אחרי שנים ארוכות של שירה בין תחנות הרכבת בעיר, היה זה דווקא יחצ"ן ישראלי שאפתן שלא רק התפעל מקולה, הוא החליט להוביל אותה לבמות הגדולות.

דביר אסולין כבר הוביל אמנים בניו יורק, הכנרית הישראלית מירי בן ארי, למשל. עם עוד ועוד פרויקטים וטייטלים שלקח על עצמו בעיר, לא התפנה לייצוג אמנים שהוא מאמין בהם. כשראה בשנת 2009 את אליס בתחנת הרכבת בהרולד סקוור לא יכול היה להתעלם. בראיונות שנתנו השבוע לערוצי הטלוויזיה לקראת הופעתה של אליס, סיפר שכמה פעמים השתעשע במחשבה לפנות אליה אבל רק בפעם השלישית, עשה מעשה. מאז הם ביחד. היא כבר ביקרה בישראל ומגדירה את עצמה כאימו באמריקה, והוא דוחף אותה לאט ובטוח קדימה.

הרגשתי שקופה. אליס טן-רידלי. צילום: נועם גלאי

הקהל הרחב נחשף לקולה הנדיר של אליס בתוכנית “America’s Got Talent” לפני 6 שנים, בעידודו של אסולין, שם זכתה לאהדה גדולה."למה היית שם למטה ברכבת כל הזמן הזה? שאלה אותה שרון אוזבורן, אז שופטת בתכנית.

"היא הדהימה את כולם עם הקול שלה, למרות שהיא לא הגיעה לגמר", סיפר אסולין ל’ידיעות אמריקה’ אחרי צילומי התחרות. "מאוד רציתי שהיא תגיע לגמר, אבל היה לי ספק, כי הקהל המרכזי שצופה בתוכנית הוא של צעירים. אחרי האודישן בניו-יורק היא נשלחה לשלב הבא של האודישנים שנערכו בלאס וגאס, שאחריהם היו אמורים להיבחר 48 המועמדים שיישלחו להוליווד. לא הייתי איתה בלאס ווגאס. השופטים שם היו שרון אוסבורן, האווי מנדל ופירס מורגן. אני זוכר שהתקשרתי אליה כמה פעמים כדי לשאול אם היא עברה, אבל היא עוד לא קיבלה תשובה מההפקה. כשהייתי ברכבת על מנהטן ברידג', בדרך לעיר, ראיתי פתאום על מצג הטלפון שהיא מתקשרת אלי. הרמתי ושמעתי אותה אומרת: 'נחש מה? עברתי!' והרכבת ירדה לתוך המנהרה. השיחה התנתקה ואני נשארתי עם הטלפון ביד. רציתי לצעוק מרוב שמחה!”

לאורך 30 שנה לפני אותה תכנית, פרנסה אליס את ילדיה משירה, בסאבווי.במשך עשורים ארוכים, יום יום, עם תקווה ונחישות היא הגיעה לתחנת הרכבת בהרולד סקוור. גם בימים אלו, בין הופעה להופעה, היא מגיעה לאותה תחנה, עם כסא מתקפל, כרית ודיסק עם שיריה. המצב עדיין לא פשוט. היא חולקת את שכר הדירה שלה עם בנה, אחמד, נהג מונית ושמחה לספר בכל הזדמנות על ההצלחה של בתה, גבורי, שהייתה מועמדת לפרס האוסקר על משחקה בסרט “Precious", ובימים אלו משחקת בסדרה המצליחה של פוקס, אמפייר.

בעבר חלמה שיגיע היום שמישהו לא רק יתפעל אלא גם יגשים את חלומה. היא התמקמה מדי יום בפינתה הקבועה ושרה, לתדהמת העוברים ושבים, בדרך כלל לאורך שלוש שעות לפחות. "ביום טוב", אמרה, "אני יכולה להרוויח 300 דולר. בקיץ האחרון זה היה בין 100-200".

"מעולם לא חסר לנו דבר". אליס

בשבת, כשהיא תעלה על הבמה בצ'לסי, תשיק באופן רשמי את האלבום החדש שלה Never Lost My Way. האלבום משלב כמה משיריה המקוריים, אלו ששנים שרה בסאבווי, ועוד כמה שירים חדשים. היא נלהבת, אבל עושה רושם שהיא כבר לא יכולה בלי הבמה המפוקפקת של הארולד סקוור.

נשמע ששום דבר בחייה של רידלי לא עבר בקלות. היא נולדה למשפחה עם 9 אחים ואחיות בג'ורג'יה. "כל אחד מאיתנו, האחים שר או מנגן", סיפרה. "שרנו בבית הכל, ג'ז, בלוז, רוק אנד רול". אחיה שר לאורך שנים גם הוא בתחנת הרכבת

חיים במשפחה שחורה בדרום ג'ורג'יה לא היו קלים באותם ימים. בראיון שפורסם לאחרונה בניו יורק טיימס, סיפרה אליס שאחד הזכרונות החזקים שלה מהילדות היה שאביה הוכה על סף דלת ביתם על ידי חברי הקו קלוקס קן.

בבגרותה עברה לניו יורק, עבדה כמורה לילדים עם מוגבלויות ונישאה לנהג מונית מסנגל. לזוג נולדו שני ילדים, אבל כשגילתה זמן קצר מאוחר יותר שמאחוריה גבה נישא לאישה נוספת, נפרדה ממנו ועברה עם ילדיה לגור בדוחק אצל אחותה. באותם ימים שילבה את עבודתה כמורה עם שירה בסאבווי, בתקווה לעמוד בנטל הכלכלי. "אני זוכרת את אמא שלי אופטימית לאורך כל הדרך", מספרת ביתה. "אני זוכרת שחששתי. רציתי שהיא תעבוד בעבודה נורמלית, עם משכורת רגילה".

השחקנית הידועה מדברת על אימה בחום. "מעולם לא חסר לנו דבר", אמרה. "לאמא שלי לא היה חדר משלה במשך 15 שנים, כי היא רצתה שלנו יהיו חדרים משלנו".

"לאמא שלי לא היה חדר משלה במשך 15 שנה" אליס ובתה

רבים מהאמנים שרואים ושומעים בתחנות הסאבווי, לא הגיעו לשם במקרה. גם המעמד הזה מסודר. אליס הצטרפה לMetropolitan Transportation Authority’s Music Under New York, תוכנית שבוחרת אמנים שיופיעו בתחנות הנבחרות בלוקיישנים שמתואמים מראש.

אלפים עצרו לאורך השנים לראות אותה ולשמוע את קולה. היא מספרת שפיתחה את המופע שלה, שיהיה מעניין ושובה מספיק לעצור ולצפות. גם בתוך ההמון הממהר שפוקד את תחנות הסאבווי.

היא מודה שלא פעם הרגישה שקופה בתוך המציאות הזו. "הייתי סוד גדול", היא מתארת. "תמיד חשבתי שעם כל כך הרבה אנשים שרואים ועוצרים איך אף אחד לא עצר לעזור לי?"אסולין לא יכול היה להתעלם. "הקיפו אותה יותר ממאה אנשים", הוא מספר. "כולם נראו נהנים כל כך".

אחרי הפרסום בתחרות הטלוויזיונית אסולין ואליס נסעו להופעות בארה"ב ומסביב לעולם, אבל אליס צספרת שעל אף החוויה, לא נשאר יותר מדי כסף.

לפני שנתיים היא חזרה לסאבווי. "התגעגעתי לזה", היא טוענת באופטימיות.

לפני שנה וחצי כבר סיימה אליס להקליט את האלבום הראשון שלה, שהושלם אחרי שגייסו 35 אלף דולר בקיק סטארטר. עבודת נמלים ששניהם ממשיכים לעשות באהבה. את האלבום הם ישיקו רק עכשיו, אחרי שאליס אושפזהכשירדה 100 פאונד בתקופה מאוד קצרה. "חיכינו שאליס תרגיש טוב יותר".

לקראת ההופעה אליס מזמינה כמה שיותר צופים להגיע למופע ולהחשף למוזיקה שלה. "אני מקווה שגם אנשים צעירים יתחברו לזה", הודתה. "אני לא ביונסה או מאריה קארי, אני לא משדרת מיניות זו לא אני. אני רק רוצה לשיר את השירים שלי".