הזירה המפתיעה של מרוצי הסוסים
בתחילת החודש נערכה בדרבן התחרות היוקרתית השנתית שמצליחה להטריף את חובבי הענף בדרום אפריקה, אבל היבשת כולה מתקשה לפרוץ גבולות ולבחון את כוחה במקומות אחרים בגלל חוקים נוקשים
בשיתוף רייסר
ישנה פינה מיוחדת בעולם בה מרוצי הסוסים מעוררים התרגשות עצומה, אבל לא מצליחים להדהד הרחק ממנה. מקום בו הענף תופס חלק משמעותי בלוח השנה של חובבי הספורט, אבל רק המקומיים, כי בשאר היבשות נשארים מנותקים ממנו. בתחילת החודש נערך בפעם ה-120 מרוץ יולי בדרבן, דרום אפריקה, אירוע ענק בקנה המידה של המדינה - אבל בגלל המגבלות, הוא נשאר שקט ביחס לשאר הפסטיבלים.
המרוץ, שמתקיים מאז 1897 בדרבן, מתמתח לאורך 2.2 ק"מ, ופתוח לסוסים בכל הגילים. מדובר במרוץ הגדול ביותר באפריקה, לא רק במדינה עצמה, עם סך פרסים של כ-300 אלף דולר. מבין 18 המתחרים השנה, דווקא "הקונגלמורט", לא אחד הפייבוריטים לזכייה, חצה ראשון את קו הסיום.
זה היה רק התירוץ למסיבה. כפי שנכתב באתר מקומי, "זה סוד גלוי שלא כולם מגיעים למרוץ כדי להמר. רבים באים בשביל הזוהר והאופנה". ובאמת, סלבז מקומיים נוהגים להציף את היציעים, ובגלל שמדובר באפריקה, לא רואים שם בדיוק את אותו סגנון האופנה המיוחד של התחרויות הגדולות בבריטניה ובארה"ב, אלא לבוש ייחודי יותר שמתכתב עם האופנה של היבשת, בכל פעם על פי נושא מוסכם מראש (השנה: "מנהיג החבורה"). המלונות בעיר מתמלאים בסוף השבוע של התחרות, ו-50 אלף איש מבקרים בה. מדובר בחלק חשוב מהכלכלה המקומית.
בסך הכל, נשמע כמו חגיגה אחת גדולה, לא? אבל ישנן בעיות, אותן מגבלות שהזכרנו בתחילה. האירוע עצמו - כבודו במקומו מונח. לא מדובר במסורת שמנסים לאלץ על המקום בעידן המודרני, כמו למשל במדינות המפרץ, אלא בקרנבל אמיתי שהתפתח, צבר ניסיון והפך לחלק מהתרבות המקומית. רק שמעבר ליולי בדרבן, עולם המרוצים באפריקה מתקשה להתפתח אל מחוץ ליבשת בגלל חוקים נוקשים.
על פי רוברט קיקהפר מאתר UPI, הענף צבר תאוצה פנימית, עם תחרויות ברמה גבוהה ותעשיית הרבעה משגשגת. סוסים אפריקאים גם הצליחו יפה בתחרויות מול יריבים מיבשות אחרות. רק שקשה מאוד ליצור תחרויות כאלה. החוקים מסבכים מאוד את בעלי הסוסים, מאחר שסוס מרוץ שיוצא מהמדינה חייב לשהות בהסגר במשך חמישה חודשים - בקייפטאון, מאוריציוס ולבסוף באנגליה. בתקופה הזו הסוס לא יכול להתאמן כלל. הסיבה: "מחלת הסוס האפריקאי", ממנה מנסים למנוע לפרוץ ברחבי העולם. בשל הכללים הללו, הסוסים מאפריקה מתקשים לצאת לחו"ל, וסוסים מבחוץ לא מגיעים אליה.
קיקהפר כתב כי בדרום אפריקה מבקרים את הכללים וטוענים כי הם נוקשים מדי, וכי אפשר לצמצם את תקופת ההסגר בזכות בדיקות מתקדמות לגילוי הנגיף. הוא מוסיף כי הרשויות בעולם מנסות לפתור את הבעיה, אך ההתקדמות בנושא איטית מאוד. ועד שמשהו יזוז שם, בדרבן יחכו לשבת הראשונה בכל יולי, בה יפגינו לעולם את החגיגה המיוחדת שהם יודעים לייצר, ויקוו שיום אחד יצליחו להשתלב באמת בתעשייה העולמית.
לפנייה לכתב/ת 
