כשכל ילד רוצה לאכול משהו אחר
איך עושים שינויי תפריט, האם להעיף את הממתקים מהבית, ואיך מגדילים את הסיכוי שהילדים יאכלו ירקות. רוצים לשפר את המשולש הורים־ילדים־אוכל? רותי אבירי, הדיאטנית שמלווה את פרויקט "בית בריא," מציגה את השאלות שההורים חוזרים ושואלים אותה
איך מנהלים בית בריא? האתגר בנושא הזה נובע מהשונות הגדולה בין בני הבית, היחסים ביניהם, וקשיים במשולש הורים-ילדים-אוכל. לכן, המטרה שלנו אינה
"להשיג בית בריא," אלא ליצור אווירה מקדמת- בריאות, שבה בכל רגע נתון מנסים לבחור נכון – אכילה יותר בריאה, יותר תנועה, דימוי גוף תקין יותר, אווירה נעימה ויחסים טובים יותר, והכל תוך שמירה על כבוד כל בני הבית, ומתן מקום לרגשותיהם והעדפותיהם.
בעת ליווי משפחות בתהליך, קריטי לתת מקום לשונות הזו ולהתאמה אישית לכל משפחה, במקום לכפות "אמת" אחת על כולם. הנה 9 השאלות הכי שכיחות של הורים שרוצים תהליך של מעבר לבית בריא יותר.
1. להחזיק בבית ממתקים או לא?
השאלה הזו עולה כמעט מול כל זוג הורים שמנסה לשמור על בית בריא. החשש הגדול ממצב של הוצאת הממתקים מהבית, הוא שזה ייצור אצל הילד חסך וכמיהה אליהם באופן שישפיע אפילו על העדפותיו לאיזה חבר ללכת, ויביא להסתערות על הממתקים כשייתקל בהם באופן חופשי.
לכן, כמו ברוב המלצותיי, אני ממליצה לא לבחור בגישה קיצונית. כן להחזיק ממתקים בבית, ואפילו הרבה, אבל במגוון מאוד קטן. למשל, לקנות רק 2 סוגים כל פעם, וכמה שתרצו מכל סוג. המגוון הקטן יפתה פחות, ויוביל לאכילה מעטה שלהם. חשוב שהממתקים לא יהיו "אישיו." ממתקים זה לא דבר רע, אלא דבר שלא תורם לבריאות, ולכן אנחנו לא מציעים אותם לארוחת בוקר, צהריים וערב. זהו. ככל שנעשה מהם יותר אישיו, הילדים ירצו יותר מ"הפרי האסור."
גם לא הכרחי להגביל, כנהוג בהרבה בתים, לממתק אחד או שניים ביום. ההגבלה של הממתקים צריכה להיות שלנו, בקנייה של 2 סוגים בכל פעם, ולסמוך על הילד בוויסות. בהחלטה על ממתק אחד ביום אנחנו מונעים את הגמישות, שכל כך חשוב לשמור עליה בהאכלת ילדים. הגמישות במקרה הזה אומרת שלפעמים נרצה ממתק אחד ביום, ביום אחר דווקא יתחשק לנו שניים או יותר, וביום אחר אולי בכלל לא. בהגבלה לממתק אחד בלבד ביום נגרום לילד לאכול ממתק גם ביום שלא בא לו, רק כדי לא לבזבז את הזכות.
יש לזכור שצריכת הסוכר של הילדים לא מגיעה רק מממתקים, אלא גם מאוכל שאנחנו מכינים להם, ושם כדאי להפחית בהדרגה את הסוכר שאנחנו מוסיפים, כדי שהחך של הילדים יתרגל למתיקות נמוכה יותר.
2. מה אני, מסעדה? כשכל ילד אוהב משהו אחר
לפני שדנים בשאלה הזו, חשוב לבדוק על איזה רקע יושבות העדפות המזון והאהבות של הילדים, ולדעת להפריד בין ילד שאומר "אני לא אוהב עוף" כי זה באמת לא טעים לו, לילד שאומר "אני לא אוהב עוף" כדי לעצבן אותנו.
איך יודעים? בבית שבו לא עושים עניין מאוכל, גם הילד לא יהפוך אותו לכלי ביחסים איתנו, וסביר שכשהוא יגיד על משהו שהוא לא אוהב אותו, זו אכן העדפה אישית שלו, ואותה חייבים לכבד. מנגד, אם אצלנו הילדים יודעים כמה חשוב לנו שיאכלו מאכלים מסוימים, ניתן לחשוד באמירה כמו "אני לא אוהב עוף," שהיא לא קשורה לאהבותיו האמיתיות אלא לרצון להרגיז, ואז יש לעשות שינוי בהתנהלות שלנו, ההורים, בנושא האוכל, כדי לא לתת לילדים כלי כזה במו ידינו.
אם אכן יש לנו ילדים שבאמת אוהבים מאכלים שונים, הדבר הראשון שבא לנו להגיד זה "פה זה לא מסעדה, אוכלים מה שיש." אבל האם זה באמת המסר שאנחנו רוצים להעביר להם? דמיינו שמישהו היה מכריח אתכם לאכול מאכל שאתם לא אוהבים. יכולים לחוש את תחושות הכעס והעלבון? האמת היא שצריך דווקא לעודד ילדים שלא לאכול מאכלים שלא טעימים להם, כדי לא לפתח בוגרים שאוכלים כל מה שיש לפניהם גם אם זה לא טעים להם, ומפתחים חוסר קשב להעדפות שלהם – וכנראה שגם עודף משקל.
בשורה התחתונה: לא מכריחים את הילדים לאכול משהו שהם לא אוהבים, גם אם זה אומר לעבוד קשה ולדאוג שלכל אחד מהילדים יהיו מאכלים שטעימים רק לו. זה חלק מאחריותנו ההורית.
3. איך מתנהלים כשילד אחד רזה ואחיו שמן?
דמיינו שיש לכם ילד סוכרתי בבית. אני מניחה שהייתם מאוד אמפתיים כלפיו, ומנסים בכל דרך ליצור מינימום הפרדה בהתנהלות שלו מול שאר בני הבית, ולמצוא פתרונות כדי לא לתת לו להרגיש שונה מיתר אחיו. בילד עם עודף משקל זה בדיוק אותו דבר. לפני הכל צריך למצוא בעצמנו אמפתיה כלפיו, שתחליף את הכעס והתסכול שלפעמים ילד כזה מעורר בנו, ולהתייחס לכל הילדים באחידות. דמיינו את העלבון והכעס שיחוש ילד עם עודף משקל אם ניתן גלידה רק לאחיו הרזה, ולו נגיד "לך אסור," או שנכין לאחיו הרזה שניצל ולו חזה עוף.
הרי זה כאילו אמרנו לו, "אתה שמן, אתה צריך לרזות, אנחנו חושבים שהגוף שלך לא בסדר וצריך לתקן אותו, וככה אנחנו לא אוהבים אותך." האם זה מה שרצינו שיקרה? חשוב מאוד למנוע פגיעה רגשית בזה שסובל מעודף משקל, ולשמור על חוקים אחידים לכולם. הרי לא נרצה שגם הילד הרזה יאכל יותר מדי אוכל לא בריא. מה שצריך לעשות הוא להישאר נאמנים לעקרונות של ניהול בית בריא – מעודדים הקשבה לרעב ולשובע, מגי שים רוב הזמן אוכל בריא לכולם, מעודדים פעילות גופנית מהנה, וגם מקבלים את השונות, שתהיה בוודאות בצורות ומשקל הגוף בין כל הילדים, כדי לשמור על הבריאות הנפשית שלהם.
4. איך לשכנע אותם לאכול את מה שאנחנו רוצים?
בואו ניקח את מה שנחשב לסלע המחלוקת בין הורים וילדים: הירקות. בכלל לא בטוח שילדים לא אוהבים ירקות; בטוח שהם יודעים שאנחנו מאוד רוצים שהם יאכלו ירקות, וזה מספיק כדי לא לאכול אותם לפעמים רק בגלל זה. אם נכריח, ייצא שכרנו בהפסדנו; כל כפייה יוצרת דחייה. אבל יש דרכים שיגדילו את הסיכוי שהם יאכלו ירקות.
הנה כמה כאלה:
לשתף בהכנה. ילדים שמחים יותר לאכול מאכל שהכינו בעצמם, או שעזרו בתכנונו או בהכנתו: בהתאם לגילם, תנו להם לבחור את הירקות בסופר, לשטוף אותם, לקרוע את החסה, לחתוך ירקות לסלט או רק לערבב, ואפילו לחפש מתכון – או להמציא – לבד.
לא להציב תנאים כמו, "אם תגמור את הירקות תקבל קינוח."
לא להתייחס אל הירקות כאל החלק הכי חשוב בארוחה.
להגיש את הירקות והפירות בצורה מפתה ומעוררת תיאבון.
להניח בארוחה ירקות חדשים, ולתת לילדים להחליט אם יטעמו אותם או לא. זכרו שלילד נדרשות לפעמים 20 פעם להיחשף למזון חדש, עד שיסכים רק לטעום אותו. אל תלחצו.
המשיכו להגיש מאכלי ירקות גם אם הילד לא אוכל אותם. יש סיכוי שבעתיד הנכונות שלו לנסות תשתנה.
5. איך מפחיתים את המלח והסוכר בלי לפגוע בטעם?
אם נוריד לחלוטין ובבת אחת את המלח והסוכר במאכלים שהילדים רגילים אליהם, יש סיכון שאולי המאכל יהיה בריא יותר – אבל הם לא יאכלו אותו.
לכן, כשמפחיתים סוכר ומלח חשוב לעשות את זה בהדרגה, באופן שהחך של הילדים ושלנו יתרגל להפחתה ויוכל לשאת אותה, ובמקביל, לשים תחליפים בריאים. למשל, במקום מלח לשים לימון, פלפל, או עשבי תיבול טריים או מיובשים, וסוכר ניתן להפחית בבישול ואפייה בהכנסת וניל או קינמון במקום חלק מכמות הסוכר. אלה מעצימים את תחושת המתיקות של הסוכר.
6. מה יהיה עם החטיפים אצל סבא וסבתא?
מי לא משתגע מזה? אנחנו משקיעים את נשמתנו בהזנה בריאה של ילדינו, ואז סבתא וסבא ממלאים אותם בחטיפים וממתקים. למה זה קורה? כמה סיבות:
זה דור אחר, שבו הרעיפו אהבה בעיקר דרך האוכל, והם לא מכירים דרך אחרת.
בסתר ליבם הם חושבים שכך "יקנו" את הנכדים, ואז הם ירצו לבוא אליהם יותר.
הם פשוט נהנים לראות את הילד נהנה.
מה עושים? בלי להעליב אבל באסרטיביות, דורשים מהם לכבד את עמדתנו בנושא הממתקים. להסביר על טובת הילד ועל הנזק הבריאותי, וחשוב לא פחות, להציע להם תחליפים לפינוק הנכדים: למשל, לשחק איתם – טאקי, שש-בש, ואפילו פלייסטיישן, אפשר ללמד אותם איך. להביא להם הפתעות קטנות כמו מדבקות, קוקיות או קלפים; וגם סתם לשבת לצפות יחד בטלוויזיה בתוכנית מצחיקה או בסרט, דבר שלנו, ההורים, לא תמיד יש זמן או חשק לעשות.
7 . עד שכבר אוכלים יחד, אין לנו על מה לדבר
מחקרים מראים שהורים מדברים עם מתבגרים כ14- דקות ביום, וגם זה בדרך כלל מסתכם בפקודות כמו "כנס להתקלח" או "תכין שיעורים." גם כשמנסים לפתח איתם שיחה, בדרך כלל נקבל תשובה של מילה אחת – "כן", "לא," ואם ממש נחה עליהם המוזה, צמד המילים "הכל בסדר."
ארוחת ערב היא באמת זמן נהדר לפטפוט שיוצר עניין וקרבה עם הילדים, ואף מאפשר ללמוד עליהם קצת יותר.
הנה כמה רעיונות לפתיחת שיחה כזו:
מהו החפץ הכי יקר לך מכל חפציך?
מה היית משנה אם היית מנהל/ת ביה"ס?
אם אין שיקולי בריאות, מה היית אוכל/ת כל היום?
אם היית יכול להיות אישיות מפורסמת, מי היית רוצה להיות?
אם היית יכול/ה לגור במקום אחר בעולם, איפה זה היה? למה?
אם היית הורה ליום אחד, מה היית עושה?
ועוד כיד הדמיון והיצירתיות. רק שמרו על הומור, ושתפו גם אותם, ללא ביקורת וללא שיפוטיות. נכון שאתם כבר לא יכולים לחכות עד הארוחה הבאה? אה, כן: ואין טלפונים ליד השולחן.
8. איך עושים שינוי בלי לעורר "אנטי?"
לא פשוט לעשות שינוי בבית בו חיות כמה נפשות, ולכל אחת דעות, אמונות, העדפות או הרגלים, ועוד יותר קשה לעשות זאת ועדיין לשמור על אווירה נעימה בין בני הבית. משפחת קאהן מירושלים, למשל, שהשתתפה בפרויקט, "בית בריא", סיפרה על הקשיים של הכנת ארוחות כשאחת מבנות המשפחה הודיעה שהיא הופכת לצמחונית.
איך מתחילים? לא ממה שהכי רוצים לשנות, אלא ממה שהכי קל לשנות. שינוי קטן יקנה תחושת הצלחה ויעורר חשק לעוד הצלחות, שיגדילו את המוטיבציה לערוך שינוי יותר גדול. אלה בסופו של דבר ייצרו בית בריא יותר ויותר, כמעט ללא תחושת מאמץ.
כך, למשל, יותר קל להתחיל להכניס הביתה מזונות רצויים חדשים, מאשר להוציא את כל המזונות הלא רצויים בבת אחת.
שינויים עושים בהדרגה. רוצים להוציא את החטיפים מהבית? התחילו בהקטנת כמויות. רוצים שהם ישתו עם פחות סוכר? הפחיתו בהדרגה את כמות הסוכר במשקה.
תשכחו את כל מה שאתם חושבים שאתם יודעים, ואל תניחו הנחות, כמו "אצלנו בבית אין סיכוי שייגעו בברוקולי," או "בחיים לא נצליח לאכול כולם יחד." נסו גם לא להדביק תוויות על הילדים, כמו "דני לא אוכל עגבניות," או "נועה אוכלת רק אורז." אלו נבואות שיגשימו את עצמן, וימנעו מכם אפילו לנסות.
אל תצהירו על שינוי. פשוט נסו לערוך אותו תוך ניסיון לשתף את הילדים ולחפש יחד איתם פתרונות ותחליפים. עשו זאת בדרכים יצירתיות כמו משחקים, חלוקת תפקידים מעצימה, או פשוט לשאול לדעתם.
והכי חשוב: שמשו להם דוגמה אישית. לעולם אל תדרשו מהילדים מה שאינכם מקיימים בעצמכם, גם אם אתם עושים זאת בסתר. הם רואים, מרגישים ויודעים הכל.
9 . עברנו לבית בריא, איך לצ'פר בלי ליצור פרצה?
יוצרים בהירות. כשיש בהירות לגבי הכלל, וברגע מסוים מחליטים לחרוג ממנו, נותר רק להצהיר שכרגע חורגים מהכלל – באופן שיובן שזו לא הייתה "החלקה" או "העלמת עין," אלא החלטה מודעת על חריגה מתוכננת. כשזו תסתיים, החוקים והכללים ישובו מיד ויתפסו את מקומם.
הכתבה מוגשת בשיתוף תנובה
לפנייה לכתב/ת 
