, כאמור, לחתור בקיאקים והצטרפה לצוותי מפרשיות. "גרתי באילת די הרבה שנים ואני אוהבת גם להשיט סירות מנוע כמובן בסיוע אנשים אחרים".

בימים אלו גולט מטפלת באנשים ובבעלי חיים באמצעות ריפוי אנרגטי, היא גם מרבה לטייל בארץ ואוהבת גם לשיר ולנגן. היום, היא יכולה לומר בפה מלא כי היא השלימה עם כל מה שהיא, "התוויות ששמים עלינו לא מגדירות אותנו", היא אומרת. "מגיל צעיר ידעתי שאעשה את הטוב ביותר עם מה שאני ועם המתנות שניתנו לי ועד היום אני רואה את הטוב ביותר מכל מצב ואתגר בחיים".

"מהניסיון שלי, החברה הלהט"בית לא כל כך מקבלת מיעוטים בתוכה. אולי זה משתנה בשנים האחרונות אבל המגמה הכללית היא שזה קשה לקבל את המיעוטים בתוכך כמו שלא מקבלים בעלי מוגבלויות במקומות אחרים בחברה ואני מקווה שלאט לאט תהיה יותר סובלנות.

"אני לא צריכה לצעוד במצעד כדי להרגיש גאה, אני גאה באמת כל יום מחדש. האבסורד הוא, שלקהילה עצמה קשה לפעמים "לעכל" את השונה. אני גם אישה עם עיוורון וגם נמשכת למין הנשי, אז מבחינתם זה מורכב לספוג זאת.

"הקהילה רוצה שיקבלו אותה בחברה אבל היא בעצמה מתקשה לקבל את השונה ממנה. הקושי מולם לא הרתיע, גם כשלא קיבלו אותי, תמיד הרגשתי שייכת. זו הסיבה שבחרתי ללמוד ריפוי אנרגטי והובלת שינוי חברתי. אני שואפת שהחברה תהיה יותר מקבלת, יותר תומכת ושלכולנו יהיה יותר קל יחד. אני שואפת להוביל שינוי משמעותי בחברה".

ואיך העיוורון השפיע על מערכות יחסים עם בנות זוג?

היו נשים שנרתעו מזה וכבר בטלפון ניתקו את השיחה כששמעו שאני לא רואה והיו כאלו שהתחלנו לצאת ותפסו רגליים קרות שראו שאני עושה דברים אחרת כשפתאום צריך ללכת איתי יד ביד ברחוב למשל. אבל היו לי גם מערכות יחסים טובות ואני מאמינה שיהיו עוד בעתיד".