שתף קטע נבחר

לא רוצה להיות אסתי וינשטיין הבאה

עשרות מקרים דומים לזה של אסתי וינשטיין קיימים בישראל: נשים וגברים שעזבו את העולם החרדי ונותקו מילדיהם. עכשיו הם מתחננים: אל תשאירו אותנו לבד בקרב הזה. "אני רוצה שתעזרו לי לפני שיהיה מאוחר מדי", אומרת אם שהורחקה מילדיה. "אין יום ואין רגע שאני לא חושבת עליהם"

על קברה הטרי של אסתי וינשטיין, ששמה קץ לחייה לאחר שהופרדה מילדיה, עמדה חברתה הקרובה וספדה לה. "אסתי רצתה שהטירוף הזה של ילדים שמורחקים מההורים שלהם ייפסק, ושכולם בארץ ישמעו מה עושים בחברות מסוימות לאימא שמחליטה לבחור לה חיים חדשים", היא אמרה. לפתע קולה נשבר. "גם אני אמא שכולה. ואני רוצה לקרוא לשני הילדים שלי - תחזרו אליי עכשיו", היא זעקה. "אני אוהבת אתכם, אני רוצה אתכם. תחזרו אליי עכשיו".

 

אסתי וחברתה הקרובה הן לא היחידות שנותקו מילדיהן. הרשתות החברתיות התמלאו בעקבות התאבדותה של אסתי בסיפורים קורעי לב של אימהות וגם אבות שיצאו בשאלה ונותקו מילדיהם.

אסתי וינשטיין ()
אסתי וינשטיין

"אם היו נותנים לכם הזדמנות לעצור את הסיפור של אסתי וינשטיין לפני שהפך לטרגדיה?" שואלת אביבה דוד בפוסט מרגש שהעלתה אתמול לעמוד הפייסבוק שלה. "עכשיו יש הזדמנות בדיוק כזו! בסיפור שלי. שלוש שנים וחצי שמנתקים אותי באכזריות מרושעת מששת הילדים שלי על רקע דתי. אבא שלהם, בתמיכת הסביבה החרדית הקיצונית, אוסר עליהם לראות אותי ולקבל את הדבר האלמנטרי והחשוב - אהבה של אימא! לילה אחרי לילה, שישה ילדים, הקטן בן שש, הולכים לישון בלי נשיקת לילה טוב, בוקר אחר בוקר הם יוצאים ללימודים בלי חיבוק חם של אמם.

 

"רוצים לדעת מה אומרים להם עליי? שאני פרוצה, שאני עושה מעשי סדום, שיש גויים בבית שלי, שאני זו שנטשה, שאם הם יהיו איתי בקשר אז אלוהים יפסיק לשמור עליהם... ועוד. ואיך הם מתרצים לעצמם? שזו מלחמת קודש, שזו דעת תורה, שהם מצילים אותם מרדת שחת. בבית הדין הרבני מורחים אותי ומגבים את הצד החרדי כצפוי... חודשים ארוכים לא ראיתי את ילדיי הקטנים. אני מבקשת שתשתפו את הפוסט הזה ככל הניתן. שיקראו את זה וידעו שהכתובת על הקיר, והיא צועקת 'סכנה'! קורעים אותי מששת הילדים שלי ולאף אחד אין מספיק מוטיבציה לפעול".

 

אביבה הוסיפה לפוסט מכתב שכתבה לשר הרווחה וביקשה מהקוראים שייכנסו לקישור ויחתמו על העצומה שלה. "תעזרו לי לצעוק לצדק!"

 

"הייתי הרוסה לגמרי" 

"הילד הקטן שלי בן שש, הילד שמעט גדול ממנו בן שמונה", אומרת אביבה בראיון ל"ידיעות אחרונות". "לפעמים הם מתקשרים אליי גוביינא, לפעמים אני מתקשרת אליהם והם אומרים לי, 'אימא, אמרת שתבואי. למה את לא מקיימת את ההבטחה שלך?'"

 

מתי החלטת שאת יוצאת בשאלה?

"גדלתי כחרדית. התחתנתי בגיל 18. זה היה תהליך של שנים שבהן הבנתי שאני במקום קיצוני מדי, שיש דברים שנראים לי לא נכונים. זה התבשל בי לאורך שבע שנים. הרעיון היה למצוא דרך ביניים שתהיה טובה גם לי וגם לילדים. כשהלכתי ללמוד באוניברסיטה, בהתחלה מי שהיה אז בעלי - הסכים. אחרי תקופה הוא ביקש שאפסיק את הלימודים אבל לא הסכמתי. הוא פתח נגדי תיק בבית הדין הרבני והם הוציאו אותי מהבית. לא ראיתי את הילדים שלי חודשיים. עסקנים ואנשים בעלי כוח איימו עליי. שמו לי גוזלים מתים מחוץ לדלת, שלחו אליי מיילים עם איומים. ביקשו שאצא מהעיר ושלא אגור כל כך קרוב אליהם. אחרי שלא ראיתי את הילדים שמונה חודשים הייתי ממוטטת והרוסה לגמרי. הגיע אליי אחד העסקנים החרדים ואמר לי שיש לי סיכוי לראות את הילדים רק אם אתן לו גט. 'תחתמי ותראי את הילדים פעמיים בשבוע. בואי נסגור את זה יפה. אם לא תחתמי לא תראי את הילדים לעולם ואף אחד לא יעזור לך'.

 

"לילה לפני כן בכיתי כל הלילה - בבוקר חתמתי על ההסכם. מרגע שחתמתי הגרוש שלי הפסיק לכבד את ההסכם. אחרי שלוש שנים סוף סוף בית המשפט נתן בקשה לקבל תסקיר מהרווחה. הוא לא פתח לפקידת הסעד את הדלת. והיא אמרה, 'אנחנו לא יכולים לעשות כלום. תחזרי לבית הדין הרבני'. אולי הוא מסתיר משהו? מה אם הילדים לא אוכלים כמו שצריך? מה אם הם חוטפים מכות? איך היא יכולה לדעת? בינתיים אני לא רואה את הילדים, והם בוכים. לשני הבנים הגדולים מותר לראות אותי לחמש דקות פעם בשבוע. אל הגדול אני מגיעה לישיבה - אנחנו נפגשים בסופר, עושים ביחד קניות והוא חוזר לישיבה. הבן השני מגיע אליי ביום שישי לחמש דקות. אבא שלהם מחכה למטה ולא מאשר לו להישאר יותר מחמש דקות. את הקטנים אני לא רואה בכלל. שני האמצעיים מוסתים לחלוטין ולא רוצים לדבר איתי".

 

איך עוברים עלייך הימים בלי הילדים?

"אין יום ואין רגע שאני לא חושבת עליהם. הייתה תקופה שהייתי מדוכאת ובמיטה, הרגשתי חלשה - אבל התחזקתי. חשוב לי שהילדים שלי יראו אישה חזקה שמתמודדת. אני עובדת במשרה מלאה, לומדת לתואר ראשון, כל מה שהשגתי עשיתי בעשר אצבעות. לא נתתי לכאב הזה לנצח אותי ונשארתי אדם חזק. עם זאת, אני יודעת שבחיים את יכולה פתאום ליפול - ואני רוצה שיעזרו לי ולילדים שלי לפני שיהיה מאוחר מדי ואהיה בכזאת סכנה. בימים אני מדחיקה כדי שאוכל לנהל שגרה, אבל בלילות יש לי חלומות קשים, נדודי שינה, אני מתעוררת באמצע הלילה. בלילה זה פורץ. כל הזיכרונות והכאב. גם אני עברתי חיי זוגיות מאוד קשים אבל אני לא יכולה להוציא את זה החוצה".

בתה של וינשטיין, תמי מונטג, בהלוויה (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
בתה של וינשטיין, תמי מונטג, בהלוויה(צילום: מוטי קמחי)

 (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

 (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

 (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

"המלחמה שלי עדיין נמשכת" 

את סיפורה של ע' הבאנו כאן בהרחבה במוסף "24 שעות" לפני חודשים אחדים. היא אימא לשלושה ילדים, ממשפחה חרדית, שהתגרשה מבעלה לאחר מסכת של אלימות ואיומים מצדו. היא אמנם לא הפכה לחילונית, אבל זה הספיק לבית הדין הרבני כדי לנסות להוציא ממנה את ילדיה. וזאת אף שחוות הדעת המקצועיות קבעו שהילדים צריכים להיות אצל האם. והכול בגלל שלטענת הדיין הראשי האם אינה "דתייה מספיק".

 

"המלחמה שלי עדיין נמשכת", היא אמרה, "ואפשר לראות שזאת מדיניות מכוונת. במקרה שלי זאת מערכת בתי הדין, שהולכת תמיד עם הצד החרדי. לא אכפת להם מטובת הילד, אלא רק מהקהילה ומהחברים הדתיים שלהם. מבחינתם, עדיף שילד יסבול מאלימות בבית חרדי מאשר יקבל אהבה וחום בבית חילוני. זאת תפיסה מעוותת שהמדינה צריכה להתערב כדי לשנות, אבל בממשלה מפחדים שהחרדים יכעסו אז פשוט לא עושים כלום. אנחנו נלחמות בשביל כולן. אם לא הייתי נאבקת והורגת את עצמי בשביל הילדים, לא הייתי רואה אותם יותר לעולם".

 

בתי הדין הם כמובן רק צד אחד בסיפור. "בשונה מזוג הורים חילוני שמתגרש, אם אחד ההורים יוצא בשאלה, לצד שנותר חרדי ברוב המקרים יש לא רק את המשפחה שלו אלא גם את הקהילה ואת הכוח. ליוצא מהעולם החרדי אין תמיכה כזאת משום שהוא זה עתה עבר לעולם חדש", אומר מוטי דסקל, ראש צוות משפחות בעמותת "יוצאים לשינוי". "במרבית המקרים, הילדים עוברים הסתה נוראה. למשל, מכניסים להם לראש שאבא הפך לגוי. עבור ילד חרדי זו טראומה, שגורמת לו מיד לרצות לנתק קשר עם אביו. בכל פעם שבית הדין מעורב בתמונה, המצב יותר גרוע, לא פעם מודים הדיינים בפה מלא שהם יעשו הכול כדי להשאיר את הילדים חרדים".

 

הצלע האחרונה בסיפור היא דווקא זו של הרשויות שאינן חרדיות או דתיות. "חסרה המון מודעות מצד שופטים, עורכי דין ועובדים סוציאליים לתופעה", מסביר דסקל, "והרבה פעמים הם מקבלים החלטות שמבוססות על חוסר הבנת המציאות. לכן אנחנו, עמותת "יוצאים לשינוי", עובדים על בניית הדרכות מסודרות לכל מי שצריך".

 

עניין הרווחה היה דומיננטי במיוחד בסיפורה יוצא הדופן של ל', צעירה שיצאה בשאלה מאחת החסידויות המוכרות. אף שלא היה שום ספק שילדיה צריכים להישאר איתה, ואף שהם עצמם כבר היו בוגרים מספיק כדי להחליט שהם חילוניים, נמרח הסיפור הזה במשך שנים ובינתיים הם נאלצו ללמוד במוסד חרדי אדוק. "זה היה אבסורד", היא אמרה לנו אתמול. "בגלל חוסר הבנה ומודעות, נקלענו לסבך בירוקרטי. אני, לגמרי לבד, מול חסידות עשירה וחזקה, שיש לה כסף לשכור עורכי דין מהשורה הראשונה ולבחור עובדות סוציאליות מטעמם". הסיפור הזה נסגר בסופו של דבר בהחלטה - אחרי שנים ארוכות של סבל לילדים - לאפשר לאם להחליט היכן ילמדו ילדיה.

 

"אתה כבר לא אבא שלי" 

לא רק נשים שיוצאות בשאלה מנותקות מילדיהן. זה קורה גם לגברים שעוזבים את העולם החרדי. אבנר (שם בדוי), בן 32, יצא בשאלה לפני ארבע שנים. עד אז הוא היה נשוי עם שני ילדים. כשנאלץ לעזוב את הבית הם היו בני ארבע וחמש וחצי בלבד. אמם קיבלה משמורת מבית הדין הרבני מבלי לשמוע את הצד שלו. "הייתי צריך להתפשר בבית המשפט ולאשר את המשמורת הזמנית שהיא קיבלה כדי שיהיו לי הסדרי ראייה. בהתחלה ראיתי אותם פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני, אבל מהרגע הראשון הייתה נגדי הסתה מאוד פרועה. אמרו לילדים, 'אבא בן-אדם רע, אתם לא יכולים לאכול את האוכל שהוא נותן לכם - הוא לא כשר. אתם לא יכולים לשמוע את הסיפורים שהוא מקריא לכם'. אימא שלהם הייתה מתחקרת אותם על כל פרט שהיה במפגשים ועל כל דבר הייתה אומרת להם, 'למה הסכמתם? זה לא בסדר'. אחר כך הם היו מגיעים אליי מפוחדים".

 

זמן קצר לאחר הגירושים, התחתנה האם שוב. "היא אומרת לילדים שהוא האבא החדש שלהם", מספר אבנר בכאב. "עכשיו אני כמעט לא רואה את הילדים אבל ממשיך להיאבק. כשהם מגיעים למרכז קשר לפגוש אותי הם ברעל נגדי ולא מסכימים לדבר. כשהם מסכימים, הם אומרים לי דברים קשים. הילדה שלי אמרה לי פעם, 'אתה כבר לא אבא שלי. אבא זה רק מי שמלמד תורה ועכשיו יש לנו אבא חדש. אתה לא אבא שלי יותר'. זה כואב מאוד, אבל זה מה שמלמדים אותם. היא קטנה, היא רק בת שמונה. אני מביא להם מתנות למפגשים - במקרה הטוב הם מסכימים לקחת ואחרי המפגש נותנים לאימא שלהם שאומרת להם, 'כל מה שמגיע ממנו טמא' וזורקת את המתנות שלי לפח".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים