אסממוו בן מנגסטו אברהם מחיפה לא שיער בנפשו שהסכמה לסייע כמתורגמן בוויכוח בין שוטרים לבין מכר אתיופי תסתיים במעצר ובהליכים משפטיים שנמרחו על פני קרוב לחמש שנים. "ישבנו חברים בפאב הטדי בחיפה", סיפר אברהם, בן 55, סטודנט לשעבר באוניברסיטת חיפה, בינואר האחרון בבית המשפט, "אפילו עוד לא הגיעה הבירה... איך שנכנסנו לשם הגיעה ניידת. נכנס שוטר והוציא מכר שלי. אחרי כמה דקות יצאתי אליהם כדי לברר מה קורה. השוטר אמר לי להגיד לו להזדהות, אז אמרתי באתיופית, שאין שום בעיה ושיוציא להם את התעודת זהות".
בשלב הזה, כך לפי העדויות בבית המשפט, החלה התקהלות של אנשים סביב הניידת. "כנראה הוא (השוטר – ל.ב.ס) רצה לאזוק אותו והייתה התנגדות ביניהם בתוך הניידת, היו כל מיני חבר'ה... המולה של אנשים, הוצאתי טלפון כדי לצלם, ואחרי עוד כמה זמן הגיעה ניידת ולקחו אותי אחרי שאזקו אותי... עצרו אותי כי צילמתי שם עם הפלאפון. אומרים שאני תקפתי את השוטרים, זה הבל הבלים. גם באתיופיה אבא שלי היה נותן לי סטירה כי לא הייתי מחזיר מכות אחרי שהייתי מקבל".
אברהם מצא עצמו מואשם בתקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בכתב האישום המקורי, שהוגש רק כשנתיים לאחר התקרית, נכתב כי אברהם, ביחד עם אדם נוסף, "תקפו את השוטר תוך שהם בועטים ברגליו, דוחפים אותו ומושכים את העצור על מנת לסייע לו ולמנוע את מעצרו". "אני בן 55, עשיתי ניתוח ברגל בשנת 2010, אני סובל מכאבים ואפילו לא הולך ברגל בלי מדרסי סיליקון", השיב כשנשאל לפשר ההאשמה בבעיטות.
רק לאחרונה, לאחר הליך שכונה על ידי בית המשפט "ממושך וחריג", בוטל האישום נגדו. השופט ערן קוטון אף ביקר את הפרקליטות ואמר כי אם הייתה קשובה יותר לטענות הנאשמים בפרשה "ניתן היה לחסוך את ניהול ההליך ואת זמנו של בית המשפט".
"אני לא יודע עד כמה ההתנהלות הזו קשורה למוצאו של הנאשם, אבל התחושה שלי בתיק הזה היא לא נוחה בכלל", אומר עוה"ד שגיא מלח, שייצג את אברהם, "זה היה פשוט בזבוז זמן מוחלט כבר מההתחלה".
"עניין המוצא תמיד ברקע"
ההתבטאות של מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, לפיה טבעי ששוטרים חושדים יותר בבני העדה האתיופית בגלל ש"כל המחקרים הראו שמהגרים מעורבים יותר בפשיעה", רק הוסיפה שמן למדורה הבוערת גם ככה בכל הנוגע לקשר המאוד מתוח בין העדה למערכות אכיפת החוק בישראל. זאת עוד בטרם תוקן משבר האמון הקשה שנוצר מאז פרשת יוסף סלמסה ז"ל (שקרוביו גורסים כי שוטרים מעורבים במותו), ופרשת החייל דמאס פיקדה, שהסרטון בו נראה מוכה בידי שוטר יס"מ, הצית את להבות מחאת יוצאי אתיופיה.
בפועל הודה המפכ"ל במה שרבים מהקהילה חשים כבר שנים: העדה האתיופית בישראל סובלת משיטור יתר, ויש לזה מחיר. דוגמאות לא חסרות. כך, למשל, במקרה שנדון לפני כשנה בבית משפט השלום בחדרה, בו זוכה צעיר אתיופי מאישומים של תקיפת שוטרים והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לאחר שהוכח כי שוטרי הסיור התנהלו שלא כדין כשפגשו קבוצה של נערים אתיופים ועצרו אחד מהם בכוח. בית המשפט אף ביקר את השוטרים על התנהלותם: "מעדויות השוטרים עצמם עלה כי למעשה דובר במקרה בו חבורה של נערים ממוצא אתיופי נכחה במקום ציבורי בשעת לילה מאוחרת ושמעה מוזיקה – הא ותו לא... תגובתו של הנאשם לעיכוב הלא חוקי... אינה יכולה לבסס הרשעה בעבירה של הפרעה לשוטר או הכלתו במילוי תפקידו".
השאלה היא מה קדם למה? האם, אכן, שיעורי הפשיעה הגבוהים בעדה הם תוצר של שיטור היתר, או שמא שיטור היתר בא לתת מענה לשיעורי הפשיעה הגבוהים. ויותר מזאת, איך עוצרים את המעגל הזה?
רק בתחילת אוגוסט אישרה ועדת השרים לקידום שילובם של יוצאי אתיופיה המלצות לחיזוק האמון של בני הקהילה במשטרה, לאחר שוועדת פלמור מצאה ממצאים שהצביעו על בעיות רבות ביחסן של רשויות המדינה אל יוצאי העדה: אחוז כתבי האישום נגד יוצאי אתיופיה עומד על 3.5% – גבוה מפי שניים משיעורם באוכלוסייה, אחוז כתבי האישום נגד קטינים יוצאי אתיופיה עומד על 8.5% – יותר מפי ארבעה מחלקם באוכלוסייה, בעוד אחוז הקטינים יוצאי אתיופיה המרצים עונש מאסר בפועל הוא כמעט פי עשרה משיעורם באוכלוסייה - 18.5% מכלל הכלואים בכלא "אופק" (נכון לחודש יוני 2016).
בנוסף, שיעור המתלוננים במח"ש, שהם יוצאי אתיופיה, בשלוש השנים האחרונות הינו 2.4% - שיעור גבוה משיעור יוצאי אתיופיה באוכלוסייה הכללית. נתון מדאיג נוסף שעלה בדו"ח פלמור מצביע על כך ששיעור המעורבות של אתיופים בהליך הפלילי הולך וגובר ככל שההליך מתקדם. המשמעות היא שגם בשלבים שאחרי המעצר הסיכוי של יוצאי העדה לעמוד בפני כתב אישום, ובהמשך אף להימצא אשמים – גבוה יותר מזה של כלל האוכלוסייה.
"המקרים האלה הם לא בהכרח גזעניים", אומר גורם במשרד המשפטים, "אבל בהחלט היו מקרים של יוצאי אתיופיה שהועמדו לדין שלא לצורך והיו גם זיכויים. לכולם ברור שעניין המוצא תמיד נמצא ברקע, אבל זה לא תמיד בא לידי ביטוי באמירות הברורות של בית המשפט, שנזהר מלומר שהיכו או עצרו אדם רק כי הוא אתיופי. למרות שהיו גם דברים כאלה".
כשמדובר בתקיפות שוטרים - התמונה קשה עוד יותר. מספר התיקים שנפתחו ליוצאי אתיופיה בגין תקיפת שוטרים הוכפל בשמונה השנים האחרונות, זאת מבלי שמספר התיקים הכללי בתחום זה עלה משמעותית. בעוד שבשנת 2007 בני הקהילה היוו 2% מהאוכלוסייה, 6% מהתיקים שנפתחו בנושא זה נגד יהודים היו נגד בני הקהילה (360 תיקים מתוך 5,785 בסך הכל), ב־2015 שיעורם באוכלוסייה נשמר, אך כמות התיקים שנפתחו נגדם קפצה ל־12% (750 מתוך 5800 תיקים). כלומר, שיעור התיקים שנפתחו במשטרה נגד יוצאי אתיופיה על תקיפת שוטר גבוה פי שישה משיעורם באוכלוסייה.
"ככל שההליך הפלילי עולה מדרגה, מצבם של יוצאי אתיופיה מחמיר", טוענת זיווה מקונן גדו, מנכ"לית האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. "האפליה הזו כלפי יוצאי אתיופיה חמורה פי כמה גם כי אין למשפחות את האמצעים להילחם עבור הילד, הם מסתמכים על הסניגוריה הציבורית בלבד, וזה אומר שצעירים יוצאי אתיופיה נמצאים בסיכון גבוה יותר להיכנס לכלא או למעצר. למרות שמציירים אותם כעבריינים ופושעים, מהנתונים שיש לנו, ברוב העבירות שנפתחים בהן תיקים ליוצאי אתיופיה, האחוז של יוצאי אתיופיה לא שונה מהותית מכלל האוכלוסייה, למעט בתיקים האלה של תקיפת שוטרים. הסעיף הספציפי הזה הוא שגורם להבדל, וזה הבדל מהותי.
"אז אם הפשיעה העיקרית של יוצאי העדה היא של תקיפת שוטר, זה אומר לדעתי ששיטור היתר הוא זה שמשפיע על הפשיעה של יוצאי אתיופיה. נערים בני 13 לא קמים ותוקפים שוטרים. יש שכונות שאליהן מגיעות מדי ערב שתי ניידות וממש מתעללים בנערים. הם מרגישים שאין להם אוויר לנשימה. באים אליהם ודורשים קבלות לסמארטפונים להוכיח שהם לא גנבו - בחיים לא היו עושים את זה לחבורות נערים שאינם אתיופים".
ביצה ותרנגולת
"המבקש הוא צעיר ממוצא אתיופי, חסר עבר פלילי לחלוטין, שעבד במרכז הקונגרסים בחיפה בעבודות אחזקה. באותו יום הבחין אזרח בצעיר אתיופי בקרבת חוף הים בחיפה. האזרח סבר כי אותו צעיר מהווה סיכון לקשישים. בעקבות כך התקשר למוקד העירוני והתריע על כך. מוסכם על הכל כי אין שום הוכחה כי המבקש הוא הצעיר שהוחשד על ידי האזרח". במילים אלו נפתח ערעור הנדון בימים אלה בבית המשפט העליון בעניינו של י"ק, שהורשע בעבירות של החזקת סכין, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר, איומים והחזקת נכס החשוד להיות גנוב. "כשעה לאחר קבלת התלונה עיכבו שלושה פקחים את המבקש בחוף הים... הפקחים לא הסבירו למבקש מדוע עליו להזדהות בפניהם, ובמה הוא חשוד. המבקש אמר לפקחים כי הם אינם יכולים לעכב אותו, וסירב להזדהות בפניהם. עקב כך הוא נלקח על ידם לחדר בשפת הים, שם עוכב עד שהגיעה המשטרה".
מכאן מתחיל מה שמוגדר בכתב הערעור כ"סיפור קפקאי". הפקחים ערכו חיפוש על גופו של י"ק וגילו כי הוא נושא סכין יפנית ומכשיר טלפון נייד. בינתיים הגיעו השוטרים, שהחליטו להוביל את י"ק לתחנת המשטרה בכדי לבצע בו חיפושים בהפשטה. לטענת השוטרים, י"ק התנגד לכבילתו ולהובלתו לניידת. י"ק מצידו הכחיש כי הפעיל אלימות כלשהי, והתלונן כי השוטרים הפעילו אלימות כלפיו. כך או כך, תלונה שהוגשה למח"ש נסגרה עוד באותו יום – וי"ק מצא את עצמו עצור מאחורי סורג ובריח למשך כחודש וחצי ובמעצר בית שמונה חודשים נוספים עד להרשעתו. בגזר הדין נקבעו לו שלושה חודשי עבודות שירות ושישה חודשי מאסר על תנאי.
"ברוב המקרים, כשתיקים מגיעים לבתי המשפט, קשה להוכיח אם מדובר בפרופיילינג או בהאשמה מוצדקת", אומר פרופ' גיא בן פורת מאוניברסיטת בן־גוריון, ששימש כיועץ חיצוני בוועדת פלמור. "חשוב לזכור שהפללה היא עניין של נרטיב. בסיפור של סלמסה, לדוגמה, המשטרה והמשפחה מספרות סיפורים שונים לחלוטין. אבל בסופו של דבר, כשאדם עומד למשפט, המעמד הכלכלי והסטטוס החברתי שלו משפיעים על התוצאה".
במחקר שערך בן פורת ביחד עם ד"ר פני יובל, נמצא כי ליותר משליש מבני העדה האתיופית אין אמון במשטרה וכי הם חשים תחושות חזקות של אפליה וחשדנות, משוכנעים שהיחס שיקבלו במשטרה יהיה גרוע מזה שניתן לאחרים. למעלה מ־40% מבני העדה סבורים שהמשטרה עוצרת בסביבתם אנשים ללא סיבה מוצדקת. "משפט שחזר על עצמו בקבוצות המיקוד שעשינו היה ש'אם יעצרו ילד לבן, אמא שלו תבוא לתחנת המשטרה, תעשה בלגאן וישחררו אותו; עבורנו אף אחד לא ידבר'. בני העדה חיים בתחושה של חולשה. התחושה היא שהמשטרה מתעללת בהם כי הם חלשים".
"זה עניין של ביצה ותרנגולת", אומר פרופ' אורן גזל־אייל, ראש המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה. "זה מחולל את עצמו. בני העדה סובלים משיטור יתר, זה גורם להם לתייג את עצמם, מה שגורם לשוטרים לחשוד בהם יותר ומביא לשיטור יתר. זה מעגל שמזין את עצמו. כשאתה מפעיל משטרה כלפי אוכלוסייה - אתה תמצא בעיות, כי אתה יוצר אותן".
"לאורך השנים אנחנו נתקלים במקרים של יחס לא ראוי של שוטרים אל יוצאי אתיופיה", אומר ד"ר יואב ספיר, הסניגור הציבורי הארצי. "כך, למשל, באחד התיקים שוטר אחד אמר לחברו 'בוא נפחיד כמה אתיופים', וחברו עונה לו 'קטעים'. אנחנו הפנינו את המקרה הזה למח"ש שקבעה שאין כאן עבירה פלילית ואפילו דין משמעתי לא התקיים, אלא הערה פיקודית בלבד.
"לטעמי, אין מקום לשוטרים שנוהגים כך במשטרת ישראל. יש לפעול לשיקום האמון בין הקהילה למשטרה, והנטל על המשטרה כאן הוא לא מבוטל. אני מברך על כך שהמפכ"ל אלשיך מכיר בכך שיש שיטור יתר בקרב יוצאי אתיופיה, ובכך שלעיתים שוטרים נוהגים על פי דעות קדומות וסטריאוטיפים ולא על פי חשד מבוסס. הכרה בבעיה היא צעד ראשון לקראת פתרונה.
"יחד עם זאת, אני תמה על המשטרה שמתנגדת לאימוץ חלק מהמסקנות של דו"ח פלמור. מדובר בדו"ח חשוב ביותר המכיר בפעם הראשונה בכך שקיימת גזענות וקובע שורה של צעדים כדי למגרה. המסקנות שהמשטרה מתנגדת לאימוצן – שינוי נוהלי השימוש באקדח טייזר, שימוש בדין משמעתי במקרים של גזענות של שוטרים, ותיעוד חקירות קטינים – הן בהחלט מסקנות שיכולות להביא לשיקום האמון".
בדיקה עצמית מעמיקה
"משטרת ישראל מקדישה חשיבה מעמיקה להבנת הפער הקיים בין שוטרים לבין ישראלים יוצאי אתיופיה בישראל", נמסר מהמשטרה. "המפכ״ל הודה בגילוי לב כי לאחר בדיקה עצמית מעמיקה גילינו שאכן היו תופעות של שיטור יתר בכל הנוגע ליוצאי קהילת אתיופיה. המשטרה פועלת ביחד עם מנהיגים מקרב הקהילה, על מנת לגבש תהליכים שיובילו להבנה טובה יותר של צורכי הקהילה ולתיאום עמדות.
"בין היתר, נבחנים תיקים שהם תוצאה של שיטור יתר, וככל שניתן מאפשרים לסגור תיקים באופן רטרואקטיבי. בנוסף, המשטרה מפעילה תוכנית הסברה לשוטרים על מנת לקדם את הסובלנות. במבחן העובדתי בשטח, פעילות המשטרה נושאת פרי כבר בימים אלו. במהלך שנת 2016 (עד לסוף חודש אוגוסט) נפתחו כנגד קטינים ישראלים יוצאי אתיופיה 945 תיקי חקירה – ירידה של יותר מ־20% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד".
ממח"ש נמסר: "מהנתונים שפורסמו עולה כי התפלגות ההחלטות בתיקים בהם התלוננו יוצאי אתיופיה על שוטרים דומה להתפלגות ההחלטות שהתקבלו במח"ש בכלל התיקים. מח"ש עיוורת לצבעו, ללאומו, או למינו של המתלונן".
