דנטופוביה: כשהפחד מונע מאנשים להגיע לרופא שיניים

בין שלל סוגי הפוביות הידועות והמוכרות, ישנו גם הפחד מביקור אצל רופא שיניים ומטיפולי שיניים. לא מעט אנשים סובלים מדנטופוביה, כאשר אחוז הסובלים מהתופעה גבוה במיוחד בקרב ילדים צעירים, ובנשים יותר מאשר בגברים. הפחד הוא לא רק מטיפולי שיניים כואבים אלא מעצם המחשבה על ביקור במרפאת שיניים.

דנטופוביה היא פחד משתק מכל טיפול שיניים שהוא. רובנו מצליחים להתגבר על החששות הטבעיים ומגיעים למרפאת השיניים כאשר יש בכך צורך, ומוכנים לעבור גם את הטיפולים הכואבים והמסובכים ביותר – למען בריאות השיניים שלנו.

לעומת זאת, אנשים שסובלים מדנטופוביה לא מסוגלים שכף רגלם תדרך בפתחה של מרפאת שיניים. מי שסובל מדנטופוביה, לא יעבור אף טיפול שיניים, גם אם יסבול מכאבים עזים וגם אם שיניו ידרדרו לרמת הזנחה קיצונית ביותר. הם לא מוכנים לגשת לרופא שיניים, לא משנה עד כמה חמור יהיה מצב השיניים שלהם.

קיראו עוד בערוץ בריאות השן

איזה אחוז מהאוכלוסייה סובל מהבעיה?

על פי הערכות כ-30% עד 40% מהאוכלוסייה סובלים מחרדה דנטלית, ברמה כזו או אחרת. בקרב ילדים, קיימת שכיחות גבוהה יחסית של חרדה דנטלית, משום שילדים מטבעם, חוששים ממצבים לא מוכרים, במיוחד בגילאים צעירים יותר (שלוש עד חמש שנים).

גם ילדים בגילאים בוגרים יותר מראים סימני חרדה לעתים קרובות. בשל שכיחותה הגבוהה של התופעה בקרב ילדים, יש לנהוג איתם בזהירות ובמחשבה תחילה - ולאמץ כבר מגיל צעיר שגרת טיפולי שיניים.

נמצא שבהשוואה בין גברים לנשים, בין המטופלים הסובלים מהתופעה יש יותר נשים. יחד עם זאת, גברים חרדתיים פחות מגיעים לטיפול ונותנים לחרדה להשפיע עליהם, עד כדי הימנעות מוחלטת. בעוד נשים יותר מודעות למצב, מוכנות להודות בעצם היותן חרדתיות ולקבל טיפול מותאם למצבן.

מוכנים לסבול מכאבים ולא להגיע לרופא השיניים(צילום: shutterstock)

איך מתמודדים עם החרדה?

כיום ניתן להתגבר על דנטופוביה באמצעות טיפול פסיכולוגי קצר יחסית, שיאפשר למטופל להתגבר על הפחד שמאיים להשתלט עם כל ביקור במרפאת שיניים, להגיע לרופא שיניים ולטפל בשיניו כנדרש.

מדוע מתפתחת דנטופוביה?

כמו מרבית הפוביות, גם דנטופוביה נגרמת כתוצאה מטראומת עבר כלשהי שאדם חווה (בדרך כלל בילדותו) וקשורה לרופא שיניים או למרפאת שיניים.

טראומה זו היא שגורמת לאדם שסובל מדנטופוביה להדיר את רגליו מכל מרפאת שיניים, ולא להסכים לעבור טיפול אצל אף רופא שיניים. למרבה האירוניה, עד שאדם שכזה מוכן כבר לבקר אצל רופא שיניים, שיניו נמצאות במצב כה ירוד, עד כי אין מנוס מביצוע טיפולי שיניים מורכבים, ארוכים, כואבים וגם יקרים. עובדה זו יכולה רק להעצים את הדנטופוביה.

איזה טיפולים מיוחדים יש לדנטופוביים?

קיימות מגוון דרכי התמודדות עם חרדה דנטלית, כאשר ניתן לחלק את דרכי ההתמודדות לשלוש קטגוריות: טיפול התנהגותי, טיפול תרופתי והרדמה כללית.

הטיפול ההתנהגותי כולל את טיפולי המודלינג, טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים, טיפולי הרפיה והיפנוזה. טיפולים אלה יעילים ומסייעים, בעיקר, במקרים של חרדות קלות.

שיטות אלה מסייעות לחיזוק האמון של המטופל במטפל, להפיכת מרפאת השיניים לסביבה נוחה וליצירת שלל תנאים שיאפשרו למטופל להרגיש רגוע ונינוח, באופן שיאפשר להשלים את ביצוע הטיפול בקלות יחסית.

הטיפול התרופתי כולל נטילת תרופות הרגעה כשעה לפני הטיפול, טיפול בגז צחוק, או שילוב בין שני אלה. במקרים קשים, ניתן לתת תרופות הרגעה בעירוי לווריד.

בטיפול זה, מדובר למעשה במצב של סדציה עמוקה (טשטוש עמוק) - ולכן המהלך חייב להתבצע תחת מכשירי ניטור, המשקפים את לחץ הדם, וריכוז החמצן בדם לאורך הטיפול.

מומלץ לבצע טיפולים אלה במרכז רפואי עם צוות מתאים ובנוכחות של רופא מרדים. כמובן שטיפולים בסדציה חייבים להתבצע על ידי רופאי שיניים שעברו הכשרה מיוחדת ו/או התמחות מתאימה.

הרדמה כללית - הכוונה היא לביצוע טיפול שיניים תחת הרדמה כללית על ידי רופא מרדים, לצד צוות שעבר הכשרה מתאימה. המתרפא מורדם ומונשם כאשר כל סימני החיות מנוטרים ללא הרף. עבור אנשים שסובלים מדנטופוביה נהוג לבצע טיפולי שיניים תחת הרדמה כללית.

ההרדמה הכללית מאפשרת לרופא השיניים לבצע את כל טיפולי השיניים הנחוצים החל מבדיקה וצילומים, ניקוי שיניים, טיפול משמר (סתימות, טיפולי שורש), טיפול משקם חלקי (מבנים, כתרים וגשרים זמניים), וטיפולים כירורגיים (עקירות, השתלות וכדומה) ללא כל התנגדות או רתיעה מצד המטופל.

כאשר רופא שיניים מבצע טיפולים תחת הרדמה כללית, ובמיוחד כשמדובר ממטופל שסובל מדנטופוביה, מתבצעים כל הטיפולים הדרושים בפעם אחת: שתלים, כתרים, טיפול שורש, סתימות, ועוד. טיפול שיניים תחת הרדמה יכול לארוך בין שעה ל- 10 שעות, תלוי בהיקף ובסוג הטיפול.

ד"ר רונן בורדובסקי, רופא שיניים ומנהל מרפאת 'מאלו קליניק' ישראל