25 הפתיחות הגדולות בכל הזמנים

אין תחושה מצוינת יותר מהרגע שבו אתם פותחים רדיו ועולים על פתיחה מופתית של שיר, כזו שעוצרת את הזמן, לא מרפה ומטיסה אתכם לעולם אחר לכמה דקות. פתיחה גדולה של שיר הופכת אותו, לרוב, ללהיט גדול, שכן היא מתפקדת כתחתוני רשת עבור גברים, סחוג תימני לפני ארוחה וויזה זהב לא-שלכם כשאתם מתים לרכוש משהו כאן ועכשיו. פתיחה מופתית היא המפתה הגדולה. כתיבתו של שיר גדול היא כידוע משימה לא קלה, אבל יצירת פתיחה כובשת היא משימה לא פחות חשובה, כי פעמים רבות האינטרו נותר בזכרון הרבה אחרי שהשיר מתנדף.
לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר מאבקים פנימיים לא פשוטים לגיבוש הרשימה שלהלן - כולל איומים, אולטימטומים, תככים ותיווך-בשעת-משבר של יובל לוי - אספנו את 25 הפתיחות לשירי פופ שהן, בעינינו, הגדולות בכל הזמנים. תוכלו להאזין בסטרימינג מיידי לאודיו-קליפים שלהן, המצורפים להלן (מימין, תחת לשונית "אתרים נוספים"). וכרגיל, אנחנו בטח טועים; הוסיפו את הפתיחות הגדולות ביותר לטעמכם ב"תגובה לכתבה".

1. צ'אק ברי – “Johnny B. Goode”

אם כל הפתיחות. ברי כתב שיר סמי-אוטוביוגרפי על עצמו ועל הגשמת החלום האמריקני, אבל ריף הפתיחה המעוות והנחוש, אותו שאל מהפסנתרן שלו, ג'וני ג'ונסון, חשוב מהשיר כולו והוליד מאות שירי רוק אחרים. "אם תנסה לכנות את הרוקנרול בשם אחר", אמר פעם ג'ון לנון, "סביר שתקרא לו צ'אק ברי".

2. הקינקס- "You Really Got me"

השיר הקלאסי הזה של הקינקס גילה לעולם את צליל הדיסטורשן. הגיטריסט דייב דייויס הגיע לצליל הגדול הזה על ידי חיתוך מגבר הגיטרה, מספר בעיטות שכוונו אל ליבו של הרמקול וכמה טכניקות הקלטה ייחודיות ובלעדיות של המפיק שייל תלמי. "באמת תפסת אותי" היה אחד הלהיטים הגדולים בכל הזמנים, סימן לתקופה חדשה, והציג סוג חדש של שירים שסממן ההיכר בהם הוא דווקא הריף שלהם. במקרה הזה, עם צליל שמן אפילו מצליל השירה.

3. הביטלס – "Paperback Writer”

שירת דו וואפ א-לה ביץ' בויס, תיפוף מרשים של רינגו, וריף פתיחה קלאסי מייסודו של פול מקרטני, שגם כתב את שיר שני-האקורדים-וחצי הזה, הטיסו את הסינגל ישירות לראש המצעד ב-66'. לא אחד השירים הכי גדולים של הביטלס, אבל אחד הגרוביים ביותר.

4. פרוקול הרום – "A Whiter shade of Pale"

גארי ברוקר הקלידן גנב את הפתיחה מהסונטה מספר 3 ברה מז'ור של באך וזאת התבררה כאחת הגניבות הדגולות בהיסטוריה של המוזיקה, כי הפתיחה הזו עומדת כמעט ללא מתחרים. המפיק דני קורדייל בנה את השיר בהשפעת שיר הסול "כשגבר אוהב אישה" והפך אותו ב-67' למגה-להיט בכל העולם. פתיחה שמאחדת עבר והווה, ולא נראה שהעתיד יצליח להגיע רחוק יותר.

5. האבנים המתגלגלות – "Jumping Jack Flash"

קית' ריצ'ארדס היה מאסטר של ריפים וב"ג'ק פלאש המקפץ" מ-68' הוא עלה על אחד הגדולים שלו. שטניות בוטה, מיניות מתפרצת ואנרגיות של כנופיית רשעים מהדהדים דרך הפתיחה לשיר הזה, שהחזיר את האבנים למקורות הטובים ברית'ם אנד בלוז לאחר הטריפ הפסיכדלי הלא מוצלח של "בקשתם השטנית המלכותית".

6. ג'ימי הנדריקס – "Voodoo Child"

הנדריקס מתחבר אל רוחו של רוברט ג'ונסון, אמן הבלוז האגדי מהמיסיסיפי, ואל הכישוף האינדיאני בעזרת גיטרת פנדר סטראטוקאסטר וואה-וואה ופאז, שנשמעים כמו אופנוע חלל מסומם שמותנע לפני מירוץ גורלי. הרד הוט צ'ילי פפרס חייבים לשיר הזה את הקריירה שלהם.

7. דרק והדומינוס- "Layla"

אפשר לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שהשיר בן שבע הדקות הזה נוגן ברדיו הישראלי עד סופו. אריק קלפטון ודואיין אולמן, שני גיטריסטים בני-זונה, מנגנים כאן, וביצוע הפתיחה בחצי טון נמוך מהבית הוא אות ומופת עד היום. פטי בויד, אשתו של ג'ורג' הריסון, כל כך התרשמה מהאינטרו הזה, עד שעברה לזרועותיו של קלפטון.

8. דייוויד בואי – “Ziggy Stardust"

לדייוויד בואי היו הרבה גיטריסטים מוצלחים שליוו אותו במהלך הקריירה המפוארת שלו, אבל אף אחד לא השתווה למיק רונסון. חשבנו במקור לבחור ב-"Moonage Daydream", אבל פתיחת הגיטרה של זיגי מפורסמת יותר מהשיר עצמו.

9. פינק פלויד – “Money”

בס מפתיע, צילצולי כסף ופתיחת גיטרות וסינטיסייזרים ששום דבר לא נשמע כמותם בימי הסבנטיז ההרפתקניים. ילדי ישראל אהבו כל רגע בשיר ובפתיחה הזו, והוא נשאר אחד השירים היותר ידועים של הפינק פלויד. אם חשבתם שרוג'ר ווטרס מנגן כאן בבס, טעיתם. דייוויד גילמור המצודד לקח כאן פיקוד.

10. סגול כהה – "Smoke on the Water"

ריף הפתיחה המושמץ של השיר, שנכתב בעקבות שריפה שפרצה באחת מהופעותיו של פרנק זאפה, נאסר לנגינה במספר חנויות מוזיקה מחשש למיאוס מוחלט, אבל יש לתת לו את הכבוד המגיע. אין ריף מפורסם ממנו בהיסטוריה של הרוק. ה"דה-דה-דה דה-דה-דה-דה" הפך את ריצ'י בלקמור, נגן בלוז פנטסטי ורווי בהשפעות של מוזיקה קלאסית, וחבריו ארוכי השיער, למוזיקאים מאוד עשירים.

11. תזמורת אורות החשמל – "Last Train to London"

ג'ף לין מיישר קו עם הדיסקו, שכובש כל יעד בצור בסוף שנות ה-70, ורוקח את "דיסקברי" – אלבום מבריק ומצחיק, רווי בהשפעות של פאנק ו"שיגעון המוזיקה", שעטופים כהרגלו במיתרים ובמוזיקה לסרטי מדע בדיוני. פתיחה מהירה של סינטי וגיטרה המנוגנים יחדיו, שנשאלת כשאלה, תשובת השהייה פרחית של "הו-הו-הו-הו", וקדימה על הבייס אנד דראם. לין, כהרגלו, חסר מעצורים.

12. תמוז – "אהבה שקטה" ו"ככה את רצית אותי"

"סוף עונת התפוזים" היה אחד התקליטים הכי טובים שיצאו בעולם ב-76', הרבה בזכות ההפקה הפנטסטית של לואי להב, שלימד את כולם בסביבה איך בונים שיר רוק. "אהבה שקטה" היה שילוב של האחים אולמן עם לד זפלין ו"ככה את רצית אותי" היה הפאנק (פ' רפויה) הישראלי הראשון. שתי פתיחות שהן בית ספר למוזיקה. אפשר לקבוע בשקט שאף להקה ישראלית לא הגיעה רחוק כל כך מאז.

13. הבי.ג'יז – "You Should Be Dancing"

האחים גיב יוצאים מתקופת שפל יצירתית בעזרת הדיסקו והסרט "שיגעון המוזיקה", ומוציאים תחת ידם כמה שירים פנטסטיים, שהטוב ביותר הוא "אתה צריך לרקוד" עם פתיחה של בס-תופים מוקפדים וגיטרת פאנקית א-לה ג'יימס בראון שמחזירה אותך גם היום לסיבוב באודיסאה 2001.

14. ואן הלן – "Jump"

הם היו אחת הלהקות הכי מטופשות שיצאו בסוף הסבנטיז, וזו הסיבה שבזכותה היתה לנו סימפטיה קטנה אליהם. גיטריסט טכנוקראט וזמר פלייבוי-אקורבט, שרצו יותר מכל לעשות את הבוחטה ולהרשים בנות. ב"קפוץ" ישנם כל האלמנטים המאפיינים את שירי ואן הלן: ריף קלידים מקפיץ, פילק פלאק לאחור של דייויד לי רות' והפרצוף של אמריקה בשיא בינוניותה. טראש אלוהי. קלאסיקה.

15. אייזק הייז – "נעימת הנושא מתוך שאפט"

תראו לנו את המאזין האחד שיהיה מסוגל שלא להתחיל להתנועע, אפילו קלות, עם הפתיחה הזאת. פתיחה הנועלת באופן מושלם את עידן הסול של שנות ה-60 ופותחת באופן מושלם את עידן הפאנקי הג'ורג'-קלינטוני. אין דרך לעמוד בפניה, ובוודאי שאין דרך לשבת בפני הוואה-וואה המחרמן. מוכרחים לזוז.

16. סורבייבר – "Eye Of The Tiger"

אפולו קריד מאמן את רוקי בשיטת "עין הנמר" לקראת הקרב האיום עם מר טי, כשברקע נשמעת גיטרה קטומה שנחתכת בידי גיטרת דיסטורשן רוצחת. שיר של ילדי שנות ה-80, שהיה להיט ענק בישראל ולא איבד מאומה מקשקושו. לפתיחה, כמובן, היה הרבה יותר סטייל מלשיר כולו.

17. תספורת המאה – “Love Plus One"

אחת הפתיחות (והלהקות) היותר נשכחות של האייטיז, ושלא בצדק: הפתיחה ללהיט הגדול הזה (לשעבר) היא מהאינטיליגנטיות, המושכות והמתוחכמות שנוצרו. האופן שבו הגיטרות והאקורדים ההרמוניים של הצלילים הראשונים נשפכים לתוך התפרצות הכליזמר הלגמרי בלתי צפוי הזה לא יכול שלא להקסים וגם להצחיק. רק באייטיז, כשעוד לא ידענו מי אנחנו והירח טיפטף עלינו, יכלו להיווצר רגעים כה הזויים וחד-פעמיים.

18. ג'יי גיילס בנד – “Centerfold”

תיכף מהפתיחה, אבל מהשניות הראשונות, ברור לך שיש פה להיט ע-נ-ק. חיית אצטדיונים. שוס שיטוס לראש המצעד. Centerfold הוא כל כך המנוני, עד ששתי שניות אחרי ששמעת את הפתיחה לראשונה בחייך אתה מתחיל לזמזם אותו ולא מפסיק עוד הרבה זמן. מוחץ ומושלם בסוגו.

19. יו- 2 – “Where the Streets Have No Name"

וואוו. הכניסה האחת שהעבירה את יו-2 מלהקה ספק-חשובה ללהקה של החיים. הכל יש בהזדחלות האיטית וההולכת-והופכת-מהירה של הגיטרה האדג'ית המהדהדת הזו: מטרופולין גדולה, אור, עשן, אנרגיה ואדום בעיניים של אנשים צעירים שרוצים לאכול את העולם, אבל לא יודעים עדיין מאיפה אוחזים את הכפית. מסוג הפתיחות שטורפות אותך שלם ומכניסות אותך, בכל מצב, ולחלוטין, לתוך עולמו של השיר.

20. רובים ושושנים - "Sweet Child Of Mine"

מתוך מאורות הסמים של לוס אנג'לס הגיחו אקסל ושות' עם "תיאבון לחורבן", אחד מאלבומי ההבי-מטאל הטובים בכל הזמנים. יצירה שתיעדה טוב יותר מכל אלבום אחר של באותה תקופה את אימת ג'ונגל החיים הקפיטליסטיים בעידן רייגן. "ברוך בואך לג'ונגל" היה נכנס בקלות לרשימה הזו, אבל פראזת הגיטרה של "נערה מתוקה שלי" יותר טובה מהשיר עצמו, ונותרה הדבר הכי טוב שסלאש עשה עד היום.

21. נירוואנה – “Smells Like Teen Spirit"

קורט קוביין הביא לעולם את ארבעת האקורדים שהובילו את מהפיכת הגראנג' בתחילת שנות ה-90 ואפילו כתב את השיר בהשפעת שם של דיאודוראנט. כשהמפיק המוזיקלי בוטש ויג שמע את השיר לראשונה בחדר החזרות, הוא הכריח אותם לנגן אותו הלוך וחזור ומלמל לעצמו שוב ושוב: "This is so fucking good".

22. הרד הוט צ'יל פפרס – "Give it away"

מהחופים של קליפורניה הגיעו הגולשים המקועקעים האלה עם ריף אינדיאני, בס שלא היה מבייש את בוטסי קולינס ונהמת תופים שבטית מקפיאת דם, שלא דמתה לשום דבר בסביבה, וירתה את החץ הקומנצ'י המורעל האחרון בסאונד של האייטיז. פורשיאנטה הצעיר מוכיח באינטרו הזה שהוא בהחלט תלמיד נאמן של הנדריקס.

23. סנאפ – “I Got the Power”

המון זמן שפתיחה קצרה לא לכדה כל כך הרבה כוח וביטאה באופן כה מושלם את מהות השיר כולו. עוצמה של זמרת מהדהדת עם ריפים קצרים שמעבירים בך את ההתרגשות הקדמונית של המנון דאנס מושלם. לא סתם הפכה הפתיחה הזו לאות מזוהה כל כך בהמון סרטים, פרסומות ותוכניות. כוח הכוח.

24. מאסיב אטאק – "Protection"

זהירה, חיישנית, חושנית, מרגשת, מושלמת. ואז נכנסת טרייסי ת'ורן. 15 שניות לתוך השיר הפותח את האלבום השני של מאסיב אטאק, ברור לך שאתה מוכרח לשמוע את האלבום כולו. פתיחה שלא תימאס לעולם.

25. The Verve – "Bitter Sweet Symphony

קץ המילניום, קץ הזמנים, קץ התקווה ותחילתה של אחת חדשה. פתיחה סימפונית מדהימה, שהתבססה על קטע שכתבו מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס מ"האבנים המתגלגלות", שמרגע ששמעתם אותה לראשונה נדמה לכם שהכרתם אותה תמיד וברור לכם שתלך אתכם לתמיד. בשורה גדולה, גאולה אפשרית, דיכאון קיומי – סימפוניה מרירה-מתוקה, אלו החיים. הכל בפחות מדקה.
***

הוסיפו את בחירותיכם בפתיחות הגדולות בכל הזמנים באמצעות "תגובה לכתבה".