כולנו 4 ביולי: העצמאות להיות מי שאני רוצה

בכל אחד מאיתנו יש את הילד הפנימי, ששוכן בתוכו. כל אחד הוא אחד יחיד ומיוחד והשאיפה הכמוסה שלו היא להיות 'אני' על כל מה שמשתמע מכך, להיות אני ועדיין להרגיש טוב עם זה.

להיות אני עם השריטות שלי, עם השוני שלי עם ה'כיעור' שלי, עם הסטיות שלי ועדיין שיעריכו אותי ולא יבקרו אותי ולא יעשו לי שיימינג או יצביעו עלי. אבל החברה שממנה אנו באים יש לה חוקים, יש לה 'סיי' יש לה תכתיבים וקודים חברתיים.

(צילום: bigstock)

אם תסתכלו החוצה אל העולם, תראו שלמדינה יש אופי מסוים, צבע מסוים ותרבות מסוימת. כמו יפן, אתיופיה, סין, שוודיה, גרמניה - לכל מדינה זהות משלה עם מנהגים ותרבות וציפיות חברתיות שמושתתות על גבי היסטוריה ולאום.

האם אני מרגיש שייך? האם אני באמת מרגיש שייך, האם אני באמת מרגיש יהודי בתוך-תוכי, מסכים להילחם עבור זה, להיות ציוני/ לוחם/ מורעל - האם עדיין יש כאלה בינינו?

בעולם בו אנו חיים יש משהו שנסתר מעינינו המבדל אותנו על פי מגדר ואין לנו מושג מהו - זה לא המין שלנו וזו לא הדת שלנו וזה גם לא הצבע שלנו - אז מה זה?

חשבתם פעם למה התחלקו ל-12 השבטים, למה יש לנו 24 שעות ביממה שמחולקות ל-12 שעות של לילה ויום, 12 מזלות, 12 חודשים?

החלוקה ל-24 הגיעה מהמישורים הגבוהים - ישנם 24 מישורים גבוהים שמבדלים אותנו

כנשמות. לכל מישור המחקר שלו והוא מאוד אותנטי לאיכות שלו, למיוחדות ולצוות שהוא שלח לעולם הזה כדי שיחזירו לו מסקנות עם סיום החיים.

כשאנחנו יורדים לכאן, לארץ הגשמית, אנחנו מוחקים את הזיכרון של המישורים הגבוהים ונכנסים לאיזשהו סרט נע יומיומי, כדי שנהיה אותנטיים לחיים, מעין בובות על חוט שמבצעות את תסריטי החיים, כשאין לנו מושג מי מושך בחוטים, על איזה מטרה אנחנו נלחמים ומה באמת אנחנו רוצים להשיג.

ל-24 המישורים שמהם הגענו, יש משמעות גדולה ונסתרת ואין ביכולתי להעביר את כל המידע בפיסת דף בה אני כותבת אליכם, בשביל זה יש ספרייה גדולה שלמה שממנה מגיעים כל המיידעים.

ובכל זאת, כל מישור הוא כמו שבט, עם הגדרה מהותית, עם איכות ופס יצור מאוד מסוים, הוא משובח בפני עצמו ויש לו את המטרה שלו. תחשבו - מפעלי מכוניות שונים: יש מכוניות קוריאניות, יש גרמניות או ספרדיות - כל מפעל יש לו את הסגנון שלו ואת הייחודיות שלו. מכונית גרמנית היא בשום אופן לא מכונית קוריאנית ואין מצב שתוכל למזג ביניהן. כל מפעל מוביל למקסימיזציה בתוצר שלו, יש לו את האג'נדה שלו, ואת הזהות שלו.

כך גם במישורים הגבוהים, כל אחד מאיתנו הגיע ממפעל שונה, ממישור שונה ובחיים על פני האדמה אנו לא תמיד יורדים לאזור המזוהה עם מישור שלנו. אנו יורדים וחיים בתוך מיליוני תרבויות, שמזמן איבדו את הזהות המקורית שלהם.

תחשבו שמחר בבוקר תתעוררו במקום שיש בו רק אנשים בסגנון שלכם, שמדברים בשפת הנשמה שלכם ומבינים אתכם ולא תצטרכו להתאמץ אלא רק להרגיש חלק משלם - העניין הוא שזה כבר מזמן לא מספיק.

כדי שנתפתח ונתרום למישור שממנו הגענו בתקופה של סיום עידן, המישור דורש יותר, הוא דורש שנשתכלל. רק כאן בחיים על פני האדמה יש לנו אפשרות להכיר את כל אנשי המישורים השונים. אין באמת גבולות, הים והמרחק כבר לא ממש מבדל אותנו, אנחנו בהחלט יכולים לבחור לחיות במדינה זרה ולמרות כל החוקים, אנחנו מתמזגים. כשהמטרה האמתית היא להכיר צדדים חדשים כדי שה'מכונה' שלנו מהמפעל שממנו הגענו תשתכלל וכדי שנרגיש שייכות שהיא לא רק חיצונית אלא פנימית.

(צילום: bigstock)

4 ביולי – מולד ירח - היום, ה-4 ביולי, מתרחש מולד ירח במזל סרטן, בצהרי היום. המועד הוא גם יום העצמאות של ארצות הברית. בהיבטים המשמעותיים שיש בשמים- יש איזושהי התעוררות של תחושת שייכות. כל אחד מחפש את השייכות שלו, את המקור שממנו הוא הגיע ולא נח עד שהוא לא מרגיש איזושהי תחושה שמעוררת אותו מתוך כל המבוך בו אנו חיים. זה פשוט קורה בלי שנבין, זה חזק מאיתנו.

מה מעורר אותנו? אנו מתעוררים לשייכות הנסתרת מעינינו, מונעים לפעולה כדי להתאחד להרמוניה שונה מההרמוניה שהכרנו עד היום, הרמוניה שרותמת אותנו למטרת על. ומהי אותה מטרה? לגרום לי להיזכר מהי המהות הפנימית שלי, מהי האמת הפנימית הנסתרת מעיני ושכחתי אותה במסע מלא בכאוס של החיים על פני האדמה.

בשורה התחתונה שכחנו מי אנחנו, מהו הכוח הליבתי הפנימי המאוד מיוחד לכל אחד מאיתנו. הפכנו להיות חלק מהגדרה כוללנית מידי, אנחנו מוצאים את עצמנו שורדים, עסוקים בשלנו וכלום לא באמת מצליח לגרום לנו לקום ולהתאמץ באמת. לא בחירות, לא מלחמה, לא ממשלה, לא הפגנה – אין דבר שאמת מעניין אותנו.

אז אם אנחנו שומעים אזעקה ברקע, התראה, מלחמה, האם זה מזכיר לנו שאנחנו שייכים? אנחנו מבכים על אובדן - זה הופך אותנו לפטריוטים, מלח הארץ? האם אנחנו צריכים מלחמה כדי להרגיש תחושת שייכות? כיצד אנחנו שונים מנוער הגבעות שכל כך חדור אידיאולוגיה ואהבה למטרה - למה זה לא קורה גם לנו?

מה באמת יגרום לכל אחד מאיתנו להיות חלק ממשהו, קבוצה, חברה, קהילה? מהו אותו כוח פנימי מספיק עוצמתי שיזיז כל אחד מאיתנו מהתרדמת שלו, מחייו ומעיסוקיו ומהרדיפה היומיומית אחרי משהו לא ברור?

האם בשם האהבה? האם אהבה, כמו שרדפנו אחריה עידן שלם? שגם היא כבר לא מספקת את הסחורה, האם היא תעיר אותנו? כנראה שלא. אף אחד מאיתנו כבר לא נלחם בשם האהבה. אז מה בעצם קורה?

כשאתם בוחרים עבודה, בוחרים מקצוע, בן זוג, כשאתם רוצים להילחם למען מטרה מסוימת, חפשו את השייכות הפנימית שלכם שאתם מוכנים להילחם עליה. לשאוג עליה. לטרוף אותה. ולמרות שנראה שזה כבר 'מת' בתוכנו, דעו שזה לא.

עוד לא העמקנו מספיק בתוכנו, היינו עסוקים ב'חוץ' ולא נכנסנו מספיק פנימה. לא קילפנו את כל קליפות ושכבות המסכות שאני מסתתר מאחוריהן.

הילד הפנימי שאנו, בתוך תוכנו, לא זקוק לאף סיבה חיצונית, הוא זקוק לעצמו ולהיות נאמן למהות שלו ולאידיאולוגיה הנשמתית שלו. כשזה מתעורר בתוכנו זה מרגיש אמת. זה יכול לקרות רק אם זה מזוהה עם שלכם, עם הייחוד ועם הרזולוציה הכי מדויקת שלכם.

גם אם זה מרגיש לכם שונה, לא שייך, לא מספיק מגניב בעיני הכלל, זה הכי שלכם. ורק אנשים שדומים לכם יכולים להזכיר לכם ולעורר אתכם לכך. דוגמה מצוינת היא כל עולם ה'גאווה' שקמו מתוך צעקה של קהילה שלמה של אנשים שיש להם את האש הפנימית הזו, שהם נלחמים עליה ולא מתביישים להיות 'גאים' כי הם חלק מקהילה שדומה להם, שמזוהה איתם, למרות השוני, המוזרות או החוסר הקונבנציונלי שהם.

(צילום: bigstock)

על מה אני מוכן להילחם? אז יש את דעא"ש ויש את המלחמה באיסלם, האם זה מספיק חזק ומלכד כדי שאומה גדולה כמו ארצות הברית תילחם עבורה? האם זה משרת את מטרתו של אותו נשיא מכהן? האם הוא מזדהה עם זה בתוכו, האם זה חלק מהאג'נדה שלו, חלק מהזהות המישורית שלו, חלק מהפנים ליבה שהוא, מהשייכות שלו?

עכשיו כשהבחירות בארה"ב מתקרבות, סביר להניח שיקרה מהפך שיגרום לאומה שלמה להרגיש שוב את אותה שייכות, להוביל ולדחוף אומה שלמה לאיחוד דעים, להרמוניה עם מטרה שיש בה 'מטרת על' כדי להתאחד.

אולי זה שריף בסגנון דונלד טרמפ ואולי זה 'אמא לאומית' בסגנון הילרי קלינטון – מה שבטוח זה צריך להיות משהו סוחף ומשמעותי כדי לגרום לארצות הברית ואולי לעולם שלם להתאחד סביב מטרה גדולה שמניעה ומעוררת.

אז לכל אחד מאיתנו יש את המשהו הזה שהוא מוכן להילחם עליו, ורק כשהוא ירגיש שזה מעיר משהו בתוכו, את הגונג הפנימי שקיים בו, הוא מוכן לצאת מתוך עורו, להפוך חדור מטרה, להרגיש 'אש' פנימית, משמעות אמיתית, רק אז זה יקרה. כל זיוף, חוסר הזדהות או חוסר שייכות לא יכול באמת לגרום לנו לנוע או להתניע. בכל אחד קיים 'ילד פנימי' מיוחד – אל תוותרו לעצמכם, אל תוותרו למצוא את זה שלכם, שקיים עמוק בתוככם.

שלי רום - אסטרולוגיה ותודעת על