שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אל תפחדי מהשינוי
    לפעמים אנחנו מסתכלים במראה ולא מזהים את עצמנו, משהו בשגרת החיים עובר על פנינו, הופך אותנו למי שאנחנו - זה פשוט קורה. ואז אנחנו מתחילים לשאול שאלות קיומיות כי נמאס לנו לחיות כמו שאנחנו, זורמים עם החיים בלי להחליט באמת מה אנחנו רוצים. ארבע נשים שעשו את השינוי המיוחל מספרות על המסע הארוך שעברו

    בשיתוף מלכת המדבר

     

    החיים שלנו הם ראי עבורנו, לראות מה הספקנו, מה אנחנו רוצים, ממה אנחנו מתרגזים, על מה אנחנו חולמים - וגם, עד כמה אנחנו משקיעים בעצמנו. קל מאוד להישאב לתוך השגרה שמביאה איתה נחמה כלשהי, אבל גם הרבה תסכול כשלפעמים אנחנו חשים שאנחנו לא מי שרצינו להיות - אבל למי יש זמן לזה? ארבע נשים עשו את הצעד הראשון בדרך לשינוי, עם כל הקשיים והפחדים שבדבר - ועכשיו, מהצד השני, הן לא מתחרטות לרגע.

     

    הסתכלתי על עצמי מהצד וחשבתי, אם אני לא אחות, מי אני?

    הסיפור של אסנת שבירו

    ראיינו וכתבו: דלית שבד וטליה ברעם. ערכה: אורלי פינקלמן

     

    לאחר כ- 9.5 שנים כאחות מחלקת טיפול נמרץ ילדים ומיון ילדים, הבינה אסנת "שאם החיים שלי הם לא העבודה ולא מה שמגדיר אותי, אני יכולה לעשות שינוי". לדבריה: "אני בן אדם טיפולי באופיי ואחות זה לתת מעצמי בצורה טוטאלית. להשתמש בכישורים שיש לי ובמה שלמדתי. לעשות טוב לאחרים שנמצאים בתקופות קשות, אולי הכי קשות בחיים שלהם, עבודה שהיא זכות. עבדתי לצד אנשים נדיבים, בעלי מסירות נפש. העבודה שבאופיה הכל דחוף, תמיד אין זמן, אי אפשר לדחות למחר".

    אסנת שבירו
    אסנת שבירו

     

    גוואטמלה או פיליפינים? תחליטי ותירשמי, במלכת המדבר מחכים לך

     

    אסנת הרגישה שהתפקיד הטיפולי היה חזק והשתלט לה על החיים האישיים, אשר נדחקו בשל חוסר יכולת לתכנן ולקבוע תוכניות. בגיל 35 אסנת עזבה את מקום עבודתה בבית החולים ועברה לעבוד בחברת הייטק בתחום המדיקל. "עברתי מהצד המעשי לצד יותר תיאורטי, אין מגע ישיר עם חולים, עובדת מסודר 8-17, אין תורנויות, חגים, כוננות ערב/לילה. עכשיו יכולה לתכנן את השעות שאחרי העבודה."

     

    מה גרם להחלטתך לעזוב את עבודתך הטיפולית?

     

    "היה לי רע מספיק בשביל לקום ולעזוב. מה גם שהבנתי שעבודתי כאחות זה לא מה שמגדיר אותי וכבר לא הפחידה אותי המחשבה אם אני לא אחות מי אני?"

     

    כשנה לפני שאסנת עזבה את עבודתה היא הגיעה למלכת המדבר וזאת בזכות סבתה האהובה שקראה על כך והמליצה לה לצאת למסע. "במסע לקירגיזסטן הרגשתי חופשיה, הניתוק עשה לי טוב. כולן לבושות אותו הדבר - נותן כח להיות מי שאת, הייתי נטו אני ללא צורך לרצות. ניקשרתי לבנות ובעיקר לאחת מהן שמכירה אותי לעומק, גם את הצדדים הפחות יפים שלי".

     

    האם היה משהו במסע שגרם לך להחליט לעשות שינוי מקצועי?

     

    "במהלך המסע נחשפתי לבודהיזם טיבטי. הנושא מאד סיקרן אותי וכשחזרנו לארץ החלטתי להתעמק בנושא והקמנו קבוצות למידה. זאת חכמה מאד רצינית, מובנית ומסודרת. הבודהיזם הוא מאד מעשי, נותן כלים יישומיים לחיי היומיום, איך לעשות את החיים שלך יותר טובים.

     

    "יצאנו כקבוצת נשים מהמסע לקורס במרכז רוחני בערבה ומאז ועד היום הבודהיזם ממשיך להיות חלק מהותי בחיי. הבודהיזם משנה חיים, מוציא מהחיים את הדברים הפחות נעימים כגון כעס, אי נוחות וחוסר שלמות ודוחק אותם החוצה עד שהם נעלמים. השנה שלאחר המסע היתה קשה מאוד, אמי עברה שני ניתוחים, אחותי עברה לגור בארה"ב וסבתי שהיתה האדם שהכי אהבתי בעולם, נפטרה. הבנתי שהעבודה שואבת ממני כוחות ואנרגיות. קיבלתי אומץ וחיזוק לעשות שינוי מקצועי, התפטרתי והתחלתי עבודה חדשה.

     

    "זמן קצר לאחר שהתחלתי את עבודתי החדשה יצאתי למסע בנפאל, מסע בסימן נתינה ברוח הבודהיזם, גם הוא מטעם מלכת המדבר. ביקרנו בכפרים שנפגעו ברעידת האדמה ועזרנו להם להשתקם. משהו שחלמתי והתגשם. הרגשתי שזה קירב אותי לעצמי עוד קצת. סבתא הייתה איתי שם. אחד הרגעים המרגשים היה לאחר מדיטציה, כשאחת הבנות שרק הכרתי אמרה לי שהיא חשבה על סבתא שלי – וזאת מבלי שהיא פגשה אותה."

     

     (צילום: סיגל יושע)
    (צילום: סיגל יושע)

    ומה הלאה?

     

    "מסתבר שהייעוד שלי הוא בנתינה. כאחות זה היה עניין יומיומי, הבודהיזם מאפשר לי לממש את זה גם כשאני עובדת בהייטק, ואני יודעת שההזדמנות הבאה לנתינה נמצאת מעבר לדלת ובקרוב אגלה מהי."

       

    מחדשת אהבות ישנות

    הסיפור של ענת מייל

    ראיינה וכתבה: אורלי ברגשטיין. ערכו: אורלי פינקלמן ודקלה מלמוד

     

    לפני כמה שבועות, בפרויקט התנדבות ענק, בעודה מנצחת על 170 מלכות מדבר המחדשות משפצות וצובעות רהיטים בכפר הנוער הדסה נעורים, לקחה ענת רגע לעצמה, הביטה לשמיים והרגישה שסופסוף היא הגיעה למקום השלם שלה.

     

    ענת, שעד לפני כעשור הייתה רואת חשבון, הייתה המובילה המקצועית של פרויקט השיפוץ, אותו היא מתארת בדרכה הנפלאה: "170 מלכות עובדות, ברקע מוזיקה, הכל היה במקומו, דיברתי עם בורא עולם וידעתי שהגעתי למקום שלי, זה היה טירוף מוחלט אבל הרגשתי רגועה, בדיוק במקום הנכון, בדיוק התמהיל הנכון."

    ענת מייל
    ענת מייל

    התוצאה של הפרויקט הייתה מרהיבה: רהיטים מחודשים וצבעוניים, פינות חמד חדשות ושלטים עם מילים מלאות השראה ואופטימיות המתינו לנערים ולנערות שחזרו לפנימייה בתום החופש. הידיעה שהכל נעשה בהמון אהבה, מילא את ענת אושר, והאירוע היה ציון דרך משמעותי בדרך הארוכה אותה עשתה מעיסוקה בראיית חשבון ובביקורת פנים ועד להקמת הסטודיו שלה, בו היא מנחה סדנאות בתחום העיצוב וחידוש הרהיטים.

     

    שתיים עשרה וחצי שנים קודם לכן, קצת אחרי שילדה את בנה השלישי והיתה

    בטוחה שאוטוטו היא חוזרת לשגרה המבורכת של משרה יציבה, משכורת טובה וכל התנאים הנלווים שרואת חשבון ומבקרת פנים נהנית מהם, גילתה ענת את מה שלמרבה הצער מגלות אימהות רבות אחרי לידה – שהמעסיק חיכה לה וציפה שתחזור לעבודה סביב השעון, כפי שנהגה לעבוד לפני הלידה.

     

    בשביל ענת זה היה רגע שהכריח אותה לעצור ולשאול את עצמה אם זה באמת מה שהיא רוצה. היא מצאה את עצמה על פרשת דרכים, מתלבטת אם לבחור בדרך המוכרת, התובענית והמפרכת או באחרת, הלא סלולה. חדורת אמונה בעצמה, ויתרה על המוכר והחם והחליטה לקחת פסק זמן כדי להיות עם הילדים.

     

    הבחירה שלה הובילה, כמובן, לירידה ברמת החיים, מאחר שהמשפחה התקיימה ממשכורת אחת. אך כיום, שתיים עשרה וחצי שנים אחרי, ענת מתייחסת אל האירוע הזה כאל המתנה הגדולה ביותר שקיבלה בחייה. מתנה שאפשרה לה למצוא את האהבה הגדולה שלה לצבעים ולפתח את העסק אותו היא מנהלת בהצלחה רבה בשנים האחרונות.

     

    הקמת העסק לא עלתה מיד כאפשרות. כשענת החליטה לחזור לעבוד, היא בחרה במשרה חלקית במשרד של רואה חשבון. כעבור כמה חודשים, היא נתקלה בכתבה שעסקה בהתחלות חדשות ואז בבת אחת גמלה בה ההחלטה שנכתבה באופן מידי על דף: לפתוח סטודיו, לגעת בצבע. "אמרתי לעצמי, זהו, אני עושה את זה, ממש ככה," היא מספרת.

     

    היא הלכה לחנות יצירה כדי לקבל רעיונות, ופתאום שמעה מישהי אומרת "את מה שלמדתי אני מעבירה לכל הבנות," ואז אמרה לעצמה, רגע, למה שאני לא אעשה סדנאות? היא לא מיהרה להשליך מיד את המשרה החלקית והנוחה בביקורת פנים, ובזמנה הפנוי החלה להנחות סדנאות, עד שהרגישה בשלה להפוך את הסטודיו לעיסוק היחיד שלה.

      

    מסע "מלכת המדבר" לקירגיזסטן הגיע בדיוק בזמן. מלבד חיבוק קבוצתי, חום ועוצמה אותם קיבלה מחברותיה למסע, גילתה ענת את הרשת החברתית של המלכות ואת היכולת שלה להביא אליה לקוחות חדשות.

     

    בקבוצת "מלכות בנטוורקינג – יש לך עסק עם מלכה" גילתה את האפשרות לפרסם, לקבל פירגונים ותגובות חמות והסטודיו החל להתמלא. בשנים האחרונות, באמצעות צבעים, מברשות, רהיטים, ספוגים, עצים ועוד ענת צובעת את חייה.

     

    לסטודיו שלה קראה "מחדשת אהבות ישנות" והיא מסבירה: "הכוונה לאהבה, לחיבור שלנו, הנשים. אנחנו כבר לא מתחברות כמו בעבר. פעם כיבסו ביחד, בישלו ביחד... כולם היו כל הזמן ביחד, היה כיף, היום אין את זה, כל הזמן אנחנו מתרוצצות כמו מטורפות."

     

     באמצעות הצבעים השונים והגוונים המיוחדים שמתגלים בסטודיו, ענת מצליחה להעביר לנשים שמגיעות לסדנאות את הקסם המיוחד שלה ומעניקה להן את הזכות לגלות בעצמן את הצבעים שבלבן. "הסטודיו הוא הגשמת חלום לאפשר כולנו לקחת רגע לעצמנו," היא אומרת.

     

    ענת לא עוצרת פה, וכבר מעיזה לחלום את החלום הבא: "אני רוצה להקים מפעל של חבר'ה צעירים, נערים, נערות בסיכון, ואני נורא רוצה שהם יעבדו בו, יחדשו רהיטים וימכרו אותם, וזה יהיה לגמרי שלהם."

      

    כשהתחלתי להעמיד את עצמי במרכז, פתאום הכל הסתדר בדיוק במקום

    הסיפור של שרון כץ מזרחי

    ראיינה: הדס צ'ופקוב. ערכו: סיון קודלש ואורלי פינקלמן

     

    "את כבר מקרה אבוד", משפט שנצרב עמוק כל כך בתודעה, כך חייתי חיים שלמים, באמונה שלמה שזה מה שאני, מקרה אבוד, מספרת שרון כץ-מזרחי, אישה נערית עם עיניים גדולות וסקרניות.

     

    "כשהייתי ילדה אובחנתי כמחוננת", היא ממשיכה, "אבל בגלל אותו משפט שאמרה לי מנהלת בית הספר אליו עברתי בכיתה ה' לא העליתי על דעתי שעוד ייצא ממני משהו. כבר אז הפסקתי להילחם. כשהיה לי קשה ללמוד, נכנעתי לקושי, ויתרתי לעצמי. מרוב בושה אפילו לא סיפרתי לאמי מה אמרה לי המנהלת. ככה המשיכו חיי להתנהל. תמיד נותנת לחיים ולאנשים אחרים להחליט עבורי כי אני, לבד, לא יכולה."

    שרון כץ מזרחי
    שרון כץ מזרחי
     

    אני מופתעת לשמוע את זה, בהכירי אותך כמישהי בעלת קול צלול ונחוש. מה חולל את השינוי?

     

    "זה התחיל בשבוע ה-26 של ההריון השני, כשגיליתי שאני נשאית של מחלה גנטית, שפוגעת בבנים בלבד, ונאלצתי לבצע הפסקת הריון. למזלי, ההריון שקדם לו הסתיים בלידה של בת בריאה.

     

    "הרגע שבו החלטתי להילחם, היה הרגע בו שהבנתי שלא אוכל ללדת בנים, ושכדי ללדת ילדים בריאים, אצטרך לעבור תהליכי הפריה מפרכים. התחושה הייתה שחיי תלויים בזה. לא היה מאמר שלא קראתי ולא היה פרוטוקול שלא ביקשתי לנסות. עדיין הייתי שרון הביישנית, עם הפרעת הקשב, שלא מאמינה שהיא מסוגלת להצליח במשהו. אבל עכשיו הייתי שרון שנלחמת, שלא מוכנה לוותר.

     

    "אפילו כשהרופאים הרימו ידיים, לא הסכמתי לקבל את רוע הגזירה. למרבה המזל, בשלב הזה הצלחתי להרות באופן טבעי ובתוך פחות משנתיים נולדו לי שתי בנות, הילה ומעיין, אחיות לנטע בכורתי - שלושת הניסים שלי, כפי שאני קוראת להן.

     

    "המלחמה הזאת מוכרת לי היטב. יש בה משהו מאד מעצים, כשאת לא נותנת לעצמך ליפול. נכון. במהלך השנים הארוכות של הטיפולים, הכרתי דרך אחד מהפורומים של הפוריות באינטרנט אישה שנאבקה, כמוני, על האפשרות ללדת ילד בריא. הפכנו לחברות נפש ובסופו של דבר, אחרי ששתינו הצלחנו להשיג את ההריונות הנכספים, היא פירגנה לעצמה לצאת למלכת המדבר וממנה שמעתי על המסע. היא לא ויתרה ולא הרפתה, התעקשה שאצא בעצמי למסע שכזה. אבל אני עדיין לא לגמרי האמנתי בעצמי והודעתי לה שאין על מה לדבר."

     

    ממה חששת?

     

    "מהכל! איך אסע למקום רחוק בו אני לא מכירה אף אחת, איך אתמודד עם הפחדים הכי גדולים שלי, איך אשן בלילה עם נשים זרות? אבל היא לא ויתרה וככה מצאתי את עצמי במסע לפיליפינים, עושה דברים שבחיים לא האמנתי שאצליח לעשות."


     (צילום: אוקסנה אליאשוב)
    (צילום: אוקסנה אליאשוב)
     

    ואז החלטת לצאת לעצמאות?

     

    "כן, בדיוק. לפני היציאה למסע, ניהלתי מוקד מכירות טלפוני, חלמתי להקים עסק עצמאי בתחום המכירות ונחשו מה? – לא העזתי. תוך כדי גלישה באומגה מטורפת, קיבלתי את ההחלטה להתפטר, וכך עשיתי אחרי שחזרתי.

     

    "ברגע שהתגברתי על פחד הגבהים ידעתי שאתגבר על הכל. ידעתי שהקמת עסק חדש לא תהיה קלה, אבל הייתי כל כך שלמה עם ההחלטה להעמיד את עצמי במרכז ולהתחיל לנהל את החיים שלי כמו שאני רוצה, שהחלטתי לקחת את הסיכון.

     

    "העסק עדיין לא עומד על הרגליים לגמרי, ולכן שמחתי מאד כשבמסגרת פרוייקט למען הקהילה של מלכת המדבר, בו לקחתי חלק, ניגשה אלי מלכה שהכרתי שם ואמרה "יש לי תפקיד שתפור עלייך". כעבור שבוע קיבלתי הצעת עבודה חלומית, בה אני עוסקת היום - מנהלת שיווק בחברת "קשת מערכות שערים", אירגון שמאפשר לי להמשיך ולפתח את העסק שלי במקביל."

     

    מה ההבדל בין שרון של לפני המסע ושרון שאחריו?

     

    "הייתי עלה נידף ברוח, אבל ברגע שהחלטתי להעמיד את עצמי במרכז, פתאום הכל הסתדר במקום: הזוגיות, האמהות, הקריירה, החברות. אחרי שנים שבהן לא העזתי להילחם על מקומי, אני מרגישה חזקה מהרוח, מסוגלת לכל דבר. אפילו העזתי, לראשונה בחיי, לספר לאמי מה היה המשפט שכיבה אותי כשיצא מפי מנהלת בית הספר. אותו משפט שליווה אותי במשך שנים רבות מונח היום בצד.

     

    "יש בי היום תחושת מסגלות אדירה, כזו שדוחפת אותי לסגור מעגל ולעזור לאחרות, בבחינת 'תעבירי את זה הלאה'.

     

    "היום, בנוסף לכל התפניות המקצועיות שעשיתי, אני מלווה בהתנדבות נשים בלידה, ליוויתי כבר 3 לידות ובימים אלו ממתינה ללוות לידה רביעית. במשך שנים לא האמנתי שיש לי מה לתת ולכן היום אין תחושת עוצמה גדולה מזו.

     

    "ולשאלתך - יש את שרון שלפני המסע ויש את שרון שחזרה ממנו, זאת שהחליטה לשים את עצמה במרכז ולהפסיק להתפשר על בינוניות."

     

    לחבק את השינוי

    הסיפור של דלית רביב

    ראיינה וכתבה: תמי גודוביץ. ערכו: אורלי פינקלמן ודקלה מלמוד

     

    "כמה ימים לפני גיל חמישים, קמתי בוקר אחד והחלטתי שהמתנה הכי נפלאה שאוכל לתת לעצמי ליום ההולדת היא להתפטר מהעבודה. וכך עשיתי", מספרת דלית, אשר אחרי שנים בעבודות הקשורות לתחומי האדמה, עיצוב הגנים והביולוגיה קמה ועשתה את השינוי.

     

    מקור השם דלית קשור ומחובר כמוה אל האדמה. דלית הינה גפן שזמורותיה נאחזות בדבר מה, וגורמות לה להתרומם כלפי מעלה. ממש כמו דלית אשר לאורך חייה המקצועיים, נשענה על הכוח והיכולות שלה ושינתה בכל פעם כיוון, כדי לצמוח ולהתרומם כלפי מעלה.

     

    רגע לפני שדלית ציינה את יום הולדתה ה-50, נפטרה סבתה האהובה בגיל 97. היא היתה האישה שהכי השפיעה על דלית בעיצוב דמותה ואישיותה, האישה שלימדה אותה אהבת הארץ, חוכמת חיים וזרימה. מות סבתה, הותיר אותה בתחושת ניתוק מהמוכר והידוע. ודלית, שחשה כי משהו אצלה כבוי ורדום, החליטה לקחת פסק-זמן מהשגרה ופשוט להתנתק.

     

    כמתנת יום הולדת לעצמה, החליטה שהיא לא חוששת מהשינוי, אלא מחבקת אותו וזורמת עם החידושים שהוא יביא עמו. התפטרה ממקום עבודתה ונרשמה למסע מלכת המדבר ללאוס.

     

    דלית, שכבר עשתה מספר תפניות בחייה המקצועיים, לא חששה מתפנית נוספת בגיל שנחשב לקשה למחפשי עבודה. את התואר הראשון שלה עשתה בפקולטה לחקלאות ברחובות, שם התמחתה במטעים וצמחי נוי, בעקבות אהבת האדמה אותה ירשה מסבתה. ברחובות פגשה את מי שהפך לימים לבן זוגה ולאבי ילדיה.

     

    לאחר שעבדה בעיצוב גנים, הבינה דלית שזהו אולי מקצוע מלא יופי וערכים, אך האפשרות להתפרנס ממנו מוגבלת. התפנית הבאה היתה לכיוון של מחקר בתחום הביולוגיה המולקולארית. לאחר כמה שנים עשתה הסבה נוספת לתחום המחשבים, שם חשה כי הפרנסה מספקת ויחד עם זאת השתעממה וחיכתה להזדמנות לשוב ולעשות משהו שהיא אוהבת באמת.

     

    חדורת אמונה ביכולות שלה, ציפתה דלית שהמסע ייתן לה אנרגיה חדשה וטובה, את האפשרות למצוא ולגלות את עצמה מחדש. וכמו תמיד, כשהיא מציבה לעצמה מטרה, היא גם מגשימה אותה.

     

    במסע פגשה נשים מרתקות, חברות חדשות שעברו דבר או שניים בחיים ומילאו אותה בהשראה לחפש את התפנית הבאה במקומות אליהם לא העיזה עד היום להגיע.

     (צילום: אורנה פינגל)
    (צילום: אורנה פינגל)
        

    גישתה של דלית כלפי השינויים בחייה מעוררת השראה "אני דלית והחיים זורמים, אני דלית הגפן," היא אומרת, "אני החיבור של קנוקנת לענף. מחברת את הדברים בחיים וזורמת איתם. זה מה שסבתי לימדה אותי, לזרום ולקבל את האחר".

     

    נראה כי זה מסביר את העובדה שחזרה מהמסע מחוזקת, עם תובנות חדשות לגבי עצמה. מיד לאחר המסע, פנתה דלית להגשים עצמה, התחילה לצייר ולפסל, לקחה קורסים בפסיכולוגיה ונרשמה ללימודי טיפול באומנויות. וכך השלימה שינוי נוסף בחייה, אותו היא מקבלת בחיבוק.

     

    אז מה עוד נותר להגשים?

     

    היא צוחקת ופניה מוארות "כל מה שרציתי וביקשתי התגשם בסוף, ועל כך אני מודה לעצמי. אולי לא תמיד הכל קרה בקצב ובסדר שביקשתי, אבל מה שייחלתי לו תמיד הגיע בסופו של דבר. כמו שסבתי לימדה אותי, לא לפחד מהשינוי ופשוט להאמין בעצמי."

     

     

    מחפשת את ה"משהו" הזה בחיים? אולי הדרך שלך מתחילה במלכת המדבר

     

    בשיתוף מלכת המדבר

     


    פרסום ראשון: 29.09.16, 15:46
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אל תפחדי מהשינוי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אסנת פרפרוביץ
    לאמץ את השינוי ואת הדרך בשתי ידיים
    צילום: אסנת פרפרוביץ
    מומלצים