LX Factory: כל חנות ב־LX Factory מתפוצצת מיצירתיות. מדובר במתחם קטן ברובע Alcântara שנבנה על הריסות מחסנים ומפעלים מהמאה ה־19 ושימר את המראה התעשייתי. על הקירות החיצוניים יש ציורי גרפיטי גדולים, ובפנים – אמנות, אופנה, מוזיקה, ספרים, אוכל. בימי ראשון מתקיים שוק של פריטי יד שנייה ואמנות מקורית. אנחנו אהבנו במיוחד את חנות הספרים שהוקמה סביב מכונת דפוס ישנה וענקית. במונית, בדרך לשם, נתקלנו שוב בנהג שמספיק היה לשאול אותו שאלה קטנה כדי לקבל ממנו כל מה שידע על הנושא ועל ליסבון בכלל. נהגי המוניות (לפחות אלה שאנחנו נתקלנו בהם) הם אוצר בלום של ידע וחביבות.
מסעדה: לא אכלנו צהריים בפקטורי מהסעיף הקודם כי היה יקר, ובכל מקרה חיפשנו את המקומות שבהם אוכלים פועלי ליסבון. "לורנה" (Pastelaria Lorena) קרובה מאוד לשם ומציעה, לצד שלל מאפים מתוקים ומלוחים, ארוחות צהריים שוות. אנחנו אכלנו דג בגריל עם ירקות מאודים והמבורגר מקומי.
R. Alcântara 54C, 1300-609 Lisboa
הגנים הבוטניים של בלם: אלה אינם הגנים הבוטניים הגדולים והמוכרים של ליסבון, ובכך יתרונם. קטנים, העתיקים ביותר בפורטוגל (נבנו ב־1768 כחלק מארמון אז'ודה), לא מתוירים ואלגנטיים ביותר. הם בנויים בשני מפלסים, כשמהגבוה אפשר לצפות על בלם, נהר הטז'ו וגשר ה־25 באפריל, המזכיר את גשר הזהב בסן פרנסיסקו. בעבר החזיקו הגנים 5,000 מינים של צמחייה מהקולוניות השונות של פורטוגל, אבל חייליו של נפוליון רוששו אותם מ־1,500 פריטים בדרכם חזרה לפריז. בנוסף יש בגנים עצים בני מאות בשנים, וגם מזרקות בסגנון הבארוק מקושטות בדמויות נחשים, סוסוני ים ויצורים מיתיים אחרים. כשממשיכים במעלה הרחוב מגיעים לארמון אז'ודה, ובדרך אפשר להציץ לתוך בית הספר לרכיבה על סוסים.
כניסה: 5 יורו למשפחה ;כתובת: ;Calçada da juda, Belem
איך מגיעים: טראם 18 או הליכה ברגל ממוזיאון המרכבות.
פסטיבל NOS Alive: השנה הוא כבר מאחורינו, אבל כדאי ומומלץ לתכנן ליולי 2017. מדובר בפסטיבל מוזיקה שבשנה הבאה יחגוג 10 שנים והוא ממוקם בתוך ליסבון, ממש על חוף האוקיינוס. השנה התארחו, למשל: רדיוהד, Tame Impala, Foals ,Arcade Fire, ועוד ועוד. שלושה ימים של מוזיקה ואווירת וודסטוק. נעליים נוחות חובה.
כ־100 יורו לאדם לשלושת ימי הפסטיבל.
פחות משעה מליסבון: אובידוש – עיירה ימי־ביניימית כ־85 ק"מ מצפון לליסבון. בעיירה יש טירה, ולטירה חומה אין־סופית המקיפה את העיירה. אפשר להעפיל וללכת עליה – חוויה מסחררת שהנוף משחק בה תפקיד מרכזי. מצד אחד נשקפים שדות וגבעות בנוסח טוסקנה, ולמטה, מהצד השני של החומה, נשקפים גגות אדומים וסמטאות העיירה. במרחק, סביב־סביב, נשקפת החומה עצמה. באחת מחנויות המזכרות קנינו חץ וקשת שנראים ממש כמו הדבר האמיתי. במהלך חודש יולי מתקיים פסטיבל ימי ביניים.
פניצ'ה נמצאת בקרבת מקום, מערבה מאובידוש. מדובר בעיירת נמל הבנויה על חצי אי סלעי הפולש אל האוקיינוס. יש במקום מצודה ונמל דייגים. בקצה חצי האי ניצב מגדלור ומולו, בים, מזדקר סלע Nou dos Corvos, שהפך לסמל העיירה. כדאי לשבת מולו ולהפקיר את השיער למשבי הרוח העזים, ואחר כך לעצור את המכונית פעם נוספת ליד אחד החופים החוליים והבתוליים־משהו שרק אנשים בודדים מנקדים אותם פה ושם.
למה עכשיו? כי ליסבון יפהפייה כמו ערי הבירה הנחשבות באירופה, אבל צנועה מהן ומסבירת פנים; כי פורטוגל זולה; כי על אף שמזג האוויר דומה לזה שבארץ, בערב מוכרחים ללבוש עליונית
