איך היא שרה
רוני רובס, בתו של דני רובס, גדלה בבית של מוזיקה וביטלס, וכמובן שהפכה לזמרת. עכשיו היא בניו יורק, מתחילה להגשים את החלום
בקרוב תצא זמרת הבלוז האמריקאית העולה אנה טרוי לסיבוב הופעות נשי במיוחד כשלצידה הזמרת הישראלית רוני רובס.רובס נרגשת וגאה מאוד לקחת חלק במופע שכזה. "שתי נשים על הבמה זה גם בימינו מחזה די נדיר בעולם הבלוז. יש״, היא מדגישה, ״משהו נשי ועוצמתי כשאנחנו עושות ביחד”.
רובס הגיעה לניו יורק לפני חמש שנים. בתור הבת של, הבינה כבר בגיל צעיר כשראתה את אביה דני שר, שזו גם הדרך שלה. ״גדלתי לתוך זה. היינו שרים בבית כל הזמן. אבא שלי היה מלמד אותנו את כל שירי הביטלס ושרנו כולם ביחד. ככה זה היה בכל ארוחת ערב״.
היא מספרת שהעובדה שעד גיל 4 כבר ידעה את כל שירי הביטלס בעל פה הפכה את האנגלית לשפה שגורה.אנגלית ומוזיקה. ״מוזיקה הייתה השפה בבית. היא הייתה הדרך שלי לתקשר. עם עצמי ועם הסביבה״. כשהייתה בת 5 אחרי ששכנעה את ההורים החלה לנגן על פסנתר והפכה לנגנית מוכשרת. אחרי שבצבא שירתה דווקא במשרד הביטחון המשיכה לפתח את המוזיקה בלימודיה בבית הספר רימון, כשהיא מתעקשת שאביה מעולם לא דחף אותה לעולם הזה. ״אבא שלי אפילו נזהר לא לדחוף אותי לשם, אבל תמיד מאוד תמך. אני מאמינה שהוא ציפה שזה יגיע ממני. כל פעם שעשיתי צעד לכיוון זה שימח אותו מאוד״.
מהמשפחה המוזיקלית רוני היא היחידה שהמשיכה בדרכו של אבא. אבל עדיין, משהו נשאר עצור בתוכה. אחרי שהופיעה בישראל בהרכבי ג'אז מצליחים היא תהתה אם נין יורק היא דווקא המקום הנכון ביותר בשבילה. ״לניו יורק הגעתי כשהרגשתי שאני צריכה לנסות לבד. השם משפחה שלי בארץ תמיד היה שם באמצע, עורר שאלות וציפיות ואני מאמינה שהייתי צריכה זמן לבד, עם עצמי. הייתה איזו תקיעות והלכתי בעקבות חלום״.
החלום הגדול של רוני היה להופיע בברודווי, אבל כחובבת מחזות זמר גדולה היא מעידה שגם לחיות ליד ברודווי זו עבודה הגשמה גדולה. ״מיוזיקלס זו אהבה גדולה וז׳אנר שהשפיע עלי מוזיקלית מאוד״. אז בל קשרים, בלי חברים, היא התחילה לעבוד באל על והגיעה לניו יורק. ״הייתי לגמרי לבד. בלי להכיר אף אחד. חשבתי שאתמקם ואראה מה הלאה. חוויתי את העיר אהבתי ואני מאוהבת בה עד ביום״.
הבדידות הפכה לאוסף של הכרויות וחברויות והעיר הפכה לבית. ״כמה חודשים הפכו לכמה שנים. התארחתי בהופעות של אחרים, והשינוי המשמעותי היה כשהתחלתי לכתוב. כשזה יצא חזר גם החשק להופיע״. רובס מודה שעד שהגיעה לארה״ב, לא חשפה טקסטים בכלל. ״התחלתי לכתוב בגיל מאוחר. פחדתי מזה מאוד. הרגשתי ששירים זה משהו קדוש בשבילי, היה חשוב לי שמסר יהיה מדויק, שיוכלו לראות אותי באופן בהיר בשיר. שיר שכתוב טוב מהווה את אחד הדברים הכי נעלים שיש, וכמובן״, היא מודה, ״גדלתי בצילו. לא משהו מכוון, אבל יש לי סטנדרטים גבוהים. חששתי להראות לאבא את מה שניסיתי לכתוב כי היה חשוב לי שהוא יאהב את מה שאני כותבת וזה הפחיד אותי שלא יהיה מושלם, אבל צריך ללמוד גם להיכשל״.
מאז שהכירה את זמרת הבלוז, אנה טרוי, היצירה בשיאה.״יש לנו חיבור אישי וטעם מאוד זהה. היא על גיטרה אני על פסנתר והחיבור יוצא מאוד מעניין. מוזיקלית אני באה ממקום מלודי ורך והיא הרבה יותר רוקיסטית ובלוזית. קצב ומלודיה שמתחברים יוצרים משהו חדש באוזן״.
במופע שמעלות השתיים בקרוב מבטיחה רובס שירים ייחודיים. ״זו הזדמנות לחלוק את החיבור שלנו עם כמה שיותר אנשים. השילוב הנשי והעוצמה הנשית הזו שאנחנו מובילות קדימה מאוד חשובה לנו ואני מקווה שכולם יגיעו לשמוע״.
