yed300250
הכי מטוקבקות
    מייקל לואיס. "קניתי דירה, אבל ביזבזתי המון. שילמתי על חברים. הרגשתי רוטשילד. למה, אני שוגר־דדי של מישהו? חייתי חיים מזויפים"
    7 ימים • 14.07.2016
    שריר כאב
    הגוף שלו עדיין בנוי לתלפיות, כמו אז, כשפרץ לתודעה בגיל 16, אבל נפשו הפצועה רק מתחילה להחלים. היום, כשהוא בן 28 ואחרי הצלחה מטורפת ונפילה כואבת, מייקל לואיס חושף את מחיר התהילה: לאיתי סגל הוא מספר על המשבר שהיה לו עם המשפחה, ההחמצות בהוליווד, ההטרדות המיניות על סט הצילומים, הפרידה מהדוגמנית ניבר מדר, הבנות שמתחילות איתו — ותהליך השיקום שהוא עובר בדרך חזרה אל הבמה, אל עולם העסקים ואל שלטי החוצות. מייקל לואיס, לא מה שחשבתם
    איתי סגל | צילומים: דניאל קמינסקי

    הדירה של מייקל לואיס ממוקמת בקומה ה־60 ומשהו בגורד שחקים תל־אביבי. היא משקיפה אל העיר, אל הים, אל המכוניות הננסיות והאנשים הזעירים שרצים ממקום למקום. כמו כל תצפית מגבוה, גם במקרה הזה התחושות מעורבות: מצד אחד הכל נראה קטן וחסר משמעות, ומהצד האחר רב־רושם ועוצמתי, תחושה שהכל אפשרי, אפילו לעוף.

     

    החלון בדירה הזאת, כמו במלונות בלאס־וגאס, למשל, נפתח רק באופן חלקי, לכל היותר חמישה סנטימטרים של אוויר הרים צלול כקאווה. כמו המהמרים שאיבדו הכל בלונה פארק ההימורים הגדול בעולם ורוצים לגמור עם הכל, גם כאן צריך להתאמץ מאוד כדי לקפוץ מהחלון, או כמו שלואיס מחדד: "עד שתשבור את החלון כאן, יש מצב שכבר תשקול מחדש אם בא לך לקפוץ".

     

     

    בשיא הצלחתו. "אחרי שכולם אמרו לי לא, נהייתי מטאור" | צילום: איתן טל
    בשיא הצלחתו. "אחרי שכולם אמרו לי לא, נהייתי מטאור" | צילום: איתן טל

     

    לואיס, כפי שמתברר בהמשך, הירהר באפשרות הזאת ברצינות. דימוי הקפיצה מהחלון משקף גם את האופן הטרגי שבו צללה הקריירה שלו ככוכב מצליח: מנער הפוסטר השרירן שמרוח על איילון, למנעולן שעובד מסביב לשעון בניו־יורק. "הייתי בתחתית של התחתית", הוא אומר בקור רוח, כמו שרק אדם שכבר רחוק מהתחושה הזאת מסוגל. "הייתי במקום הכי עצוב מבחינתי. בבסיס שלי אני בן אדם שמח. אבל הרצון הזה לא בהכרח קשור לעצב. זה היה יותר פחד. פחד ממה הולך לקרות איתי. לא ידעתי איך לעכל את כל זה. היה לי מאוד קשה והרבה פעמים פשוט אמרתי, מתפוצץ לי הראש ואני רוצה שזה ייפסק. אף פעם לא לקחתי סמים ואף פעם לא שתיתי, כלום. המפלט היחיד היה הספורט. גם בניו־יורק אני זוכר את עצמי במינוס 15 מעלות, יושב מחוץ לדירה שלי עם שוקו חם ואומר לעצמי, לאן אני הולך? מה אני עושה? הסתכלתי על החלון הרבה פעמים — דמיינתי חושך, דמיינתי שקט — אבל לא עשיתי את זה".

     

    מה עצר מבעדך לקפוץ?

     

     "אני חושב שלכל אחד יש את השטן ואת המלאך שלו שיושבים לו על הכתף. אני חושב שהמלאך שלי אמר לי אז: 'עדיין לא סיימת כאן, אתה עדיין פה מסיבה מסוימת'".

     

     

    מערבולת משוגעת

    סיפור הסינדרלה של מייקל לואיס כבר סופר בהרחבה מספיק פעמים, אבל זאת הפעם הראשונה שלואיס מוכן לדבר בפתיחות על המחיר הכבד ששילם אז. הוא עדיין גבר מרשים, מטופח מאוד, שבילוי במחיצתו הוא אתגר לכל רגשי הנחיתות בעולם. הוא גם רהוט, ישיר ומודע היטב לאופן שבו תופסים אותו. שנים התעקש להוכיח שיש לו יותר מריבועים בבטן, עד שהתעייף והבין שמי שירצה – יגלה זאת בכוחות עצמו.

     

     

    צילום ועריכה: תומריקו

    צילום ועריכה: תומריקו

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    צפו במייקל במבחן כוח מול כתבנו יפתח כרמלי. צילום ועריכה: תומריקו

     

    רכבת ההרים שנקראת החיים שלו היא מסוג הסיפורים שאפשר להבין רק ממרחק הזמן; מתוך פרספקטיבה, מתוך בגרות. הוא בן 28, השני מבין ארבעה ילדים. אמו ארגנטינאית, אביו הולנדי. הוא פרץ בגיל 16 כדוגמן הלבשה תחתונה, אחרי שכל סוכנויות הדוגמנות הישראליות, לדבריו, דחו אותו. הסוכן עדי כהן, שפגש אותו אז, זיהה את הפוטנציאל והקוביות בבטן. הוא הבטיח לו שבתוך שנה יהפוך לכוכב הכי גדול בישראל, ואכן, בתוך זמן קצר יחסית הפך לואיס לאיט־בוי כחול־לבן. הוא היה הפרזנטור של פוקס, כיכב בסדרות כמו "האלופה", "דני הוליווד" ו"נשות הטייסים", קיבל חוזה טאלנט ביס, התברג לנבחרת הפסטיגל, בין רן דנקר ליהודה לוי, ואף זכה במקום הראשון ב"רוקדים עם כוכבים" בימים שהתוכנית הייתה פצצת רייטינג. בשיא הצלחתו, הושקה ב־2007 חברה על שמו, "מייקל לואיס אינטרנשיונל", שהוערכה בשווי של 3.2 מיליון דולרים. במבט לאחור, הוא יודע לנתח היום, זו הייתה התקופה הכי זוהרת בחייו, אבל גם הכי עגומה.

     

    "מגיל 16 עד 22 עברתי מערבולת משוגעת שלא הייתי מודע לה במאה אחוז. הייתי ילד. הרבה מהדברים שקרו, קרו בלי שהבנתי. אם זה 'מייקל לואיס אינטרנשיונל', כשלא היה לי מושג מה זה אומר חברה בע"מ. אם בגיל 22 הייתה לי הבגרות שיש לי היום, הייתי מתנהל אחרת כספית. אני לא יכול להעריך כמה הפסדתי, אבל אני מניח שזה הרבה כסף. אבל עד אז הייתי במערבולת כזו, שלא שמתי לב לכלום. הייתי פשוט כל כך מרוכז בעשייה, לא היה לי זמן לחשוב על דברים אחרים. עבדתי כל היום. ישנתי חמש שעות בלילה. כל הזמן היה לי משהו שקרה. תמיד היה לי אקשן".

     

    אתה מרגיש שנוצלת בשנים האלה?

     

    "אני מרגיש שנוצלתי, כן. אבל אני מרגיש שאני משקר לעצמי כשאני אומר שרק נוצלתי. כי לא רק נוצלתי. זכיתי. אחרי שכולם אמרו לי 'לא', ושנה אחרי שעבדתי בחנות נעליים ומיינתי נעליים לפי מידות וצבע במחסן מאחור, נהייתי מטאור. לא ידעתי איך להתמודד עם זה. אמרתי, איך למישהו כמוני מגיע דבר כזה? נשרתי מבית הספר. עברתי חמישה בתי ספר. זרקו אותי מקבוצת הכדורסל. היה לי פוטנציאל אדיר, אבל לא ניצלתי אותו כי הייתי קצת מסובב ועצבני על העולם בתור ילד. ואז קיבלתי הזדמנות וכל מה שניסיתי היה רק להיות צנוע וזהיר. הייתי טירון ממש, לא ידעתי מה קורה סביבי, לא ידעתי מה זה הדבר הזה".

     

     

    לואיס. "מספיק משפט אחד בשביל שבחורה תפיל את עצמה"
    לואיס. "מספיק משפט אחד בשביל שבחורה תפיל את עצמה"

    איפה היו ההורים שלך באותו זמן?  

    "אבא ואמא שלי התגרשו ממש כשהתחלתי לעבוד. אני חושב שחלק מהגירושים שלהם קשור בזה. היום, בדיעבד, אני חושב שההצלחה שלי מאוד פגעה במשפחה שלי. בעיקר באחים שלי שהיו אז עוד בבית הספר. אח שלי טומי בכלל נדפק מזה. בגיל עשר הוא התחיל לעשן סיגריות. זה לא קרה באשמתו. הוא היה ילד קטן. הוא לא ידע מה הוא עושה. בגלל שהוא אח שלי, רצו להתקרב אליו ובאמצעותו אליי. לא הבנתי את זה אז.

     

    "מהרגע שהתחלתי להתפרסם, כמעט לא הייתי בבית. כשהייתי מגיע, זה היה בעיקר כדי לישון. האחים שלי לא היו רואים אותי, בקושי הייתי מדבר איתם. אני חושב שאף אחד לא הצליח להכיל את מה שעובר עליי. הייתי קצת שונה מהילדים האחרים בבית. אמא שלי לא רצתה להראות יותר מדי אהבה אליי, כדי לא ליצור תחושה שאני מועדף, אבל אני חושב שזה לא עבד לה. אמא שלי אוהבת את כולנו בצורה שווה, אבל היא ידעה שהיא הייתה צריכה להיות שם בשבילי יותר. כי עברתי משהו שהוא הרבה יותר גדול".

     

    דיברת על התחושות האלה עם האחים לאורך השנים?

     

    "אחרי הנפילה שלי, ישבנו לעשות אינטרוונשן לאחי הקטן. הוא היה קצת במקום אפל, במקום לא טוב בחיים שלו, מכור לאלכוהול בגיל 15. אז עשינו לו סוג של התערבות. בסוף, איכשהו, כולם יצאו עליי ואמרו לי שזו אשמתי, שאני אף פעם לא הייתי בבית כדי לעזור, שאני מרוכז יותר מדי בעצמי. אמא שלי ניסתה להגן עליי ואמרה להם, מה אתם רוצים? זה אח שלכם, לא אבא שלכם. הוא לא צריך לתת לכם שום דבר, זה לא התפקיד שלו. שחררו ממנו. אבל אני הרגשתי אשם. הרגשתי כל הזמן שאני לא בסדר. היום אנחנו קרובים מאי פעם, כולנו במקום אישי ומשפחתי טוב יותר. אני מרגיש כמו הדבק שהפריד בין כולם וחיבר אותם מחדש, אבל עד לפני שנה הרגשתי כל הזמן שאני צריך להתנצל. הייתי כבוי תקופה ארוכה. רק אחרי הנפילה התעוררתי".

     

     

    בתוך עליהום

    ואכן, ההתרסקות הייתה מהירה יותר מהנסיקה. לואיס הגיע ל"רוקדים עם כוכבים" כשהקריירה שלו כבר הייתה בנסיגה קלה. הוא קיווה שהשתתפות בתוכנית תחזיר אותו לעניינים, אבל לא תיאר לעצמו באיזה הקשר זה יקרה. הוא גבר על משה פרץ וזכה במקום הראשון יחד עם מי שהייתה אז בת זוגו לתחרות, אנה ארונוב, ונערך לקאמבק מהחלומות. אלא שסמוך לזכייתו החל עליהום תקשורתי סביב אי־גיוסו לצה"ל.

     

    לואיס ניסה להסביר שמדובר בשחרור חוקי מטעמים רפואיים — כשהיה בן שלוש התגלה אצלו מום בלב שהוביל לצנתור בגיל 16 ולאזהרות הרופאים מפני כל מאמץ – אבל הטוקבקיסטים התעקשו על "השתמטות". מי שחלק מרכזי מחייו מוקדש לספורט ולכושר, טענו, יכול גם להתנדב. לואיס, שהיה אז בשיא הצלחתו, המשיך בקריירה שלו. הוא חטף אש על ההחלטה הזאת ושילם על כך מחיר כבד. קמפיינים שהיה אמור להוביל נלקחו ממנו. תפקיד הנחיה מרכזי שהוצע לו בשעתו באחד מערוצי הילדים ירד, לדבריו, מהשולחן. לואיס הפך לסוג של אויב העם.

     

    "הייתי על גל מאוד־מאוד גבוה ונפלתי לתוך המים ופגעתי בסלעים. באותו יום זה היה סוג של 'התעוררתי על העולם'. לא הצלחתי לעכל עדיין מה קורה פה. אתמול ניצחתי ב'רוקדים עם כוכבים', היום מאשימים אותי במשהו שהוא שקרי לחלוטין. לא השתמטתי. שיחררו אותי. יש אנשים שיש להם בעיות לב ולא משנה מה, הצבא לא מקבל אותם. אני אחד מהם. עד היום אני מנסה להבין מה קרה פה. לא פשעתי, לא רצחתי, לא אנסתי, אין לי אפילו דו"ח על מהירות. שילמתי מסים. עשיתי הכל כמו שצריך. ואז הבנתי, מי ששומר פה חוק ומי שסבבה, נדפק".

     

     

    לואיס. "בסנאפצ'ט בנות שולחות לי מלא דברים שאתה לא רוצה לדעת"
    לואיס. "בסנאפצ'ט בנות שולחות לי מלא דברים שאתה לא רוצה לדעת"

     

    אתה לא הכוכב הראשון שחטף על זה שלא עשה צבא.

     

    "ידידה שלי אמרה משהו מאוד־מאוד נכון. זה אולי עצוב, אבל לטענתה אם היו קוראים לי מיכאל לוי, היו מתייחסים אליי אחרת. השם שלי כנראה קצת מציק לאנשים. אולי גם איך שאני נראה".

     

    בר רפאלי הצליחה לדלג מעל העליהום הצבאי. היא גם הפכה לטופ־מודל.

     

    "רק בגלל ליאונרדו. אם הייתי עכשיו יוצא עם מיילי סיירוס חודש, איפה הייתי היום?"

     

     

    אתה חושב שאנשים סלחו לבר רפאלי על זה שלא שירתה בצבא בגלל הקשר שלה עם דיקפריו?

     

    "כן. כי אנשים צמאים. אם היא לא הייתה יוצאת עם ליאונרדו, אולי היא עדיין הייתה בר רפאלי, אבל כנראה הרבה יותר בקטן. אני חושב שאנשים כביכול הבליגו כי היא הביאה את ליאונרדו פאקינג דיקפריו לארץ. היא עשתה רעש משוגע. בטח שזה מאפיל על העובדה שהיא לא עשתה צבא. אבל מגיע לה, לבר. אחת הבחורות הכי מתוקות ומגניבות וחכמות שהכרתי".

     

    המציאות שלואיס מתאר הפכה את התקופה המדוברת לגיהינום יומיומי. כל יציאה מהבית לוותה בריקושטים. "היה לי מאוד־מאוד קשה ללכת ברחוב באותה תקופה. קישטו לנו את כל הדלת בגולגולת עם דם. ריססו לי מחוץ לבית גרפיטי ענקי: שאמא שלך תחלה בסרטן ותמות. דברים נוראים. אתה לא מבין מה עשו לי ברחוב. היו מקללים אותי. לא יכולתי לנהוג. ברמזורים אנשים היו יוצאים עליי, צועקים: 'משתמט בן זונה. לא מגיע לך לחיות. תישרפו אתה והמשפחה שלך. אתם לא יהודים. מה זה השם הזה בכלל, מייקל לואיס?'"

     

     

    רפאלי. "אם היא לא הייתה יוצאת עם ליאונרדו, אולי היא הייתה 'בר רפאלי' הרבה יותר בקטן" | צילום: גטי
    רפאלי. "אם היא לא הייתה יוצאת עם ליאונרדו, אולי היא הייתה 'בר רפאלי' הרבה יותר בקטן" | צילום: גטי
     

    מה ענית?

     

    "לא עניתי. אתה אוגר ואוגר ואוגר. אתה יודע כמה אגרתי כל השנים האלה?"

     

    הבחירה לעזוב את ישראל הייתה בלתי נמנעת, לדבריו. "הייתי מאוד פגוע אז, האמון שלי באנשים נפגע. חברים מאוד טובים שלי שיקרו, בגדו בי. גיליתי שחבר מאוד טוב ניהל במשך כמה שנים מערכות יחסים וירטואליות עם בחורות מסביב לעולם עם השם שלי והתמונות שלי, בלי שהוא הראה את עצמו בווידיאו או נפגש איתן פנים אל מול פנים. החלטתי לנסוע לארצות־הברית ולהתרחק מהכל".

    ימי הכמעט

     

    הוא נחת בהארלם, ניו־יורק, שכר דירה עם עוד שני שותפים וניסה להתחיל מחדש. "אני חושב שזה גם מה שרציתי לעצמי אז, כחלק מהשינוי. לבוא מפה להארלם, הארד קור גטו, כזה שאני פותח את החלון ומעשנים לי קראק מול הפרצוף".

     

    הוא עבד כברמן במסעדה של חבר, כמאמן כושר, כשומר סף בחנות של פראדה וכמנעולן מהסוג שמסייע לאנשים הזויים שנתקעו מחוץ לבית בארבע לפנות בוקר. "על הדרך גם ניסיתי לעבוד כדוגמן, כשחקן. אבל זה לא היה קל". היה גם ניסיון קאמבק לתעשייה המקומית – כמתמודד בגרסת ה־VIP של "הישרדות" – אבל הוא הסתיים מהר מהצפוי, אחרי שלואיס התמוטט כבר בפרק הראשון של העונה ופרש מהמשחק.

     

    לפני שנתיים וחצי, אחרי שלוש וחצי שנים מחוץ לישראל, חזר רשמית לארץ. הסיבות היו מגוונות: הוויזה הסתיימה, רומן חדש שהחל באותו זמן עם הדוגמנית ניבר מדר העלה הילוך, ובעיקר — תחושה מקצועית חמצמצה, אחרי שפיספס תפקיד כמאהבה של קמרון דיאז בקומדיה "האישה האחרת". הוא התקבל לתפקיד, עשה חזרות, שינן את הטקסט בעל פה, ואז קיבל טלפון מההפקה שהסטטוס של הוויזה שלו כדוגמן לא מאפשר להעסיק אותו כשחקן. "באותו רגע העולם שלי הסתחרר. אמרתי, רגע, וואט דה פאק?! איך דבר כזה קורה? באמריקה הכל צריך להיות מסודר. איך זה הגיוני? מתברר שמי שהיה צריך, לא שם לב שוויזת העבודה שלי דורשת תיקון. בסוף הם לקחו שחקן אחר".

     

     

    ניבר מדר. "אמרתי: וויי, לקחו לי את הקריירה, עכשיו לקחו לי את הבחורה, הבחורה שאני אוהב עוזבת אותי"
    ניבר מדר. "אמרתי: וויי, לקחו לי את הקריירה, עכשיו לקחו לי את הבחורה, הבחורה שאני אוהב עוזבת אותי"
     

     

    זו הייתה יכולה להיות ה־הזדמנות.

     

    "בטח. זה היה משתיק את כולם וגורם לי להיות רמה אחת מעל כולם פה. אתה יודע כמה פעמים זה קרה לי בחיים? שכמעט... עשיתי שלושה אודישנים רגילים ועוד אחד מול הבמאי דארן ארונופסקי לסרט 'המבול' עם ראסל קרואו. בסוף הוא אמר לי, 'יש לך את העוצמה, יש לך את האגרסיביות, יש לך את המראה, יש לך כל מה שאני צריך. אבל אתה גבוה מדי, לעזאזל'. אמרתי לו, אז מה הבעיה? תעמיד את ראסל על שרפרף. למה זו הבעיה שלי? הוא אמר לי, 'אני לא יכול לטפל בזה. אתה נראה בדיוק כמו שאני צריך, אבל זה לא זה'. זה היה מאוד־מאוד מתסכל".

     

    ולא התגנבה מתישהו המחשבה, שאולי זה בכלל לא צריך לקרות?

     

    "ממש לא. אני מאמין שבחיים אתה צריך לקבל 'לא' לפני שאתה מקבל 'כן'".

     

    את השינוי הגדול ביותר מאז שחזר לארץ הוא זוקף לזכותה של מערכת היחסים הרומנטית עם הדוגמנית המצליחה ניבר מדר, שהפכה מאז לאקסית מיתולוגית. "רק לפני שנה, כשאני וניבר נפרדנו, קיבלתי סוג של הארה. הילדה הזאת שינתה לי את החיים ב־180 מעלות. היא צעירה ממני בשמונה שנים. התחלתי לצאת איתה כשהיא הייתה בת 18 ואני הייתי בן 26. היא אחת הבחורות הכי בוגרות, הכי חכמות והכי נבונות שפגשתי בחיי".

     

    אז לא הבנתי, למה אתם לא ביחד?

     

    "אחרי שנה וחצי שהיינו ביחד, היא נפרדה ממני ואמרה: אני צריכה להיפרד ממך כי זה יעזור לך. אני אוהבת אותך מאוד. קשה לי לעשות את זה. אתה צריך להתאפס על עצמך, אתה צריך להפסיק להתנצל. אתה צריך להפסיק להיות פליזר. באותו רגע זה שבר אותי. אמרתי: וויי, לקחו לי את הקריירה, עכשיו לקחו לי את הבחורה. הבחורה שאני אוהב עוזבת אותי. למה? היא אמרה לי, מייקל, אתה לא יודע כמה אתה שווה. אתה חייב לעמוד על שלך, חייב לטפל בעצמך. כי עד לא מזמן היו מטפלים לי בכל. בחשבונות. בטיסות. בעבודות. כל דבר, הייתי מתקשר, אומר: טוב, מתי אני צריך להיות? איפה אני צריך להיות? והיו מטפלים לי בזה. היו לי המון אנשים, כמו נמלים, שדאגו לי, עד שהגיע הרגע שהבנתי שאני חייב לדאוג לעצמי. לקחת אחריות על החיים שלי. מהרגע שעדי מצא אותי ברחוב עד לפני שנה, עשו בשבילי הכל. ואמרתי, זהו, אני לא רוצה את זה יותר, אני לא צריך את זה יותר. ניבר העירה אותי. היא הפכה אותי מהילד שהייתי לגבר שאני היום, בלי שהיא מודעת לזה בכלל".

     

     

    יושב, עם צוות המחזמר "טרזן". חצאית ובד במקום תחתונים
    יושב, עם צוות המחזמר "טרזן". חצאית ובד במקום תחתונים
     

    שלט בטיימס סקוור

    תהליך השיקום שלואיס החליט לעבור נושא סוף־סוף פירות. הוא לקח הלוואה, החליט להגשים חלום ישן ולפתוח את "פלייגראונד", חדר כושר באבן־יהודה יחד עם שני שותפים (מרחב מוהר, סגן אלוף העולם באגרוף לשעבר, וגל ציון פור, דיאטן קליני והתזונאי של "ישראל בודי"). "תמיד רציתי מגרש משחקים משלי. בתור ילד תמיד הייתי מטפס על עצים, הייתי הולך לגן השעשועים. אנחנו רוצים לשלב בין האלטרנטיבי והפופולרי: אימוני כוח, פארקור ואקרובטיקה, ריקוד על עמוד, אמנויות לחימה, אימוני רצועות וגמישות, תזונה אישית וטיפולים — הכל במתחם אחד".

     

    במקביל שיפץ את דירתו ופנה לסוכנת זוהר יעקובסון בשאיפה לשוב לעבוד בתעשייה. בספטמבר הוא יחזור לבמה בתפקיד "טרזן", במחזמר לכל המשפחה. לכל מי שמצפה לראות אותו מכוסה רק בפיסת בד טרזנית הוא מבהיר: "זה לא בדיוק תחתונים, אלא חצאית יפה ובד שמכסה אותי אלכסונית. אבל היי, יש לי גם הרבה אופי".

     

    בד בבד החל לשקוד על טיפול ממוקד בעצמו. "הלכתי לכמה קורסים של מדיטציות והקשבה קוונטית. הטיפול הפסיכולוגי היותר שמרני פחות דיבר אליי. ניסיתי כשהייתי ילד, זה לא עבד לי. הייתי זקוק להתחבר לילד הפנימי שבי. שנים עבדתי על אוטומט. לא באמת הייתי שם. לא הרגשתי באמת משהו. הרגשתי שאני צריך להתחבר לשמחת החיים שלי, שהלכה לאיבוד מהרגע שהתחלתי לעבוד. המטפל אמר לי הרבה דברים שאפילו אמא שלי לא אמרה לי, בצורה מאוד נוגעת. הבנתי ששנים אני לא מצליח לתקשר עם אף אחד בצורה ברורה ואמיתית".

     

    המראה שלך היה חזות הכל.

    "אתה צודק, ופה טמונה הבעיה. חזרתי לא מזמן ממילאנו, והיה שם אחד הדוגמנים הכי יפים שראיתי בחיים שלי, אבל טיפש כמו נעל. מה זה עוזר? אתה יודע, ראיתי אותו ואמרתי, בוא הנה, איזה בן אדם יפה, עיניים כחולות, גדולות כאלה, ברזילאי, שזוף, יפהפה. דיבר. וואלה, לא יכולתי לשמוע אותו. רציתי להגיד לו, אל תדבר עכשיו, רק תהיה יפה. אבל זה כאב. באיזשהו מקום, זה מה שהיו אומרים לי. לא העברתי את מה שיש בי מעבר לקוביות. לא ידעתי איך. לא היו לי הכישורים לזה. לא לימדו אותי איך. הייתי מאוד רובוטי. אמרו לי מה להגיד, אמרו לי מה לעשות. לא באמת הרגשתי כלום. תמיד הייתי בטוח שהמראה שלי יפתור הכל, שהחינניות שלי, הצ'רמריות שלי, יעזרו לי בכל, יעבירו הכל. אבל זה בדיוק הפוך. זה עשה לי רק נזק. הייתה לי, למשל, נטייה לזלזל בזמן של אחרים לפעמים. חשבתי שאני אבוא עם החיוך שלי וזה יפתור הכל. עכשיו כשהתעוררתי ואני מסתכל אחורה, אני אומר: איך עשיתי דברים כאלה? זה לא אני".

     

    לקחת הלוואה כדי לפתוח עסק ולשפץ את הדירה. גם זה, אני מניח, חייב אותך להתחיל מחדש. ליישר קו עם המציאות.

     

    "נכון. זה מה שביגר אותי. זה מה שנתן לי את הפרספקטיבה שאני צריך להיות כמו כולם. אני לא שונה. מכל הכסף שעשיתי אז לא נשארו חסכונות. קניתי דירה, אבל ביזבזתי המון. על החיים הטובים. על מסעדות. על יציאות. על טיסות לחו"ל. שילמתי על חברים. הרגשתי רוטשילד. למה, אני שוגר־דדי של מישהו? חייתי חיים מזויפים. בדיעבד, אם הייתי שומר את כל הכסף שהיה לי והייתי קונה כמה דירות, הייתי יכול היום לעשות מה שבא לי. אבל טוב שזה קרה לי. אני שמח שיש לי היום את הנטל, את האחריות. ראבק, אנשים בני 50־40 לא עברו את מה שאני עברתי".

     

    כבר הרבה שנים שעיקר עבודת הדוגמנות של לואיס מתקיים מחוץ לישראל. הוא טס כמעט בכל חודש לצילומים, להפקות אופנה ולתצוגות בינלאומיות, ובקרוב יופיעו צילומים שלו במוזיאון סילו ארמאני במילאנו, כחלק מפרויקט יוקרתי של בית האופנה לקראת האולימפיאדה. שלט מהקמפיין למותג פרי אליס בכיכובו עדיין תלוי בטיימס סקוור. בעבר צילם פרסומת לאפל ולסמסונג, וכשהיה בן 21 בחר בו ערוץ E! כאחד הגברים הסקסיים בעולם, לצד דיוויד בקהאם וג'וני דפ.

     

    המראה השרירני־מנופח שלו הפך אותו, בשלב מוקדם בקריירה שלו, לגיי אייקון. הוא הופיע על שערי מגזיני גייז מפורסמים כמו "TETU" הצרפתי ודואג לשמר קשר צמוד עם הקהילה. בתעשיית האופנה, שנשלטת על ידי הומואים בעמדות מפתח, הגיי־פרנדליות של לואיס עוזרת לו להמשיך לבסס את מעמדו כפנטזיה בלתי ניתנת למימוש. שמועות על העדפותיו המיניות עדיין צצות אחת לתקופה, אבל לואיס כבר לא מתרגש מזה. הוא הפנים את השיעור החשוב בביזנס: אם מישהו מרכל עליך, סימן שאתה מעניין.

     

    "היו עליי מלא שמועות, אני יודע. אולי כי יש לי הרבה חברים הומואים, שהייתי הולך איתם למועדוני גייז. אני מת על הסצנה הזאת. אבל אני לא גיי. גבר לא מדליק אותי. אני מאוד נהנה להסתכל על גבר יפה, אבל אני לא רואה מעבר לזה בראש. הגירוי הזה לא קיים. פעם פגשתי בלוס־אנג'לס בחור ישראלי־אמריקאי־גרמני. הייתי בן 20. הסתכלתי עליו ואמרתי: וואו. הוא היה גיי, אז אמרתי לו: אם הייתי גיי, הייתי עושה אותך. הוא נגנב כאילו. אמרתי לו, אתה הגבר היחיד שאיכשהו משך אותי מעבר ללוק. אבל זה לא מעניין אותי. אולי זה יעניין אותי בעוד חמש שנים. עכשיו זה לא. אני לא פוסל שום דבר. אין שום דבר רע בלהיות הומו".

     

    הרבה דוגמניות שראיינתי לאורך השנים סיפרו על חוויות לא פשוטות של הטרדות מיניות בתעשיית האופנה. זה שונה כשאתה גבר?

     

    "אף פעם לא הטרידו אותי מינית. אבל הייתי הרבה מאוד פעמים במצבים שהגבול נחצה בגדול, כשנוגעים בי במקומות מסוימים שאני לא רוצה שייגעו בי, או כשאומרים לי דברים שאני לא רוצה לשמוע. לא מזמן הייתי בצילומים. נורא רצו שאצטלם בעירום, אבל הרגשתי לא נוח. באיזשהו שלב, הסטייליסט נעמד מולי, התחיל לסדר לי את התחתונים – אני דוגמן, הוא אמור לסדר את הבגדים עליי – ואז פתאום הוא משך את התחתונים והסתכל לי פנימה. אמרתי לו, תקשיב, שזה לא יקרה שוב. אמרתי לך לא. אני מבין שאתה רוצה לראות אותי בעירום. זה לא יקרה.

     

    "לפני ארבע שנים הייתי באיטליה בסדרה של אודישנים אצל איזה ארבעה הומואים. שאלו אותי, אתה מדבר איטלקית? אמרתי, לא, למרות שאני יודע איטלקית היטב. חשבתי לעצמי, מעניין מה הם אומרים עליי".

     

    אני לא הייתי עושה דבר כזה רק מהפחד לשמוע דברים שאני לא רוצה.

     

    "הייתי איתם לבד בחדר. כל הדוגמנים חיכו בחוץ. תשמע, הדברים שהם אמרו שם... אחד הסביר איך הוא היה הופך אותי עכשיו על השולחן, השני סיפר בפרטי פרטים מה הוא היה עושה לי. אחד הציע להלביש לי טנגה ולבקש ממני להתכופף. אני מסתכל על הרצפה, כי לכאורה אני לא מבין איטלקית, אבל בתוך עצמי אני מתחיל לכעוס. ואז, כשכבר לא יכולתי, אמרתי להם באיטלקית: 'אם אתם מדברים ככה על בן אדם שעומד מולכם, לא משנה באיזו שפה, לא מגיע לכם לחיות', ויצאתי מהחדר. הם רצו אחריי, אבל לא הייתי מוכן לחזור. אמרתי לכל הדוגמנים שחיכו בתור: חברים, אם אתם בני אדם ויש לכם רגשות, אל תיכנסו לאודישן הזה".

     

    טינדר? אני?

     

    מאז שנפרד מניבר מדר הוא רווק. אבל לטענתו, הרבה פחות הולל ובליין מבעבר. הוא מקדיש את עצמו לביזנס החדש, בורר בקפידה הזמנות לאירועים ולמסיבות. הוא מעיד על עצמו שהוא ביישן, לא מתחיל כמעט עם בנות וגם לא ממהר להיענות לכל ההצעות המפתות שמחכות לו בפייסבוק. במידה רבה הוא סמל סקס בלי יותר מדי סקס.

     

    "שנים הייתי יוצא למועדונים, כולם היו מסתכלים עליי, אז איך אתה רוצה שאני אהיה אני? בחורות זורקות את עצמן עליי. כבר לא ידעתי מה אמיתי ומה לא. מגיל 16 עד 25 כל מה שאתה רוצה לעשות זה ליהנות מהחיים, כמה שיותר אקשן, אבל הפעם הראשונה שהרגשתי משהו הייתה עם האקסית הראשונה שלי בארצות־הברית, שלא ידעה מי אני. לא היה אכפת לה. הרגשתי שזה טהור. עד שהיא גילתה מי אני. אמא שלה חשבה שאני מיליונר ורצתה לחתן אותה איתי, ואז עוד פעם הלכתי אחורה ונרתעתי.

     

    "הדבר הכי־הכי־הכי טוב שקרה לי מבחינת זוגיות היה ניבר. באמת לא היה אכפת לה מי אני. ילדה בת 18, שגם סוג של גדלה עליי, ולא היה אכפת לה. היא ישבה מולי והיא הסתכלה לי בתוך העיניים והיא הסתכלה לי ללב והסתכלה לי לנשמה, מה ששום בחורה אחרת לא עשתה. וזה ריגש אותי".

     

    אז איך בכל זאת מוצאים אהבה?

     

    "מנסים לשדך לי כל הזמן. בכל מקום שאני הולך מנסים לשדך לי. כל הזמן. זה כזה אמא יהודייה. יש לי מישהי בשבילך. אני לא רוצה. אם זה יקרה, זה יקרה".

     

    אז מה, פייסבוק, טינדר?

     

    "אני צריך טינדר? בפייסבוק מתחילות איתי בחורות. באינסטגרם מתחילות איתי בחורות. בסנאפצ'ט שולחות לי מלא דברים שאתה לא רוצה לדעת. אני לבד עכשיו. אני לא בגיל 22 שרק מחפש לתקוע. היום אני מחפש יותר עומק. מתחילות איתי בחורות יפהפיות. מספיק משפט אחד בשביל שבחורה תפיל את עצמה ואני אדע שזה לא אמיתי".

     

    אז מה אומרים על מייקל לואיס מאחורי הגב?

     

    "המון דברים. המון. אנשים חסרי ביטחון בטח אומרים שאני חושב את עצמי, שאני פלצן, שאני חושב שאני יותר טוב מאחרים, שלא מגיע לי. כל מי שמכיר אותי באמת יודע שאני הכי לא הדברים האלה".

     

    מה היית רוצה שאנשים יחשבו אחרי שיסיימו לקרוא את הכתבה?

     

    "שלא יבואו עם דעות קדומות. אני מקווה שהצלחתי להעביר את העובדה שאני כן רוצה חיבוק. קיבלתי כבר מספיק סטירות". •

     

    itaisegal@hotmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 14.07.16 , 04:17
    yed660100