שתף קטע נבחר

אירועי השבוע

"עד היום קשה לי להסתכל על המשחקים האולימפיים"

קונסטנטין מטוסביץ', מי שהתקרב יותר מכולם למדליה אולימפית ישראלית ראשונה באתלטיקה, גר היום בקנדה. רגע לפני המשחקים בריו, ישבנו איתו לשיחה

 

את קונסטין מטוסביץ' קשה לפספס. הגובה הרי עושה את שלו וקוסטה, כמו שכולם קוראים לו, היה הרי נחשב במשך שנים לאחד מהקופצים התמירים ביותר (2.04 מ'). בגמר הקפיצה לגובה בסידני 2000, מבנה הגוף שלו אולי היה זה שעשה את ההבדל בין המקום החמישי בו סיים, לבין מדליית כסף לפחות. "היה יום שבו ירד גשם בדיוק בזמן הכי גרוע עבורי", נזכר קוסטה השבוע, בשיחה שערכנו איתו רגע לפני פתיחת המשחקים האולימפיים בריו.

"מי שמכיר את המקצוע, יודע שעבור קופצים גבוהים, תמיד קשה יותר לקפוץ כשהמשטח רטוב. פסלתי קצת יותר מדי פעמים לפני שעברתי 2.32 ואחר כך פסלתי בנסיון לעשות 2.35 מטר. זה פעל לרעתי בסופו של דבר". ואכן, מטוסביץ' אמנם סיים עם תוצאה זהה לזו של הזוכה במדליית הכסף, אך בגמר המיקום נקבע על בסיס מספר הפסילות במקרה של שיוויון, וקוסטה הידרדר בסוף למקום החמישי.

 

"זו תחושת החמצה שקשה לתאר", הוא מספר. "עד היום קשה לי לראות את התחרויות האלה. קשה לי אפילו להסתכל על המשחקים האולימפיים באופן כללי. התחושה הזו תמיד חוזרת אלי". מטוסביץ', נוצרי שנולד באוקראינה ובאמצע שנות התשעים התחתן עם יהודייה והפך לאזרח ישראלי, הוא בעצם האתלט שהתקרב יותר מכולם למדליה אולימפית.

 

גם כיום, בזכות ההישג בסידני, ישנם המחשיבים אותו כאתלט הישראלי הטוב ביותר אי פעם, למרות ההישגים של אלכס אברבוך. "אלכס הוא הגדול ביותר. אין שאלה בכלל. הוא היה אלוף אירופה פעמיים ולקח כסף באליפות עולם. בכל מדינה אחרת הוא היה הופך לדמות לחיקוי, אבל בארץ אפילו הוא מתקשה לעסוק בתחום שאותו הוא אוהב". אברבוך למי שתהה, דווקא ייצא כחלק מהמשלחת לריו, אך דווקא כמלווה של נבחרת ההתעמלות עמוסת הפרשיות.

 

 קונסטין מטוסביץ' . צילום: יובל חן ()
קונסטין מטוסביץ' . צילום: יובל חן

 

בכלל, כשמדברים עם מטוסביץ' על תרבות הספורט בישראל, מבינים בעצם מה הביא אותו לארוז מזוודות ולהגר לטורונטו לפני כשנה וחצי. מה שקרה עם נבחרת ההתעמלות, שם הורים התלוננו על התעללות מצד המאמנת בקרב שהפך מלוכלך והתחמם דווקא לפני הרגע הגדול בחייהן של המתעמלות הצעירות, מלמד אולי על כמו הבעיות הבלתי שגרתיות עימן צריך להתמודד ספורטאי אולימפי בישראל. "אני בהחלט מחנך את הילדים שלי על ספורט", מצהיר מטוסביץ', "אבל מהר מאוד הבנתי שלא אוכל לעשות את זה בארץ".

 

"בישראל לא רוצים להשקיע ובשביל מה להם? הרי תמיד אפשר לאזרח מישהו כמו שעשו איתי, או עם חנה קנייזבה שאולי תעשה היסטוריה ותיקח מדליה ישראלית ראשונה באתלטיקה, ואז לוותר על גידול אתלטים אמיתיים מתוצרת הארץ. למרות שגם אני תוצר של המחשבה הזו, זה בהחלט כואב לי, כי ראיתי ספורטאים צעירים שרצו, אבל לא יכלו כי לא השקיעו ובעיקר לא האמינו בהם, מבחינת מה שהאיגודים שידרו להם במשך השנים".

 

יוקר המחייה וחוסר היכולת להבטיח את עתיד ילדיו, ביחד עם הקושי היומיומי שיש בעיסוק בספורט אולימפי בישראל, גרמו למטוסביץ' להגר לקנדה. בינתיים הוא הספיק לנחות בטורונטו, להבין שתרבות הספורט של הענפים שאינם הוקי או כאלה שכוללים כדור בקנדה, מתחילה ונגמרת בפנאי - ולא שזה רע. "עזבתי את ישראל כי הבנתי שאין לי מה לחפש שם. אבל גם בקנדה לא ממש ראיתי שלוקחים את הענפים האולימפיים ברצינות", הוא מודה.

 

"נכון שיש כאן אינסוף מתקנים, אבל אף אחד מהילדים הצעירים, לא חולם להיות אתלט. אולי זה עוד ישתנה אם תהיה הצלחה קנדית בריו כמו שאומרים שתהיה, אבל אני בספק אם דברים ישתנו מהקצה אל הקצה. בקנדה, רוב הילדים שרוצים לעסוק בספורט, הולכים להוקי, או כדורגל או כדורסל או אפילו טניס. אתלטיקה? אין בזה מספיק תהילה כנראה".

 

בימים אלה הוא הספיק לפתוח עסק משלו בעיר ברי, כ-40 דקות צפונית מטורונטו, שם הוא מתמקד דווקא בתחום אותו פיתח בארץ - כושר גופני תוך שימוש בנסיונו האישי כאתלט. "מה שכן, אפשר להגיד מה שרוצים עליהם, הקנדים יודעים להנות מהספורט וזה אולי סוד הקסם שלהם - כי הרי יש כאן כסף ולאנשים יש גם זמן. יש כאן תרבות מאוד חיובית. מי שבוחר להתעסק בזה, בא מאהבה ולעתים אף מתוך רצון לשפר את איכות חייו, ולא בהכרח ממקום של רדיפה אחרי הצלחה. זה מאוד בריא בעיני".

 

בעצם, צריך להיכנס לראש של ספורטאי אולימפי, על מנת להבין את התחושות שלו בנוגע לפרשת החומרים האסורים וההשעייה של נבחרת האתלטיקה של רוסיה מהמשחקים בריו - אחד הנושאים המסקרנים ביותר לקראת האולימפיאדה הממשמשת ובאה. "כואב לי על האתלטים הרוסים", טוען מטוסביץ'. "הם מתאמנים ומתכוננים למשחקים האלה כל החיים ועכשיו פתאום אומרים להם שבגלל סיבות שלא בהכרח קשורות אליהם, הם לא יכולים ליסוע. אני מכיר את ההרגשה".

 

קוסטה אולי לא מצטט את ולדימיר פוטין, שטען כי ישנה "נסיגה מסוכנת של התערבות פוליטית בספורט"במטרה להכפיש מדינות, אבל הוא בהחלט מתקרב לכך. "זה נראה פוליטי, כי את האמריקאים לא בדקו כמו שצריך ועכשיו רצים בפייסבוק עדויות על כך שאנשי WADA, מהוועד העולמי למלחמה בסמים, איבדו את הבדיקות שלהם פתאום. לא יודע מה נכון, אבל גם אם קרה מה שאומרים שקרה, הרי שהספורטאים פעלו על פי הוראות שניתנו להם, או שהם פשוט לא ידעו. זה עצוב".

 

מטוסביץ' אגב, לא סוגר את הדלת בפני חזרה אפשרית לישראל, אבל גם לא ממהר לעשות כן. "נתתי 20 שנה לישראל. נהניתי, עשיתי דברים יפים בשנות השיא של חיי, אבל אני חושב שזה מספיק. אני לא אוהב להסתכל אחורה, כך שלמרות שאף אסור להגיד לעולם לא, אני לא חושב שזה הולך לקרות. בטח לא בקרוב. יש יותר מדי דברים שכואבים לי כשאני חושב על ישראל". האמת, אם לשפוט על פי מצב האתלטיקה בארץ ובכלל, אולי כדאי להקשיב לקוסטה.

 

 

חממה לעולם העסקים

פרוייקט חממה שייצא לדרך באוקטובר, יכין את בני הנוער לעתיד של יזמות עסקית ופיתוח מנהיגות

 

"תוכנית המפגש" ו"כחול-לבן"מזמינים את בני הנוער להשתתף ב"פרויקט חממה" שיעסוק ביזמות עסקית לבני נוער. הפרוייקט יסייע בעידוד וחינוך נוער ליזמות עסקית ופיתוח מנהיגות צעירה, תוך הפעלה והתנסות מעשית ביזמות עסקית בנושאים חדשניים.

 

בקורס ינתנו כלים וידע לבני נוער, שיסייעו להשתלבותם בעולם היזמות, ויאפשרו להם בהמשך גם עצמאות כלכלית. במסגרת הפרוייקט יועברו לתלמידים מושגים מעולם העסקים, כלכלה ויזמות, הקמת פיתוח סטארטאפ, ומיזם עסקי. בני הנוער יתנסו הלכה למעשה בתהליך היזמות, החל משלב הרעיון ועד ליצורו ומכירתו.

 

"פרויקט חממה הוא יוזמה ברוכה אשר חזונה קרם עור וגידים בזכות המאמצים אשר אנו משקיעים בפיתוח מנהיגות צעירה, ומתן מענה לצרכייה הערכיים של הקהילה הישראלית בטורונטו", מציינת גליה סרנר, מנהלת הפרויקט לפיתוח הקהילה הישראלית של מרכז שוורץ רייזמן ומרכז פרוסרמן. "מטרתה של התכנית לתת כלים למשתתפים כמנוף לרכישת כישורי למידה ליזמות עסקית ולפיתוח כישורי חיים ומנהיגות צעירה, תוך הפעלה והתנסות מעשית ביזמות עסקית בנושאים חדשניים".

 

התהליך ילווה על ידי אנשי עסקים בכירים מתחומים שונים. שמותיהם של המרצים האורחים יתפרסמו בהמשך, אך הפרוייקט מיועד לצאת לדרך ב-27 לאוקטובר, בין השעות 19:00 ל-21:00 בערב ויתקיים בימי חמישי, אחת לשבוע, במרכז שוורץ רייזמן שבבניין ה-JCC לבוביק סנטר (9600 בת'הרסט). ההרשמה למעשה כבר יצאה לדרך וההתעניינות בעיצומה.

 

עלות: 90 דולר לחבר ו-100 דולר למי שאינו חבר במרכז שוורץ רייזמן. לפרטים נוספים: גליה סרנר 416-638-1881 EX 4472 או במייל:

GALYAS@SRCENTRE.CA

 

  

ה'פוקימון גו' משגע גם את טורונטו 

נכון, קנדה נכנסה לשגעון ה'פוקימון גו' קצת באיחור, אחרי שבאופן רשמי ניתן היה להוריד את האפליקציה למשחק הממכר רק בתחילת החודש, אבל כמו בכל מקום אחר על הגלובוס - גם מצפון לגבול האמריקאי, הטירוף שבר שיאים. על מספר ההורדות ושבירת שיאי הפופלאריות כבר שמענו. גם על כל האירועים הביזאריים שקשורים למשחק כבר שמענו.

 

ובכל זאת, הנה סיפור מקומי על אשה בת 29 מניומרקט, שמאסה ברעש ובבלאגן מחוץ לביתה. כל זאת כמובן, בגלל חבורה של צעירים ששיחקה ב'פוקימון גו' בקרבתה. בצעד יוצא דופן היא הוציאה רובה אוויר וירתה לעבר ארבעה מהם. נפגעים אמנם לא נרשמו, אבל המשטרה הוזמנה לזירת האירוע, מצאה את הרובה בדירתה של האשה ומיד לאחר מכן גם עצרה אותה.

 

סיפור אחר קשור לתושב טורונטו שסרטון הוידאו שלו על הסכנות הכרוכות בהתמכרות למשחק, הפך לויראלי ביוטיוב. בסרטון מדגים האזרח הצעיר בין השאר, כיצד עלולים שחקני 'פוקימון גו' להיתקל באנשים וחפצים ואפילו ליפול לתוך מסילת סאבוויי. בתגובה הודיעה המשטרה כי היא מתכוונת לקנוס את אותו צעיר, על חלק מההדגמות שביצע.

 

שגעון הפוקימון. "צריכים להיות זהירים". ()
שגעון הפוקימון. "צריכים להיות זהירים".

 

כזכור, רק לפני כשבוע הזהירו גם הפוליטיקאים המקומיים מההתמכרות ל'פוקימון גו'. "זה כיף, זה סוג של שיגעון", אמרה מושלת אונטריו, קתלין ווין, בהתייחסה למשחק. "אבל אנחנו צריכים רק להיות זהירים במונחים של הסחת דעת. אנשים מסתכלים הטלפונים שלהם ופשוט לא מסתכלים על מה שנעשה סביבם". עיריית טורונטו אף שקלה והצביעה ברוב על איסור שימוש במכשירים סלולריים בזמן הליכה לצד כבישים (בדומה לאיסור דומה בזמן נהיגה). בסופו של דבר ראש העיר, כמו גם מושלת הפרובינציה, החליטו שמדובר בחוק שיהיה קשה לאכוף, אך הודו כי ישנה בעיה שרק הולכת ומחמירה בשנים האחרונות.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קונסטין מטוסביץ' ץ צילום: יובל חן
מומלצים