אל תגיד לי "בהצלחה", תתכוון לזה
מה אתם עונים כשמתעניינים בשלומכם, מתעמקים בתשובה או זורקים שהכל בסדר? ומה לגבי איחולי 'בהצלחה', אתם מאחלים משהו מסוים או שוב, אומרים משהו לא מחייב? לכל מילה יש השפעה, בעיקר מתוך הכוונה. אז בפעם הבאה שאתם מאחלים משהו, תתכוונו לזה
אתם פוגשים שכן במעלית, מכר בסופר או חבר לעבודה ליד מכונת הקפה. "מה שלומך? איך הולך?" הוא שואל. במוסכמה התרבותית שלנו כולנו יודעים שהוא לא ממש מצפה או מעוניין לקבל תשובה כנה שבה תספר באמת את כל צרותיך, מכאוביך, הצלחותיך ותקוותיך לעתיד, אלא הייתה זאת הייתה שאלה שמחוייבת מתוך כללי הנימוס האלמנטריים שמטרתה אולי לשבור את קרח השתיקה בין קירות המעלית, מדפי הסופר או בתור לכפתור האוטומטי של מכונת הקפה, עם שאלה מנומסת ותשובה תבניתית של "הכל בסדר, תודה".
כמו בסדרה "צומת מילר", בה השכן של אדיר מילר, שלום, מברך אותו לשלום ובתשובה לשאלתו של אדיר "מה שלומך שלום?" השכן מתחיל לשפוך את לבו ואת צרותיו התורניות, כמו: "אל תשאל, אני לא שולט בסוגרים ואני מרטיב במיטה", ועל כך אדיר עונה לו בכנות מביכה "שלום, שאלתי מה שלומך מתוך נימוס...", "אה, אם כך הכל בסדר", "ברוך השם" עונה אדיר וממשיך בדרכו.
ככה אנחנו, נמנעים מקרבה יתרה ומנסים לשמור על הפרטיות שלנו מכל משמר לבל יחדרו למרחב האישי של חיינו, מתוך הנחה שאת הצד השני אנחנו ממילא לא ממש מעניינים והוא לא ממש מעניין אותנו וגם אם כן, אין לנו ממש מה לעשות עם האינפורמציה שימסור לנו.
כך אנחנו יוצאים ידי חובה ומתנהגים בנימוס מאולץ עם ה-"מה שלומך?", "בסדר, תודה" שאין בצידם שום התעניינות אמיתית ולא תשובה כנה.
דומה הדבר לכשמאחלים למישהו "בהצלחה". תנסו להיזכר בפעם האחרונה שמישהו אמר לכם "בהצלחה" ומה זה עשה לכם אם בכלל. אולי זה היה לפני שהתחלתם עבודה חדשה וקולגה אמר לכם "בהצלחה במקום החדש", או כשבדיוק עברתם לגור בבית חדש והדודה אמרה לכם "בהצלחה", או לפני מבחן חשוב וחבר שוב אמר "בהצלחה במבחן", או אולי היה זה המוכר בדוכן הפיס שמילמל "בהצלחה" מבלי להרים את הראש מהדלפק בדיוק אחרי שמסר לך את טופס הלוטו עם הסיכוי של 1 ל-1,627,349.
לא. הוא לא באמת האמין או קיווה שאתם תהיו אלו שיזכו בהגרלה, אבל הוא מנומס והיה חייב להגיד "בהצלחה", כמו השכן במעלית שלא ממש רוצה לשמוע על צרותיכם בירידה מקומה 8 לקומת קרקע, אבל חייב לצאת ידי חובתו ולשאול את השאלה.
בשני המקרים התת-מודע שלכם יודע שאין פה כוונה אמיתית וכנה, מה שגורם לאנרגיה שלכם להסתגר בתוך תוכה ולבטל מראש את הפירוש המילולי של המילה "בהצלחה", שהוא למעשה לאחל לאדם שכל שאיפותיו יתממשו במהרה ובצורה הטובה ביותר.
כשאתם מאחלים למישהו בהצלחה - תתכוונו לזה(צילום: shutterstock)
מילה היא אנרגיה ולאנרגיה יש כוח, וכאשר האנרגיה הזאת מפוזרת בלי כוונה ובלי מיקוד מספיק, היא נעלמת ללא השפעה במקרה הטוב, ופוגעת ומדכדכת במקרה הרע.
כשאתם סתם אומרים למישהו "בהצלחה", זה כאילו זרקתם לעברו שק עם מלא כלי עבודה ואמרתם לו "קח, חפש פה משהו שאולי אתה צריך" בלי שממש התאמצתם בשבילו להבין מה הוא באמת רוצה ומייחל לעצמו. כי המילה "בהצלחה" לבדה זה כמו כלבוייניק שמכיל בתוכו את "שהמעבר יהיה לך קל", "שתהנה בעבודה החדשה" , "שכולם יכירו את היכולות המדהימות שלך", "שתתאקלם מהר ובקלות" ועוד ועוד. כמו רובה רסס שיורה לכל הכיוונים ולא ממש פוגע במטרה עצמה.
במקום להתאמץ ולמקד את האיחולים שלכם, נשארתם עם משהו כללי, חסר בשר, והשארתם את אחריות הפיענוח למקבל המסר שיצטרך לקחת משם מה שירצה, אם בכלל.
כשאתם אומרים לי "בהצלחה", אחרי שאני אומר לכם שעוד רגע אני עולה על הבמה לדבר מול 1000 איש, אני יודע שאתם לא ממש יודע מה היא הצלחה בשבילי. כי הרי אתם לא ממש מכירים אותי. אולי "הצלחה" בשבילי זה למלא את האולם עד אפס מקום? אולי זה להצליח להלהיב אפילו אדם 1 באולם ריק? אולי הצלחה בשבילי היא להצליח להגיד את מה שאני רוצה בלי להתבלבל? אולי בהצלחה בשבילי זה להצליח לסיים את 30 הדקות ופשוט לחזור הביתה בשלום? אולי זה כל זה ועוד?
אם אתם באמת רוצה להעצים, לעודד ולחזק, תהיו ספציפיים. תייחלו לי את מה שאני רוצה לייחל לעצמי ואל תגיד לי סתם "בהצלחה" כי זאת מילה שהרבה בה ולא כלום כמעט.
ואם אתם לא יודע מה באמת אני מייחל לעצמי, אז תעשו כמו רפי רשף, שבסיום כל ראיון בתכניתו שואל את המרואיין "אז מה נאחל לך?" וככה הוא מאפשר לעצמו לשלוח למרואיין את האנרגיה החיובית שבאמת תעצים את רוחו.
לפנייה לכתב/ת 
לאחל עם חיוך ולהתכוון לזה
צילום: Shutterstock
לאונרדו דניאל
צילום: דני בכר
מומלצים
