השבוע הקסום של הספורט הישראלי
טור מאתר האוהדים קיק: מההיש של קבוצת הנוער של מכבי חיפה במוסקבה, דרך ההתעלות של הצהובים ביוון ועד המהפך המדהים של באר שבע. איזו גאווה
וואו... ואם זה לא הספיק אז עוד אחד,וואו...לא פחות מזה. איזה שבוע עבר על הנציגות שלנו במפעלים האירופים בשני הענפים המובילים.
ואני דווקא רוצה לקחת אתכם קודם כל לרביעי בצהריים, אי שם במוסקבה החורפית. ביציע יושב הנציג הבכיר שלנו בצ'מפיונס ביברס נאתכו, שבעצמו כבש מול לברקוזן יממה קודם. על המגרש החבורה מהכרמל, ללא ספק מחלקת הנוער הכי טובה בשני העשורים האחרונים בישראל, נאבקת על הכרטיס לשלב הנוקאאוט (32 האחרונות) בליגת האלופות לנוער מול דינמו המקומית.
אחרי ה-0:0 בישראל הנציגה שלנו יצאה בלי הרבה ציפיות לבירת רוסיה. מחצית ראשונה בלי שערים ושליטה חיפאית התהפכה בגול מוקדם במחצית השנייה של הרוסים, אבל כל מי שראה את המשחק יכול היה לחוש כבוד עצום לראות את חבורת הצעירים הישראלית משחקת ומגיעה למצבים רבים, ואז דווקא בכדור חופשי ודווקא בנגיחה משיגה את השוויון המיוחל ומעפילה לשלב ממנו מגיעים להתמודד מול אריות היבשות. אבל הכבוד האמיתי הוא לא בהישג אלא בדרך של מכבי חיפה שהראתה אופי בקור הרוסי לאורך כל 90 הדקות, שאפו.
לקראת המשך השבוע לא פיתחתי יותר מדי ציפיות, נהפוך הוא, ואני מודה שגם אני נפלתי למלכודת של התקשורת, מלכודת שגרמה וגורמת לרבים לחשוב שמכבי ת"א היא איכשהו אנדרדוג ביורוליג. אולי זה משהו באופי של רמי הדר יחד עם שילוב הכישלונות מהשנתיים האחרונות, אבל מכבי ת"א הגיעה לשבועיים סופר משמעותיים (על סף שמועות פיטורים לרמי) ופשוט עשתה מה שמכבי עושה, מנצחת.
כל מי שראה את השידורים המקדימים יכול היה לחשוב שמדובר פה במשחק נגד גולדן סטייט, סיפרו לנו שמיוון מכבי תצא בחתיכות ושספאנוליס מפרק הגנות. אז סיפרו. מכבי קלעה 80 נקודות אחרי שכבר הוליכה ב-18, אבל מה שניצח את המשחק היה בדיוק ההפך ממה שמאפיין את שתי הקבוצות, הגנה. מכבי פשוט רצתה יותר, ווימס, סילי ואוחיון הצרו את צעדיו של ספאנוליס, ובהיעדר מנהל משחק נוסף היוונים התקשו לפתח משחק התקפי כלשהו נגד החבורה האתלטית בצהוב, שניצחה לראשונה את אולימפיאקוס מאז דיוויד בלאט.
אך אל תטעו, אלו הם מכבי שגרמו ליוונים להיראות רע, ושלא יספרו לכם על הכושר שלהם. כי ממש כמו פנר שניצחה יומיים אחרי נוקיה את אנדולו אפס, אז גם היוונים הגיעו בכושר אחרי ניצחון בדרבי היווני על פנא. מכבי ללא ספק לא אנדרדוגים. תשאלו את רמי הדר שמוסר שלום ואחווה.
אומרים שדברים טובים (או רעים) באים בשלשות, ומיד עם שריקת הסיום ביוון טסתי לטרנר, אחרי שעודכנתי שאינטר מוליכה 2:0. לא האמנתי שטוב יצא מהדרום. השתהות קלה של מעבר הערוצים ואז הערוץ מתייצב והלב מתחיל לדפוק, כשעולה השאלה על שפתיי "מה קורה פה?.." אני רואה את התוצאה ולא מאמין. אינטר 2, באר שבע 2.
השליטה במגרש אדומה ללא צל של ספק, החבורה של בכר פשוט עדיפה על הנראזורי, מצב ועוד מצב, האם אני חולם? החמצות באר שבעיות או הצלות איטלקיות, הכל מרגיש כל כך סוריאליסטי. בדקה ה-87 עולה לוח קטן שמציג את דירוג הבית האירופי, ספרטה פראג ניצחה את סאות'המפטון ועכשיו המפסידה מובילה בשתי נקודות על באר שבע. איזו אכזבה, כי כזה ערב קסום יהיה בזבוז אם לא יימשך. הנה השופט הרביעי מניף את שעון התוספת, "רק" שלוש דקות, טוב, הם עשו את שלהם ומגיע על זה כבוד.
כדור חוץ מקו מחצית המגרש, אוגו מכניס עומק, גדיר בעקב, שהר פנימה, הלב דופק. וואו וואו וואו, מה קרה פה? באר שבע הרגע ניצחה את אינטר במהפך 2:3.
אין מילים. פשוט גאווה כחול לבן.
לפנייה לכתב/ת 
