שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הטרנסג'נדרית שהחיים לא הותירו לה סיכוי
    ירדנה מארש הגיעה לכותרות אחרי שנרצחה על ידי גנב שהיה מוכר למשטרה. אבל חייה מעולם לא היו פשוטים: משפחתה התנכרה לה וירדנה נאלצה לחפש את עצמה ולהתמודד עם התנכלויות מצד המשטרה והרשויות. יום הזיכרון לקורבנות השנאה הטרנספובית הוא הזדמנות להיזכר ולהיחשף לסיפורה המצער

    "הגנב התל אביבי זאב ביסו נעצר אתמול על ידי המשטרה בחשד שרצח את הקוקסינל ירדנה מארש", נכתב בידיעה שפורסמה ב-24 במרץ 2006 בידיעות אחרונות. "גופתה נמצאה שלשום בדירתה ברחוב לבנדה עם כדור אחד בחזה שגרם למותה". כך הסתיימו חייה של ירדנה מארש ז"ל, מחלוצות הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל, אשר נמצאה ללא רוח חיים בדירתה הצנועה שברחוב לבנדה, ליד התחנה המרכזית בתל אביב.

     

    מארש גדלה בדרום תל אביב ובנעוריה למדה בפנימייה. זהותה המגדרית החלה לקבל ביטוי לאחר שחרורה מהצבא. "הכרתי את ירדנה מארש עוד בילדותי. גדלנו יחד באותם רחובות והסתובבנו באותם גנים", מספרת ישראלה לב, מי שהייתה חברתה ושותפתה לדירה. "לשנים הפכנו להיות חברות מאוד קרובות, אחיות ממש, ואפילו הגרנו ביחד למערב ברלין בשנות ה-80. חיינו בדירה מאוד קטנה וחלקנו אותה ממש בכסף דל, אבל היינו חייבות כי בארץ הרשויות והמשטרה הציקו לנו. בהמשך שמענו שבשוויץ החיים יותר טובים ועברנו לגור שם והיינו שותפות. היא היתה אחת הבחורות המקסימות שהכרתי בחיי, עם חוש הומור וצחוק ופנים יפהפיות. היו לה עיניים ירוקות מבריקות ושיער תלתלים. היא היתה כובשת בחינניות ובנאיביות שלה. היא מאוד אהבה את החיים והיה לה יצר הרפתקנות".

     

    בשלב מסוים החלה ירדנה מארש לעסוק בזנות ובד לבד גם התמכרה לסמים שדרדרו את חייה. ישראלה לב מספרת שדרכיהן נפרדו בשלב זה. "כשחזרנו לארץ התגוררנו בתל אביב והסתבכנו לא מעט בגלל ירדנה והניסיונות שלה להכיר מחוזות אפלים ושחורים של סמים", היא מספרת. "הסמים האלה עשו לה הרבה נזק, והייתי רואה אותה מדי פעם בתל אביב, משוחחת איתה ומנסה להבין אם אני יכולה לעזור לה, אבל היא לא עמדה בהתמכרות ותמיד חזרה לסם, עד שבסופו של דבר קראתי בעיתון שירדנה נרצחה. היא היתה טרנסקסואלית יפה גם בפנימיות שלה וגם בחיצוניות שלה", היא מסכמת.

     

    אפרים (קרמשניט) ארליך שפיקד על מחלקת המוסר של משטרת תל אביב התראיין ל-ynet לאחר הרצח באלו המילים: "בתחילה ירדנה עוד הייתה נראית נורמלי, אבל עם השנים היא התדרדרה לגמרי בגלל הסמים. פעם, כשהיינו עוצרים אותה, זה תמיד היה נגמר במכות, משום שהיא רצתה לשמור על 'החומר', אולם עם השנים היא התחילה להירגע כי לא היה לה כבר כוח".

     

    "אני זוכר מקרה בחודשים האחרונים, כאשר הוזמנתי להעיד בתור עד מומחה לגבי זונות רחוב, וטענתי שזונות הרחוב - לאחר שהן עושות את עבודתן - מיד רצות לקנות עם הכסף סמים וחיות בחוסר כל. ירדנה אמרה לי: 'תראה איך אני נראית. מי זאת השופטת הזאת שחושבת שאנו מרוויחות 7,000 שקל בחודש? הכל הולך לסמים, אני גמורה כבר".

     

    חייה של ירדנה מארש נגמרו ביריית אקדח לאחר שאירחה בביתה את זאב ביסו, אדם המוכר למשטרה, כשלאחר ויכוח הוא ירה והרג אותה. "המדינה מכרה את תיק הרצח של 'ירדנה היפה'", זעקו מהעיתון מילותיו של בוקי נאה. "זאב ביסו הוא כאילו איזה אציל נפש רגיש שנפגע מזה שירדנה התחננה לשכב איתו כאשר אכסנה אותו בביתה כשהיה חסר בית. הוא חטף קריזה ופלט שני כדורים מאקדחו הגנוב ואחד מהם הרג אותה. במקום לטפל בה, הוא ברח עם כל מה שהיה אפשר לגנוב ממנה", נכתב בכתבה שתיארה את עסקת הטיעון שבו הואשם לבסוף ביסו בהריגה ולא ברצח.

    ירדנה מארש ז"ל וחברה (צילום: מיכאל קרמר)
    ירדנה מארש ז"ל וחברה(צילום: מיכאל קרמר)
     

    הקהילה הגאה מציינת היום (א') את יום הזיכרון הטרנסג'נדרי שנקבע לזכרה של ריטה הסטר, אשר רציחתה בנובמבר 1998 בסן פרנסיסקו הניעה את יוזמת הפרויקט "לזכור את מתינו". המארגנים מסבירים כי זה הוא האירוע הפומבי החשוב ביותר של הקהילה הטרנסג'נדרית, יום מאבק בטרנספוביה המוקדש לסולידריות טרנסית, להצהרה בדבר ערך חייהן של נשים טרנסיות ושל אנשים טרנסים, ובזכותה של הקהילה לחיות על פי רגשות הזהות שלה.

     

    את ציון היום בישראל יזמה בשנת 2001 נורה גרינברג, ממנהיגות הקהילה הטרנסג'נדרית. גרינברג גם הייתה בקשר עם משפחתה של ירדנה מארש לאחר הרצח, וניסתה לשכנע אותה לקבור אותה בכבוד. "ירדנה נרצחה פעמיים. פעם אחת על ידי הרוצח ופעם נוספת על ידי המשפחה שלה שמחקה את הזהות שלה", היא אומרת. "נצרב בי חוסר הנכונות לכבד אותה אחרי שהיא מתה. דיברו עליה בלשון זכר וכל מה שידעו לספר זה עד כמה היא פגעה באמא שלה. לא ראו אותה ממטר ולא היתה שום נכונות לכבד את זהותה ואת זכרה אחרי שנרצחה".

    קמפיין "לא מספרים" לרגל יום הזיכרון הטרנסג'נדרי (צילום: קמפיין "לא מספרים" ליום הזיכרון הטרנסי 2016, קבוצת Trans Art)
    קמפיין "לא מספרים" לרגל יום הזיכרון הטרנסג'נדרי(צילום: קמפיין "לא מספרים" ליום הזיכרון הטרנסי 2016, קבוצת Trans Art)
     

    גרינברג מספרת על ימי חייה של ירדנה מארש כבבואה לקהילה הטרנסית בישראל: "אלו היו ימים אחרים. המילה 'טרנסג'נדר' לא היתה קיימת, ולנשים טרנסיות כמעט ולא היה להם מסלול אחר אלא לחיות בשולי החברה. מרבים לדבר על זנות כאילו שזאת הבעיה, אבל הבעיה האמיתית היא שהן הודרו על ידי החברה. לא היה בכלל מקום לחשוב על זהות טרנסג'נדרית כזהות לגיטימית, ולכן הדרך היחידה להתקיים מבחינתן היתה להיות במקום הצדדי שהחברה הקצתה להן. בשנים בהן ירדנה מארש חייתה את חייה היה יחס מחפיר ונוראי כלפי הנשים הטרנסיות. המשטרה התעללה בהן ורדפה אותן, הן חוו אפליה, אנשים סרבו להשכיר להן דירות או שניצלו אותן, משפחות התעלמו מהן. זאת הכללה גדולה, אבל זו היתה מנת חלקן של חלק גדול מאוד מהנשים הללו".

     

    "כשהיא נרצחה היא כונתה בכלי התקשורת, ללא כל בבסיס, 'מנותחת המין הראשונה בישראל'. מה זה שייך אם היא עברה ניתוח או לא?! את מי זה מעניין? אישה נרצחה, לקחו את החיים שלה ועדיין ראו לנכון להוסיף את הפרט הזה, שהוא עוד דרך להחפצה. אבל ירדנה היתה בן אדם והחזרה המתמדת הזאת על הזנות והסמים - האפקט שלה הוא מחיקת חייה, כי היא היתה בן אדם וחייתה חיים אמיתיים וממשיים. היא רצתה לחיות באושר בדיוק כמו כל אחד מאיתנו, היו לה חלומות ושאיפות והיא ניסתה בכל מאודה לארגן לעצמה חיים".

     

    ראיון עם טמירה ברין באולפן ynet    (צילום : עידו בקר אלי סגל ניר כהן)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    גרינברג מציינת שמאז מותה של ירדנה מארש לפני עשור, החברה הישראלית התקדמה אבל נותרה עוד עבודה רבה. "היום ישנו מרחב שיח לגיטימי שלא היה קיים בעבר. יש מרצים, עורכי דין, קצינים בצבא, רופאים שהם טרנסג'נדרים - דברים שלא יכולנו אז להעלות על הדעת. באמצע העשור הקודם, הזהות הטרנסג'נדרית היתה בחיתוליה. ירדנה היתה שייכת לדור אחר וכבר סומנה על ידי הגורל שנועד לה", אמרה גרינברג.

     

    "הלגיטימציה היום היא לא מוחלטת, ועדיין יש חלקים גדולים של החברה שלא מוכנים בכלל להתייחס ללהט"בים כבעלי זכות קיום לגיטימית. גם הבורות עדיין עצומה, ובמערכת החינוך אין לנו מקום, אבל גם החברה השמרנית נדרשת להתייחס לנושא לא פעם בעל כורחה. מבחינת הממסד היחס כלפינו הוא מחפיר, שמרני וריאקציוני. היכולת של פקידי משרד הפנים למשל להחליט על עניינים של דיני נפשות על סמך דעותיהם הקדומות והחשוכות בהכרה בזהות המגדר היא לא מקובלת בשום מקום בעולם, אולי באפגניסטן. כזה הוא המאבק שלנו, תמונה מורכבת של נקודות אור ונקודות חושך", היא מסכמת.

     

    לטקס שייערך הערב בשבע בגן מאיר אשר בתל אביב.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הטרנסג'נדרית שהחיים לא הותירו לה סיכוי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מיכאל קרמר
    ירדנה מארש ז"ל וחברתה בימים יפים יותר
    צילום: מיכאל קרמר
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים