הסיום המדהים למרוץ בפלורידה

בשיתוף רייסר

ספורט, על כל גווניו, הוא דבר שקשה מאוד לחזות. קחו לדוגמה את מה שקרה באולימפיאדת ריו שרק הסתיימה, את כמות ההפתעות והמהפכים. מישהו תיאר לעצמו שהדרך של נבחרת השליחות של ארה"ב לזהב ב-100X4 מ' תעבור בפסילה במוקדמות, ערעור ומרוץ מיוחד נגד השעון? מישהו בכלל חשב שרנו לאווילני, השליט הבלעדי בקפיצה במוט, יפסיד לילד מקומי אלמוני, או שהמתעמל הענק קוהיי אוצ'ימורה ייקח את הזהב בקרב רב רק אחרי דרמה מדהימה, שכללה ציון נמוך על המתח ליריבו אולג ורניאייב?

אבל לפעמים נדמה שישנם רגעים פשוטים על הנייר. כשמישהו כבר נמצא על סף הניצחון, רק כמה מטרים מקו הסיום, ואין שום דבר שיכול כבר למנוע ממנו את הזכייה. עד כדי כך שגם השדר הנלהב קובע נחרצות שהמרוץ נגמר.

אבל במרוצי סוסים, הגורם האנושי אינו היחיד - ישנו ספורטאי עם ארבע רגליים שמתחרה, ואף פעם אי אפשר לחזות איך הוא עומד להתנהג. ומרוץ גאלפסטרים שהתקיים לפני מספר ימים היה מהסוג המטורף ביותר שאפשר לדמיין, כזה שגורם לך להבין שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר.

זה היה המרוץ ה-11 של אותו יום התחרויות בפלורידה. פולן ליף, "עלה נושר", סוסה בת שנתיים, הייתה אחת המתחרות שנרשמה. בארה"ב ידעו עוד לפני כן שיש לה נטייה להשתוללות על המסלול, והיא כבר עשתה בעיות במרוץ שהתקיים באותו מקום ביולי. ועדיין, נראה היה שהיא רגועה לגמרי הפעם. השדר אפילו הכריז: "פולן ליף בדרך הבטוחה לניצחון, היא לא תעשה קונצים הפעם" (אתם בטח מתארים לעצמכם שאין לו רקע ביידיש, זה פשוט התרגום הכי מדויק שמצאנו).

אבל אחרי שאמר את זה, הגיע הקונץ. רגע לפני הניצחון, פולן ליף העיפה את הג'וקי מת'יו ריספולי בזמן שניסתה לקפוץ מעל הגדר ולברוח מהמסלול. היא הייתה ביתרון עצום, רק שלא עמדה הפעם בלחץ. מי שלקחה את כל הקופה במקומה הייתה סוסה בשם פילי מיניון, משחק מילים משונה שמחבר בין פילדלפיה לסטייק, והשדר פיט איילו נותר המום. את הכישרון יש לה - אבל לכו תדעו מתי תהיה הפעם הבאה שהמאמן של פולן ליף ירגיש שהיא מוכנה להתחרות, ולא לפדח אותו.

הכתבה מוגשת בשיתוף רייסר