.jpg)
הטעויות שכל סטודנט עושה בזמן הרצאה
אלו החלטות יכולים הסטודנטים לקבל לפני ובזמן ההרצאה שיסייעו להם להצליח בלימודים?
שנת הלימודים האקדמית החלה והמבחנים נראים עוד רחוקים מאוד, אבל כדי לעבור בשלום את תקופת המבחנים, שבוא תבוא, כדי שנימנע משלוש טעויות שכמעט כל סטודנט עושה בזמן הרצאה. טעויות שעולות ביוקר אחר כך.
מקום הישיבה
כאשר אנו נכנסים לאולם עוד לפני שההרצאה התחילה, אנו בדרך כלל בוחרים את מקום הישיבה לפי מצב הרוח או לפי איפה שהחברים התיישבו, אבל מסתבר שלמקום הישיבה יש השפעה עצומה על כמה קשובים נהיה בהרצאה וכמה מהחומר הנלמד יישאר אתנו גם אחריה.
למשל, אם נבחר לשבת בחלק האחורי של האולם סביר שהאווירה תהיה פחות לימודית. ברגע שההרצאה תהפוך לפחות מעניינת (ובינינו, כמעט ואין הרצאה שמעניינת לכל אורכה), אנחנו נתחיל "לשקוע" בתוך הכסא, נשים את הרגליים על הכיסא הריק לידינו, נתחיל לקשקש עם החבר'ה או במילים אחרות לאט לאט פשוט נברח מההרצאה.
בשורות הראשונות, לעומת זאת, האווירה מאוד שונה. המרצה יותר קרוב וכשהוא מדבר קשה לא להתייחס אליו או להסתכל עליו. כמובן שנרגיש חוסר נוחות לדבר עם החבר שלידנו, להירדם, או להראות כאילו אנחנו במקום אחר. במיקום הזה אנחנו הרבה יותר בתוך השיעור, מקשיבים יותר, שואלים יותר ובסופו של דבר קולטים הרבה יותר.
אז כולנו צריכים לשבת מקדימה? האמת שלא. לחלק (קטן) מאתנו עדיף דווקא לשבת מאחור. ישנם סטודנטים "גלובליים" שתפיסת הלמידה שלהם היא מערכתית - הוליסטית. לסטודנטים אלו הישיבה מאחור מספקת מעין מבט על וכן הסתכלות על כלל המרחב שמסייעת להם לעבד טוב יותר אץ החומר ותהליכי הלמידה.
איך יודעים איפה כדאי לי לשבת? הדרך הטובה ביותר היא לנסות. פעם ננסה לשבת מקדימה ופעם מאחור, בכל פעם ננסה לבדוק היכן אנו לומדים טוב יותר ולא היכן כיף לנו יותר או מהנה יותר.
האוכל
כמו שהצבא צועד על קיבתו, כך גם הסטודנטים. כולנו מכירים את זה, בערך באזור 13:00, 45 דקות לפני שההרצאה צריכה להסתיים, הבטן מתחילה להציק לנו. 20 דקות לסוף ההרצאה ואנחנו כבר ממש לא עם המרצה ואפילו חושבים לצאת ממנה כי אנחנו כבר גוועים ברעב.
האמת שאותו הדבר קורה אחרי שכבר אכלנו את ארוחת הצהריים כשאנו צריכים להיכנס להרצאה של 14:15 וכל מה שאנחנו רוצים הוא רק לישון. אז מצד אחד אסור לא לאכול בכלל ומצד שני אסור לאכול יותר מידי - מה עושים?
הדרך הטובה ביותר היא לתכנן את הארוחות. לפני שאנחנו יוצאים מהבית ניקח דקה לבחינה של סדר היום וההרצאות הצפויות במהלכו. ננסה למצוא את הזמן בו כדאי לאכול כך שהבטן לא תציק לכם (כלל אצבע : מומלץ לאכול כל 3-4 שעות).
לאחר שקבענו, במידת האפשר, מתי נאכל – נתכנן מה נאכל. חשוב לזכור לא לאכול יותר מידי באף ארוחה כדי שלא נהיה מלאים, כבדים ומנומנמים בהרצאה שתבוא לאחר הארוחה. מומלץ מאוד להסתייע בפירות ושאר "נשנושים קטנים" שוברי רעב שיעזרו לנו לעבור את ההרצאות במידה הנכונה של רעב-שובע. חשוב לזכור, אצל חלקנו אכילה, אפיל בזמן למידה עצמה, מסייעת לריכוז להבנה.
לא לכתוב
אנחנו מגיעים להרצאה, והמרצה כל כך סוחף אותנו (או משעמם אותנו) שאנחנו שוכחים לכתוב. זה נכון שאנחנו יכולים להשיג את סיכום השיעור מהסטודנטית בשורה הראשונה או להוריד את המצגת מהאתר של הפקולטה, אבל אין תחליף ללמידה אקטיבית במהלך ההרצאה עצמה. למידה אקטיבית עדיפה עשרות מונים על קליטה פאסיבית של החומר.
בדרך כלל כשאנו מתכוננים למבחן אנחנו מסכמים מאמרים, פותרים מבחנים, ממרקרים נקודות חשובות וכו'. כל אלו הן פעולות אקטיביות שעוזרות "לשתול" את החומר יותר טוב בזיכרון ומשם "לשלוף" אותו בבחינה.
אנחנו צריכים להיות אקטיביים גם במהלך ההרצאה עצמה. נשאל שאלות את המרצה, נכתוב לעצמנו שאלות על החומר על בסיס "התשובות" שהמרצה מדבר עליהן (עצם הפיכת דברי המרצה לשאלות מבטיחה הבנה עמוקה יותר של החומר), נכתוב את מה שנאמר בדרך אקטיבית כדוגמת הכנת תרשים סכמתי של החומר ועוד. בכל מקרה המטרה היא לשמור על למידה אקטיבית כדי לוודא שאנחנו מרוכזים ומפעילים כמה חושים בלמידה כך שהחומר של ההרצאה ייקלט בצורה מיטבית.
רן שמשוני הוא מומחה למיומנויות למידה, ממקימי חברת פסיפס להנחית והקניית מיומנויות למידה להורים, סגלי חינוך, סטודנטים ותלמידים. ממחברי הספר "סודות הלמידה" . כפיר מנשה, מדריך בפסיפס, מתמחה בהדרכת סטודנטים.
לפנייה לכתב/ת 
