עצים המוריקים, הכרמים האינסופיים, המפרצים שמהם מציצים האגמים התכולים של צפון איטליה, אפילו השקט היחסי במהלך ה"יורוקאמפ", מחנה הצעירים בעיר הציורית טרוויזו, שאליו הגיע דיוויד בלאט ביום שישי שעבר – כל אלה אינם משככים את כאבי הפיטורים של המאמן הישראלי הראשון באן־בי־איי.

בדיוק לפני שנה, בלאט היה על גג העולם. למרות הספקנות שהפגינה כלפיו בתחילה התקשורת האמריקאית ולמרות הדיווחים על יחסים מתוחים בינו ובין הכוכב הגדול של הכדורסל האמריקאי, לברון ג'יימס, הוא הוליך את קליבלנד קאבלירס עד לגמר הליגה הטובה בעולם. אלא שבינואר האחרון, כשהוא מציג את המאזן הטוב ביותר באזור המזרח, קיבל מהם בלאט הודעת פיטורים מפתיעה.

בלאט מוכר כוורקוהוליק, ולכן התקשה להעביר את הזמן שחלף מאז. "היה לי קשה", הוא אומר בגילוי לב בראיון מיוחד. "לא הייתה לי עבודה. רציתי לנוח ולא הצליח לי. האמת, לא נחתי טוב, אני לא רגיל לזה. היה לי קשה עם הסיטואציה ולא היה לי טוב. מצד שני, הייתי צריך את המרחק הזה. 23 שנה אני בפנים, אז אולי באיזשהו מקום עשה לי טוב להתרחק מהכדורסל".

ארדואן. "עד לפני כמה שנים היו יחסים מדהימים בין טורקיה לישראל. קירוב בין העמים יותר חשוב מכדורסל, ואני יכול לעשות את זה | צילום: איי.פי

עשית חשבון נפש בתקופה הזו?

"אני אחד שעושה חשבון נפש כל יום — מסיק דברים, מיישם מהר ושומר אותם לעצמי. בתור מאמן ואדם אתה צריך להסתכל קודם כל על עצמך, לראות איפה אתה בונה ואיפה אתה הורס".

עד לפני חודשיים, בלאט עדיין חלם להמשיך לעונה נוספת באן־בי־איי, אבל סדרת ראיונות במספר קבוצות בליגה לא סידרה לו שם עוד ג'וב. החודש חתם בקבוצת דרושפאקה הטורקית, כוח עולה בכדורסל האירופי אבל עדיין צנועה במונחים אירופיים, תמורת משכורת חלומית של 3.4 מיליון יורו לשנתיים. בנוסף לכך התמנה ליועץ נבחרת קנדה, המתכוננת לטורניר הקדם־אולימפי שייפתח בחודש הבא, בניסיון לקבל את הכרטיס לריו.

בלאט העביר את הימים האחרונים בטרוויזו הירוקה בחיפוש אחרי כישרונות גדולים מאירופה שהגיעו למחנה באיטליה, בתקווה שימצא שם שחקני חיזוק לקבוצתו החדשה. משם הוא ימשיך לקנדה, ובה יעבוד עם אגדת האן־בי־איי סטיב נאש, שמכהן כמנהל המקצועי של הנבחרת המקומית. המתח והלחץ שלו בשנה שעברה היו השבוע מנת חלקם של סטיב קר, מאמן גולדן־סטייט, כבר עכשיו אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה, ושל טיירון לו, המאמן הנוכחי של קליבלנד, שהתייצבו למשחקי סדרת הגמר. בלאט לא צפה בניצחון של קליבלנד בלילה שבין שני לשלישי, השבוע, כמו שלא צפה בכל משחקי הפלייאוף השנה. "אספר לך את האמת", הוא אומר. "היה לי קשה להסתכל על המשחקים האלו, לא יכול לראות את סדרת הגמר, אני פשוט לא רואה את המשחקים".

אז איך אתה מתעדכן?

"אני רואה בבוקר את התוצאות באינטרנט וזהו, אבל לא רואה את המשחקים. קשה לי לראות את זה".

הגעת בשנה שעברה עד לגמר, עם מאזן מעולה. למה הקאבס בחרו להיפרד ממך?

"לא יודע, ימים יגידו. אין שום סיבה שאני יכול אפילו לחשוב עליה. אני לא יודע על בסיס מה החליטו שלא אמשיך".

לא קיבלת הסברים? 

"באמת שעד עכשיו אני לא יודע. אולי מבחינתם, כשהם חשבו קדימה, לא הייתי האדם שהם ראו כמי שצריך להוביל את המערכת. לפעמים אתה צריך לבלוע את זה ולהמשיך הלאה. זה מה שאני עשיתי".

אבל בכל זאת, מדובר באחד הג'ובים הכי יוקרתיים בעולם הכדורסל ואולי בספורט בכלל.

"כאב לי מאוד. זה הפתיע אותי, לא הרגשתי עם זה טוב, אבל ממשיכים. יש אכזבות בחיים, השאלה מה אתה עושה אם אתה מקבל מכה".

וזו הייתה המכה הכי גדולה שקיבלת בקריירה?

"אמרתי, 'אם אתה מקבל מכה'. אני יכול להגיד לך, שהלוואי על כולם קריירה כמו שלי. אני מאחל לכל המאמנים קריירה כמו שלי, עם ההישגים ועם האכזבות, כי זה מה שעושה אותך".

קליבלנד

בלאט, 57, גדל בעיירה פרמינגהאם שבאזור בוסטון ושיחק כדורסל באוניברסיטת פרינסטון, שם למד ספרות אנגלית. ב־1981, אחרי ששיחק בישראל במסגרת המכביה עם נבחרת ארה"ב, עלה ארצה והמשיך כאן במרץ עם הכדורסל. בין השאר שיחק במכבי חיפה, הפועל ירושלים, הפועל גליל עליון ומכבי חדרה. לפני 23 שנה החל בקריירת האימון שלו והפך למאמן הישראלי המצליח ביותר. הוא זכה בחמש אליפויות ושישה גביעי מדינה בארץ ואימן גם באירופה: עם דינמו סנט־פטרסבורג זכה ביורוצ'לנג', עם בנטון טרוויזו זכה באליפות ובגביע באיטליה, וכן אימן את אפס פילזן, דינמו מוסקבה ואריס סלוניקי. בלאט גם אימן בנבחרת ישראל והיה המאמן הראשי של נבחרת רוסיה (מדליות זהב וארד באליפות אירופה ב־2007 וב־2011 ומדליית ארד באולימפיאדת לונדון). לפני שנתיים עזב את ישראל, כשלפני כן זכה עם מכבי תל־אביב ביורוליג.

על גיא גודס: "גודס לא היה צריך ללכת בשום פנים ואופן במהלך העונה. מכבי היו צריכים להיות יותר סבלניים" | צילום: עוז מועלם

בשנה וחצי שבהן אימנת בליגה הטובה בעולם הצלחת לא לתת לרגשות להציף אותך, או שהרגשת כמו בחלום?

"הייתי בהרבה חלומות בחיים שלי, המזל שהייתי בהם תמיד ער".

אתה חושב שהיכולות שלך היו מאפשרות לך להמשיך שם כמאמן ראשי?

"בטח שיכולתי לאמן באן־בי־איי גם בעונה הבאה. אל תשכח שניצחנו ביותר מ־65 אחוז מהמשחקים שאני אימנתי בליגה הזו. אני יכול להיות מאמן ראשי באן־בי־איי".

לשם כך עשה בלאט סבב ראיונות בחודשים האחרונים, בין השאר בניו־יורק ניקס (שבחרה את ג'ף הורנסק), ביוסטון רוקטס (שמינתה את מייק ד'אנטוני) ובטורונטו ראפטורס (שהאריכה את החוזה של דוויין קייסי).

מה הסיבה שבגללה לא תאמן בעונה הבאה באן־בי־איי?

"זה עניין של עיתוי. לפעמים מאמנים מעולים יושבים בחוץ. שלושה־ארבעה מאמנים התקבלו השנה אחרי שישבו בחוץ, ומדובר במאמנים איכותיים מאוד. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. הם ישבו בחוץ וחזרו למעגל האן־בי־איי".

מה עוד היה חסר לך כדי לקבל את המשרה? קשרים?

"כנראה בעונה הזאת מקבלי ההחלטות לא חשבו שאני האדם המתאים, אבל זה לא אומר שזה לא יקרה אף פעם. יש רק 30 משרות באן־בי־איי לכל המאמנים בעולם, זה אחוז קטן מאוד".

על ניקולה וויצ'יץ': "לבוא ולזרוק בוץ על אדם אחד זה לא הגיוני בכלל. אני יכול להבטיח לך שוויצ'יץ' לא לקח שום החלטה על דעת עצמו" | צילום: ראובן שוורץ

אתה חושב שחלק מהביקורות נגדך נבעו מכך שאתה ישראלי?

"לא קונה את זה. אני לא חושב שישראלי, או כל אדם, צריך לחשוב או להרגיש ככה. אתה שווה מה שאתה שווה, מגיע לאן שאתה מגיע לא בגלל הפספורט שלך, לטוב ולרע".

חשבת להיות עוזר מאמן באן־בי־איי?

"היו לי אופציות כאלו ולא אחת, אבל לא רציתי. העדפתי להמשיך להתנהל בתפקיד שאני רגיל אליו. אולי יום אחד זה יגיע, אבל מבחינתי לא בשלב הזה של הקריירה".

דרושפאקה באחד ממשחקיה נגד מכבי תל־אביב. "מאוד ירגש אותי לשחק מולם" | צילום: אי.פי.איי

לעבור מקבוצה שלקחת עד לגמר האן־בי־איי, לקבוצה קטנה בטורקיה, זה שינוי מאוד קיצוני. ברכבת ההרים שחווית בשנה וחצי האחרונות, חשבת שמשהו כזה יקרה לך?

"בשבילי, להיות ברמה הגבוהה ביותר באירופה זו לא ירידה. לא בהרגשה ולא במחשבה. אני מעדיף להיות מספר אחת באירופה לעומת מה שהיה לי ביד, מספר שתיים באן־בי־איי".

חלום האן־בי־איי הסתיים מבחינתך?

"אני לא צריך לחלום, כי כבר הייתי שם. אם אתה שואל אותי על העתיד שלי באן־בי־איי, אז אני לא חושב על זה יותר מדי. הגעתי למקום חדש ומצוין, כזה שנתן בי אמון ומאפשר לי להגשים את האמביציות והמטרות שלי בצורה הטובה ביותר. אני מקווה שעוד אחזור לאן־בי־איי, אבל אם לא, לא אצטער, כי הייתי שם".

השנה וחצי שלך בקליבלנד הפכו אותך למאמן טוב יותר?

"נראה. בטוח שלמדתי הרבה, השאלה אם אוכל ליישם את זה באירופה".

מאמן באן־בי־איי צריך לדעת לנהל, להיות סדרן עבודה. אולי קפצת לשם מהר מדי ממכבי תל־אביב?

"האמינו בי, אבל עובדה שבסופו של דבר החליטו להפסיק את העבודה שלי שם".

היה כבר מאמן שעשה קפיצת ענק כזו. אברם גרנט כמאמן צ'לסי הגיע בשנתו הראשונה לגמר ליגת האלופות והפסיד בפנדלים למנצ'סטר יונייטד. גם במקרה שלו לא הייתה המשכיות.

"זה בהחלט האן־בי־איי של הכדורגל. זה גם דבר שאתה צריך לבנות, השאלה אם אתה שורד מספיק זמן בשביל להיבנות. זה לא עניין פשוט. מצד שני, אם יש לך את ההזדמנות ואתה מצליח בה, זה מקפיץ אותך קדימה. זה הביזנס, עסק תחרותי. מעטים יכולים להגיע למעמד כזה, וזה שווה משהו".

באן־בי־איי הכל מתנהל ללא סנטימנטים, ביזנס נטו?

"סנטימנטים זו לא מילה מוכרת בספורט מקצועני תחרותי, בטח שלא ברמות הגבוהות".

בלאט עם הקאבס על הפרקט. "לא נכשלתי בעבודה שלי, נכשלתי בלשמור על העבודה שלי" | צילום: אי.פי.איי

כשבלאט הגיע לאמן את קליבלנד, הוא עדיין לא ידע שלברון ג'יימס הכדורסלן הכי טוב באן־בי־איי בעשור האחרון, יגיע לקבוצה וגם יתפוס פיקוד מאחורי הקלעים. ג'יימס, שהתחיל את הקריירה באן־בי־איי בקליבלנד וחזר אליה ממיאמי כמשיח, ושכרו בקבוצה גבוה מ־02 מיליון דולר), הפך למכשול אנושי עבור בלאט. כמעט בכל מקום שבו לברון שיחק, הוא היה גדול מכל אדם אחר לידו, כולל מרבית המאמנים. באופן טבעי, בלאט, הטירון באן־בי־איי, התקשה להתמודד כשעמד לראשונה מול אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל.

איך זה להתמודד עם שחקן כמו לברון? הוא גדול מהמשחק?

"לברון שחקן יוצא מן הכלל. עם כל הכישרון שלו, הוא יודע לעבוד כדי להישאר במקום שבו הוא נמצא, להגיע לאן שהוא רוצה ולהילחם על שלו. יש לו המון קבלות, ואי־אפשר להתעלם מההישגים שלו. הוא בהחלט אחד שהרוויח ומרוויח את המעמד שלו באן־בי־איי ובעולם הספורט כולו, ועושה עם זה הכי הרבה שאפשר אולי".

איך זה לאמן כוכב כזה, שחקן שרוצה להיות מעורב בכל דבר, כולל בדברים שבקבוצות אחרות לא מקובל לערב בהם שחקנים?

"צריך ללמוד לעבוד עם אנשים כמוהו, לא לנהל אותם".

זה אפשרי?

"גם זה לוקח זמן".

בדיעבד, היית עושה דברים אחרת איתו? היית פחות נחמד, או שאולי היית מעמיד אותו יותר במקום?

"היו הרבה דברים שהייתי עושה אחרת, גם איתו. כן, בהחלט".

התחושה הייתה שקליבלנד הניחה אותך ואת לברון על כפות המאזניים ובחרה בו.

"במציאות של עולם האן־בי־איי ושל הקבוצה הזו, אין ספק שלברון הוא המרכז. הוא אבן היסוד של המועדון, של הקבוצה. ודאי שלו יש הכי הרבה קרדיט והשפעה, וגם הכי הרבה קבלות. תשמע, הוא שם את הקבוצה הזו על המפה. אין ספק שלברון היה חשוב למערכת יותר ממני".

על לברון ג'יימס: "ודאי שלו יש הכי הרבה קרדיט. אין ספק שלברון היה חשוב למערכת יותר ממני | צילום: איי.אף.פי

אבל איפה אתה היית בנוסחה הזאת? הרי לקחת את קליבלנד הכי גבוה, לא נכשלת.

"לא נכשלתי בעבודה שלי, נכשלתי בלשמור על העבודה שלי".

מי שמונה במקום בלאט היה עוזרו טיירון לו, שמקורב מאוד ללברון. "היחסים שלי איתו הם בסדר גמור, בדיוק כמו שהיו לי עם כל הצוות שלי. הוא לא בגד בי. אני אחד שיודע תמיד לחשוב קדימה ולעשות את ההפרדה".

אחרי הפיטורים שלך מהקבוצה שהפכה ל"קבוצה של המדינה", נראה שרוב הישראלים החזיקו אצבעות לגולדן־סטייט בסדרת הגמר.

(מחייך) "אני לא בטוח שזה נכון, אבל מצד שני, אני יודע שהרבה חושבים כך".

עם יד על הלב, גם אתה הפכת בעונה הזאת לאוהד של גולדן־סטייט?

"אני לא מחזיק אצבעות לגולדן־סטייט ולא לקליבלנד, פשוט ניתקתי את עצמי ולא חשבתי על זה. יש לי בקליבלנד הרבה חברים שעבדתי איתם יום־יום. כרגע אני מחזיק אצבעות רק לדרושפאקה".

דרושפאקה

הקבוצה הטורקית דרושפאקה (ראו מסגרת) הקציבה כ־30 מיליון יורו לעונה הבאה, התקציב השני בגודלו ביבשת, אחרי אלופת אירופה, צסק"א מוסקבה. בלאט עצמו יהפוך למאמן עם השכר השני בגובהו באירופה, כשרק הסרבי ז'ליקו אוברדוביץ', שמאמן מועדון טורקי אחר, פנרבחצ'ה־אולקר, יקבל שכר גבוה ממנו.

איך פתאום הגעת לדרושפאקה?

"לא פתאום. במארס חזרתי לחודש לארץ, וב־1 באפריל חזרתי לארה"ב לראיונות למשרה באן־בי־איי. בדרך חזרה הוזמנתי לפגישה על ידי דמירל ואיברהים קוטלאי, שני אנשים שאני מכיר שנים ארוכות והם בעלי תפקיד במועדון הטורקי. הם הזמינו אותי לבוא ולדבר איתם בלי שום מחויבות. מובן שכשישבתי איתם, אמרתי להם שאני עומד לעבור תהליך באן־בי־איי ואם יסתדר, זו ההעדפה שלי. ישבתי גם עם הבעלים של הקבוצה, פרט שהינק, שהוא איש מרשים ולבבי, וכששמעתי על החזון והמטרות שלהם הגעתי למסקנה שהם אופציה מאוד טובה. היו לי גם שיחות עם קבוצות משמעותיות באירופה, שלא אציין את שמן כי זה לא במקום, והגעתי למסקנה שבשבילי דרושפאקה זה המקום הטוב ביותר להיות בו".

זו קבוצה קטנה שצומחת בשנים האחרונות להיות כוח באירופה.

"בדיוק ככה. קבוצה בתחילת הדרך עם יומרות ואמביציה להיות משמעותית וגורם אמיתי ביורוליג. קבוצה שבשנה הראשונה שלה הגיעה לתוצאות מאוד יפות, ויש בה בסיס של כמה שחקנים טובים וכמה זרים טובים. קבוצה שיכולה להמשיך לבנות את עצמה ולהתקדם, וזה גם דבר שנצטרך לעשות, כי בשנה הקרובה היורוליג הולך להיות החזק אי פעם".

הגעת מהטופ של הטופ. למה אתה לא מאמן למשל בריאל מדריד או ברצלונה, שמות גדולים יותר מדרושפאקה?

"אם הזכרת את השמות האלו, אז ריאל מדריד וברצלונה משחקות בפלייאוף של הליגה הספרדית – הן לא מדברות עכשיו עם מאמנים, כך שזה לפעמים גם עניין של עיתוי. אני לא יכול להבטיח שהן היו מעדיפות אותי על פני מישהו אחר, או אם בכלל אני הייתי מעדיף אותן. בעיתוי שבו חתמתי בטורקיה, זה לא היה פקטור".

דרושפאקה זה טופ באירופה, מבחינתך?

"מה זאת אומרת טופ? לא אגיד דבר כזה. הגעתי למקום הטוב ביותר בשבילי כרגע, ואני מקווה לעזור לה להגיע לטופ, וזה לא יקרה ביום אחד".

הכסף הגדול היה פקטור משמעותי?

"בעבר התקבלו אצלי החלטות שהיו קשורות בראש ובראשונה בכסף, וזה לא עשה לי טוב. זה היה שיעור בחיים כדי לא לעשות את זה שוב. מבחינתי, הכסף לא צריך להוביל, הוא צריך לעקוב".

על המצב בטורקיה: "אני לא מפחד וזה לא מרתיע אותי. הרי היום הטרור מגיע לכל מקום" | צילום: איי.פי

כבר אימנת בעבר בטורקיה, אבל זו הייתה תקופה שונה לחלוטין ביחסים בין המדינות. האם אתה מפחד, או שיש משהו מרתיע בלאמן מול אוהדים שלא ממש מחבבים את ישראל, במדינה עם גל אנטישמיות ברור, שיש בה גם תאי דאעש רבים?

"אני לא מפחד וזה לא מרתיע אותי. זה בדיוק כמו שמאמן טורקי יבוא לאמן בישראל. ספורט זו אחת הדרכים הטובות ביותר לאחד בין אנשים. אני כבר מחכה להתחיל ולאמן בליגה התחרותית והמרגשת של טורקיה. כישראלי־בינלאומי, אמריקאי, הייעוד שלי הוא להיות דוגמה וגשר לשיפור היחסים בין האנשים והמדינות. עד לפני כמה שנים היו יחסים מדהימים בין טורקיה לישראל, והקשר בין שתי המדינות האלה חשוב לכל האזור. טורקיה היא מעצמה באזור מרכזי חשוב ואסטרטגי, בתקווה שגם יהיה הומני. כשאימנתי בטורקיה נהניתי מכל רגע, אני יודע שהעם עצמו אוהב את ישראל".

אף פעם לא נתקלת שם באנטישמיות?

"מעולם לא. תמיד מדדו אותי כאדם, ולא באזרחות שלי. לא נתקלתי מעולם בחרמות, בעוינות כלפיי או באנטישמיות, בשום מגרש כדורסל שאליו הגעתי, גם לא בארה"ב כמובן".

בסוף עוד תעשה מה שראשי המדינה פה לא הצליחו: להקים גשר אל ארדואן.

"למה לא? קירוב בין העמים יותר חשוב מכדורסל, ואני יכול לעשות את זה".

מכבי תל־אביב

ויש עוד סיבה לכך שבלאט העדיף את טורקיה: רצונו להיות הבוס המקצועי המכריע במועדון. במכבי תל־אביב, ביתו הוותיק, מעמד המאמנים בשנים האחרונות חלש יחסית. כמו שהעיד גיא גודס, שפוטר העונה מהמועדון: במכבי המאמן הוא לפעמים בחזקת ממליץ, אבל הרבה מההחלטות מתקבלות בהנהלה, שמונה לא מעט גורמים. בלאט הכיר את זה מקרוב. במהלך העונה, שבסופה זכה עם מכבי ביורוליג במילאנו, הוא שמע לא פעם אחרי הפסד ליגה כי הוא עלול למצוא את עצמו מפוטר. בלאט: "בטורקיה רציתי קודם אתגר, מערכת שאני יכול להשפיע בה, לתרום לה הכי הרבה מכל הבחינות, מערכת שבה אני יכול לעבוד עם מעט אנשים ולהגיע למסקנות ולהחלטות בצורה הכי ברורה ועניינית".

בלאט עקב באכפתיות ובכאב אחר הקריסה של מכבי תל־אביב, שלראשונה זה יובל איבדה שני תוארי אליפות רצופים.

אם בחרת לחזור לאירופה, למה לא הגעת לאמן את מכבי תל־אביב?

"דיברנו על העיתוי, שבמקרה הזה לא היה נכון מכמה בחינות, ולכן זה לא יצא. במכבי הייתי, ונשארתי נאמן לה. אני מרגיש חלק מהמשפחה הזו ואני חושב שהיא חלק ממני, אז לא קרה שום דבר. מכבי מצאו מאמן מצוין, את ארז אדלשטיין, והיא בדרך להיבנות בצורה טובה, חזקה ונכונה יותר. איתי או בלעדיי, מכבי זה מועדון חזק ומפואר שמוערך בכל מקום".

מכבי בכלל הציעו לך לחזור?

"לא היה ביני לבין מכבי כל משא ומתן".

כואב לך על מה שקורה שם עכשיו?

"עברו על המועדון הזה, ועל אנשים שיקרים לי, שנתיים לא פשוטות. אני מאמין שהם עוד יחזרו לעצמם עם החלטות נכונות וכיוון קצת שונה. זה חייב לקרות".

למשל?

"גיא גודס לא היה צריך ללכת בשום פנים ואופן במהלך העונה. הם היו צריכים להיות יותר סבלניים, כמו בעונה האחרונה שלי שם, שבסיומה זכינו ביורוליג. היו החלטות לא הכי נכונות לגבי הגעות שחקנים, אבל אני יושב בצד ומסתכל. בכלל, אני מבין שזה די פופולרי שכל מיני אנשים שקשורים למערכת, או שהיו קשורים אליה, מביעים את דעתם. את המעט שהיה לי להגיד על המצב אמרתי, ולא צריך להגיד יותר מדי. אני גם הולך לשחק נגדם, אז בטח ובטח שלא צריך לדבר".

אתה בקשר עם מישהו מהנהלת מכבי?

"ודאי. זה לא קשר יומיומי, אבל אני ביחסים מצוינים איתם, אפילו חברות".

ארז אדלשטיין אמר בעבר שלא יאמן את מכבי. הוא אמוציונלי מאוד. אתה יכול לתת לו טיפ מנצח לקראת הכניסה לתפקיד המאמן?

"היום הוא קולגה, והוא עומד להיות יריב בשנים הקרובות. מה שאני יכול לייעץ לו אגיד לו בארבע עיניים, אם הוא ישאל אותי. עזרתי לכל מאמן של מכבי ששאל אותי. היו כאלו ששאלו והיו כאלו שלא. אני מאחל לו בהצלחה ובאמת חושב שארז ראוי לתפקיד מאמן מכבי תל־אביב".

אחרי הכישלון עם הקרואטי ז'אן טבק, מכבי חזרה למאמן ישראלי.

"המערכת של מכבי מאוד מיוחדת. במבט היסטורי, מאז רודי ד'אמיקו לא היה מאמן זר שנקלט והיה לו קל להסתגל לכל המשחק שמסביב, למכבי. אני חושב שלמאמן ישראלי פשוט קל יותר להסתגל למערכת, ויותר קל למערכת להסתגל אליו. אני בכלל חושב שמאמנים ישראלים הם מהטובים באירופה".

בדרושפאקה אתה הבוס המקצועי הגדול. במכבי המאמן יכול להמליץ על שחקנים שהוא מעוניין בהם, אבל המילה האחרונה היא של ההנהלה.

"האופי של כל מערכת שונה. אני מצאתי שהדרך הכי טובה לעבוד או להתנהל היא בשיתוף פעולה עם ההנהלה, אבל שלמאמן תהיה המילה האחרונה בדברים שהכי קרובים אליו: השחקנים, הצוות או כל אלמנט מקצועי אחר. אני חושב שזה עובד הכי טוב, אבל לא כל מה שאני חושב הוא בהכרח נכון. בכל מקרה, הדבר הכי חשוב הוא התקשורת והפתיחות וחוסר האינטריגות. מאבקי כוחות רק מובילים לבעיות מתחת לפני השטח, ללחצים ולאי־הבנות מיותרות, ובסופו של דבר לכישלונות".

מכבי החתימה הרבה שחקנים עוד לפני סיום העונה, לפני שבכלל מינתה מאמן. היית מוכן להגיע כמאמן למועדון שהסגל בו כמעט סגור?

"הייתי במקומות כאלה בקריירה שלי, זה יכול לקרות. ספציפית למכבי עכשיו, אני יכול להגיד שאין הרבה מאמנים שלא היו מרוצים מהשמות שהיא החתימה".

רוב האחריות על הכישלון בעונה החולפת, אולי הגרועה בתולדות מכבי, וגם רוב הביקורת נפלו על ניקולה וויצ'יץ', שמשמש מנהל מקצועי.

"לבוא ולזרוק בוץ על אדם אחד זה זול ולא הגיוני בכלל. אני יכול להבטיח לך שוויצ'יץ' לא לקח שום החלטה על דעת עצמו. זו ביקורת כלפיו שהיא מתחת לחגורה. יותר מזה, אני חושב שמוטב שכל אחד במכבי יסתכל על עצמו וישאל איפה הוא טעה, בגישה או בהחלטה. רק ככה משפרים מערכות".

היורוליג העונה הוקטן ל־61 קבוצות בלבד, וכולן ישחקו זו נגד זו. אתה תגיע להיכל מנורה מבטחים למשחק מול מכבי תל־אביב.

"זה בטח מאוד ירגש אותי לשחק מולם, אבל אין לי זמן לחשוב על זה כרגע".

משפחת בלאט

בלאט אמנם מזוהה מאוד עם מכבי ואימן במשחקי דרבי תל־אביביים רבים, אבל השנה לפחות הוא היה אדום לגמרי. הסיבה: בנו הצעיר, הרביעי, תמיר בן ה־18, שיחק בקבוצת הבוגרים של הפועל תל־אביב, תחילה תחת עודד קטש ולאחר מכן תחת שרון אברהמי, והוכתר לאחת מתגליות העונה (יחד עם כארם משעור מבני־הרצליה ואיתי שגב ממכבי תל־אביב, שמבוגרים ממנו בכמה שנים).

"כמובן, תמיר בשבילי הוא הרבה יותר משחקן כדורסל", מספר בלאט בגאווה. "כאיש כדורסל אני מאוד מרוצה מהתהליך שהוא עובר ומרוצה מהמאמנים שהוא עבר בדרך לליגת־העל. תמיר קיבל מהרבה מאוד אנשים דברים טובים, ולזכותו, הוא יודע להעריך את זה. הוא לא מצפה שייתנו לו, אלא מוכן לעבוד, להקריב, להתמיד ולתת ולהחזיר את מה שהוא מקבל. תמיר נותן מעצמו את המקסימום כדי לממש את הפוטנציאל שלו".

לאן הוא יוכל להגיע?

"לא יודע. מה שכן אני יודע שהוא תמיד יחפש לְמה הוא כן יכול להגיע, ולא יחפש סיבות חיצוניות ללָמה לא. זה באופי שלו ולזכותו".

עקבת אחריו מארה"ב?

"כל הזמן. מדי פעם, אם הזמן איפשר לי, ראיתי אותו בשידור ישיר דרך האינטרנט. יש לי דרכים לראות כל משחק שהוא שיחק בו בשידור חוזר. אין משחק שלו שלא ראיתי. מה שכן חסר לי לראות זה את האימונים שלו, כמו שראיתי בעבר".

הוא מתייעץ איתך אחרי משחקים?

"מה שביני לבינו יישאר בינינו. ברור שאני ישנו, ואם הוא צריך אותי, אני בשבילו. הוא מקבל ים של תמיכה ועזרה מהסובבים ומהקרובים אליו. יותר חשוב מה הוא יעשה היום ומחר, ולא אתמול".

בדרבי נגד מכבי, מה עשית?

"מעל לכל, אני בשביל הבן שלי. אני לא אומר שקל לי לשבת לראות משחק כזה, אני יודע את המשמעות שלו, אבל הבן שלי במקום הראשון. ברור שהנאמנות שלי למכבי במשחקים האלו הייתה שונה. אני קודם כל אבא, ואחר כך מאמן".

בשנתיים האחרונות היה בלאט רחוק מהבית באבן־יהודה. זו עוד סיבה לכך שהעבודה בטורקיה משמחת אותו. "אחד הדברים הכי טובים שקרו מהמצב הזה הוא שאני קרוב לבית", הוא מודה. "להגיד לך את האמת, ההזדמנות להיות כל כך קרוב מאוד קסמה לי. היום אני יכול להגיע לאיסטנבול באותו הזמן שהיה לוקח לי לנסוע מאבן־יהודה להיכל מנורה".

על בנו, תמיר: "הבן שלי במקום הראשון. כשהוא שיחק בדרבי נגד מכבי, אני לא אומר שהיה קל לי לשבת לראות את המשחק" | צילום: יאיר שגיא

אתה יותר ישראלי או אמריקאי?

"היום אני יותר ישראלי, אבל לא שכחתי מאיפה באתי".

הצהרת בעבר שאתה רוצה להיות שגריר של ישראל.

"עדיין יש לי חלום כזה, להיות שגריר בעתיד. אם לא זה, אז אני רוצה לעזור. העולם בימים האלה צריך עזרה. אני חושב שאני כבר עוזר ומתכוון להמשיך".

יש פיגועים בישראל, פיגועים בטורקיה, פיגועים באמריקה.

"יש בעיות היום בכל העולם. הרי היום הטרור מגיע לכל מקום. ראינו את זה בשבוע שעבר בתל־אביב, השבוע בארה"ב, לא מזמן באיסטנבול ובפריז. בשנים האחרונות העולם חייב עזרה. מה שאנחנו צריכים לעשות זה לדאוג שהטוב שבאדם, ובנו, ינצח. יש לא מעט רוע בכל מקום".

איטליה, שבה אתה נמצא עכשיו, היא מדינת כדורגל. עד כמה משחקי היורו מעניינים אותך?

"אני לא אוהד גדול של כדורגל, כי אני לא מבין את זה מספיק טוב כדי להביע דעה. אני אוהב לראות תחרויות גדולות בכדורגל. אני נהנה מהספורט, מהפטריוטיזם שיש מאחורי המשחק, כל עוד זה חיובי, ואני נהנה מהשחקנים המיוחדים. מעבר לזה, אני לא מספיק בקיא בחומר".

יש איזו נבחרת שהיית רוצה שתזכה ביורו?

"אם נבחרת ישראל הייתה משתתפת, גם הייתי מגיע למשחקים. אולי זה יקרה בעתיד".

נעים מאוד, דרושפאקה

עד לפני שש שנים הייתה דרושפאקה מועדון קטן מאיסטנבול, ששיחק בליגת המשנה בטורקיה, אלא שאז בחר פרט שהינק, אחד הטייקונים המקומיים הגדולים, לקחת אותו תחת חסותו. התוצאה: לפני שלוש שנים בלבד עלתה דרושפאקה לליגה הבכירה בטורקיה, והשנה היא כבר טיפסה לשלב מתקדם יותר ביורוליג מאשר מכבי תל־אביב.

שהינק הוא נשיא תאגיד דוגוס, המחזיק ב־25 חברות מקומיות ובין השאר מנהל גם את סוכנויות פורשה, אאודי ופולקסווגן. הוא לא רק הספונסר הראשי של המועדון, אלא גם אחד הספונסרים הראשיים של היורוליג, המפעל היוקרתי בכדורסל האירופי, ובכך למעשה דרושפאקה קנתה את מקומה בו.

תקציב הקבוצה מוערך ב־03 מיליון יורו, ובדומה לקבוצות הרוסיות, כסף לא מהווה עבורה בעיה. אין לה בעיה להחתים שחקנים ולבצע שינויים תוך כדי העונה. כך, הסנטר פורקן אלדמיר מפילדלפיה ויתר על הצעות מהאן־בי־איי כדי לחתום במועדון הטורקי על חוזה ששוויו מוערך בשני מיליון יורו. גם ג'ורדן פרמאר עזב את לוס־אנג'לס קליפרס וחתם באמצע העונה הקודמת בדרושפאקה על חוזה בשווי 052 אלף דולר לחודש עד סיום העונה. פרמאר, אגב, עזב את דרושפאקה לטובת מכבי תל־אביב, ובה נכשל. באמצעות ההחתמות הללו, ובראשן החתמת בלאט עצמו, שהינק מנסה להילחם בקבוצות הגדולות של טורקיה, כמו פנרבחצ'ה־אולקר ועוד, וכמובן ביורוליג.

בדרושפאקה מנסים ליצור מסורת, אבל הדרך עוד ארוכה. אולמה הביתי של הקבוצה מכיל כ־005,3 מקומות ישיבה. במשחקי היורוליג היא עוברת לפולקסווגן ארנה (גם כן של תאגיד דוגוס), שם ניתן להושיב כ־005,8 צופים, אבל הוא לא מתמלא וגרעין האוהדים מונה מאות אנשים בלבד.