חמש שנים וחצי, חמישה ימים בשבוע, בני הזוג אורלי וילנאי וגיא מרוז מתעוררים בארבע לפנות בוקר ומתייצבים באולפן כדי להגיש את תוכנית הבוקר של חדשות 10. לפני חודשיים הם הודיעו על יציאה לחופשה בת כמה שבועות, כשמלבד הצורך במנוחה וצבירת כוחות, ברקע היו בעיות בריאות חוזרות ונשנות של אורלי שהצריכו בדיקות מקיפות.
פסק הזמן הוליד אבחון רפואי כי מדובר במחלה אוטואימונית נדירה בשם צ'ורג שטראוס והיא זו שגרמה להתקפי האסתמה שלה, דלקות ריאות ואף לשני אירועי הלב שחוותה לפני כארבע שנים ויוחסו לטיפולי ההפריה שעברה בזמנו.
מעבר לבדיקות, השבועות בהם התפנתה ממרוץ היום יום, אפשרו לה לעצור לרגע וליהנות מהדברים הקטנים; מהבוקר בבית, טיולים, ורגעי איכות זוגיים ועם המשפחה שכוללת כעת גם ילד אומנה ממוצא אריתראי, שאומץ לפני שנה וחצי.
אבל עכשיו, בסלון דירת הגן המעוצבת והשכורה בתל־אביב, וילנאי (44) נראית נפלא בשמלת גלבייה כחולה – היא לא נראית חולה, לא מרגישה כך, ואין לה שום כוונה לרחם על עצמה או לבכות. אפילו לא דמעה אחת.
שאלת את עצמך "למה דווקא אני"?
"לא. חשוב לי שבכתבה הזאת לא יהיו כותרות 'השנה הקשה בחייה'. גם לא איזו מסכנה אני וכמה קשה לי. ממש לא. כל בנאדם משלם מס בחייו, והמס שלי יחסית קל מול שאר הדברים הטובים שיש לי. גיא יותר לחוץ ממני. הוא קורא יותר על המחלה, מתקשר יותר עם רופאים, לוחץ עליי לקחת תרופות. אני אדישה. אני מרגישה טוב, בעיקר מאז שיצאנו לחופש".
אז החדשות הטובות הן שאורלי וילנאי מרגישה טוב, רק שעכשיו היא צריכה לענות לכל האנשים ברחוב, שמודאגים מאז שפרסם מרוז בפייסבוק פרטים על מחלתה הנדירה: צ'ורג שטראוס (Churg Strausse, על שם החוקרים שגילו אותה). כולם רוצים לדעת מה קרה לה, ולשמוע שהכל בסדר, ושואלים האם יש קשר בין המחלה הזו לטיפולי הפוריות שחשפו וילנאי ומרוז בסרטם "זוג או ילד" ואחר כך בעונה השלישית של "מחוברים פלוס", והאם שני אירועי הלב שעברה לפני חמש שנים קשורים לעניין. ובכן, הנה התשובות.
"כבר הרבה שנים אני סובלת מכל מיני דברים מוזרים, שרק עכשיו מתברר מה הם", היא מגלה. "בגיל 35 חטפתי פתאום אסתמה קשה, שפעילה כל הזמן. פתאום היו שני אירועי לב. חשבו שזה קשור להורמונים ולניסיונות ההפריה. בשנתיים האחרונות היו לי דלקות ריאה חוזרות ונשנות. בפעם האחרונה הייתי עם דלקת ריאות חודש וחצי, כל הזמן עם חום, ולא היה ברור מה זה. ואז הגעתי לתל השומר, עשו לי ביופסיה, כי היה חשש שיש לי סרטן ריאה, והתברר שאני חולה במחלה אוטואימונית שתוקפת איברים שלא לצורך, והיא תקפה את מערכת הנשימה והלב.
"עכשיו היא תקפה את הריאה, והריאה הימנית שלי במצב לא טוב. צריך לעצור אותה. אחת הרופאות אמרה לנו שרוב המחקרים על המחלה הם פתולוגיים, כלומר, אחרי מוות של אנשים. זו מחלה קטלנית, היא יכולה לתפוס איבר ולגמור אותו, ואם לא מאבחנים אותה בזמן – מתים".
באיזה אופן הידיעה שאת חולה במחלה הזאת, ולא במשהו אחר, שינתה משהו?
"אנחנו, גיא ואני, קוראים לצרות שלנו 'הדובדבן התנגש בכוס השמפניה ועשה קצת גלים'. חשוב להתייחס לזה ככה. כשאת רואה כמה החיים יכולים להיות איומים, את אומרת, זכיתי במחלה הזאת. אני לא אגיד שאני לא מתעצבנת על קטנות, או שאם אני עולה קילו לא חרב עליי עולמי".
כל מי שמכיר אותה אומר שוילנאי השתנתה מאז שהפכה לאם בפעם השנייה. את חופשת המחלה שלה ניצלה כדי לבלות עם בנה הצעיר, פעוט בן שלוש וחצי. היא עושה הכל כדי להבריא, גם בשבילו. היא הצטרפה לחוג יוגה ועושה טיפול פיזיותרפיה נשימתית ("אצל ענת דמרי, שמטפלת לא רק בנשימה שלי, אלא גם בנפש").
בנה השני הוא תוצאת המסע שלהם, שתחילתו בניסיונות הפריה, המשכו בניסיונות אימוץ, וסופו בילד אומנה יפהפה מאריתראה שנקלט בביתם לפני שנה וחצי. הם מאוהבים בו מעל לראש, והיא מציגה סרטון שבו הוא מפליא לשיר. "הוא הפך את חיינו ואת חיי כל מי שהוא פוגש", היא מחייכת, "כאילו שיש לו מטה קסם שהופך אנשים לשמחים. הוא ילד קטן אבל מבוגר כזה, שורד, שעבר הרבה בחיים שלו".
איך הגעתם אליו?
"קראנו בעיתון שמחפשים משפחות אומנה. התחלנו את התהליך שתועד ב'מחוברים', כדי להראות לאנשים שאפשר, וכדי שיבואו עוד משפחות. אני לא יכולה לספר את כל הסיפור, היינו אמורים לקבל ילד אחר, ובסוף קיבלנו את הילד הזה" (מראה תמונה בסלולרי), "שהוא קסום ויפה בצורה בלתי רגילה" .
בטח כולם שואלים אותך למה לא אימצתם ילד.
"כי לא נתנו לנו. כשהבנו שהגוף שלי נפגע ואי אפשר להמשיך בהפריות, הלכנו מיד לאימוץ. ישבנו ברווחה, קראו לנו כי אנחנו אורלי וגיא. אישה נחמדה הסבירה לנו שהחוק בישראל אוסר על הפרש של יותר מ־43 שנה בין ההורה המאמץ לילד, והיות וגיא היה בן מעל 50, זה לא יקרה. אמרנו, 'לא אכפת לנו צבע ומין וגם נוכל לקחת ילד גדול יותר, תכניסי אותנו לחריגים'. לא אישרו. זו הייתה סטירת לחי מטורפת".
יכולתם לעתור לבג"צ.
"כן, אבל אמרנו שאם ייתנו לנו, כולם יגידו שקיבלנו ילד בגלל שאנחנו אורלי וגיא. צריך לשנות את החוק, ואי אפשר להילחם בכל החזיתות. לצערי אסור לי לדבר על הילד כמעט. אנחנו מגדלים אותו כילד שלנו לכל דבר, האהבה אליו עצומה. הפחד שיום אחד ייקחו אותו מאיתנו יכול להיות משתק, אבל שמים את הפחד הזה בצד ומגדלים אותו כמו ילד שתמיד היה ותמיד יהיה. אני שמחה בשבילו שהוא מצא בית אוהב, ועוד יותר בשבילנו שאנחנו קיבלנו אותו. כנראה נועדנו לילד הזה".
אמרת בשיחה מוקדמת שאין לך אותה אמביציה. למה התכוונת?
(צוחקת) "אני בפאזה אחרת בחיים. כשילדתי את יונתן, לפני 15 שנה, הרגשתי שאני חייבת לחזור לעבודה בערוץ הראשון ולא להיעלם, ועשיתי מיליון דברים בבת אחת. לאורך השנים היו המון תוכניות ורדיו וטלוויזיה ועיתון, וכל הזמן סימנתי מטרות. היום לא. לא כי אין לי מוטיבציה לעבוד, אלא כי אני רוצה לדעת לשלב נכון בין הדברים. פעם זה היה לתקוע דגל, היום זה ממקום של להגשים את הדברים שבוערים בי, ואני הכי נהנית לשבת בבית ולעשות עם הילד שלנו פאזל. זו התבגרות".
שנה וחצי אחרי "מחוברים", את יודעת לנתח את השינוי שעשתה לכם הסדרה?
"אני לא מצטערת על מה שחשפתי. מה שקרה למערכת היחסים שלי ושל הבת של גיא, זה רק בזכות התוכנית. היום אנחנו באהבה הדדית בזכות השיחה בינינו, שרק חלקה שודר. ראיתי דברים על עצמי. האופן שבו אני מדברת לגיא כשאני מתעצבנת עליו הגעיל אותי. יונתן לא רצה להצטלם, וחבל, אולי הייתי צריכה להתעקש. אתמול הוא השתתף במופע סיום של כיתה ט', ואיזה נחבא אל הכלים ואיזה נעליים. כשהוא רוצה הוא מככב.
"מה שכן, היה לי קשה להעלות את הנושא של החתונה של הבן של גיא בארצות הברית. כשאת האישה השנייה בחתונה של הבן מהקשר הראשון את מרגישה אאוטסיידרית, בטח כשאת רוצה עוד ילד ולא מרגישה שהתא המשפחתי שלך גדול. את כל זה הבאתי, וכשראיתי את זה קצת נחרדתי".
הצגתם שם את כישלון טיפולי ההפריה ואת מסע האימוץ שלכם. איזה מסר ניסית להעביר?
"תדברו על זה, תוציאו, זה נותן הרבה כוח. אף אחת שעוברת הפלה, וגם את זה עברתי שם, לא צריכה להשאיר את זה אצלה. אני רציתי עוד ילד, רצון פיזי ממש. כשזה נכשל פעם אחר פעם קם החלק האמביציוזי שלי ואמר 'לא יכול להיות שלא אצליח בזה', ולא ראיתי בעיניים את הקשיים והסכנות".
עד מתי צריך להתעקש על ילד ביולוגי ומתי לוותר?
"בכלל לא להתעקש, הגבול הוא כשהגוף עוצר אותך. אצלי זה היה כשהרופא אמר לי, 'אולי יהיה לך ילד, אבל לא תהיה לו אמא'. אני מודה לאלוהים על כל רגע של ייסורים בקושי להביא ילד לעולם, בגלל שהגענו אל הילד הנוכחי, שהוא קרן אור אדירה בחיים שלי".
היום היא נהנית מהאימהות המאוחרת שלה. אוהבת לאסוף מהגן, לאכול צהריים עם שני הילדים. ימים אחרים מבחינתה. "אני מתרגשת מדברים שהבן שלי חוזר איתם מהגן. גיא בשוק מכמה שאני רגועה כשדברים מלחיצים קורים, והדבר הזה - מלהשקות את העציצים ועד להיות כל המשפחה ביחד - הכי חשוב לי. היה לי חלום להכין ליונתן ארוחת צהריים. אני, אגב, מבשלת נורא. גיא הוא הבשלן בבית. אני מנקה אחריו. זה גם חשוב.
"עם יונתן עבדתי בחדשות של ערוץ 1, 'מבט' מסתיים בתשע וחצי, חוזרים מירושלים ואז תוכנית בוקר. לצערי, הייתי נורא מעט זמן בבית. אחר כך עבדתי ב'עובדה' שלקחה אותי מהבית, והרגשתי ששילמתי מחיר כבד".
שילמת גם במחיר הנישואים שלך.
"זה מורכב יותר. פה היו אג'נדות שונות, היינו יחד מגיל צעיר. הילד החדש שלי, באותו מטה קסם, גם סידר את הקשר עם בעלי לשעבר. הוא נורא אוהב אותו. בשישי שעבר הוא ישן עם יונתן אצל אבא שלו והיה להם כיף".
השבוע חוזרים וילנאי ומרוז לתוכנית הבוקר שלהם, אחרי חודשיים שבהם הלכו לקולנוע ולמוזיאונים והצליחו קצת לישון ("עשינו טבלה מה נעשה - יום נכתוב ויום נבלה"). הם ימשיכו בעשייה החברתית (כמו 'קו הידידות' שהקימו ושמנהלת רוני ליבנה) ולא, הם לא שוללים הצטרפות לפוליטיקה, בטיימינג המתאים. "אנחנו לא עושים תוכנית בוקר אלא תוכנית בבוקר", מדגישה וילנאי, שבדיוק חזרה ממפגש עם נשים מוכות.
קרה שמישהו שעזרת לו פגע בך?
"כן, וזה מרסק, ואת אומרת, למה לעזור? היה מישהו, גנב קטן, כמו שהוא קרא לעצמו, בחור עם לב טוב, פרדוקס. צילמתי כתבה ל'עובדה' שבה שוטר מקבל ממנו שוחד. במשטרה הבטיחו שיגיעו איתו לעסקה, והוא חטף עונש. עבדתי כמו משוגעת, בקריזה, כדי לעזור לו. עשינו הפגנה, אני וגיא לבד מול הכלא. הייתי שולחת לו כסף ובגדים. בכלא הוא חטף שבץ, עברו איזה שנתיים, ואישרו לו שחרור מוקדם, אם אחתום שאני דואגת לו לפרנסה ומלווה אותו, וחתמתי. השגתי לו מטפל בדיבור, שיקום בחינם. נתתי את הנשמה. היינו חברים טובים. ערב אחד אני יושבת בבית ורואה 'כלבוטק', ורפי גינת מרעיד בקולו - 'אנו זקוקים לעזרת הציבור בחיפושנו אחר האיש הבא'. ורואים חנות עם מצלמת אבטחה, והנה הבחור מסתובב בחנות, גונב וחומק עם השלל. וכל זה בזמן שאני משקמת אותו. בסוף הוא הסגיר את עצמו וחזר לכלא. נשארתי בלי אוויר".
את מתארת מערכת יחסים יוצאת דופן עם מושא סיקור. אולי זה לקח בשבילך, לשמור על גבולות? בסוף תתמוטטי.
"כבר התמוטטתי, אבל אי אפשר אחרת. האנשים שאנחנו מטפלים בהם צריכים אותי, למרות שאני לא עובדת סוציאלית. אני גם יכולה להיות איומה כשמוציאים אותי מדעתי. יש אנשים שלוקחים אותך לשיחות ארוכות ואני אומרת, 'בסדר, סגור את הטלפון, ואני ארים טלפון כדי לעזור לך'. בסוף אני צועקת, 'די כבר, אני אעזור', ומוסיפה, 'תראה לאן הבאת אותי'".
ואם גם אתם תהיתם אם יום אחד היא תעבוד בנפרד מבעלה, התשובה: לא. "רק לפעמים אנחנו נפרדים. אני פעילה למען בעלי חיים ומתנדבת בגנים של ילדי מבקשי המקלט. גיא כותב מחזה שיעלה ב'הבימה' ומלחין פרויקט מקסים לילדים. הלוואי שלא יימאס לנו אחד מהשני".
תחזרו מתישהו לפריים טיים?
"אנחנו לא רוצים. לאחרונה עשינו פיילוט לתוכנית פריים וביקשנו להפסיק. כשצריך לספק כל שבוע תחקיר, זה מחייב להביא תחקירים שאתה לא שלם איתם. עם ילד קטן שאני רוצה להשקיע בו, לקום בארבע בבוקר נוח לי יותר מאשר לעבוד עד 23:00 כל יום. אני רוצה יותר משפחה ובית".
הראיון המלא עם אורלי וילנאי - בגיליון לאשה החדש, השבוע בדוכנים
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
>>> להורדת האפליקציה החדשה של "לאשה"
