בשבוע שעבר שוב ציינו את סיפור העלייה מתימן. לא, לא מדובר בפרשת הילדים, לא מדובר בוויכוחים פוליטיים או חקירות היסטוריות, כי אם בערב של הוקרת תודה בלא אחרת מאשר אלסקה.

"מסתבר שלאלסקה וחברת התעופה שלה היה חלק מכריע בהצלחת העליה של יהודי תימן לישראל”, מספר שחר עזאני, שעומד בראש ארגון StandWithUs בניו יורק. לפני כמה שנים, בעת מפגש עם חברו ד"ר אנדי דוד, בקונסול הכללי של ישראל בסן פרנסיסקו, אשר מתוקף תפקידו מכהן בתפקיד גם באלסקה, נודע לעזאני הקשר ההיסטורי המפתיע בין יהודי תימן לטייסי אלסקה.

"הקונסול סיפר לי סיפור מדהים, וציין שיש מוזיאון יהודי באנקורג', העיר המרכזית באלסקה, אשר מקדיש לסיפור תערוכה קבועה". כמנכ"ל ארגון אשר עובד ימים כלילות כדי להלל ולקדם את ישראל דרך ערוצים מגוונים ושונים, הבין שחר שיש כאן דרך לספר עוד סיפור של ישראל, סיפור ששזור בתעוזה אמריקאית. "זה סיקרן אותי מאוד. הארגון שלנו שמח לחלוק סיפורים הירואיים ומרגשים כל כך מישראל, אבל גם ברמה הלאומית וגם האישית, כמי שמכיר את הסיפורים מקרוב, במשפחה, רציתי לתכנן אירוע של הוקרת תודה באלסקה".

עזאני פנה לרב הקהילה היהודית באנקורג' הרב יוסף גרינברג ולאוצרת התערוכה לזלי פריד, שגילו עניין והתלהבות. חברת התעופה, אחרי שפנה אליה, הסכימה לתת חסות לערב הזה. "זה היה אירוע שכל כולו הודיה", הוא מתאר. "סבא וסבתא שלי עלו בעליה הזו ודיברו על הכרת התודה בהקשר הזה שהם זכו להגיע למדינת ישראל ואותה הכרת תודה עמוקה, מעבר לפרשיות שאנחנו שומעים, היא אמיתית על הזכות הזו ששיפרה חיי כל כך הרבה יהודים".

אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשתימן הפכה להיות עצמאית, החיים במדינה המוסלמית הפכו בלתי נסבלים עבור היהודים. חוקים אנטישמיים חוקקו, יהודים הופלו לרעה ולא הורשו אפילו ללכת על המדרכות. לאחר הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל מצבם החמיר אף יותר ויהודי תימן היו בסכנה כפי שהיו כל היהודים שחיו במדינות ערב. חלקם הצליחו לברוח אך עשרות אלפים היו לכודים בתימן. למרות שבשנת 49 באופן מפתיע קיבלו היהודים אישור לעזוב, לא מצאו את הדרך.

"זו הייתה קהילה עתיקה ומבודדת”, מספר עזאני כפי שתיאר גם במעמד החגיגי מול 100 האורחים שהגיעו למוזיאון. "ממש כמו בסיפור יציאת מצרים,יצאו לדרך מעבדות לחירות. הם הלכו בקבוצות, לעתים מאות קילומטרים, ברוחות ובסופות חול, פגיעים לשודדים ולעוינות האוכלוסיה המקומית, עד הגיעם, לגבול עם עָדן".

משם, מאחר ולא ניתן היה להמשיך גרך המדינות השכנות, נדרש פתרון יצירתי. "נציגי הג'וינט מסתבר, לקחו על עצמם גיוס 50.000 דולר להטסת היהודים ופנו לחברת אלסקה איירליינס".

מתוך המוזיאון היהודי באלסקה. "על כנפי נשרים".

חברת התעופה של היבשת המרוחקת נוסדה ב-1932, והפכה באותם ימים לחברת טיסות השכר הגדולה בארה"ב. אחרי מאבקים פנימיים, כך מספרים, החליטו ממטרות חסד, לקחת את הרכבת האווירית מתימן לישראל, על עצמם. החוזה נחתם והמבצע שיצא לדרך כונה "על כנפי נשרים". "רבים מהעולים היו מפוחדים וסירבו לעלות על המטוס. כשהזכירו להם שהעלאתם לישראל דרך האוויר היתה נבואה בספר ישעיהו, "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", וראו בדלתות הכניסה של המטוסים ציורי נשרים פרושי כנפיים, הסכימו לעלות על המטוסים". כל אלו אגב, מתועדים במוזיאון, שלא מעט ישראלים, כך מסתבר, פוקדים מדי שנה.

עם עלייתם למטוס, נחשפו היהודים מתימן לראשונה לחשמל, תרופות, מים זורמים, שירותים ועוד. במהלך הטיסות מספרים שלא היה פשוט למנוע מהם להדליק אש לבישול. לאורך הטיסות נולדו 12 תינוקות, וזקן העולים היה בן 108.

המטוסים שהיו ברשות אלסקה איירליינס לא יכלו להכיל יותר מ-50 נוסעים. "בעוד צעד הירואי עבור העולים לישראל החליטו לשנות את מבנה המטוסים שונה ובמקום המושבים הרגילים הוכנסו שורות של ספסלים ומיכלי דלק נוספים לאורך מרכב המטוס, בין הספסלים. כעת, המטוס יכול היה לשאת 120 עולים ודלק שיספיק לשעה אחת נוספת של טיסה".

העבודה הייתה מסוכנת. מטוסים רבים נאלצו לחמוק מניסיונות יירוט. הרכבת האווירית לא הייתה קלה לטייסים, שטסו 16 שעות ביממה, וגם לא הייתה קלה למטוסים, שטסו הרבה מעבר לסיבולת הרגילה שלהם חולות המדבר פגעו במנועים והטיסה נערכה ללא ניווט, כשהיא מבוססת בעיקר על חישובים ומראה עיניים."טייס אחד”, סיפר עזאני בגאווה לאורחי המוזיאון, "נאלץ להנחית את מטוסו במצרים כשאזל הדלק. הישראלים הזהירו את כל הטייסים שאם יהיה עליהם לנחות בשטח מדינות ערב, יש סכנה שכולם ייהרגו. הטייס החליט לספר לפקחי שדה התעופה שהוא זקוק לאמבולנסים כדי לקחת את נוסעיו לבית החולים. כשהם שאלו מדוע, הוא ענה שהם כולם חולים באבעבועות שחורות. המצרים המפוחדים רצו להיפטר מהם, מילאו להם את הדלק וכך הצליחו להגיע בשלום לתל אביב".

בתוםשנתיים, המבצע אשר כונה לימים גם "מרבד הקסמים", הסתיים בספטמבר 1950. 28 טייסים של אלסקה איירליינס טסו 380 טיסות והטיסו 48,818 פליטים, שמהווים את מרבית האוכלוסיה היהודית של תימן לישראל.

עזאני במסע ההוקרה לאלסקה.

האירוע שארגנו במוזיאון חשף, אולי בפעם הראשונה את הזיקה של האיזור לישראל ולסיפור שלה. הוא גם סייע, כך טוען עזאני, למקומיים להתחבר לישראל ממקום מאוד בסיסי. "היה להם חלק בהשבת העם היהודי לארצו הרוב נוטים לראות בישראל כאיזו מושבה קולניאוליסטית. צריך להזכיר מה שעשו למען ולתת את הכבוד הראוי כל כך לכל אלו שאת זכרם אנחנו צריכים לכבד".

במהלך הביקור נפגש עזאני ונציגי הארגון עם ראש העיר היהודי שחזר ממש באותו שבוע מביקור פרטי בישראל. "זה לדעתנו צעד ראשון של חשיפת ישראל שם. כמו מרבית האוכלוסיה גם שם 80% הם טאבולה ראסה בכל הקשור בישראל ואסור שהמגע הראשון שלהם עם המידע על ישראל יהיה דיפנסיבי. אנחנו נתנו להם הצצה דרך הזווית שלהם לתנאים הקשים בהם קמה ישראל, מתוך הניכור והסכנה בהם היו נתונים היהודים שעלו אליה. אנחנו צריכים", הוא מוסיף, "להמשיך לחפש וללקט את הסיפורים הללו כדי להציג בחכמה את ההסברה הישראלית".

שחר סיכם את הביקור באומרו "חיפשתי אור צפוני ומצאתי אותו שם. דרך האנשים המיוחדים, ההקרבה, הנתינה. דרך עשיית הטוב אל מול הכרת הטוב".