ג'קי בן־זקן, עכשיו, אחרי שאתה כבר יודע שאוטוטו אתה נכנס לכלא, אתה יכול לסמן את הנקודה שבה טעית?
"טעיתי פעמיים. הלקח הראשון שלי מהפרשה זה לא להיכנס לשוק ההון. חד־משמעית. לא הייתי צריך את זה. עשיתי עסקים בהיקפים גדולים גם בלי שוק ההון. זו הייתה טעות קשה מבחינתי: לא גדלתי בשוק ההון, לא הייתי ברוקר, אבל הפכתי לבעלים של חברה ציבורית. שם הכללים מאוד נוקשים, בשוק ההון זה שונה. מה גם שלא הייתי צריך את זה. תשאל אותי למה החלטתי להקים חברה ציבורית? לא יודע להסביר. היה טרנד שכולם הלכו והנפיקו. זאת הייתה טעות, ואין ספק שלעולם, לעולם, לא אחזור על הטעות הזאת".
והטעות השנייה?
"טעיתי בהתנהלות המשפטית במשך חמש שנים. זו פעם ראשונה שאני מתמודד עם משפט פלילי, וחוסר הניסיון היה בעוכריי. אבל זה שלא הקשבתי לאנשים חכמים ממני ומנוסים ממני, שהציעו לי הצעות שהיו אמורות להיטיב איתי – זו הייתה טעות. על זה אני בוודאי מצטער".
מה היה הרגע הכי קשה במשפט?
"יום הכרעת הדין. כי עד אז — אפילו עוד בבוקר ההכרעה — חייתי בעולם משלי, והייתי בטוח שאני מגיע באותו יום בתשע בבוקר, ובתשע ורבע אני מסיים סיוט של כמה שנים טובות וממשיך לחיים שלי. אבל קיבלתי את הזאפטה של החיים. לא חשבתי לרגע שזאת תהיה התוצאה. אין ספק שזו מכה. וזה קשה לא רק לי, אלא בעיקר לאנשים שסובבים אותי".
ומה עובר באותן שניות בראש, כשהשופט קובע: נאשם מספר 1 בכתב האישום, ג'קי בן־זקן, מורשע?
"לא עובר הרבה. אתה רוצה רק לחשוב עם עצמך מה לעשות הלאה. לא פשוט. למרות שאני תמיד מנסה לשדר שהחיים נמשכים והכל בסדר. אבל זה בהחלט לא רגע פשוט".
בשבוע שעבר נכנס איש העסקים ג'קי בן־זקן לאולם בית המשפט העליון בירושלים ושמע את השופטים מציעים לו הצעת פשרה דרמטית, שבמילים פשוטות אומרת כך: אתה, ג'קי בן־זקן, תבטל את הערעור שהגשת על ההרשעה שלך בעבירות של הרצת מניות; ואנחנו, בית המשפט, נקל בעונש המאסר שנגזר עליך, שלוש שנות מאסר. בן־זקן עמד בפני אחת הדילמות הקשות בחייו: האם הוא ממשיך במאבקו המשפטי, או שבפעם הראשונה מקבל את העובדה שהורשע, אורז תיק, עוזב את הווילה המפוארת באשדוד — והולך לכלא? אמנם לעונש מקוצר, אבל עדיין – מדובר בבית סוהר.
בן־זקן התחבט, אבל ביום ראשון השבוע הודיע לבית המשפט: כן, אני מקבל את ההצעה. המשמעות: נער הזהב של עולם העסקים הישראלי, שנולד במזכרת־בתיה, גדל באשדוד והפך למולטי־מיליונר ששוויו מוערך במאות מיליוני שקלים ועסקיו חובקי עולם – יעבור בקרוב הליך קליטת אסיר ויחל לרצות את עונשו. כמה? נכון לירידת הגיליון לדפוס, בית המשפט טרם הודיע על כך, אבל על פי הערכות, מדובר במאסר שינוע סביב 26 חודשים. בנוסף לכך הוא ספג גם קנס כבד של מאות אלפי שקלים; ובמקביל הגיע לפשרה על פיצוי של 15 מיליון שקל בגין תביעה ייצוגית שהוגשה בהליך נפרד נגד חברה שהוא מבעליה.
אז איך אתה, ג'קי, עם כל ניסיון החיים שלך, מסביר את הפער בין מה שחשבת שקורה במשפט לבין התוצאה? איפה היו החושים שלך?
"אין ספק שהסנסורים העסקיים שלי יותר טובים מהסנסורים המשפטיים שלי. זו פעם ראשונה שאני נמצא בהליך כזה. חשבתי שאולי אני יודע יותר טוב, מבין יותר טוב. ועוד פעם: לא הקשבתי לאנשים חכמים ממני, שרצו את טובתי".
למה לא הקשבת? זחיחות? אמונה בצדק?
"גם, אבל בעיקר כי פירשתי אחרת את כל ההליך המשפטי. אני חושב שאדם יותר מנוסה — או אדם פחות בטוח בעצמו — היה מקבל החלטה אחרת. בפרט לאור התוצאה".
"תגמור עם זה"
במארס הקרוב יחגוג בן־זקן את יום הולדתו ה־50. יש סבירות גבוהה שהמאורע יצוין באחד ממתקני הכליאה של שב"ס, אבל דבר אחד בטוח: ג'קי בן־זקן אפילו לא חלם שכך יחגוג חמישה עשורים.
הוא נולד כאמור במזכרת־בתיה ועבר בילדותו לאשדוד, העיר שעימה הוא כל כך מזוהה עד היום. בגיל צעיר מאוד החל לגלות חוש עסקי מפותח ועסק במכירת פרחים. אחרי השחרור מצה"ל החלה הנסיקה המטאורית שלו לצמרת העסקית של ישראל.
בן־זקן התחיל לעבוד בסוכנות הביטוח של אנשי העסקים אפרים גור (לימים חבר כנסת) ואברהם נניקשווילי. הוא הספיק לעבוד תקופה קצרה בכנסת (כעוזרו הפרלמנטרי של גור), לקבל לידיו את סוכנות הביטוח ולהיבחר למועצת העיר אשדוד. בתקופת העלייה הגדולה ממדינות בריה"מ לשעבר, החל לעסוק בנדל"ן, ובאמצעות שותפים שונים – בהם חברו הקרוב מילדות, כוכב הכדורגל לשעבר חיים רביבו, וכן נניקשווילי עצמו – נכנס גם לתחום הנדל"ן המסחרי. החברוֹת שבהן היה שותף הקימו פרויקטי מגורים וקניונים רבים בכל רחבי הארץ. בהמשך נכנס בן־זקן גם לתחום הנדל"ן בחו"ל, בין היתר בדאלאס ובניו־יורק.
על פי התקשורת הכלכלית, בן־זקן גם שותף בארץ ברשת אופנה, ברשת מכוני כושר ובאמצעי תקשורת מקומיים, ובראשם רדיו הבירה. כל אלו הפכו אותו לדמות ידועה בעמודי הכלכלה. כשהפך ב־1999 גם לאיש החזק בקבוצת הכדורגל מ.ס אשדוד, כבר היה בן־זקן סוג של סלבריטי: הנסיך מהדרום, הנער שפעם מכר פרחים בשכונה – והיום בונה שכונות פורחות. החותמת הנוצצת הסופית התקבלה ב־2007, כשבן־זקן נבחר כחלק מהפאנל שמוביל את התוכנית "הכרישים" בערוץ 10. עכשיו יזמים צעירים בכל רחבי הארץ ראו בו מודל הצלחה.
ב־2005 החליט בן־זקן להיכנס לשוק ההון ורכש עם נניקשווילי לצורך כך "שלד בורסאי" (חברה שאמנם רשומה בבורסה, אך המסחר שלה נמוך עד אפסי) בשם "מנופים פיננסיים". על פי סעיפי האישום נגדו, ב־2010 הוחלט בחברה לפעול כדי להכניס את "מנופים" למדד תל־אביב 100. מדובר במועדון יוקרתי במיוחד: 100 המניות בעלות שווי השוק הגדול ביותר בבורסה התל־אביבית. יש כאן בנקים, חברות ביטוח, ענקיות טכנולוגיות. ליגת־העל של הקהילה העסקית בישראל.
אבל למועדון הזה יש סף כניסה, ש"מנופים" הייתה צריכה לעמוד בו. וכאן בן־זקן החל להסתבך. על פי כתב האישום, בן־זקן ונאשם נוסף, פעיל שוק ההון איתן אלדר, "קשרו קשר פלילי להשפיע במרמה על שער מניית 'מנופים' בדרך של רכישת מניות 'מנופים' במהלך המסחר בבורסה, במטרה להביא לכך שמניית 'מנופים' תעמוד בתנאים לכניסה למדד תל־אביב 100". או, כפי שהמהלך הזה מכונה בשפה עממית יותר, הרצת מניות.
בית המשפט המחוזי הרשיע את בן־זקן בקשירת קשר לביצוע פשע, בשבע עבירות של השפעה בתרמית על שערי ניירות ערך ובעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. השופט דוד רוזן פסק בהכרעת דינו: "בן־זקן פעל לטובת הקשר הפלילי והתוכנית המרמתית, כשהוא מודע ושולט בצעדים הננקטים לקידומם"; והוסיף גם כי בן־זקן ואלדר "פעלו במשותף להשפיע ולהעלות שער מניית 'מנופים' בצורה מכוונת ויזומה, בדרכי תרמית, תוך ניצול, נגישות, בקיאות, היכרות פעילים והתנהלות מהלכים בשוק ההון".
מילים קשות ונחרצות כתב כבוד השופט.
"הייתי בהלם כשקראתי את הכרעת הדין, בגלל ההבדל בין מה שהשופט אמר לי (באולם המשפט – א"ס), לבין מה שנכתב בהכרעת הדין. יכול להיות שככה הדברים במשפט, ולא כל דבר צריך לפרש. הוא כינה אותי יותר מפעם אחת במשפט 'עציץ', ובהכרעת הדין הייתי המוח שעל פיו יישק דבר. אבל אני מאשים רק את עצמי. אני זה שייחסתי לאמירות השופט עליי במשפט הרבה יותר ממה שצריך לייחס. אולי משם הגיעו עודף הביטחון ואולי הזחיחות. הכרעת הדין וגזר הדין היו טראומה. מה שהכי הפריע לי שם זו המסקנה של השופט דוד רוזן, שעשיתי את הדברים לשם בצע כסף. מי שמכיר אותי יודע שזה לא נכון. בדרך כלל מי שעושה תרמית במניות, היא מאופיינת בקנייה או מכירה של מניות. במקרה שלי אין חולק, וגם התביעה טענה כך בבית המשפט, שהמטרה הייתה שהחברה תיכנס למדד תל־אביב 100".
אבל ייקח עוד זמן עד שמה שבן־זקן מכנה "עודף הביטחון ואולי הזחיחות" שלו ייעלמו. בדרך היו לו כמה הזדמנויות לסגור את הפרשה בזול, יחסית. לפני תחילת משפטו הוא קיבל הצעה להודות – ולקבל 12 חודשי מאסר. בן־זקן מספר שהוא היה בדיוק ברכבו, ביציאה הדרומית מתל־אביב, כשהטלפון שלו צילצל. על הקו היה ירון זליכה, החשב הכללי לשעבר במשרד האוצר, שהיה מגשר בתביעה שבעלי מניות "מנופים" הגישו נגד בן־זקן. לדברי בן־זקן, זליכה ייעץ לו לקחת את העסקה. "הוא אמר לי: אל תחשוב שאתה חכם", הוא משחזר.
מאוחר יותר כבר עמדה לפניו הצעה לשבעה עד תשעה חודשי מאסר בלבד. אבל בן־זקן עדיין היה משוכנע שהוא בסוף ינצח. נפגשנו, הח"מ ובן־זקן, באותו יום בקפה של בית המשפט. "אני הולך עד הסוף", אמר לי כששאלתי אותו על ההצעה. השבוע הוא נשמע אחרת.
פיספסת לא מעט הזדמנויות. יכולת כבר להיות אחרי הכל.
"היום קל לנתח דברים בראייה לאחור. בפועל אני יכול להגיד: כן, עשיתי טעות. במהלך חמש השנים הייתה לי יותר מהזדמנות אחת מהפרקליטות לעסקאות וסירבתי. זליכה אמר לי: אני ממליץ לך 12 חודש. תחשוב שהלכת לטירונות קרבית ושמונה חודשים אתה לא מגיע הביתה. אז מה? תגמור עם זה. אבל לא הייתי קשוב. ואם יש לי חרטה עצומה זה על שלא הקשבתי באותה נקודת זמן. לצערי הוא צדק".
"קל זה לא"
אבל עכשיו זה כבר מאוחר מדי, ובן־זקן צפוי לרצות עונש מאסר ארוך בהרבה מההצעות הללו.
חשבת כבר איך תתמודד עם המאסר?
"לא יודע. פעם ראשונה שאני מתמודד עם זה. קל זה לא. בעיקר כשאתה צריך לתת תשובות לכל כך הרבה אנשים סביבך. בניתי מערכות ויש לי משפחה וחברים, ואתה צריך לתת תשובות לכולם וצריכים לשאוב כוח ממך ולא הפוך. אין לי את האפשרות לשאוב מאחרים. צריך להשלים עם דברים וצריך ללכת קדימה. כל מה שמעניין אותי היום זה לגמור את הסיוט הזה ולהמשיך את החיים שלי. אני כבר יותר מחמש שנים בעינוי מטורף שאי־אפשר לתאר אותו".
יש דברים שאתה חושש מהם בכלא?
"קודם כל הריחוק מהמשפחה. מעבר לזה, אני לא הראשון ולא האחרון שהולך לשם. אני מניח שאשרוד את זה. מעולם לא הייתי נער תפנוקים, ואני יודע להתמודד עם קשיים. אתמודד עם המאסר ואני מקווה שבהצלחה".
הוא נשוי לדורית והשניים הורים לחמישה ילדים. רגע אחרי שהורשע התברר כי בתו חלתה והיא עברה בדיקות ואשפוזים. אולי גם פה היה טמון הצורך שלו להמשיך להיאבק באותה תקופה. "לא יכולתי לחשוב שברגעים האלה אני אשב בכלא", הוא אומר.
אספת כבר את בני המשפחה? ערכת שיחת הסבר של איפה אבא יהיה בחודשים הבאים?
"לא הייתה שיחה כזאת. הגדולים שלי מבינים, הם עוקבים ויודעים מה הולך להיות. ככל שהיום יתקרב, נעשה שיחה עם הילדים הקטנים. אני מנסה לחזק אותם. בהחלט שם הקושי העיקרי".
הם מביעים חששות, מן הסתם.
"ככל שמתקרב המועד, החשש מתגבר, וזו התפרצות רגשות. אבל אנחנו לא המשפחה הראשונה שעוברת את זה. כאבא, אעשה מה שצריך לעשות. הקטנים בוודאי מרגישים, ואני לא ארצה שילמדו מהתקשורת. אין מקום שאתה לא נותן תשובות, ויש עוד הרבה שאלות שמטרידות בעיקר את הילדים, אבל גם את העובדים ואת האנשים במ.ס אשדוד. בדרך כזו או אחרת, העתיד והפרנסה של מאות משפחות קשור גם בעתיד שלי".
הרגשת שאנשים מפנים לך עורף? בעיר, בקהילה העסקית?
"חלק מהתהליך הקשה שעברתי בשנים האחרונות הביא לכך שהחיים נהיו יותר ברורים: אתה יודע מי הטובים, מי הרעים, מי אוהב אותך באמת ומי שונא אותך. אתה מגלה הרבה מאוד אנשים טובים ומשם אתה שואב את הכוח. אתה גם מגלה את האנשים הרעים שתוקפים אותך בכל כוחם ואונם. למזלנו, אחוז הרעים הוא קטן מאוד. ואם אני מדבר זה בעיקר על אנשים באשדוד ששמחים לאיד.
"מהצד השני היו גם תומכים. אינספור תגובות, סמסים. אנשים שאני לא מכיר שתומכים וזה מחזק. תמיד חששתי: אם אני אודה ואורשע, האם אהיה מנודה? החשש הזה מאוד השפיע עליי ועל הסיבה שבגינה דחיתי את ההצעות לעסקאות טיעון. חששתי שיראו בי 'פסול חיתון'. פחדתי מאוד מהתגובה של הקהילה העסקית. בראייה לאחור, גם בזה טעיתי. כמות התמיכה שקיבלתי לאחר הרשעתי היא מדהימה. אם הייתי יודע את זה לפני, האמן לי — הייתי סוגר עסקת טיעון מזמן והיום הייתי אחרי הכל".
בנקודה זו, בן־זקן שולף את המכשיר הסלולרי שלו ומקריא הודעות תמיכה, לדבריו של אנשי עסקים שביקשו לתמוך בו — אבל הוא ממאן לחשוף את שמם.
אז מה? ביום שאחרי השחרור אתה חוזר למשרד והכל "עסקים כרגיל"?
"המערכת נשארת כמו שהיא. יש לי יותר מדי אחריות על עובדים ומשפחות. הרצון שלי הוא לסיים את הפרק הזה כמה שיותר מהר ולחזור לעשייה".
אם היום היה ניגש אליך צעיר מוכשר מעולם העסקים, ממש ג'קי בן־זקן בן 25, ומבקש ממך עצה אחת, מה היית אומר לו?
"העצה הכי חשובה היא לא לעשות מה שאני עושה עכשיו: להתראיין לתקשורת. כל הצרות, כולל שלי, מתחילות בזה שאתה נמצא באור הזרקורים. קשה להסביר את זה לבחור צעיר, אבל אנשים מתאהבים בזהות החדשה של עצמם ובלראות את עצמם בטלוויזיה ובפרסום".
גם אתה נהנית.
"אני בן אדם, אני לא שונה. היום אני במקום שאני רוצה להסתובב ברחוב אנונימי לחלוטין. אם לבקש משהו מאלוהים, זה שלא יכירו אותי. להמשיך לעשות את מה שאני עושה — אבל בלי שיידעו עליי. יש הרבה מאוד אנשי עסקים שלא מכירים אותם במדינה הזאת, הם הרבה יותר גדולים ממני ולא מכירים אותם. והם יכולים להצליח גם בלי הפרסום".
"שום דבר לא מקרי"
מלבד פרשת הרצת המניות, שמו של בן־זקן נקשר גם לחקירות בפרשת נמל אשדוד ולפרשת בנימין בן־אליעזר, שבמסגרתה אף הוגש נגדו כתב אישום. בבית המשפט נטען שבן־זקן קיבל מראשת לשכת בן־אליעזר מידע רגיש בנוגע למועצת הנפט. "פרשת נמל אשדוד הסתיימה מזמן", הוא טוען. "מי שהיה צריך לעמוד לדין עמד לדין, מי שעשה עסקה עשה ומי שנסגר נגדו נסגר. אני האחרון שלא קיבל שום הודעה עד לרגע זה. זאת שאלה שצריך להעביר לפרקליטות. שום דבר לא מקרי, בטח לא בפרקליטות. לא אני צריך לתת התשובות".
ובעניין האישום בפרשת בן־אליעזר?
"אני יכול להגיד רק מה אומרים עורכי הדין שלי: שפעם ראשונה שהם נתקלים בכתב אישום כזה, סיוע להפרת אמונים לעובד ציבור. מה אני יכול לעשות? כן, זו אותה פרקליטות. אולי זו יד המקרה, אולי לא".
בתגובה לטענות של בן־זקן על פרשת נמל אשדוד, נמסר מפרקליטות מחוז דרום: "בעניינם של חלק מהחשודים בתיק ניתנו החלטות. בעניינם של האחרים, וביניהם ג'קי בן־זקן, טרם התקבלה החלטה והיא צפויה להתקבל בזמן הקרוב".
אחת השאלות הגדולות בעקבות כניסתו לכלא של בן־זקן היא מה יעלה בגורל מ.ס אשדוד, מועדון הכדורגל שכל כך מזוהה עמו. רק בסוף השבוע האחרון הוא העמיד צ'ק של ארבעה מיליון שקל בבקרה התקציבית, לצורך אישור תקציבה של הקבוצה, ונראה שלפחות תחילת העונה הנוכחית לא תושפע מהפרשה. מלבד הקבוצה הבוגרת, המועדון כולל גם אקדמיה לכדורגל לילדים, כ־250 שחקנים בקבוצות הליגה ועוד כ־900 בבית הספר לכדורגל. בן־זקן: "נכון לעונה הנוכחית, מ.ס אשדוד תפתח את הליגה והכל מסודר".
ומה יקרה בהמשך?
"מקווה שאלוהים ייתן לי את הכוחות להמשיך במה שאני עושה. להחזיק את הקבוצה עם האקדמיה ומחלקת הנוער זאת השקעה לא פשוטה. הרבה מאוד תלוי באיתנות ובחוסן הכלכלי שלי. השבוע העברנו את הקבוצה בבקרה התקציבית, אז אין לאנשים במערכת לדאוג מה יהיה בתקופה הקרובה. מה יהיה בעונה הבאה? אני לא יודע להגיד. היום אני פה, אני זמין, יכול לטפל בדברים ויכול לספק פתרונות. אבל זה לא שחוויתי מאסר בעבר ואני יכול להגיד איך הדברים יתנהלו משם. הפוקוס מבחינתי הוא על הילדים במועדון. אם לא הם, מזמן הייתי בורח".
יש סכום כסף ששווה את מה שעברת בחמש השנים האחרונות?
"הנזקים הם נזקים עצומים. חמש שנים אני לא עושה עסקים בישראל. אין לי יכולת לעבוד עם הבנקים. אני אצטרך להיפרד מהאחזקה שלי ברדיו הבירה ומכל תפקיד שהיה לי במינהלת הליגה".
בעבר צוטטת כמי שמדבר על לעזוב את הארץ.
"אמרתי שאם הייתי יוצא זכאי, אז הייתי שוקל ברצינות לעזוב את הארץ".
תסביר.
"באותה נקודת זמן הבנתי שאני מפריע ליותר מדי גורמים במערכת. חשבתי אז שהכי נכון לקחת את המשפחה למקום שאף אחד לא מכיר אותי. בישראל זה לא יכול לקרות. חשבתי שזה נכון אז, ואולי גם יגיע היום הזה בעוד כמה שנים שאעשה את זה. אבל עכשיו יש לי חוב ואני אשלם אותו. אין שאלה בכלל".
ואחרי המאסר תחזור לגור באשדוד?
"עם כל הקשיים שיש לי באשדוד, ועם כל חוסר הפרגון שיש בעיר כלפיי בניגוד למקומות אחרים בארץ – תמיד הרגשתי שאני לא צריך לעזוב. אנחנו מכירים אחרים שהתפרסמו, הרוויחו כסף ועברו לתל־אביב. אני הרגשתי שאם אעשה את זה, אני כאילו בוגד בעיר. לכן לא שקלתי את זה. היום אני לא יודע אם זה נכון. להבא אני אעשה רק מה שטוב לי ולמשפחה שלי. ואם לחיות במושב ליד אשדוד יקל את הסבל שלי ושל בני המשפחה, כך אעשה. זה מקום מאוד קשה. יש פה רשעות שלא תמצא במקום אחר. יש אנשים שקמים פה בבוקר וכל מה שמעניין אותם זה איך להזיק לאנשים מסוימים, זה הייעוד שלהם בחיים. זה לא טריוויאלי. אבל גם עם זה למדתי לחיות, ואני מקבל את העובדה שגם לאנשים האלה, כמו לכל דבר בטבע, יש תפקיד. הרי איך תדע מה זה טוב אם לא תראה את הרעים מול העיניים שלך?"
בשורה התחתונה, השבוע החלטת לבטל את הערעור ולקבל את העונש. מה גרם לך אחרי חמש שנים לקבל את ההחלטה הזו?
"בניגוד לכל הפעמים האחרות שלא הקשבתי לאנשים שיש להם יותר ניסיון — ובטח אחרי ששמעתי את מה שבית המשפט העליון אמר — החלטתי שאני רוצה לגמור את הסבל המתמשך הזה כמה שיותר מהר. לקחת אחריות על מעשיי. בסופו של דבר אני לא מאשים אף אחד, לטוב ולרע. נכשלתי בשיקול הדעת יותר מפעם אחת. החלטתי לקחת את האחריות, לסיים את מסע הייסורים המתמשך הזה ולהתחיל כמה שיותר מהר פרק חדש ונקי בחיים שלי. וחבל שלא עשיתי את זה הרבה קודם". •
אלי סניור
