שתף קטע נבחר

שנה חדשה עם פה בריא

ד"ר מוטי רובינצ'יק הגיע לישראל מלטביה בלי לדעת מילה בעברית. כנגד כל הסיכויים, בחר לא לוותר והיום העולה החדש מקרית ביאליק הוא רופא שיניים מצליח באמריקה. סיפור מעורר השראה לשנה בחדשה.

רובינצ'יק היה ילד פעיל מאוד, וכשמוסיפים על זה מעמסה של עולה חדש לאמא גננת ואבא מהנדס מכונות שעובדים בפרך לפרנסת המשפחה מבלי שיוכלו לתת יד ללימודים של הילד הסקרן, הדרך עוברת בין הרבה מהמורות. הם נחתו בעיר הכושים העיבריים, דימונה כשעלו לארץ. משם נדדה המשפחה לקרית ביאליק. הנדודים של המשפחה יטעו בו כנראה את הגורל שיוביל אותו אח"כ במסע חיוו.

 

לאחר שסיים את לימודי האלקטרוניקה בתיכון בושמת "כמו כל הבנים אז" התגייס רובינצ'יק לצבא. משם המשיך ללימודי הנדסאי בתחום האלקטרוניקה, כי זו היתה הציפייה ממנו. הוא עבר את כל המסלול כדי לדעת שמניפולציות על גלים אלקטרומגנטיים לא מענינות אותו, והוא רוצה ללמוד רפואת שיניים. אבל משלא היה מימון מבית הפך את החלום לרחוק מידי, וגם הציונים מילדות לא הוכיחו לבתי הספר לרפואה של אז בישראל שהוא מסוגל להם. גומלת ההחלטה בליבו לצאת ללימודים ברומניה, מדינה בה הלימודים זולים יחסית, והוא יודע שהוא יוכל לעמוד בקצב. מיותר לציין שהוא שוחה בחומרים שם, ויש לו זמן גם להביט על הנשים מסביבו. את אשתו לעתיד הוא מכיר שם. היא כבר רופאה עם התמחות בתור רופאה מרדימה, והוא בשנתו השלישית ללימודים. נעמי מעולם לא עלתה עם משפחתה לישראל מפני התנאים שהציב צ'אוצ'סקו השליט הרומני ליהודים שרצו לעלות. את ההסכמים שהיו לו עם מדינת ישראל, הוא כפה בנוסחה שרק משפחה שרצתה לעלות בשלמות לישראל יכלה לעמוד בהם, וכך יצא שמשפחתה נשארה שם. אבל הרופאה לא עוצרת, ויוצאת לארה"ב על תקן של פליט פוליטי שהיה מקובל מאוד בימים ההם. בשנתיים הראשונות הם חיים את חיי הנישואין שלהם "על הקו".

 

רובינצ'יק מסיים את לימודיו ברומניה, ומגיע אחריה לארה"ב. כאן הוא לומד שהוא צריך לעשות את כל התואר השני מחדש, והדבר נכון בכל תחומי הרפואה לרופאים שמגיעים מחוץ לארה"ב. הנסיון שלו להתקבל ל-NYU נתקל בקשיים פיננסיים, הוא מוצא את עצמו עובד קשה לפרנסתו ולא בוחל אף בעבודות מובינג כשהוא כבר נושא תואר של רופא שיניים. משהוא מצליח לחסוך את הסכום שיממן את השנה הראשונה שלו, הוא מתחיל ללמוד ועומד בכל הדרישות של הבוארד האמריקאי. משם נסללת דרכו המקצועית בתחום שהוא רצה בו, ורק הדרך הארוכה שהוא עשה ללא ויתורים מוכיחה עד כמה המקצוע יקר לליבו.

 

"הלידה שלה היא האירוע הכי מרגש בחיים שלי". ד"ר רובינצ'יק ואביטל ()
"הלידה שלה היא האירוע הכי מרגש בחיים שלי". ד"ר רובינצ'יק ואביטל

 

 

 

"רפואת שיניים זה המקצוע ברפואה שבו הרופא נמצא הכי קרוב לפנים של הפציינט כשהוא עירני. יש מגע ישיר ומבט עיניים. אני אוהב לעבוד עם הפציינט שמגיע אלי ולצפות בתוצאה הסופית של חיוך אסתטי ושביעות רצון" מצהיר רופא השיניים שהגשים מזמן את החלום. "התחלנו את דרכנו באפ-סטייט ניו יורק, בעיירה סירקיוס. לנעמי היתה משרה מצויינת, ושם גם נולדה בתנו היחידה אביטל. האזור היה מקסים, אבל הבנו שכדי לפגוש אנשים, אנחנו צריכים ללכת לסופרמרקט. החיים הפכו לעבודה-בית-עבודה ואנחנו זקוקים גם לחברה. אנחנו אנשים של אנשים" וכך יצא שיחד עם ההבנה שאין סביבה יהודית לאביטל, והם נשאלים בערב חג הפסחא אם כבר קנו לילדה ארנב הם אורזים את המיטלטלים ומחפשים להתיישב באזור עם אוריינטציה יהודית וישראלית. נראה שהבחירה הטבעית הופכת להיות מחוז ברגן בניו ג'רזי. רובינצ'יק מנהל בהצלחה גדולה מרפאת שיניים בוודלנד פארק הצמודה לפאטרסון, ובמלות שתים עשרה שנים לעבודתו שם, הבניין בו הוא עובד מוצף, והוא מגלה להפתעתו שהוא מבוטח מאוד להרבה דברים, אבל לא להצפה. המשרד שהיה שקוע מטר וחצי במים שוקע סופית, תרתי משמע, וההפסדים הכספיים גדולים מאוד. "רק פוליסת הביטוח היתה מונחת על מדף גבוה במשרד. היא לא שקעה במים עם כל שאר הציוד. נחרדתי ללמוד שאין ביטוח להצפה באזור שנחשב מועד לפורענות" הוא מספר בכאב גדול "סמכתי על סוכן הביטוח שלא התריע בצורה מקצועית על הבעיה".

 

"אנחנו אוהבים חברה וטיולים". רובינצ'יק ()
"אנחנו אוהבים חברה וטיולים". רובינצ'יק

 

אבל לא רובינצ'יק יוותר. הוא משתקם כלכלית, עובד במשרדי רופאים אחרים כשכיר עד שאשתו מביטה בו יום אחד ומודיעה לו שהוא לא קורץ מחומר של שכירים, והוא צריך לחזור לעצמאות. אחר חיפושים נוספים הוא מאתר בניין חדש בפיירלון, ומעצב אותו מחדש "אני אדם מאוד טכני. הייתי צריך ארכיטקט רק כדי שיחתום על התוכניות. אני מבלה את רב שעות היום במשרד יחד עם העובדים שלי, ואני צריך שהמקום ירגיש לנו בית נעים. תכננתי מקום עם זרימה, צבעים נעימים ומראה מסביר פנים. חשוב לי מאוד שלעובדים שלי יהיה נעים בסביבת העבודה שלהם". לכל חדר במשרד של רובינצ'יק צבע מיוחד משלו, כזה שמזמין להתיישב ברוגע על הכסא ולתת לו לטפל בך "טיפול שיניים הוא לא טיפול כואב. למי שכואב בזמן הטיפול אצל רופא השיניים זה אומר שהרופא לא יודע לעבוד. גם את הזריקה אפשר לתת מבלי שהיא תכאב. מאוד חשובה לי ההרגשה הנינוחה של הפציינט. אפילו בילדים צעירים שמוכנים לשבת על הכסא אני מטפל" הוא מספר.

 

רובינצ'יק מדבר על רפואת שיניים כמו שאנחנו שותים קפה בכל בוקר. הוא חי את הפה של הפציינט, יודע בדיוק מה הוא מצפה להשיג בטיפול, וכמובן לא מסיר אחריות מאיתנו על הבריאות שלנו "מברשת השיניים צריכה להיות החברה הכי טובה שלנו. פעמיים ביום צחצוח שיניים זה מינימום ולא אכפת לי באיזו מברשת משתמשים. אני מצחצח במברשת הכי פשוטה והרבה יותר מפעמיים ביום" הוא מכתיב "חוט דנטלי מחוייב המציאות להשלמת הנקיון של הפה. לכל המקומות שהמברשת לא מגיעה, מגיע החוט ועושה עבודה חשובה. אני מאמין באופן דתי בנקיון הפה והתחזוקה שלו. לא בכדי קבע הארגון הארצי של רופאי השיניים בארה"ב שיש לבצע בדיקה וניקוי שיניים פעם בחצי שנה. זו ממש חובה ולא לבחירה. זו הבריאות של הגוף שלנו". ד"ר רובינצ'יק חד משמעי כשהוא מדבר על הפה שלנו. הוא מספר שיש פציינטים שמגיעים אליו אחת לחצי שנה, ובזכות התחזוקה שהם מקפידים עליה, הם לא סובלים מעששת ומחלות פה אחרות. "לעיתים הם חושבים שאם כבר כמה שנים הכל בסדר, לא צריך יותר, וזו הטעות. חייבים להמשיך בטיפול והתחזוקה החצי שנתיים כדי לא להגיע לטיפולים קשים ומסובכים" הוא לא מוותר.

 

הראיון מתנהל ברוגע, בדיוק כמו שהאישיות החייכנית של מוטי רובינצ'יק משדרת. האיש הגבוה מתגלה כאדם מבין נפש האדם שמולו, וקורא את האישיות בקלות רבה. המקצוע שמתכתב עם המילה כאב פתאום מקבל מימד חדש ונעים יותר, וכל זאת מבלי לשכוח שהוא משוחח עם הפציינטים שלו בשפה שנוחה להם. כולן שגורות בפיו, העברית, האנגלית, הרוסית והרומנית. כמה קל. ומה הכי מרגש אותך אני שואלת אותו לסיום "הלידה של הבת שלי, זה הדבר היחיד שמעלה בי עד היום דמעות לעיניים כשאני צופה בסרט שאני צילמתי בחדר הלידה. הרגע הזה שבו ראיתי אותה מגיעה לאויר העולם ונושמת נשימה ראשונה".

 

 

 

קהילה יקרה,

שנה חדשה בפתח.

התחלות חדשות,

התרגשויות שיגיעו,

שנה חדשה עם הפתעות לא צפויות,

ושרק תהינה הן מתוקות וטובות.

שנדע לחייך,

שנדע לאהוב איש את רעהו,

שנחבק בכל יום את הרחוק והקרוב,

שכל שנבקש לו יהי.

 

שנה טובה ומתוקה!

באהבה,

אילנית וצוות מדור ניו ג'רזי

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שנה טובה ומתוקה. צילום: אילנית סולומוביץ' חבוט
מומלצים