העוזרת של משפחת כהן בבוורלי הילס היתה חלק מהמשפחה מזה 12 שנים. היא הצטרפה למשק הבית כשנטלי (שם בדוי כמו כל שמות המוזכרים בכתבה זו) היתה כבר אמא לילדה בת 3 ובהריון שני. במהלך שנות עבודתה של מרצדס, נולדו לנטלי ובריאןעוד שלוש בנות. מרצדס, כך מספרת נטלי, סייעה לה לטפל בילדים והיתה אחראית על ניקוי הבית. "יש לנו בית גדול, אז בנוסף על מרצדס, היתה לנו עוזרת נוספת שהיתה מגיעה פעם בשבוע לנקות ניקוי יסודי. מרצדס היתה חלק מהמשפחה שלנו. היינו לוקחים אותה איתנו לחופשות, עזרנו לה להביא את בתה ממכסיקו, שילמנו את הביטוח הרפואי שלה. כל סוף שבוע ביום שבת היא היתה עוזבת לוויקאנד וחוזרת ביום שני בבוקר”.

בשנה האחרונה, העוזרת הנאמנה התחילה פתאום לגלות צדדים שלא היו מוכרים לנטלי ובריאן. נטלי, שנולדה בישראל וגדלה בלוס אנג’לס, מאז מלאו לה 10, מספרת כי דברים התחילו להיעלם מהבית. "הדברים התחילו להיעלם אולי עוד לפני כן, אבל אני לא שמתי לב. בשנה האחרונה התחלתי לאבד תכשיטים יקרים, הילדות התחילו לאבד מתנות יקרות שקיבלו ליום ההולדת. ביקשתי ממרדצס שתעזור לי למצוא את הפריטים שנעלמו, אבל היא היתה חסרת סבלנות וטענה שזה בגלל שאני והילדות שלי מפוזרות ואולי איבדנו אותם מחוץ לבית. היא התחילה להיות חוצפנית, לא עשתה דברים שביקשתי ממנה, לא ניקתה כמו שצריך. כשהייתי חוזרת הביתה, היא היתה בדרך כלל בחדר שלה צופה בטלנובלות וכשדפקתי על דלת חדרה וביקשתי ממנה לצאת, היא היתה עונה לי בחוצפה שתצא אחרי שתסיים לצפות בתוכנית".

בעלה של נטלי, בריאן, יהודי אמריקאי ורופא מוכר ומצליח, חשב שמרצדס עוברת אולי תקופה קשה בחייה וביקש מאשתו להבליג ולתת לה הזדמנות לחזור לעצמה, אלא שהתנהגותה של מרצדס רק החריפה. "היא הפכה יותר ויותר חוצפנית. היתה מאוד לא נחמדה אלי ואל הילדים. ביקשתי ממנה למשל לנקות את הכיריים שהיו מלוכלכים והיא אמרה לי שזה יכול לחכות עד שמריה, העוזרת השבועית, תגיע ותנקה. כשבתי בת השמונה היתה חולה, ביקשתי ממנה לתת לה אנטיביוטיקה בשעה היעודה כי הייתי צריכה לצאת מהבית לסידורים. היא לא נתנה לה וכששאלתי מדוע, היא ענתה לי במשיכת כתפיים ששכחה. אחרי ארבעה חודשים בלתי נסבלים כאלו, החלטתי שאין ברירה והיא צריכה ללכת. אמרתי לה: ‘מרצדס, אני רואה שאת לא מאושרת כאן ואנחנו לא מסתדרות. אני חושבת שהגיע הזמן שתסיימי את עבודתך’. היא ענתה: 'אני לא עוזבת. תכריחי אותי'. די הדהים אותי שהיא ענתה לי כך, אבל אמרתי לה: ‘תלכי הביתה היום ונראה איך אנחנו ממשיכות מכאן, אם את רוצה להמשיך לעבוד אצלנו, דברים יצטרכו להשתנות’".

אלא שלמרצדס לא היו כל כוונות להשתנות או לעזוב. היא התריסה כנגד המעסיקה שלה שהיא לא מתכוונת לעזוב את הבית ופנתה ללכת לחדרה. "בלית ברירה, התקשרתי למשטרה וביקשתי שיוציאו אותה מהבית שלי כי היא מסרבת לעזוב. הם ביקשו לדבר איתה, אבל כשניגשתי לחדרה, הדלת היתה נעולה והיא סירבה לענות לי. בסופו של דבר, השוטרים הגיעו לביתי והוציאו אותה מהבית. שלחנו אליה צ'ק על הסכום שנותרנו חייבים לה וחשבנו שבכך נגמר הסיפור, אבל לאחר כחצי שנה, קיבלנו מכתב מעורך דין. מרצדס תובעת אותנו על חצי מיליון דולר".

"קיבלנו מכתב מעורך דין". משפט ללא צדק

בני הזוג כהן קראו את כתב התביעה בחוסר אמון. "נכתב שם שהעבדנו אותה בפרך, שניצלנו אותה, שלא שילמנו לה על שעות נוספות ,שהיא היתה צריכה לעבוד ללא הפסקה וללא מנוחה מהבוקר עד הערב. כמובן שלא היה שום בסיס ואמת לטענות שלה. בעלי, אני והילדים לא נמצאים בכלל בבית במשך היום. אנחנו עובדים, הילדים בבית הספר, היא היתה יכולה לקחת כמה הפסקות שרצתה. היתה היתה פורשת לחדרה בשעה 6 בערב והיתה לוקחת הפסקות צהריים והפסקות ביניים מתי שרק התחשק לה. אנחנו הרי לא היינו שם על מנת לפקח עליה".

בלית ברירה, לקחו בני הזוג עורך דין שייצג אותם. "זו היתה מילה שלנו מול מילה שלה, אבל במהלך השימועים המשפטיים הבנו מהר מאוד שדברים לא הולכים לטובתנו. מסתבר שעל פי החוק, היינו צריכים לתת לה לחתום בכל פעם שהתחילה יום עבודה, בכל פעם שסיימה ובכל פעם שיצאה להפסקה. קשה לי מאוד להאמין שתמצאי עוזרת בית אחת שחותמת על כרטיס כזה. אחרי שהוצאנו 20 אלף דולר על עורך הדין והשימועים המשפטיים שנמשכו מספר חודשים, עורך הדין שלנו הסביר לנו שאנו יכולים להמשיך להלחם, אבל זה יעלה יקר. נצטרך להזמין אותה ל"דפוזישן"שעולה הרבה מאוד כסף וכל פעם שאנו מגיעים לבית המשפט, עולה לנו אלפי דולרים כי עורך הדין גובה לפי שעה. לפעמים היינו יושבים מספר שעות בבית המשפט, ממתינים לתיק שלנו שיגיע לפני השופט ואני חושבת לעצמי ‘הנה, עוד אלף דולר נשרפו’. עורך הדין ייעץ לנו להגיע אתה לפשרה והסיפור נגמר בכך ששילמנו לה 120 אלף דולר. את לא יודעת כמה קשה היה לנו לתת לה את הכסף הזה, לא רק בגלל שמדובר בסכום גדול, אלא בגלל שלא הגיע לה. נשדדנו לאור יום על ידי העוזרת ועל ידי המערכת המשפטית שסייעה לה. אנחנו מרגישים נבגדים פעמיים, גם על ידי מי שהחשבנו במשך שנים כעובדת נאמנה שסייענו לה לא מעט וגם על ידי בית המשפט. זה פשוט בלתי נתפס".

בני הזוג כהן נמנעים מלהיחשף ולא בגלל שהם לא רוצים אלא בגלל הסכם חשאיות שהסכימו לחתום עם העוזרת ומחשש שהיא תתבע אותם שוב, לו יתפרסם הסיפור באמצעי התקשורת. "עורך הדין שלנו סיפר שמדובר בתופעה די ידועה. עורכי דין המתמחים בתביעות מהסוג הזה, מסתובבים במקומות מפגש של הקהילה הלטינית, מחלקים להם כרטיסי ביקור ומבטיחים להם כי אם פיטרו אותם מהעבודה, הם יסדרו להם פיצויים ולא משנה בכלל מדוע פוטרו. אותם עורכי דין לא גובים כל תשלום מהלקוחות ומקבלים אחוזים מכספי הזכיה, כך שללקוחות אין מה להפסיד".

למרות הניסיון המר, נטלי מיהרה לשכור את שירותיה של עוזרת חדשה, אך הפעם החתימה אותה על חוזה עבודה מסודר. "בכל יום שהיא מתחילה לעבודה, היא צריכה לחתום על כרטיס, כשהיא יוצאת להפסקה, גם אם לעשר דקות, היא צריכה לחתום. אני למדתי את הלקח שלי. זה לא הכי נוח, אבל אין מה לעשות. אני לא חושבת שהעוזרת שלי חשבה בכלל לתבוע אותי, לא היה לה על מה. היא זו שגנבה דברים מהבית, היא זו שהתרשלה בעבודתה, אבל ברגע שמישהו הכניס לה לראש שיש לה הזדמנות לעשות כסף מהיר וקל בתביעה נגדי, היא קפצה על ההזדמנות”.

"לא הייתה לי ברירה, הוא שיקר במצח נחושה. נאלצתי לסגור את העסק".

עד כמה שהסיפור נשמע קיצוני, הרי בארה"ב קל מאוד לתבוע מעסיקים ואף לזכות. עו"ד יאיר דרומי מספר כי השיטה בארה"ב עובדת יותר לטובת העובדים מאשר לטובת המעסיקים. "אם יש למעסיק מספיק כסף והמועסק שפוטר יכול להציג סיפור משכנע מדוע הפיטורים שלו לא היו מוצדקים או שתנאי העבודה שלו לא היו הוגנים, תמיד יהיה עורך דין שיסכים לייצג אותו וברוב המקרים הוא אף יזכה. המעסיק יבקש להגיע לפשרה עם העובד שלו, בין אם פוטר ובין אם לא, לפני שהעניין יגיע לבית המשפט. משפט עולה כסף והמעסיקים יבקשו להמנע מלהשתמש בשירותי עורכי דין שיעלו להם ממון רב ויש גם את ההסתברות שהם יפסידו. עדיף להם אם כך, להגיע לפשרה ולסגור את העניין כמה שיותר מהר”.

אהרון לביא, בעל עסק לציוד רפואי, העסיק צוות של חמישה עובדים כשאחד מהם חלה בניוון שרירים ורותק לכיסא גלגלים, הוא דאג לסדר עבורו רמפה כך שיוכל להגיע למשרד לא בעיה, אלא שככל שחלף הזמן, מצבו הבריאותי של העובד הידרדר והוא התקשה להשתמש בידיו.

"לא היתה לי ברירה אלא לפטר אותו. ואז קיבלתי את הפתעת חיי. הוא החליט לתבוע אותי. באותו הזמן, הביזנס היה די חלש ולא היה לי כסף מיותר, אבל בלית ברירה לקחתי עורך דין שגבה ממני 5000 דולר "ריטיינר"והסכום הזה הלך והכפיל את עצמו מהר מאוד. העובד טען שהפליתי אותו לרעה בגלל מחלתו ולכן פיטרתי אותו. הוא שיקר במצח נחושה שמהרגע שחלה, זממתי לפטר אותו והעמסתי עליו עבודה שלא יכול לעמוד בה. שקרים משקרים שונים. בסוף, בהמלצת עורך הדין שלי, הגעתי אתו להסכם פיצויים. שילמתי לו 100 אלף דולר בתשלומים במשך שנה. זה הרג אותי. גם ככה היה לי קשה עם העסק. בעקבות כך, סגרתי את הביזנס סופית. אני לא מתחרט שסגרתי, יצאתי לפנסיה מוקדמת ואני די מאושר עם חיי הבטלה שלי, אבל מרגיז אותי שהייתי צריך לשלם כל כך הרבה כסף למישהו שבפירוש לא הגיע לו. אחרי מה שקרה לי, שמעתי על אנשים אחרים שהעובדים שלהם דפקו אותם עם תביעות שקריות”.

יפית קצב עובדת כמזכירה אישית במשרד עורכי דין מספרת כי גם עורכי דין בעצמם אינם מחוסנים מפני תביעות. "אני עובדת במשרד הזה כבר 18 שנים. היחסים שלי עם המעסיק שלי ומשפחתו, הם יחסי משפחה ממש. אני מכירה אותם היטב, את הילדים, המחותנים, הנכדים. לפני חמש שנים, הצטרפה למשרד עובדת שלא עשתה את העבודה שלה כמו שצריך. מאחר ואני מנועה מלחשוף את פרטי המקרה, אני לא יכולה להגיד מה היתה המשרה שלה בדיוק. היא עבדה אצלנו כשנה ולאחר מכן פוטרה. מיד לאחר מכן, קיבל עורך הדין תביעה על הטרדה מינית. זה היה כמובן מגוחך. תמיד היה מישהו במשרד איתם, אף אחד מעולם לא הבחין בהתנהגות לא נאותה מצידו. אני לא חושבת שהם אפילו היו אי פעם לבד ביחד במשרד. דלת משרדו תמיד פתוחה. אף אחד לא האמין לכך שהוא אכן הטריד אותה ובגלל שהיא לא נענתה לו, כפי שהיא טענה, הוא פיטר אותה, אבל הנזק כבר נעשה. אנשים התחילו לדבר שהעובדת שלו תובעת אותו על הטרדה מינית.

“הוא סירב להתפשר איתה כפי שעורך הדין שלה הציע לו. הם כנראה קיוו שהוא ירצה להמנע מללכת לבית משפט ולראות את שמו בעיתונים מתנוסס לצד כתב תביעה על הטרדה מינית, אבל הוא סירב בכל תוקף לשלם על משהו שלא עשה. אני הייתי בין העדים במשפט וכך גם שאר העובדים. לא היה לי ספק שהוא ינצח והשופט ביטל באמת את התביעה נגדו, אבל עדיין, זה השאיר טעם מאוד רע בפה. מאז אותו מקרה, הוא נזהר לשכור את שירותיהם של גברים ולא נשים וזה חבל, אבל אני מבינה אותו, למה לקחת סיכונים מיותרים?"

עו"ד דרומי ממליץ למעסיקים לשמור על יחסי עבודה טובים עם עובדיהם ולהחתים אותם על חוזה עבודה בו נכתב שבמקרה של פיטורים או אי הסכמה, הצדדים מתחייבים לנסות ליישב את העניינים ביניהם באמצעות "מדיאטור" (מתווך) או "ארביטריישן"לפני שמגיעים לבית משפט. "חוזה העבודה צריך להגן גם על המעסיק וגם על העובד ולכן מאוד חשוב להקפיד על מה שנכתב שם. מאחר ותביעות על נזיקין הן די שכיחות, מעסיקים חייבים להגן על עצמם מפני תביעות אפשריות".