שעת חזון
היא נולדה בת"א בשכונת יד אליהו. המשפחה המרוקאית מרובת הילדים היתה ליחידה בביניין שהתגוררו בו רק משפחות ממוצא פרסי. ילדותה המאושרת עברה עליה בבית מלא שמחה תוך הקפדה על ניראות, התנהלות מכובדת וכבוד להורים. את התובנות מבית אבא היא לוקחת ובונה לה חיים
הסיפור כאמור מתחיל בתל אביב ובמהרה משנה כיוון לעבר הפרדסים והשדות של הוד השרון-רמתיים, בימים שעוד ניתן היה להריח את ריח ההדרים בין הבתים ול'פלח' פרי מהשכנים. רק בגיל 12 היא מקבלת חדר משלה בבית החדש, סוג של מתנת בת מצוה ומוצאת לעצמה את הפינה הפרטית שלה לראשונה. "ההורים גידלו אותנו בבית מאושר. לאבא היתה אולי ההשפעה הגדולה ביותר על החיים שלי. למרות שתמיד הצליח בעסקים, והיה מקובל בכל מקום שהגיע אליו, הוא העביר ביקורת מתמדת על ההתנהלות של האנשים בישראל, והתגעגע לחיים שנאלץ לעזוב במרוקו, בגיל יחסית מבוגר כשהוא מנושל מעסקיו". קשה להתחיל את השיחה עם חזן-מצאפי מבלי שהיא תפרוס את המכתבים והפתקים הקטנים שהיה כותב אביה לאימה. "הוא היה דקדקן, ואף תעד את כל הנקודות אליהן הגיע בזמן מלחמת לבנון על מפה". לימים תאסוף עינת את המכתבים המרגשים לאמא, הפתקים שהוא השאיר לה אחרי ארוחה טובה והתשובות שהיא שלחה לו ותאגד אותם לספר זכרונות עם תמונות מכל התקופות לזכרו. כשמדברים על אבא, הדמעות שוטפות לה את העיניים והגעגוע למי שנפרד מהעולם לפני כשנה וחצי חי ופועם בה.
מה למדת מההורים שלך?
"הכל. אמא עשתה יש מאין. היא תפרה לנו את התחפושות הכי יפות, היא עיצבה את הבית. למדתי לערוך שולחן בצורה מושלמת, נימוסים והליכות. לא התחלנו לאכול לפני שאמא התיישבה, ואף אחד לא העז לקום לפני שכולם סיימו את הארוחה ואמרו תודה. האזנו למוזיקה, אדית פיאף ופראנק סינטרה כיכבו בין השאר, וגם לי לא ויתרו על לימודי המוזיקה, ולמדתי נגינה על פסתנר שמלווה אותי עד היום. אבא הקפיד על הצרפתית וקרא עיתונים ומילונים בכל שעה פנוייה כדי לשמר את השפה. הוא מעולם לא דיבר במרוקאית. הוא לימד גם את אמא כדי שהדקדוק שלה יהיה מושלם. הרגשתי שקיבלתי מהם חינוך אירופאי בבית".
איך את מביאה את העבר לתוך החיים שלך כיום?
"יש לי שלושה ילדים. תאומים בני 11 דניאל והיילי, ומִיה בת 5. הילדים נולדו אחרי שנות עקרות ארוכות ותסכולים רבים. כל החברות בהריון ויולדות, ורק אני לא. עברתי בין רופאים, והם רק רצו לנתח אותי. יום אחד חברה המליצה לי על רופא שעוסק בהפריות חוץ גופיות בניו יורק, ומאז החיים שלי השתנו לעד. הוא טען שאני יכולה להיות בהריון למרות הבעיה שלי, ואפשר וצריך להתחיל בטיפולים, ואני עוד צעירה. התהליכים לא היו פשוטים, אבל היתה לי תקוה. כשהיו כבר עוברים מוכנים, חליתי יום לפני ההחזרה, וכל התהליך נדחה בחודשיים. שברון הלב היה קשה. מאוחר יותר כשאני אתבשר שאני נושאת שניים, בן ובת, הכל יהיה מאחורי. ההריון הקשה יוביל ללידה בשבוע 35 כשהעוברים עוד לא בשלים, ואני אצא בלעדיהם הביתה בוכייה. בסופו של דבר שניהם יתפתחו יפה ואני אהיה שוב חזקה. חמש שנים אחרי נחליט על עוד הריון, ומיה תבחר לשלוט ברחם לבדה. ההורים לימדו אותי לעמוד על הרגלים ולא לותר באף שלב".
איך מתנהלים החיים שלך מאז?
"הגעתי לארה"ב לפני שמונה עשרה שנים, בחורה צעירה אחרי שירות צבאי בתור מורה. אהבתי מאוד אמנות, וחשבתי שזו תהיה דרך החיים שלי. אפילו התקבלתי ללימודים ב-FIT בניו יורק. הכרתי את מי שלימים יהיה בעלי ויחד נקים את NY International Shipping לשילוח בין לאומי. מצאנו חנות בניו יורק, ועבדנו בה סביב השעון. מתחילת הדרך הובלנו את הביזנס יחד ועשינו כסף מכל שירות שאפשר היה למכור. תוך כדי ניהול העסק בניתי אתרים ועסקתי בעיצוב גראפי. לא הרשיתי לעצמי אף פעם להישבר גם בתקופות קשות של משברים. יש לנו מכולות בכל העולם, ואפילו בזמן הסופה הגדולה "סנדי" כשהמרתף טובע במים ומרכזיית הטלפונים לא מתפקדת, ניהלנו את העסק מטלפונים סלולריים וסקייפ סביב השעון. אף מכולה לא הלכה לנו לאיבוד. עד היום אני לא יודעת איך עשינו את זה בלי לגרום לנזקים בלתי הפיכים לעסק".
איך מנהלים ביזנס ביד רמה ובית לתפארת?
"אני לא יודעת לשבת במקום. חלוקת העבודה מוגדרת. התחלנו שניים וכיום יש לי 26 עובדים, 3 משאיות, 25 אלף רגל מרובע של מחסנים ומשרדים מרווחים. אני נותנת מעצמי חמש מאוד אחוזים לעובדים שנותנים מאה אחוזים. הם יודעים שאין איתי בולשיט, ואם הם לא מגיעים לעבודה, עדיף שיספרו את כל האמת, כי אני אדע הכל. ברקע יש לילדים מטפלת ואני צופה בבית באמצעות מצלמות גלויות. חזרתי לעבודה שלושה חודשים אחרי שהם נולדו. אני לא מסוגלת לשבת בבית. למרות זאת מעולם לא ויתרתי על המטבח ועל הקניות. קניות של ירקות ופירות און-ליין הן לא משהו שאני משתפת איתו פעולה. אני רוצה לתת לילדים שלי את מה שאני קיבלתי מהוריי. הם ילדים שמחים ועסוקים כל אחד בתחומו. היילי ספורטאית מוכשרת ואף מדורגת בניו ג'רזי במקום השלישי על מקבילים ובמקום השישי בציון כולל במקצועות מקבילים, קורה, קרקע וסוס. לפני כשנתיים היא חלתה בצליאק, וכל הבית מתנהל כיום ללא גלוטן כשאני מכינה את הכל טרי, כולל פסטה וסנדויצ'ים כמו שאמא שלי היתה מכינה לי כשהייתי ילדה".
מהן אבני הדרך שהשפיעו עליך בחיים?
"חליתי בסרטן בבלוטת התריס. אמא שלי שטענה לרגישות במשפחה בבלוטת התריס ביקשה שאערוך בדיקות. הן יצאו שליליות, אבל בכל זאת החל לצמוח לי משהו בצוואר. הרופאים לא אהבו את הגוש, למרות שהוא לא הראה סימנים חשודים. משהוחלט להסיר אותו, עברתי ניתוח וטיפול רדיואקטיבי שאף הרחיק אותי מהבית. בתקופת המחלה עברתי עייפות קשה וחוסר תפקוד אחרי השעה 12 בצהריים. חיויתי בלבול, שרפתי אורז ארבע פעמים ביום, ויד ימין לא הבינה מה עושה יד שמאל. הזכרון נחלש והכל היה קשה יותר. כשהסידן ירד בגוף בצורה דרסטית, איברים החלו להרדם לי. שלוש שנים וחצי של המחלה וההחלמה, וכיום אני מודה לה"
איך המחלה הפכה להיות זכרון חיובי?
"אני אדם פרגמטי. למזלי סוג הסרטן שלי לא היה מפושט, והטיפול היה ממוקד מאוד. למרות שהתקשיתי בטיפול בילדים ובבית, הם כולם הסתדרו. הילדים כתבו לי מכתבים. דניאל ציין שהלוואי וכל זה לא היה קורה, ועד כמה הוא מבין שהכל כואב לי ומקוה שזה יגמר בקרוב. הוא ביקש ממני להיות אמיצה. אני נבדקת אחת לשנה לפי הצורך. אני מודה לסרטן שהפך אותי לאדם מאושר עוד יותר. לקחתי אחריות על החיים שלי והחזרתי את השליטה. ידעתי שהחיים יכולים להגמר. בכל יום אני אומרת תודה על הכל, כולל על הדברים הרעים. אני נותנת היום הרבה יותר ויחד עם זאת הרבה יותר סלחנית. אני מאחלת לכל אחד חוויה משנת חיים. לא מחלה. אבל חוויה משמעותית".
מה את עושה כדי לשמור על האושר?
"אני בתהליך של הקמת עסק נוסף. גיליתי שאני אשת עסקים מצויינת בזכות חברת המובינג. במשך כל השנים אנשים שפגשו אותי אמרו שאני לא נמצאת במקום הטיבעי לי. בעסק הנוסף שלי כיום אני מביאה את האמנית שבי. Styling Azan נותן שירות לאנשים פרטיים החל מעיצוב שולחן לחג, עיצוב חדר מחדש והחייאת הבית, וכלה בסטיילינג של ארון הבגדים. אנשים רוצים להתחדש, ואני יודעת לעשות להם את התהליך. אני עובדת גם בשביל חברות ועושה סטייג'ינג לסוכני נדל"ן, סטיילינג לחברות מסחריות בתחום השטיחים והקוסמטיקה ועוד. אין סוף ליצירתיות".
מה המסר שאת מביאה איתך?
"להיות מאושר. להאמין בעצמך. להודות בטעויות. אני נופלת חמש פעמים ביום וקמה. לא לפחד. אני תחרותית ועקשנית. אם אני רוצה משהו, אני אשיג אותו. אנחנו מלאים בתירוצים. בתור אישה שבדרך כלל נחשבת 'ועדת הקישוט בחברה' אני מוכיחה בכל פעם מחדש שאם רוצים לקבל החלטות, שלא יפנו באופן טיבעי לגבר שבין שנינו. אני לא פוחדת יותר והעיצוב שלי הוא כבר לא רק לבן וקוים ישרים. אני מעריכה אקלקטיות. להיות פתוחה וליצור מימדים נוספים. אני נהנית להתנסות. העצים פתאום נראים לי ירוקים יותר".
