"מוצאים את דורי": סרט ילדים או אסון אקולוגי?
הסרט "מוצאים את נמו" העמיד את דגי הליצן במרכז הבמה, אך גם הביא לפגיעה קשה באוכלוסיות הטבעיות שלהם. האם סרט ההמשך יפגע קשות במין נוסף?
דורי, הדגיגה הכחולה והשכחנית מהסרט "מוצאים את נמו", זכתה לסרט משלה, עם השם המקורי "מוצאים את דורי", שעלה לאקרנים בארץ לפני מספר ימים. לדיסני יש מסורת ארוכה של סרטים מוצלחים ומצליחים, אך לחלקם היו תופעות לוואי מוצלחות פחות.
בעלי חנויות מדווחים על עלייה בביקוש לדגי "דורי"
בעקבות לקחים מסרטים קודמים, מומחים העוסקים בשימור בעלי חיים מזהירים מעלייה חדה בביקוש לדגים בני מינה של דורי, נתחן כחול (Blue tang או בשמם המדעי Paracanthurus hepatus). האזהרה כבר מתחילה להתממש, ובעלי חנויות דגים מדווחים על עלייה בביקוש לדגים כאלה. אך הביקוש הזה עלול להיות הרסני לאוכלוסיית הדגים.
איך נראות הדמויות של "מוצאים את דורי" במציאות?
עלייה בביקוש לבעלי חיים המופיעים בסרטים אינה תופעה חדשה. ב-1961, בעקבות הצלחת הסרט המצויר "על כלבים וגנבים" (101 דלמטים), ביקשו ילדים רבים מהוריהם כלבלב "כמו בסרט", והדלמטים נהיו הגזע המבוקש ביותר בארה"ב.
כלבים דלמטים אמנם אינם חיות בר, אבל גם לביקוש הזה היו תוצאות לא רצויות. כדי לספק את הביקוש התרבתה ההרבעה הבלתי-מבוקרת של הכלבים הללו, שהובילה למחלות גנטיות אצל הצאצאים.
כמו כן, רבים מהבעלים הטריים גילו עד מהרה שדלמטים אינם מתאימים לכל בית – מדובר בגזע נמרץ מאוד שזקוק לטיולים תכופים, ובדירה קטנה הכלבים הללו עלולים להיות עצבניים ואפילו תוקפניים. עד התמלאו הכלביות בגורי דלמטים נטושים, תופעה שחזרה על עצמה גם ב-1996 עם צאת הגרסה המצולמת – "101 כלבים וגנבים".
אפקט נמו: דגים רבים מתו תוך זמן קצר
כש"מוצאים את נמו" יצא לאקרנים ב-2003, זינק הביקוש לדגי ליצן (ocellaris Amphiprion), המין של נמו, בכ-40 אחוז לפי כמה מההערכות. גם כאן, הורים שנענו לבקשת ילדיהם לקנות להם את הדג החמוד שראו בקולנוע נוכחו עד מהרה לגלות שדג ליצן אינו דג זהב ושהתנאים הדרושים לו למחיה יקרים למדי: מי מלח בריכוז מתאים, טמפרטורה מבוקרת, מזון מיוחד ועוד. רבים מהדגים שנקנו בהתלהבות לאחר הסרט מתו בתוך זמן קצר בשל טיפול לקוי ותנאי גידול לא מתאימים.
יותר ממיליון דגי ליצן נאספים מדי שנה מהטבע
נושא בעייתי נוסף הוא מקור הדגים האלה. אף שאפשר להרבות דגי ליצן בשבי, רוב הדגים שנמכרים לצרכן – יותר ממיליון דגים בשנה – נאספים מהים, דבר שפוגע מאוד באוכלוסייה הטבעית שלהם. פרופ' קארן דה-סילבה (da Silva) מאוניברסיטת דרום אוסטרליה, אחת המייסדים של קרן השימור "להציל את נמו", סיפרה לעיתון וושינגטון פוסט שאוכלוסיות מקומיות בפיליפינים, בסרי לנקה ובכמה אזורים בתאילנד נכחדו בעקבות דיג-יתר.
האירוניה גדולה במיוחד בהתחשב בנושא הסרט: צוללן תופס את נמו ומעביר אותו לאקווריום, בעוד אביו ממשיך לחפש אותו ברחבי המפרץ. אך נמו ושאר דגי האקווריום מצליחים לבסוף לחזור לים. המסר של הסרט ברור למדי: מקומם של דגים הוא באוקיינוס, לא כקישוט בבית, והדייגים הם הדמויות הרעות בסיפור. הביקוש לדגי ליצן, שזכה לכינוי "אפקט נמו", מוכיח שהמסר הזה לא בהכרח נקלט אצל הצופים הצעירים.
שומרים על הים
גם ל"מוצאים את דורי" יש מסר דומה: דורי מנסה להציל את אמה ואביה מהשבי. למרבה הצער, ספק גם הפעם אם המסר החיובי ימנע מהצופים לקנות דגי נתחן כחול, כפי שקנו דגי ליצן לאחר הסרט הראשון.
במקרה זה, הסיכון לאוכלוסיות הטבעיות אפילו גדול יותר – משום שבניגוד לדגי ליצן, את הנתחן הכחול אי אפשר להרבות בשבי, למרות כל המאמצים. פירושו של דבר הוא שכ-300 אלף הדגים הנמכרים בכל שנה – עוד לפני צאת הסרט – נלקחים כולם מסביבתם הטבעית.
בנוסף, דגי הנתחן קשים לגידול עוד יותר מדגי ליצן. הם בררנים במיוחד באוכל, גדלים לאורך של 30 ס"מ ולכן זקוקים לאקווריום גדול למדי, רגישים מאוד למחלות ובפירוש אינם מתאימים למגדלי דגי נוי חובבים. עלייה בדרישה לדגי נתחן כחול עלולה להוביל לדיג יתר שיפגע קשות באוכלוסיות הטבעיות, וכן למותם של דגים רבים שיוחזקו בתנאים לא נאותים.
בניסיון למנוע שחזור של "אפקט נמו", עם השלכות קשות עוד יותר, חתמו יותר מ-113 אלף איש על עצומה, שבה ביקשו מאולפני דיסני להוסיף בכל הקרנה של הסרט "מוצאים את דורי", הודעה שתסביר לצופים את העובדות הללו ותדחק בהם לא לקנות "דורי" משלהם. למרבה הצער לא נראה שדיסני מתכוונים להיענות לכך.
לא לקנות חיית מחמד מכיוון שהילדים רוצים
מה אנחנו יכולים לעשות כדי לצמצם פגיעה בחיות בר? קודם כל עלינו לזכור שלא כדאי לקנות חיית מחמד מתוך גחמה של רגע, או מכיוון שהילדים מאוד רוצים. יש לקרוא על בעל החיים, ללמוד את צרכיו ולשקול אם אנו מוכנים להשקיע את המשאבים בגידול נאות שלו. דגי ליצן, למשל, יכולים להיות דגי נוי נהדרים כל עוד יודעים איך לטפל בהם ומוכנים להשקיע במערכות מתאימות.
שנית, מומלץ לבדוק מהיכן הגיע בעל החיים שאנו רוצים לקנות. קניית דגים שגודלו באקווריום אינה מזיקה לאוכלוסיות הבר. לעומת זאת, קנייה של דגים שנאספו מהים מעודדת עוד ועוד דיג בלתי מבוקר, שעלול להוביל לפגיעה של ממש בדגים בטבע ואף להכחדה אוכלוסיות שלמות שלהם.
הימנעות מקניית דגים שמקורם בים פירושה שלא נוכל לרכוש כלל דגים מסוימים, כמו הנתחן הכחול, שאינם מסוגלים להתרבות בשבי. אך אם לא נקפיד על כללים אלה, ולא נצליח לעורר מודעות לבעיית דיג היתר, אנו עלולים לגלות יום אחד שדורי, נמו וחבריהם נעלמו מהאוקיינוסים – ואז איש לא יוכל למצוא אותם.
ד"ר יונת אשחר, יועצת אקדמית במכון ויצמן למדע וכתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי .
לפנייה לכתב/ת 
