סיפורי בת-ים: העיר ממנה הגיעו אלופי העולם הישראלים הראשונים

בשיתוף עיריית בת-ים

המכולת היחידה בעיר, ברי סחרוף כותב על יוסי, אלופי עולם מקומיים, נער שהמציא כפפת ננו-רובוטיקה שעוזרת לתקן שברים מהר יותר וכיתות ממוחשבות של שנת 2021 במציאות הנוכחית: בת-ים היא סיפור בבואה. לפעמים קל לשכוח את זה, אבל המדינה הזאת קיימת פחות משבעים שנה, ואחרי שבעה עשורים של גיבוש, אפשר לומר שנוצר כאן מיקרוקוסמוס של אנשים והגירה ובבואתו בבת-ים.

ביום הראשון להקמת המדינה היו בבת-ים 2,882 תושבים. שלוש-עשרה שנים מאוחר יותר כבר מנתה העיר כחמישים-אלף תושבים – כמעט פי עשרים. הסיפור הזה, על גלי ההגירה השונים לאורך העשורים השונים, מקבל ביטוי בדמויות שיצאו מהעיר הזאת והפכו לימים לגיבורי תרבות ואישים כל-ישראלים: המרגל הישראלי בדמשק אלי כהן, אלון אולארצ'יק, ברי סחרוף, יעקב אפשטיין, יגאל תומרקין, יעל אבקסיס, צפניה כרמל ולידיה לזרוב אלופי העולם הראשונים מישראל בענף ספורט (שתכף תגלו מהו) ועוד ועוד.

מתפתחת כל הזמן - הדמייה של קו החוף

אבל זאת איננה רק היסטוריה, בשנים האחרונות הופכת בת-ים להיות אבן שואבת ובית לאמנים רבים מתחומים שונים: מלהקת סיסטם עאלי ופסטיבל אמנות רחוב, דרך תיאטרון נוצר ובית-ספר כלים למחול, וכלה בפסטיבל המחזמר השנתי ומוזיאון בת-ים, כשביניהם פזורות גלריות, חממות אמנות ומסגרות לימוד אמנותיות. ואלה רק דוגמיות.

ההבנה הזאת, בדבר היווצרותו של האחד שמורכב מסך כל החלקים ושיש בו יותר מכולם יחד, היא הסיבה למעורבות גוברת והולכת של תושבי העיר בעיצוב פניה, בהובלת יוזמות חדשות בתחומי החינוך והחיים העירוניים ובתחושת שייכות של ממש, שייכות שמקורה בשותפות. בעיר פועל מרכז יזמות לחדשנות עירונית שמזמין את התושבים לקחת חלק בעיצוב פניה של העיר.

בשנים האחרונות וכחלק מאותו תמהיל עירוני, בת-ים נחשבת לנושאת בשורה בחינוך הארצי. שורה של יוזמות ותוכניות חינוכיות יצאו מהעיר ומהחממות השונות לעידוד מצוינות ויזמות בחינוך, שהמכנה המשותף לכולן הוא חשיבה מחוץ לקופסה ושימת הילד במרכז תוך דגש על חינוך אישי וזיהוי הצדדים החזקים שבכל אחד.

התערוכה "בת-ים אנשים וים" במלאת לעיר 90 שנה, מבקשת לספר את סיפור הפסיפס והעושר היצירתי הזה. היא מבקשת לתת כבוד לעבר של העיר ויחד איתו להפנות מבט קדימה, אל עתיד משותף, חי ובועט.

סיפורים נבחרים מתוך התערוכה:

אלופי העולם הישראלים הראשונים? מבת-ים

הם היו הזוג הישראלי הראשון שזכה באליפות העולם באחד מענפי ספורט:  השנה היתה 1969, המדינה בת 21, וצפניה כרמל ולידיה לזרוב הדהימו את כולם כשזכו באותה שנה באליפות העולם בשיט מפרשיות מדגם 420 בשוודיה.

כרמל נולד בבגדד שבעיראק ומשם הגיעה משפחתו לבת-ים. הוא היה חבר באגודת השיט זבולון בת-ים. לזרוב, צעירה מכרמל בשש שנים, ילידת סופיה בבולגריה, היתה גם היא חברה באגודת השיט זבולון בת-ים.

שיט מפרשיות

המסע של השניים לפסגת העולם התחיל באליפות ישראל בשיט מפרשיות מדגם 420, בה זכו השניים בשנת 1966. שנה מאוחר יותר ניצח הצמד בתחרות מפרשיות בינלאומית שנערכה על נהר הדסון בניו-יורק.

שנה אחרי הזכייה ההיסטורית של הצמד באליפות העולם, שב כרמל וזכה באליפות העולם הפעם ליחידים – וזאת במפרשיות בדגם סוליטאר, לה הוסיף זכייה באליפות ישראל בשיט ליחידים ואף היה חבר בנבחרת ישראל לאליפות העולם בשיט מפרשיות 420 שנערכה בתל-אביב, בה הוכתרה נבחרת ישראל כאלופת העולם לקבוצות. גם לזרוב זכתה בתואר אלופת העולם ליחידים לשנת 1970 בדגם 420.

כרמל טבע ומת בשנת 1980 במהלך אימון בשיט גלשן רוח. שנתיים לאחר מותו הוכנס שמו להיכל התהילה הבינלאומי של ספורטאים יהודים.

ריביירה, אריס סאן, גלריה

עבור לא מעט אנשים מותו, כמו גם חייו, היו תעלומה, מה שהיה בטוח עבור כולם הם הקול וההופעה הבימתית שלו. אריס סאן היה מהמוסיקאים היותר מרתקים ומצוינים שהסתובבו בישראל. היה לו קול מלטף שרק הפריטה שלו על הגיטרה התעלתה עליו. בשנות ה-70 היו אלפים נוהרים לראות אותו מופיע במועדון

"הריביירה" שבחוף ימה הדרומי של בת-ים, כמו גם אמנים אחרים (חוזליטו הגדול, ביניהם), שהופיעו בו.

המקום, בגלגוליו השונים, הוא כבר אזרח ותיק בעיר: הוא הוקם בשנות ה-50 ובשנים ההן היה למועדון מפורסם ומוקד משיכה להופעות וקהל.

היום כבר יש לו חיים חדשים ותוססים לא פחות: "הריביירה" הוא גלריית אמנות, אחרי שלפני חמש שנים עבר המקום שיפוץ מאסיבי והוסב לגלריה. שלל תערוכות בתחומי אמנות ועיצוב מוצגות שם, מתערוכת תלבושות ססגונית "אפרודיטה מחפשת שמלה" לצד הופעה של קובי אפללו, תערוכת צילומי מלחמה לצד תערוכת ציורים על גלשנים, ציורי קיר של מיטב אמני הגרפיטי ותערוכת צילומים של הצלם זיו קורן.

ערב כיתה

בשנות ה-40, היתה בבת-ים מכולת אחת, "קנטי" קראו לה, בצומת הרחובות הרצל וירושלים, ושם היו נפגשים נערי וצעירי היישוב בשעות הערב, מדברים, יושבים על ברזלים ורוקדים, ושותים גזוז של משפחת רוזנברג. את הדרך לבית-ספר בבוקר היו עושים ברגל, בחולות, ולפעמים תופסים טרמפ עם אחד משלושת השומרים על היישוב שהיו רכובים על סוס.

כמה יופי

"לשכונה ההיא קראו, על-שם יושב-ראש הכנסת/ רומנים, מרוקאים, פולנים התערבבו ברחובות/ הרבה מלפפון חמוץ, הרבה לחם עם חלווה".

כמה יופי, כמה יוסי, כמה ברי(צילום: רועי ברקוביץ)

סביר להניח שאילו ברי סחרוף היה כותב את השיר הזה היום, היו נוספות עוד כמה קבוצות עמים, אבל כשהשיר "כמה יוסי" יצא בשנת 1993, הוא לא היה רק שיר התבגרות עם פיסות זיכרון מהילדות של סחרוף, יליד העיר, אלא גם אחד השירים המשובחים והחשובים שיצאו בארץ, חלק מאלבום ("סימנים של חולשה") שמהווה ציון דרך במוסיקה הישראלית ופסגה לשאוף אליה.

במובנים רבים, "כמה יוסי" הוא שיר על פסיפס תרבותי בין קבוצות עמים שונות וההתגבשות שלהן לקהילה אחת. אם מקשיבים למקצב של השיר, מגלים את כמות השכבות הרבות מהן הוא מורכב ומתנגשות זו בזו, במעיין תחושת כאוס מכוון.

והשכונה ההיא? שכונת "רמת יוסף", על-שמו של יוסף שפרינצק, יושב-ראש הכנסת הראשון, אליה הגיע סחרוף בגיל שלוש עם משפחתו מאיזמיר שבתורכיה. וחול, הרבה חול. "כמה חול – כמה יוסי", כמאמר השיר, והצגות קולנוע יומיות עם טרזן ומצ'יסטה.

זוג בשנות ה-60 שכונת רמת יוסף

יעקב ואלדד זיו

יעקב זיו לא נולד בבת-ים, אבל החיבור שלו לעיר הוליד ידידות נפלאה ולימים גם דור המשך. כשהיה בן 18, בשנת 1944, הגיע זיו לבת-ים מתל-אביב והתחתן עם יהודית לבית משפחת שפרבר – מוותיקות משפחות "בית-וגן", גלגולה המקורי של בת-ים.

כספורטאי מצטיין, התבקש על-ידי מרכז "הפועל" ומזכירות תנועת "הנוער העובד" להגיע לבת-ים ולהקים בה את תנועות הנוער העובד ואת אגודת הספורט "הפועל". מאז ועד היום הוא מעורב ישירות בחיים הציבוריים והאזרחיים בעיר ומשמש כיום כיושב-ראש עמותת מייסדי בת-ים ("בית-וגן").

יעקב זיו הוא אביו של אלדד זיו, המחזאים ובימאי התיאטרון ואמן פלסטי מהבולטים בישראל. בצעירותם שיתפו זיו הבן ואלון אולארצ'יק פעולה בלהקה "הצבר הדוקרני" הבת-ימית, ובשנת 1984 הופיע השניים בפסטיבל עכו במופע בשם "מוציא את הראש ומכניס חזרה". אחרי שהות בת כמה שנים בניו-יורק חזר לארץ, החל להציג בגלריות מיצירותיו ולפעול בתיאטרון.

משך השנים כתב וביים זיו הצגות לתיאטראות השונים בארץ, ביניהן המחזה "על החיים ועל המוות" (תיאטרון "הבימה"), "ינתי פרזי" (יחד עם עתי ציטרון) ו"אהבת מוות" (פרי עטה של ענת גוב) לתיאטרון "החאן" בירושלים, "אילוף הסוררת" של ויליאם שייקספיר בהפקה של תיאטרון חיפה ואת המחזה "רווקים ורווקות" של חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי. בין ההפקות בהן היה מעורב, ביים זיו גם ארבעה ממחזותיו של יהונתן גפן.

20, 21, ... – זינוק למחר: כיתת העתיד

אם חינוך לא מבקש לעצב את פני התלמידים כאזרחים של המחר – הוא לא חינוך; אם חינוך לא משלב ערכים לצד ציונים – הוא לא חינוך; אם חינוך אינו נותן מקום לביטוי האישי של המחנך והתלמיד – הוא מחסיר חלק משמעותי בחוויית הלמידה. עוד לפני שצמד המילים "למידה משמעותית" נכנסה ללקסיקון – יצאה בת ים בתוכנית לימוד מהפכנית וראשונה מסוגה בישראל- כיתות 2021.

כיתות חכמות

המערה של בעלצלח הכורם

יום תמים של עבודות תשתית להכשרת שטח לבנייה בשכונת רמת-הנשיא בשנת 1963, חשף היסטוריה בת אלפיים שנה. היתה זו מערה קדומה חצובה בסלע ולפי הערכת החוקרים, היא שימשה את הכורם בעלצלח כמחסן. בעלצלח חי באזור בסוף המאה השלישית או הרביעית לפני הספירה. כדים יוונים מקושטים שהתגלו אף הם בחפירות, שמורים מאז חשיפתם במוזיאון ישראל.

מדע, בדיוני ואני

יבגני שבר את היד. לא פעם אחת, לא פעמיים – שלוש. גם את הרגל הוא שבר שלוש פעמים. הוא פרק את הכתף פעמיים. קרע גיד ושבר אצבע; פעם אחת. זה לא שיבגני מתפרק בקלות. זה גם לא שהוא, איך נגיד את זה, מבולבל, לא. יבגני הוא ילד בן 13 שלפני שלוש שנים הלך ללמוד ג'ודו. זהו, מאז יבגני הוא גם שיעור מהלך באנטומיה.

אבל דבר אחד טוב יצא מכל זה: יבגני סבל. הוא סבל מהגבס, מהגירודים, מהחום. הוא אפילו סיפר לכולם שזאת חוויה שהוא לא ממליץ לאף-אחד. כל-כך סבל, שבלילה הוא חלם חלום. בחלום בא אליו רובוט והזריק ננו-רובוטים ליד השבורה. היד נרפאה מהר. בחלום. במציאות, יבגני התעורר בבוקר, ואמר לעצמו, חבל שזה היה רק חלום, הלך לבית-ספר וסיפר למורה שלו לרובוטיקה על החלום, והיא חשבה כמוהו שזה רעיון מדהים.

יבגני והכפפה

לפני כמה חודשים הגשימו יבגני ושתי חברות שלו לכיתה – מעיין והדס – חלום והפכו את החלום של יבגני למציאות. הם בעצם עשו סטארט-אפ. הם פיתחו כפפת ננו-רובוטיקה לטיפול בשברים במסגרת חממת הסטארט-אפ לנוער בבת-ים, מסגרת שכולה קרש קפיצה לעולם היזמות דרך היכרות עם כלים ושיטות שונות להעלאת רעיונות יצירתיים, התנסות בפיתוח ובניה של מודלים תלת–ממד. זה המקום לפתח רעיונות שנראים כאילו נלקחו מסרט, שיכולים לעבוד רק בסרט – והופ, הם מתגשמים והופכים לממשיים.

החממה לסטארט-אפ נמצאת במרכז טכנולוגי קהילתי לעיצוב, אומנות ותרבות בעיר ומשקף יותר מהכול, את הגישה השואפת להתקדם ולהתחדש שמאפיינת את העיר כולה ומערכת החינוך שלה, ומעל לכל – גישה שמכירה שלכל אחד יש יתרונות ואת היתרונות האלה צריך לחזק.

זמן של מספרים – מאז ועד היום

יש סיפורים שמספרים את עצמם הכי טוב במספרים: סיפור התפתחותה של המדינה הזאת מיום הקמתה, הוא כזה. וסיפורה של בת-ים, כבבואה לסיפור הלאומי, הוא גם כזה. עם תום מלחמת העצמאות, היה שטחה של בת-ים 3,000 דונמים. חיו בה 2,882 איש ואישה, וכולם התפזרו בכשמונה-מאות בתי-אב ברחבי היישוב.

אלא שתוך שלוש-עשרה שנה, הפכה בת-ים ממועצה מקומית קטנה לעיר של ממש: בתחילת שנות הששים כבר עמד שטחה של העיר על 7,100 דונמים ואוכלוסייתה מנתה כחמישים אלף תושבים – כמעט פי עשרים.

גלי ההגירה לישראל בשנותיה הראשונות הציפו את המדינה בישראלים חדשים הרבה מעבר לתחזיות הממשלה. כבר בשנה הראשונה אחרי מלחמת העצמאות, למשל, נקלטו בארץ 203 אלף מהגרים. המדינה לא היתה ערוכה לקליטת מהגרים בהיקפים כאלה, וכשמחנות הקליטה ומקומות הדיור מלאו עד אפס מקום הוחלט לשכן עולים בשיכוני מעבר זמניים: מעברות. במעברות שוכנו העולים בצריפים, פחונים ואוהלים. עד שנת 1952 היו ברחבי הארץ יותר ממאה מעברות בהם התגוררו כרבע מיליון עולים.

מעברת אוהלים

גם בבת-ים הוקמה מעברה שמנתה כשלוש-מאות אוהלים ושוכנו בה מהגרים מרומניה, תימן, מצרים ולוב. אליהם הצטרפו אלפי עולים מתימן ומעירק, אלפי פליטים שהגיעו מאירופה, שארית הפליטה שלאחר תום מלחמת העולם השנייה.

כבשאר המעברות ברחבי הארץ, תנאי החיים במעברת האוהלים בבת ים היו קשים. התשתיות היו רעועות, והשירותים שנתנו לעולים היו מוגבלים. במקביל לאכלוס המעברה ומתוך הבנה שיש צורך קריטי למצוא פתרון מגורים ראוי לאלפי המתגוררים בתנאי המעברה הקשים, החל בבת-ים תכנון שכונת "עמידר" בצמוד לאזור מעברת האוהלים.

עמידר שנות ה-50

ההתפתחות המואצת הזאת, היא שהביאה להכרזתה של בת-ים כעיר בדיוק במלאת עשור להקמת המדינה. בראשית שנות השבעים הגיע לבת-ים גל הגירה נוסף, הפעם מברית-המועצות, בשנות השמונים והתשעים התיישבו בעיר יוצאי אתיופיה ואחריהם אלה שהגיעו לאחר התפרקות ברית-המועצות.

כיום מתגוררים בבת-ים כ-160 אלף תושבים ותושבות.

תערוכת בת-ים אנשים וים, בין התאריכים 15/8-27/10/16. שדרות בן גוריון 99, בת-ים, 11:00-23:00, כל השבוע. הכניסה חופשית

רוצים לחגוג עם בת-ים? פסטיבל בת ים הבינלאומי לתיאטרון ואמנות רחוב - 25-24.8 בין השעות 23:00-19:30, מוצ"ש 27.8 בין השעות 00:00-20:30, טיילת בת-ים. מידע נוסף באתר העירייה

הכתבה מוגשת בשיתוף עיריית בת-ים