שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המסע ששינה לי את החיים
    רובנו מפחדים לעשות שינוי בחיים, השגרה מוכרת ומנחמת, אבל בו בזמן היא גם יוצרת מעין חיבוק דוב שמשאיר אותנו במקומנו ולא נותן לנו להתקדם הלאה. ארבע נשים יצאו למסע מלכת המדבר, השתחררו מהחיבוק החונק פצחו בקריירה חדשה

    בשיתוף מלכת המדבר

     

    רוב האנשים מפחדים משינוי. השגרה הנעימה והמנומנמת מהווה מקום מבטחים ורק המחשבה על ערעור הקרקע היציבה של היומיום, יכולה להטיל אימה על רובנו.

     

    שגרת העבודה והקריירה, שגרת הילדים והמשפחה, שגרת היומיום, דומות לרכבת דוהרת, שלפעמים אנחנו כל כך שבויות בתוכה שקשה לנו אפילו לעצור לרגע באחת התחנות ולשאול את עצמנו אם הרכבת הזאת לוקחת אותנו למקום שאנו רוצות להגיע אליו, ואם אנחנו בכלל נהנות מהדרך.

     (צילום: מלי זנזורי)
    (צילום: מלי זנזורי)

    לפעמים החלטה של רגע יכולה לשנות את החיים - במלכת המדבר מחכים רק לך

     

    אז מה גרם לנשים מעוררות ההשראה שלפניכן, לקום בוקר אחד, לעצור לרגע ולהחליט לשנות את חייהן לגמרי? ארבע מלכות שחוו את המסע כנקודת תפנית שהשפיעה על חייהן ועשו שינוי משמעותי בקריירה שלהן, נענו לבקשתנו לספר את סיפורן.

     

    נבחרת של נשים אחרות, מפורום הכותבות של מלכת המדבר, ראיינו את אותן נשים אמיצות שהתבוננו לשינוי בעיניים ואמרו לו בלי פחד, כדי להביא את סיפורה המרתק של כל מלכה דרך עיניה של מלכה אחרת. 

     

    יש לי חלום, לצאת אל העולם, להבין אותו ושהוא יבין אותי

    הסיפור של אלה סלומון

    ראיינו וכתבו: אורלי אוחיון ונילי פלד-רון. ערכה: סיון קודלש

     

    אלה סלומון יושבת מולנו בחיוך קורן. ניכר בה שהיא שמחה לדבר על האהבה החדשה שלה: פרפורמנס ארט (אמנות המיצג - "Performance Art") הביטוי הלועזי מתנגן בלשונה במבטא רך, והיא מסבירה: "זהו מופע עצמי-אינטימי ואישי, המשלב מדיות שונות מתחום אמנות הבמה, כתיאטרון ומחול, לבין תחומים באמנות החזותית כפיסול, קולנוע וכו'. לעתים הקהל נוטל חלק מעשי במיצג, ושחקנים רבים מכוונים דרך המיצג למעורבות חברתית או פוליטית".

    אלה סלומון וחברות
    אלה סלומון וחברות
     

    אלה (43) וניר (איש צבא עד לא מזמן) מתגוררים במודיעין עם שלוש בנותיהן. אלה למדה הוראה ועבדה כמורה לאנגלית מוערכת ואהובה. משיכתה לתיאטרון תמיד הייתה ברקע והיא השכילה לשלב פעילויות משחק עם התלמידים ובכך שבתה את לבם.

     

    למרות שלא היה לה קל כאשת לוחם שעשתה הכל לבדה, גידלה את הבנות והעבירה לילות וסופ"שים בדד, השקיעה אלה את כל כולה בעבודה בבית הספר, אך יחד עם זאת חשה חוסר סיפוק וכמיהה למשהו אחר.

     

    לכן, שמחה לאחר שבע שנות הוראה, לצאת לשנת שבתון, שבמהלכה למדה קורס ליצנות רפואית וקורס פסיכודרמה. החשיפה לעולם המשחק והדרמה הציתה באלה את האהבה לתיאטרון: "התנדבתי קצת כליצנית רפואית, עדיין לא ידעתי מה אני רוצה להיות, אך היה ברור שלהוראה לא אחזור", היא אומרת בנחרצות.

     

    היא נרשמה לקורס משחק מול מצלמה, השתלבה בתיאטרון 'החדר' ובסדנה של ניסן נתיב, שנתנו לה פרספקטיבה נוספת וכלים להכיל את העולם החדש שנסחפה אליו כאבן שואבת.

     

    כשבעלה נשלח ללימודים והמשפחה נסעה לשנה לארה"ב, ניסתה אלה להפיק מהשנה הזו את המרב ונרשמה לחוג לתיאטרון בקולג' המקומי. בסמסטר השני קיבלה תפקיד בהצגה שהועלתה במסגרת החוג, ההצגה הצליחה ועל אלה הורעפו שבחים.

     

    "אז הבנתי מה אני רוצה לעשות", נזכרת אלה, "ומיהרתי להירשם לתואר שני בחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א".

     

    אלה עברה השלמות ונרשמה למסלול "שחקן יוצר-חוקר", שם נחשפה למושג "פרפורמנס ארט" והתאהבה בתחום. בסוף השנה העלתה מופע שזכה לביקורות מצויינות מהמרצים והכניס אותה להיי מטורף. היא המשיכה לשנה השנייה, אבל ללבטיה שנגעו במהות עשייתה ויעודה, נוספו התחבטויות מבית. הלימודים היו יקרים והיא כמעט ולא תרמה לפרנסה. אמנם בעלה היווה גב כלכלי משמעותי, אך רצה לראות "תוצאות" ואלה הייתה צריכה להתעקש שיאמין בה.

     

    הריון שלישי ומבורך הקשה על סיום התואר ולאחר הלידה לקחה אלה פסק זמן. בעלה עמד להשתחרר מהצבא, והיא ידעה: עכשיו הזמן שלה וההזדמנות לחוויה שרצתה כבר תקופה ארוכה - מסע 'מלכת המדבר'.

     (צילום: עירית סלמון)
    (צילום: עירית סלמון)
      

    המסע לקירגיזסטאן נמשך 8 ימים של עוצמות והתנסויות חדשות לאלה: "גיליתי חברות נשית מהי, זכיתי בשלוש חברות נפש, חברותי לג'יפ, ויחד איתן קבלתי כוחות לפרוץ גבולות ולהגשים את עצמי. במסע הבנתי שאני חייבת להמשיך במסע הפרטי שלי".

     

    אלה שבה מלאה באנרגיות שתועלו להשלמת התואר, שבסיומו הפיקה את פרויקט הגמר לתואר השני. היא בטוחה שהמסע נתן לה את הדחיפה לסיים את לימודיה, ולחזור לעשות את מה שהיא אוהבת: "מבחינתי המסע הוא ורד קט שהונח על מפתני".

     

    בעודה נחה על זרי הדפנה של הצלחת מופע הסיום, אלה כבר חולמת על הגלריה שתפתח ובה תציג את החומרים שלה. היא יודעת שלא יהיה קל, וכדי לממן את חלומה תאלץ אולי לממש מחשבה "מבעיתה" ולחזור להוראה. אבל כדבריה: "אני אצא אל העולם, אבין אותו והוא יבין אותי".

     

    הפסקתי להגשים חלומות של אחרים

    הסיפור של מאיה גל

    ראיינה וכתבה: מיכל מוסקוביץ'. ערכה: דקלה מלמוד

     

    "לעשות למען עצמי, זה הדבר שהיה חסר לי", כך אומרת מאיה גל, שבגיל 37 ארזה תיק וחברה ויצאה למסע. היא השאירה בבית בת זוג ושני ילדים קטנים, לקחה חופש בתקופה בוערת במקום עבודתה, ופשוט יצאה לדרך. מאיה רצתה לגלות פנים אחרות שלה שעד אותה עת היו חבויות. כשחזרה, גילתה להפתעתה ש"השמים לא נפלו" ולקחת זמן לעצמה היה אפשרי. היא חזרה לשגרת החיים התובענית במלוא המרץ, אבל הניצוץ שנדלק במסע, סירב להיכבות.

     

    מאיה מוכוונת מטרה, מתארת את הישגיה בתחומי המשפחה והקריירה לפני הסטארטאפ בגאווה ומספרת על מטרות ואתגרים שהציבה לעצמה, והצליחה בהם. ועל אף כל הטוב הזה, היא שאפה הלאה ואחרת. "הגיעה העת לקחת החרות, לבחור מה אני רוצה לעשות ועם מי" היא אומרת. ויתרה על הבטחון התעסוקתי והכלכלי, ויצאה לדרך עם הרבה אומץ והרבה השקעה.

     

    היום, ארבע שנים אחרי, היא שותפה ו-CTO בסטארטאפ OKAPI, המפתח מערכת ליישום שיטת ניהול-לפי יעדים בארגונים. המערכת מתרגמת אסטרטגיה ארגונית ליעדים מדידים (KPIs) ברמה כלל ארגונית, מחלקתית ואישית. הסטארטאפ מצליח בארץ ומראה ניצנים מבטיחים גם בשוק הבינלאומי.

     

    "נשים תופסות עצמן כמי שמסייעות לאחרים לרדוף אחרי החלומות שלהם ופחות מבינות שמגיע להן בראש ובראשונה, להגשים את החלומות של עצמן". מסקנה אליה הגיעו, מאיה ושותפתה איריס ציון כשהחלו את דרכן בעולם היזמות והסטארטאפ. המיעוט הנשי בתחום היה צורם במיוחד, כאשר השתתפו השתיים בכנס סטארטאפיסטים ומתוך מאה המשתתפים הן היו הנשים היחידות בכנס.

    מאיה גל
    מאיה גל
     

    חייה של יזמית וסטארטאפיסטית אינם פשוטים. "אני לא מכבה את הראש לרגע", היא אומרת, כשהיא מתארת שגרת עבודה הכוללת שבועיים בחודש בחוץ לארץ, טיסות ממושכות, שינה במוטלים, פגישות עם משקיעים ופגישות עם לקוחות פוטנציאלים בהן הן צריכות לתת את כל כולן, לשכנע שהמוצר שלהן הוא הטוב ביותר. פגישות הגוזלות מהן אנרגיה ומובילות להתרגשות ולמפח נפש, אלה לצד אלה. ובכל החוויות הללו הן ביחד, בשותפות. סומכות אחת על השנייה בעיניים עצומות לאורך כל הדרך.

     

    מתחילת המסע כשותפה בסטארטאפ, חייה הם רכבת הרים - היא דוהרת למטרה, נוסקת מעלה, נופלת ושוב מטפסת. ובתוך רכבת ההרים של החיים כיזמית לא שוכחת מאיה להעצים ולסייע לנשים אחרות. בשנה שעברה מאיה ואיריס התנדבו יחד בפרוייקט "בדרך אל החופש" המלווה אסירות בהתאקלמות בחברה לאחר שחרורן מהכלא. המפגש עם האסירות חידד למאיה את ההבנה כי עבורה ועבור נשים אחרות השמיים הם הגבול, וחשוב לא לחשוש אלא להתחבר לאש הפנימית הגורמת לנו להתקדם ולהצליח.

     

    מגשימת חלומות סדרתית

    הסיפור של עידית שלינגבאום

    ראיינה וכתבה: נירית אבירן. ערכו: סיון קודלש ודקלה מלמוד

     

    בגיל שלושים ושמונה, תלויה בין שמים לארץ בסין הרחוקה, כאשר רצועות הסנפלינג כרוכות סביב גופה, הבינה עידית בפעם הראשונה בחייה מה הייעוד שלה. כאישה מלאה שנמנעה לאורך שנים לעסוק בפעילויות ספורטיביות, הפתיעה עידית את כל הסובבים אותה כאשר היתה היחידה מבין המשתתפות שטיפסה בפעם השנייה אל מרום הסכר וגלשה בשנית. את הגלישה הזו היא עשתה בעיניים דומעות. זו הייתה הגלישה ששינתה את חייה.


    את מסע מלכת המדבר לסין עשתה עידית לפני חמש שנים כאשר תמונתו של אהובה הצעיר שנפטר, מלווה אותה בתיק. עם מותו של האהוב בטרם עת בגיל שמונה עשרה לא השלימה מעולם, ונשאה אותו בלבה גם כאשר התחתנה והביאה לעולם שלושה ילדים. היא אמרה לעצמה שהיא עושה את המסע הזה עבורו, אך בסופו של המסע הבינה שהמסע נועד כדי שהיא תוכל להשתחרר ממנו ולהחזיר לה את עצמה.

     

    קשה לתאר את אותה אישה קורנת ובטוחה בעצמה, בעלת העסק "עידיתוש - יוצרת חלומות קסומים", כמישהי שלא הצליחה למצוא את עצמה לאורך השנים בעבודה שאהבה. "למדתי חינוך, עבדתי כמורה ואח"כ כמזכירה בחדר ניתוח. תמיד הרגעתי את המטופלים שהגיעו חוששים לניתוח והצלחתי להגיע אליהם, אבל לא מצאתי את עצמי ועברתי מעבודה אחת לשנייה".

     

    ההבנה שיש לה כוחות ריפוי ויכולת לעזור לעצמה ולאחרים, הגיעה רק לאחר אותה חוויית סנפלינג בסין. המסע לווה בקשיים רגשיים רבים אצל עידית, היא שמרה על ריחוק מהמשתתפות האחרות ולא הצליחה להיפתח ולהתחבר. היא ידעה כי במהלך המסע צפוי להם סנפלינג וציפתה לאתגר בכיליון עיניים. בלבה גמלה ההחלטה עוד טרם צאתה, שאת המעשה הזה, שדורש ממנה אומץ, פתיחות, התמודדות והתגברות, היא עושה עבור אהוב נעוריה המת כשתמונתו בידה.

     

    כאשר סיימה בהצלחה את הגלישה הראשונה, נפעמת מכוחותיה טיפסה אל הסכר בכדי לחזור על הגלישה שנית, אמרה לה המדריכה: "עכשיו עשי זאת עבור עצמך!".

     

    המשפט הזה ותחושת השחרור שחשה, הביאו את עידית לראשונה למקום בו היא פועלת עבור עצמה ולא עבור אחרים, כפי שעשתה כל חייה. "באותו יום קיבלתי תקשור קבוצתי מיוחד" היא מספרת ודמעות בעיניה "כשיצרנו את מעגל השבת ירדו עלינו עשרות פרפרים לבנים במעגל מעל הראשים של הבנות וראיתי המון נשמות מעלינו מברכות אותנו".

     

    עם אותה יכולת תקשור וריפוי שנגלתה לה בסין, היא עוזרת היום לעצמה ולנשים רבות העוברות אצלה סדנאות בדרכם להגשמת חלומות ותקשור דרך יצירה.

     

    הגשמת החלומות הפכה לדרך חיים עבור עידית, אשר השילה עד כה כ 30 ק"ג והפעילות הספורטיבית כיום היא חלק מחייה בריצות למרחקים ארוכים. היא דואגת לתחזק את רשימת החלומות שעליה להגשים ושמה לכל חלום תאריך מימוש.

     

    כמגשימת חלומות סדרתית היא נותנת השראה למשתתפות הסדנה להגשים גם את חלומותיהן. "הקושי לא נעלם", היא אומרת בחיוך "הוא עדיין קיים, אבל אני מתמודדת מולו באומץ. כי אין 'לפעמים' - חלומות מתגשמים. נקודה!"

      

    פתחתי את המנעול של כלוב הזהב ופרשתי כנפיים

    הסיפור של מירב ריבלין

    ראיינו וכתבו: טל בן דוד, רונית ספיר. ערכה: דקלה מלמוד

     

    חייה של מירב נראו מושלמים למתבונן מבחוץ. חיים במושב חרוצים שבשרון, ארבעה ילדים נפלאים, משרה בכירה בחברת טבע, ומעגל חברים קרוב והדוק של שש משפחות שעוברות את החיים ביחד כמו משפחה אחת גדולה. החיים היו באמת טובים, עד ליום הארור בו נתבשרו המשפחות על מותו הפתאומי של בנם של אחת המשפחות הקרובות, מדום לב בשעת ריצה, בהיותו בן 18.5 בלבד. איתמר נפטר לפני שש שנים ומאותו רגע ואילך, כאילו התהפכו חייה.

     

    גם שנים לאחר אותו רגע בו קיבלו את הבשורה, הזיכרון לא מרפה ממנה והיא מוחה דמעה של עצב מלחייה כאשר היא מספרת על התקופה הקשה. הזעזוע והאבל היו גדולים ובלתי ניתנים לתיאור. בתום השבעה נותרה מירב ללא מענה, עם המון מחשבות וחוסר יכולת לתפקד בעבודה. "הגעתי למשרד יום אחרי יום, בוהה במסך המחשב ופשוט לא מסוגלת לחזור לשגרה."

    מירב ריבלין
    מירב ריבלין
     

    ההחלטה לצאת למסע של מלכת המדבר היה חלק מהצורך שלה לברוח מחייה ולנסות לעשות סדר בראש. החיים כבר לא נראו לה מושלמים, והיא היתה זקוקה למרחק כדי להבין מה השינוי שהיא חייבת לעשות בחייה. היא נרשמה למיונים בלי לספר לאף אחד, וכשהתקבלה למסע, ידעה שזה לא עוד טיול, אלא צעד נוסף שלה לקראת השינוי לו היא מייחלת.

     

    המסע לסין העניק למירב את היכולת לבחון מחדש את החיים, מה טוב לה, מה באמת חשוב, מה היא באמת אוהבת, משם הדרך להבנה כי הכל זמני וחייבים למצות את החיים, הייתה קצרה. מירב זוכרת בדיוק את הרגע בו החליטה על השינוי המשמעותי בחייה. "היה זה לילה גשום בו ישנו באוהלים אי שם בדרום סין," היא מספרת, "השותפה שלי לאוהל נרדמה זה מכבר ואני מצאתי את עצמי שוכבת בעיניים פקוחות, מקשיבה לטיפות שנופלות על האוהל ובוחנת את החיים שלי. ומתוך המרחק הגיאוגרפי והפרספקטיבה החדשה, פתאום נפלו לי כל האסימונים."

     

    ההחלטה לעזוב את העבודה הבטוחה בטבע אחרי 22 שנים, הביאה עמה שלווה ועם השלווה בא הביטחון שזו הדרך ושהכל יהיה בסדר. שבוע לאחר שחזרה מהמסע, נעשה המהלך ואחרי שנים רבות של קריירה עמוסה ותובענית, מצאה מירב את עצמה בפעם הראשונה בחייה, אוכלת צהריים עם הילדים, נפגשת עם חברות ועושה דברים שלא עשתה שנים רבות. את השנה וחצי הראשונות לאחר השינוי מתארת מירב כ"פוסט טראומה" במובן החיובי של המילה: ההרגשה שיש חיים מעבר לקריירה.

     (צילום: שחר כהן)
    (צילום: שחר כהן)
     

    כיום מכהנת מירב כמנהלת האופרציה של מלכת המדבר, במסגרת התפקידה היא אחראית על תכנון ובניית המסעות משלב התכנון ועד לשלב הסקת מסקנות בסיומו. היא עובדת מול ספקים בארץ ובחו"ל, בודקת הצעות מחיר, מזמינה טיסות ושירותים נלווים. היא מביאה לתפקיד את ניסיונה כמנהלת פרוייקטים ואת מי שהיא כאדם ובכך יוצקת תוכן וייחודיות לתפקיד.

     

    העבודה במלכת המדבר מהווה עבורה סגירת מעגל: המסע האישי שהחל באסון, המשיך במסע אשר הביא להחלטה לוותר על "כלוב הזהב" והסתיים בחיק המקום שנתן לה הרבה אהבה ותמיכה ואיפשר לה לעשות את השינוי בחייה. סביבת העבודה התומכת, מספקת לה רוח גבית לאתגרים הבאים העומדים בפניה.

     

    "בתחום המקצועי," אומרת מירב, "השאיפה שלי היא להמשיך ולעסוק במשהו שמרגש אותי, מעניין ונותן את האפשרות להביא לידי ביטוי את היכולות שלי. עבודה שהיא גם אהבה, שאגיע אליה כל יום עם רון בלב. היא מוסיפה בעיניים בורקות "והחלום האישי שלי, שיהיו לי הכוח והאמצעים להמשיך ולטייל במקומות המרתקים ביותר בעולם!"

     

    הסיפור שלך מחכה לך, בגווטאמלה או בפיליפינים - תיבחרי והירשמי

     

    בשיתף מלכת המדבר

     


    פרסום ראשון: 29.09.16, 15:46
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "המסע ששינה לי את החיים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים