שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "אלה הילדים שלי, ויש להם אבא ערבי"
    בטי נפרדה מבן-זוגה הערבי בהסכמה הדדית ומתוך אהבה גדולה. מורן לעומתה ספגה אלימות קשה - אך ניצלה בזכות רעייתו הבדואית של בעלה, והודיה נמכרה לסוחר סמים מהשומרון. עכשיו הן חולקות קבוצת תמיכה של "יד לאחים", שמנסה לסייע להן להשתלב בחזרה בחברה היישראלית-יהודית - וזה לא קל

    "המשפחה שלי עדיין מתנכרת לי". בטי והודיה  (צילום: יד לאחים)
    "המשפחה שלי עדיין מתנכרת לי". בטי והודיה

     

    "אני לא התאסלמתי, לא חייתי בכפר נידח או עם גבר אלים בשום צורה. ההפך, הוא היה אדם טוב שאהב אותי ואת הילדים". הדוברת היא בטי (כל שמות המרואיינות בכתבה שמורים במערכת), שחיה עם בן זוג ערבי בזוגיות נוחה שנים רבות, ואף הביאה עמו שלושה ילדים. וחשוב לה לספר את הסיפור שלה, שלא נופל בסטריאוטיפים המקובלים לזוגיות בין-דתית שמתפרקת.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    אהבה חוצת גבולות בין נשים יהודיות לגברים ערבים מפרנסת את השיח הפוליטי בישראל, אך מעבר לסיסמאות ולכותרות מימין ומשמאל קיימת המציאות המורכבת שאליה נקלעות נשים, רובן משולי החברה הישראלית, שמוצאות את עצמן "ביום שאחרי" מול חברה שלא סולחת לאהבה לבן העם האחר.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות  

     

    את בטי אני פוגשת בסוף שבוע ארוך שארגנו "יד לאחים" לנשים שהארגון מלווה, נשים שמוצאות לעיתים כוח ושיח רק בינן לבין עצמן מול חברה יהודית-ישראלית מנוכרת. "את לא תאמיני עלי איך הייתי", בטי אומרת. "דוסית לחלוטין, משפחה חרדית עם חמישה ילדים. הם ניתקו איתי את הקשר כשבחרתי לחיות אתו".

     

    ועל אף החיים הטובים שהיו להם יחדיו, בטי מצאה עצמה יום אחד אורזת את המזוודות. "לא השלמתי עם המציאות שחייתי בה גם אחרי עשר שנים יחד. היינו משפחה נורמלית לגמרי בעיר מעורבת, אבל שום דבר מזה לא היה נורמלי בעיניי. הרגשתי שאני הופכת להיות 'הם', ולא רציתי לוותר על מי שאני. למדתי ערבית די מהר, אבל זו לא השפה או האוכל או אפילו הטעם האישי. זו מנטאליות אחרת, אם תרצי ואם לא. אני מסתכלת על תמונות שלי מאז, ואומרת: וואלה, הייתי ערבייה".

     

    "היו לילות שאמרתי לעצמי: מה אני עושה פה? איפה יום כיפור? איפה פסח? הוא אמר לי: בואי תתחתני איתי, תתאסלמי, אבל בסופו של דבר שנינו הבנו שזה נגמר. הילדים התחילו לגדול, ורציתי להכניס אותם למסגרות יהודיות. לא היה אפשר לחיות את הפער הזה יותר".

     

    "אין פה גזענות ולא יכולה להיות"

    החיים של בטי עם בן זוגה לשעבר הסתיימו בהסכמה, גם אם בשברון לב גדול. בן הזוג חש כמוה שהילדים לא ישרדו את הדיסוננס הכרוך בחיים בין שתי דתות, ותחת יחסים מתוחים כל כך בין העמים בישראל – ולכן החליט לוותר על חזקת הילדים, ולתת להם לגדול כיהודים ללא קשר אתו.

     

    "לא הסתרתי מהילדים כלום. אין פה גזענות ולא יכולה להיות. אלה הילדים שלי, וכן, יש להם אבא ערבי. עברתי תקופות לא פשוטות של ארנק ריק, והמשפחה שלי עדיין מתנכרת לי. אבל הרמתי את עצמי. עזבתי גבר שאהבתי וזו כאפה, אבל עשיתי את זה בשביל עצמי ובשבילם. עכשיו אני עוזרת לאחרות שרוצות לעשות את זה".

     

    "פחדתי מה שהוא יעשה לאישה השנייה אם יידע שהיא ידעה או עזרה לי". מורן ובתה  (צילום: יד לאחים)
    "פחדתי מה שהוא יעשה לאישה השנייה אם יידע שהיא ידעה או עזרה לי". מורן ובתה (צילום: יד לאחים)

     

    אחת הנשים שבטי הפכה להיות המנטורית האישית שלה היא מורן (24), אם לילד קטן. היא מספרת על ילדות

    קשה עם אב שתלטן, אם שלא זכתה לראות בילדותה, מאז גירושי ההורים, ובית שממנו רק רצתה לברוח. "תביני שאפילו לטיול שנתי אסור היה לי ללכת", היא מספרת. "ככה חייתי, עד שנשרתי מהלימודים והיכרתי את בן הזוג שלי בחנות שעבדתי בה".

     

    "קודם כל, לא ידעתי שהוא ערבי", היא ממהרת לציין. "הוא הציג את עצמו בשם יהודי שמתגורר בעיר יהודית בדרום, והוא היה כל מה שלא היה לי: תומך רגשי, יועץ, אוהב. מתנדב במשטרה, כך הוא סיפר לי, חלום".

     

    אביה סירב קבל את הקשר החדש שהתרקם בין השניים. החיים בבית הפכו לקשים מנשוא, ומורן החליטה לברוח. "ארזתי את הדברים, ואמרתי לו שיבוא לקחת אותי. הולכים לרבנות. והוא אכן בא. בתחנת דלק בדרך לדרום הוא ביקש ממני לשים חצאית. הוא אמר לי: 'אבא שלי אדם דתי, ואנחנו הולכים לבקש את ברכתו'. הסכמתי. ואז הוא הוציא מטפחת, ואמר לי לכסות את הראש. הוא אמר לי שאנחנו הולכים ליישוב בדואי שם חיה המשפחה שלו. 'שם אני גר, ושם גם ההורים שלי אשתי וילדיי גרים' . הרגשתי שעולמי חרב עלי. שאין לי דרך חזרה".

     

    "אשתו הבדואית הצילה אותי"

    מורן מספרת כי עד מהרה הגיעה האלימות: "בכל פעם הוא היה מתנצל, ואני הייתי סולחת. נכנסתי להריון, לא רציתי להמשיך אותו. הוא הודיע לי שאין דבר כזה. הוא העביר אותי לגור עם אשתו, עבדתי, טיפלתי בכולם, וכל מה שהרווחתי הוא היה לוקח. אפילו כסף לבגדים כשלא היה לי כבר מה ללבוש בהריון, לא הסכים לתת".

     

    היחסים עם "האישה האחרת", הרעיה הבדואית הראשונה, היו נקודת האור בחייה. "היינו שומרות אחת על השנייה. היינו יוצאות מהבית בלי רשותו, קונות דברים בלי שיידע, כי גם אוכל לילדים הוא לא היה נותן לנו. כשהוא היה רב איתי, גם היא לא הייתה מדברת איתו. היא סבלה ממנו לא פחות".

     

    האלימות הלכה והחריפה כלפי שתי הנשים – היהודייה והערבייה. "אם בעבר ספגנו אלימות ברמת הכאפות, זה הפך להיות מכות מטורפות בלי חשבון. יום לפני הלידה שלי הם רבו, והוא הכניס לה מכות קשות. עמדתי מולו. אמרתי לו 'אתה לא מרים עליה ידיים', והוא נתן לי סטירה שהעיפה אותי לרצפה - ואז האשים אותה שבגללה נפלתי".

     

    הישועה הגיעה בסופו של דבר, דווקא מבן הזוג האלים עצמו. הוא החליט ליצור קשר עם אמה של מורן, וזו הפכה לאורחת בביתם. מורן מצידה הקפידה להסתיר את המכות, מחשש לנקמה מצד בן זוגה, עד שיום אחד האישה הראשונה החליטה להציל אותה, ולשים לזה סוף.

     

    "היא שסיפרה לה. המכות בשלב הזה היו כבר אכזריות. אחרי אחד מהתקפי האלימות שלו עברתי הפלה. עד היום אני סובלת מפגיעה במערכת העצבים. הנזק הגופני שנגרם לי הוא אדיר. אבל היא סיפרה, ואמא שלי הייתה בהלם. אמרה: 'רק תגידי לי שאת רוצה לעזוב, ואני אקח אותך'. האמת היא שפחדתי לעזוב, פחדתי מה שהוא יעשה לאישה השנייה אם יידע שהיא ידעה או עזרה לי. אבל בסוף לא הייתה ברירה".

     

    "שבוע אחרי חג הפורים", היא מספרת, "לא דיברתי איתו בגלל האלימות שנקט כלפיי. הוא הודיע לי שאם אני לא משנה גישה, הוא מגיע הביתה לשרוף אותי בחיים - והאמנתי לכל מילה שלו. ידעתי למה הוא מסוגל. התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שעכשיו היא מוציאה אותי מפה. שאם תחכה עד הערב, אני אהיה בקבר. מישהו הפנה אותה ל'יד לאחים' והם יצרו איתי קשר. קודם כל, הם ביררו שאני באמת רוצה לעזוב. אחרי שעתיים אני והילד לא כבר היינו שם. הם לקחו אותי קודם כל לתחנת המשטרה להגיש תלונה, ומשם למקלט לנשים מוכות".

     

    "אמא מכרה אותי בשביל סמים"

    הדרך של מורן לשיקום הייתה ארוכה ומייגעת, והקושי טרם נגמר. בן זוגה לשעבר מרצה עונש מאסר על האלימות כלפיה, והוא עדיין מהווה איום על חייה, וחשש ממשי מחטיפת בנם המשותף מרחף מעליה. "זו מלחמה יומיומית קשה. לדאוג לעבודה זה מאבק, ואפילו לרשום את הילד לגן. בטי היא העזרה שלי. בכל פעם שקשה לי - בטי שם, אומרת לי שאני גיבורה, ושאני יכולה לעשות את זה".

     

    מורן איננה מקרה בודד. הנשים חלקות סיפורים שונים, אבל כל אחת – היא ספר. הודיה, בקושי בת 18, מספרת

    לי על אמא שלה שמכרה אותה בגיל 14 תמורת סם לסוחר סמים מהגדה, שהפך אותה לשפחת המין שלו. "מגיל שלוש אני באומנה עם אחותי, ושם חוויתי הכל: אלימות, תקיפה מינית, אבל בגיל 14 זה הפך לגרוע.

     

    "החזירו אותנו לאמא שלי, שהייתה עדיין בהשפעת סמים, ולא תפקדה בכלל. היא עבדה בזנות כדי לממן את המנה הבאה, ואז מכרה גם אותי. אותו אדם לקח אותי איתו ברכב. אני זוכרת שזה היה יום חורף גשום למדי". הודיה עברה אונס אכזרי, שקדמה לו שיחת טלפון עם אמה. "מהקול האדיש שלה, שבו נתנה לו לעשות בי מה שרצה, הבנתי שפשוט לא אכפת לה ממני. שאני רק אמצעי עבור המנה".

     

    הודיה הצעירה ננעלה בחדר בכפר, עד שבגיל 16 ילדה בת. בבית החולים הטראומה רק החריפה. "לא הייתי מסוגלת לטפל בה", היא מודה. "לא הייתי מסוגלת לאכול, הייתי בדיכאון קשה, עד שאמא שלו באה ואמרה לו שייקח אותי - וככה הוא לקח אותי לבאר שבע, הוריד אותי בעיר והלך".

     

    פקיד בביטוח לאומי שזיהה את מצוקתה הציע לה לפנות אל "יד לאחים" לעזרה, ומשם - היא מעידה - הכל התחיל להשתפר. "מצאו לי מקום לגור, יש לי ליווי ועזרה של עובדות סוציאליות. עדיין קשה לי, המלחמה מתחוללת כל יום מחדש, אבל אני שורדת את זה. אין לי משפחה, אין שום גב. בלעדי הארגון לא הייתי מחזיקה מעמד יום אחד".

     

    באות מפחד

    מירי, העובדת הסוציאלית שמטפלת בהודיה מטעם "יד לאחים" אומרת כי "הסיפור שלה הוא אחד הקשים ששמעתי בשמונה שנות עבודתי בארגון - ואת שמעת רק את החלק שהיא יכולה לספר. לא הכל אפשר להוציא, הטראומה חזקה מדי". 

     

    "חנה, חזרי הביתה"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מירי רואה גם הצלחות: "נשים שיצאו מהמעגל, שהשתקמו. חלקן אחרי טיפול פסיכולוגי ארוך. המטרה שלנו זה לעזור לילדים ולאמהות לפתוח פרק חדש בחיים, ולהתמודד עם כל מה שהעבר מביא לחיים שלהן. יש גם ליווי לפרק ב', כדי שהעבר לא יפריע לקשר החדש. אנחנו מנסים הכל כדי לעזור".

     

    מה את עונה למי שמאשים אתכם בגענות?

     

    "שזה רחוק מהאמת. שאנחנו עוזרים לנשים שנתקלו בקשיים ופונות אלינו. שנאשים אותן שהן גזעניות? אישית אני מאמינה שיש פה שני עמים עם תרבות שונה ומנטליות שונה, והרבה פעמים הקושי יושב על זה. אנחנו נכנסים לתמונה רק אם הן רוצות. כל מי שמבקשת עזרה, אני כאן בשבילה".

     

    "לא תמיד זה שחור-לבן", מירי מדגישה. "לפעמים הוא יכול להיות בחור מקסים, אבל הסביבה והמשפחה הן הבעיה. יש את מי שמפחדת שיחתנו לה את הילדה בגיל 12. יש את זו שכבר לא אכפת לה ממכות, אבל ברגע שהוא הרים יד על הילד, היא באה. ויש את מי שבורחת לא משנאה או מגזענות, אלא פשוט מפחד".

     

    "בחברה היהודית כועסים עלינו"

    בטי מספרת על הקושי לנצח את הסטיגמות בחברה הישראלית. "יצאתי עם מישהו, ואחרי חצי שנה מוצלחת

    הוא שמע על הבן זוג הקודם שלי - וחתך. אני לא מרגישה צורך לספר את זה לכולם, כי התגובות נוראיות. אין שום אהדה, שום הבנה, ואדרבא - יש כעס".

     

    מירי מאפיינת את הנשים הפונות לעזרה כמי "שהצרכים הכי בסיסיים והכי מובנים מאליהם - כמו תמיכה משפחתית, קורת גג ואהבה - פשוט לא קיימים עבורן. העוצמה פה בארגון היא בעיקר נשית, כמו שאת רואה. זו מערכת של נשים שמטפלות בנשים. יש ליווי נפשי מאוד צמוד, והן זקוקות לזה כדי להבין מה זה כוח נשי. להבין מה זאת אהבה של אמא, של אחות גדולה, של חברה שאוהבת אותך מכל הלב. הן לא ראו את זה במקומות שמשם הגיעו, אז עכשיו אנחנו שם בשביל זה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""אלה הילדים שלי, ויש להם אבא ערבי""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ותן חלקנו
    מומלצים