משהו גדול קורה בהפועל באר שבע

אם אחרי הניצחון של הפועל ב"ש בסן סירו על אינטר במחזור הראשון של הליגה האירופית הייתה תחושה של טירוף, אופוריה של ממשף הרי שאחרי הניצחון בטוטו-טרנר ההבנה כי משהו גדול נבנה בבירת הנגב כבר מחלחלת.

אלה לא רק התצוגות המרשימות בליגה, זה לא רק האצטדיון החדש שעומד בכל תקן איכות אירופי, ללא ספק, אלא משהו שמחבר את הכול ביחד, משהו שיוצר יצירה גדולה, על סף המושלמת.

(צילום: עוז מועלם)

הפועל ב"ש התמודדה מול אינטר, אותה אינטר הגדולה שבשורותיה עדיין משחקים כמו שחקנים כמו מאורו איקרדי, פליפה מלו או ז'ואו מירנדה. נכון שהמותג מבירת האופנה העולמית הוא כבר מזמן לא אותו דבר, אבל מי היה מאמין שנראה ניצחון של הבאר-שבעים על קבוצה כמו אינטר כחצי מובן מאליו. ב"ש הוכיחה שהיא גם קבוצה עם אופי, שלמרות פיגור 2:0 בהפסקה והדחה מתקרבת ובלתי נמנעת, ולמרות פערי הרמות, נלחמה עד השנייה האחרונה וזה השתלם לה בענק!

לרוב, כל קבוצה ישראלית הייתה נתקעת בבינוניות הכה מעצבנת שהתרגלנו אליה פה, מסיימת בהפסד ומתחילה במזמור התירוצים הבלתי נגמרים, מ"השחקנים לא רגילים לאינטנסיביות כזו של משחקים" ועד "אלה לא היו התנאים האופטימליים בשבילנו". אבל ב"ש הראתה שהיא לא קבוצה "ישראלית" טיפוסית, אלא קבוצה עם סטנדרט אירופי של ממש. הצצה קטנה בעומק של הסגל האדום מראה עד כמה הקבוצה הזו איכותית, עד כמה המחשבה של הצוות המקצועי לעתים נוגעת בגאונות. תוסיפו לכך את ניתוח טכנולוגיית ה-GPS לאחר כל משחק בידי כל הצוות ותקבלו מועדון שאינו טבעי בנוף הישראלי.

בראייה לעבר קשה אולי לראות קבוצה עם סטנדרט אירופי שכזה בתולדות הכדורגל הישראלי (להבדיל אלפי הבדלות מהפועל תל אביב של 2001 ומכבי חיפה של 2003 שפשוט היו ברמה המתאימה). הפועל ב"ש מאמצת שיטות עבודה של קבוצות מחו"ל וזה משתלם.

קשה לראות את ברק בכר נשאר עוד הרבה בב"ש אם רק יידע לעשות לעצמו יחסי ציבור טובים. ורק נותר לחשוב מה היה קורה אם ב"ש הייתה מצליחה לעבור את סלטיק ולהעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות. ביכולת הזו ,הבאר שבעים לא יצטרכו להתבאס על כך יותר מדי.