שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אסתי, סליחה: ידינו שפכו את הדם הזה
    "הפכנו להיות חברה שמגדלת נוער כמו רובוטים. שכחנו שמתחת לז'קט השחור ולמגבעת, דורש ה׳ את ליבנו. שכחנו שהקב"ה לא מכפר על עברות שבין אדם לחברו. כך שבתה החברה החרדית את נשמתה של אסתי וינשטיין, ואנחנו נזקקים לחשבון נפש עמוק וחסר רחמים". מכתב פתוח

    אנחנו אלופים בלהגדיר ולמדר: הזה לא חב"דניק, ההוא לא חסיד "משלנו", אותה לא נקבל לסמינר כי אחיה נראה קצת אחר. אני מכירה בחורה שכמעט ונזרקה מהסמינר של גור מפני שגילו שאמא שלה ספרדיה. האמא הכחישה.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >> 

     

    מתי כבר נעשה חשבון נפש ונבין שאנחנו רחוקים מלהביא את המשיח? כולנו ממהרים להבהיר שהם "לא חלק מאותה קבוצה", אך עצם השתיקה שלנו בעניינים שבין אדם לחברו – היא הצהרה רועמת.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות  

     

    כולנו יודעים לצאת בגאווה נגד מה שאוהבים לכנות אצלנו: "מצעדי תועבה" - אך נגד תקיפות מיניות וגזענות אין איש פוצה פה ומצפצף. ויש גזענות, והיא חיה, נושמת ובועטת – וגורמת ללא מעטים מבנינו ובנותינו להיפלט החוצה.  

     

    נילי גינגולד אלשיך

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אין חומר נפץ מסוכן יותר מתחושת חוסר השייכות. ודווקא בנשק הזה מתמחים בחברה שלנו. אפשר להיות חסיד או ליטאי וספרדי וחב"דניק, מותר להשתייך לזרמים שונים, ולא להסכים על אותן הדעות והשיטות – אבל חובה לכבד.

     

    שתי ידיים שמאליות

    הפכנו להיות חברה שמגדלת נוער כמו רובוטים. שכחנו שמתחת לז'קט השחור ולמגבעת, דורש ה׳ את ליבנו ככתוב בגמרא ״רחמנא ליבא בעי״. שכחנו את הלב, שכחנו את ההשקפה. שכחנו שהקדוש-ברוך-הוא שמכפר לנו ביום הכיפור על מעשים שבין אדם למקום, לא מכפר על עברות שבין אדם לחברו.

     

     

    הלכנו לאיבוד בדרך ללב של ״אחינו בית ישראל״. עצמנו עיניים מראות את העבריינים שבינינו - ויש לא מעטים עם זקן ובלי זקן, עם עם שטריימעל ובלעדיו, עם גאווה ובלי גאווה.

     

    איך הגענו למצב שלא נותנים לאמא לראות את ילדיה? הרי לא היינו מעלים על דעתנו שאישה שתחזור בתשובה, לא תראה עוד את ילדיה. זו לא יהדות. ביהדות יש בחירה, ביהדות יש חמלה, ביהדות יש "יד שמאל דוחה ויד ימין מקרבת" - רק שאצלנו, משום מה, שתי הידיים שמאליות.

     

    אסון בקנה מידה לאומי

    אין אדם בעל לב שלא היה מאבד את שפיותו, או מוצא מחבוש לכאבו, לו היו מנתקים ממנו את הקשר עם ילדיו.

    אסונם של היוצאים בשאלה שנותקו מצאצאיהם לא פחות גרוע מפרשת ילדי תימן החטופים, או מעשה פילגש בגבעה.

     

    כך שבתה החברה את נשמתה של אסתי וינשטיין, ואנחנו נזקקים לחשבון נפש עמוק וחסר רחמים. אחינו בית ישראל, בשתיקתנו - ידינו שפכו את הדם הזה. אני רק רוצה להאמין שזה האסון האחרון, אף שלצערי העבר לימד אותי שטעות לעולם חוזרת!

     

    • הכותבת היא אשת רב, חרדית, יו"ר אירגון ״בזכות נשים״

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אסתי, סליחה: ידינו שפכו את הדם הזה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים