הסכם הפחתת הזיהום: צעד משמעותי במסע ארוך
ההסכם להפחתת השימוש בתרכובות של פחמן-מימן-פלואור, שנחתם היום ברואנדה, הוא שלב משמעותי בקידום אמנת האקלים שנחתמה בשנה האחרונה בפאריס, ובהפחתת ההשפעה של האדם על הסביבה. פרופ' עדי וולפסון על משמעות ההחלטה החדשה, ועל הנושאים החשובים לא פחות שטרם עלו לדיון
שבוע לאחר שאישר הפרלמנט האירופי את הסכם האקלים שנחתם בפאריס בסוף דצמבר 2015, ובכך הביא את ההסכם הבינלאומי לפועל - הוסכם היום בכנס אקלים בינלאומי בקיגאלי שברואנדה על הפחתה משמעותית של השימוש בתרכובות של פחמן-מימן-פלואור (HFC), המשמשות במערכות מיזוג וקירור וידועות כגזי חממה מאוד חזקים.
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה הירוקה
המאבק בפליטת גזי החממה ובהשפעות של ההתחממות הגלובלית על שינויים קיצוניים במזג האוויר (סופות, הצפות ובצורות), על תנועת מהגרים ועל מחירי הסחורות בעולם, הפך למאבק הסביבתי המרכזי של השנים האחרונות. ההתחממות הגלובלית מתייחסים לעלייה המתמדת של הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ במאה השנים האחרונות, כשהגורם המרכזי לכך הוא פליטה מוגברת של גזי חממה כגון פחמן דו-חמצני (CO2) ומתאן (CH4) לאטמוספירה כתוצאה מפעולות מעשה ידי אדם: ייצור תעשייתי וחקלאי, שימוש בתחבורה ובמכשירי חשמל, השלכת פסולת אורגנית ועוד.
הסכם פאריס הציב כיעד עלייה של עד שתי מעלות בטמפרטורת העולם עד סוף המאה (שנת 2100) ביחס לתקופה שלפני המהפכה התעשייתית (סוף המאה ה-19). המשמעות בפועל היא הפחתה של כ-50% מהפליטות של גזי החממה עד שנת 2050 יחסית לשנת 2010. ההסכם שנחתם היום צפוי להוביל להפחתה של כ-72 מיליארד טון של פחמן דו-חמצני אקוויוולנטי עד שנת 2050, כמות הזהה לפליטת גזי החממה השנתית של גרמניה. מהלך זה יוביל להפחתה של כחצי מעלה עד שנת 2100, כלומר רבע מהיעד שהוצג בפאריס. בהקשר זה חשוב לציין שנהוג לשקלל את ההשפעה היחסית של גזי החממה השונים ולהמיר אותה לכמות אקוויוולנטית של פחמן דו-חמצני, שהוא גז החממה העיקרי שנפלט בתהליכים אנושיים. לדוגמא, ההשפעה של HFC, על ההתחממות הגלובלית גדולה עד פי 14,000 מזו של פחמן דו-חמצני, עם תלות בסוג הגז, ולכן גרם אחד של HFC שנפלט לאטמוספירה שווה עד 14,000 גרם של פחמן דו-חמצני אקוויוולנטי.
צעד משמעותי - אך העבודה עוד רבה
אבל כמו תמיד הסיפור המעניין הוא זה שמאחורי הקלעים. השימוש ב-HFC כגזי קירור החל בשנת 1987 לאחר חתימה על הסכם מונטריאול, הסכם בינלאומי למניעת הפגיעה בשכבת האוזון. אוזון הוא גז שמורכב משלושה אטומים של חמצן (O3) והוא מצטבר בשכבה שנמצאת במרחק של 15-50 קילומטר מפני כדור הארץ. יש לו תפקיד מכריע בקיום החיים על כדור הארץ, והוא מסייע לסנן את הקרינה האולטרה-סגולה (UV), המסוכנת, בדרכה מהשמש לפני כדור הארץ, קרינה שפוגעת בחי ובצומח ובבריאות של בני האדם ויכולה לגרום גם לסרטן.
ואולם, את ה-CFC שפוגעים באוזון החליפו ה-HFC, שהשפעתם על האוזון זניחה. אבל, כאמור, לגזים הללו יש השפעה משמעותית על ההתחממות הגלובלית, ועם גידול האוכלוסין בעולם והעלייה ברמת החיים, בעיקר בסין ובהודו, קצב השימוש ב-HFC עולה ב-10-15% בכל שנה.
ההסכם שנחתם היום ברואנדה מתקן את הסכם מונטריאול, והוא עוד צעד חשוב ביישום הסכם פאריס ובפעילות הבינלאומית להפחתת ההתחממות הגלובלית בפרט וההשפעה של פעילות האדם על הסביבה הטבעית והאנושית בכלל. אבל הוא בעיקר מלמד אותנו שהפחתה במקור של הייצור והשימוש בחומרים סינטטיים היא השיטה היעילה, הזולה, הפשוטה והסביבתית ביותר להפחתת הפליטה של מזהמים. אך מעל לכל הסכם זה מעלה שאלות רבות, ובעיקר כיצד בוחנים היום את ההשפעה העתידית של החלופות הסביבתיות הרבות שמוצעות בשוק, החל ב"דלקים ירוקים ועד "פלסטיקים מתכלים".
הכותב הוא מומחה בתחום הקיימות וההנדסה הכימית ופעיל סביבתי, ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016)
לפנייה לכתב/ת 
