החיים שרציתם: לשאול את השאלה הנכונה
רובנו רוצים לדעת מה יֵלֵד יום, מה צפוי לנו מחר ובשנה הבאה ומתי נמצא אהבה או נהיה עשירים - אבל במקום לשאול מה יהיה, נסו לשאול מה אתם יכולים לעשות בשביל העתיד שלכם, כך תסללו בעצמכם את הדרך למה שאתם מייחלים לו
מה יהיה? מתי אכיר את אהובת לבי? מתי אמצא את עבודת חלומותי? מתי הצרות שלי יגמרו והשמש סוף כל סוף תזרח לה מעל?
כמו רוב האנשים, גם אני שואל את עצמי את אותן השאלות. גם אני, כמוכם, שונא אי ודאות. אבל מעבר לאי הוודאות אני שונא להיות במקום של קושי, של ספק, של מחסור כזה או אחר – מחסור באהבה, בעבודה, בכסף, בשלווה, בבריאות (לא עלינו).
גם אני מתפתה לפעמים לנסות לקבל תשובה ברורה וחד משמעית, עם תאריך, ואם אפשר גם שעה, של מתי הצרה התורנית תיעלם והאושר יצוץ מבעד לתריס החצי סגור של חיי המדשדשים. הבעיה היא שאי אפשר לתת תשובה חד משמעית.
היום, עם הידע שיש ברשותי, אני מנסה להדוף את אותם מחפשי קוראי באוב ואני מסביר שאני לא מגלה עתידות אלא אני עוזר לאנשים ליצור את העתיד שהם מבקשים לעצמם.
(צילום: shutterstock)
אני חוויתי אכזבות מן הסוג הזה על בשרי - בסוף שנות העשרים שלי ותחילת שנות ה-30 הייתי מכור לקוראות בקפה, קלפים וכל מי שהייתה לה שיטה לגלות את הבלתי נגלה.
אמא שלי הכירה לי אישה אחת שידעה לפתוח בקלפים ובקפה. כל כמה שבועות הייתי לוקח אוטובוס כדי לבקר אצלה. אני זוכר את ההתרגשות שאחזה בי כל פעם שהייתי מגיע לשם. כאילו שמשהו חדש עומד להתגלות, תקווה חדשה שפימפמה לי בלב.
אז הייתי מתיישב, היא הייתה מביאה לי ספל עם קפה שחור, הייתי שותה אותו עד הבוץ, והיא הייתה הופכת את הכוס על הצלוחית ומפרשת צורות ותמונות כאילו אלה מספרים את סיפור חיי בעתיד. אחר כך הייתה פורסת קלפים, שהיו קלפים רגילים עם תלתנים, לבבות יהלומים ועלים, קלפים שהיו כבר בלויים מרוב שימוש, ומנחשת עבורי את מה שעמד לקרות.
בשנת 2002 הכרתי בחורה יהודייה חמודה דרך חברים משותפים. היא גרה באורוגואי ואני בקרוואן ורוד במושב בישראל. אחרי כמה שבועות של תקשורת אינטרנטית החלטתי שאני טס אליה במטרה לראות מה המצב ואם הכל תקין, לסגור עניין. לקחתי חופשה מהעבודה וקניתי כרטיס טיסה למונטווידאו – אורוגואי.
אחרי הנחיתה בשדה התעופה קרסקו במונטווידאו, טאטו, חבר ילדות שלי הקפיץ אותי בפז'ו ה-205 שלו לבניין שלה עם זר פרחים גדול שקניתי לה בדרך. בתום שבועיים של הכרות אינטנסיבית במונטווידאו קניתי לה טבעת. לא שהייתי משוכנע ב-100% שהיא המיועדת, אבל אם כבר הגעתי עד לשם, לא אתן לספק קטן לקלקל את הרגע.
כשנתתי לה את הטבעת היא אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה. 'הגיוני', חשבתי לעצמי. בכל זאת, שבועיים זה לא הרבה זמן של הכרות ומן הראוי לשקול את הדברים בכובד ראש.
אז חזרתי לארץ וחיכיתי לטלפון ממנה שבו תבשר לי שהחליטה להיענות להצעת הנישואין שלי בחיוב.
רציתי להיות בטוח שאנחנו על המסלול הנכון אז קבעתי פגישה עם קוראת הקלפים. "אתם תתחתנו ויהיו לכם 3 ילדים", הבטיחה לי.
הייתי מאושר מהבשורה וכבר הכנתי את עצמי נפשית לסיים את חיי הרווקות ולהתחיל סוף סוף חיי זוגיות נורמאלית. אבל לגורל היו תכניות משלו.
הצלצול הזה שהיה אמור להגיע ממונטווידאו עם ההחלטה החיובית התמהמה. חיכיתי יום ועוד יום ועוד יום וכלום. ניסיתי לצלצל אליה יום ועוד יום ועוד יום – והיא לא ענתה. עד שבסוף היא כן. היא אמרה לי שהיא מצטערת, אבל החליטה שזה לא מתאים לה ושזה כבר לא רלוונטי.
באותו רגע חשבתי שהעולם חרב עלי. אני חושב שעד אז לא חוויתי הרגשה של דחייה כל כך קשה ואנושה כמו באותו רגע קשה של חוסר אונים, צער וכאב עמוק.
צילצלתי מיד וקבעתי פגישה דחופה עם הקוראת באוב שלי. רציתי לדעת מה השתבש ואיך זה יכול להיות. היא פתחה בקלפים ואמרה "הראש שלה זז, מישהו בעבודה שלה תפס לה את תשומת הלב והיא שינתה את דעתה". מה שהתברר כנכון, אבל מה קרה להבטחה הורודה לחתונה ו-3 ילדים, איך זה שתוך שבוע הוורוד הפך לשחור?
זה היה מן צלצול השכמה שנתן לי להבין שכל מה שהיא ידעה לעשות עם הקפה השחור והקלפים זה לראות את ההווה ורק אותו.
(צילום: shutterstock)
אז אל תתפתו לקבל תשובות על מה יהיה. תשאלו את עצמכם רק שאלה אחת: "מה אני יכול לעשות עכשיו, כדי שהיום שלי ואולי גם מחר יהיה יותר טוב ויותר מאושר".
כשאתם שואלים "מה יהיה?", אתם שואלים שאלה פסיבית, שמורידה מעליכם את האחריות על התוצאה מה שמשאיר אותכם ללא הגנה , חסרי ביטחון אל מול תהפוכות הגורל. אבל כשאתם שואלים "מה אני יכול לעשות?", זאת כבר שאלה מעצימה, ששמה אתכם במושב הקברניט של חייכם ורק מהמקום הזה יש את הסיכוי הטוב ביותר להשיג כל מה שתרצו.
לאונרדו דניאל - כירולוג מוסמך (מאבחן על פי כפות הידיים), מומחה לשפת גוף, NLP, מאמן אישי ומאמן מוטיבציה בינלאומי
לפנייה לכתב/ת 
אל תנסו לנחש את העתיד - תבראו אותו
צילום: shutterstock
לאונרדו דניאל
צילום: דני בכר
מומלצים
