משתעלים? מהן הסיבות - ואיך תטפלו
שיעול הינו אחד התסמינים השכיחים בביקורים אצל הרופא, והוא יכול להעיב על החיים בעיקר אם הוא נמשך יותר מכמה ימים. למה הוא מתרחש ואיזה טיפולים יעזרו?
בשיתוף סופר-פארם
שיעול הינו אחד התסמינים השכיחים בביקורים אצל הרופא. מוערך שבארצות הברית כשלושים מליון פניות בשנה לרופא הן על רקע תסמין זה. שיעול, ובפרט שיעול ממושך או כרוני מפריע מאוד לסובל ממנו עד כדי פגיעה תפקודית של ממש.
שיעול ממושך מתיש ומעייף את שרירי הנשימה (מהירות הלוע של האויר בשיעול מגיעה למאות קילומטרים בשעה), הוא עלול לגרום לכאבי ראש, כאבי שרירים בעיקר באיזור החזה, אך גם הבטן, להחמיר בקעים מפשעתיים וטבוריים עקב הלחץ הבטני המוגבר, לגרום לאי שליטה על השתן והתפתחות טחורים מאותה הסיבה. מסביר ד"ר יניב לוי, מומחה לרפואת המשפחה מלאומית שירותי בריאות.
הוא מוסיף כי נשים אוסטאופורוטיות מסתכנות בשברים של צלעות או חוליות עמוד שדרה במקרים של שיעולים חזקים, קיימים דיווחים על התעלפויות בעקבות התקפות שיעול ולבסוף – השיעול מהווה מטרד חברתי ומנדה את המשתעל מחברת בני האדם – החוששים גם מהדבקה. על אף השכיחות הגבוהה של שיעול בימינו - מדהים לגלות שבתנ"ך לא מוזכרת המילה אף לא פעם אחת.
קראו עוד כתבות במדור פארם נט
למה אנחנו משתעלים?
ד"ר לוי מסביר: שיעול הינו למעשה רפלקס, המתחיל בחיישני שיעול הממוקמים לא רק בריריות של דרכי הנשימה אלא גם במיקומים שחלקם אינם קשורים לנשימה כגון סרעפת, קרום הלב, ושט וקיבה.
חיישני השיעול מגיבים גם לגירוי כימי כגון חומצה, קור, חום, ותרכובות דמויות קפסאיצין (המרכיב החריף בפלפל החריף) וגם לגירוי מכאני כגון לחץ, תזוזה וכד'.
הגירוי העצבי מגיע למרכז השיעול במוח ומשם נשלח אות לשרירי הנשימה להתכווץ ובכך לגרום לשיעול. מהאמור לעיל מתברר, ששיעול יכול לייצר מעין "מעגל רשע" שבו שיעול מוליד שיעול כיון שעצם השיעול יכול לגרום לגירוי נוסף של ריריות הנשימה המשדרות למוח להשתעל עוד וכן הלאה.
אליעז רז, רוקח סופר-פארם, מוסיף כי השיעול הוא פעולה חיונית בין אם הוא יזום ובין אם הוא תגובת רפלקס של הגוף. תפקידו הראשוני הואל לפלוט החוצה חומרים בלתי רצויים שחדרו למע' הנשימה או לוושט, כגון: עצם של דג, אבק, חול וכו'. ואולם, לרב, השיעול הוא סימפטום נלווה להתקררות או למחלות חום.
לדברי ד"ר לוי, ניתן לחלק שיעול לפי משכו:
שיעול חריף מוגדר כשיעול של פחות משלושה שבועות ונגרם לרוב מזיהומי מערכת הנשימה – לרוב וירוסים או חידקים הגורמים לדלקות וגירוי של מערכת הנשימה העליונה (אף, סינוסים, לוע, גרון, סימפונות) או של מערכת הנשימה התחתונה (ריאות).
בכל המקרים הללו, שיעול הינו תסמין שכיח ביותר, אם כי לרוב במצבים אילו, המטופלים פונים לעזרה רפואית בשל מכלול תסמיני המחלה – כגון חום, כאבי שרירים, כאבי גרון או לוע, חולשה ועוד.
שיעול הנמשך בין שלושה לשמונה שבועות מוגדר כשיעול תת חריף, ולרוב קשור אף הוא בזיהומי מערכת הנשימה. אחד המחקרים מצא שבכחמישים אחוזים מהחולים במחלות דרכי נשימה, נשאר "זנב" של שיעול ממושך של מספר שבועות – זמן רב לאחר שכל תסמיני המחלה חלפו - ושיעול זה, חולף גם הוא לבסוף – ללא כל טיפול מיוחד.
במקרים אילו הפניה לרופא בדרך כלל תהיה סביב השיעול הטורדני שלא נגמר שעלול להיות מלווה בליחות או ללא ליחות כלל.
שיעול הנמשך מעל שמונה שבועות מוגדר כשיעול כרוני. נמצא כי מבין הפונים לרופא בגין שיעול כרוני הרוב יהיו נשים – כפי הנראה על רקע רגישות של קשת הרפלקס של השיעול אשר מוגברת בנשים בהשוואה לגברים.
כמה זמן השיעול נמשך?
שלוש הסיבות השכיחות ביותר לשיעול כרוני - של מעל לשמונה שבועות - הינן אסטמה, מחלת ההחזר הושטי (״רפלוקס״) ודלף אפי אחורי.
אסטמה היא מחלה של תגובתיות יתר של דרכי הנשימה המתבטאת בקוצר נשימה צפצופים ושיעול. לעיתים מופיעה "גרסה" של אסטמה שבא הביטוי היחידי הינו שיעול, בעיקר לילי, וללא מאפייני קוצר הנשימה.
לאלרגיה עשוי חלק משמעותי בהתפתחות מצבים אילו ופקטורים כמו זיהום אוויר, עובשים, אלרגנים נשאפים, עשן וכד' השכיחים באיזורי העיר יכולים להחמיר את התמונה. במחלת ההחזר הושטי קיימת עליה של חומצות קיבה במעלה הוושט עד לאיזור הגרון והגירוי המקומי גורם לשיעול טורדני. בחלק גדול מהמקרים, המטופל לא מדווח על תחושת צרבת כלל.
מצבים של דלף אפי אחורי קשורים בעיקר במצבי דלקת סינוסים כרונית ובה נראה דלף של נזלת והפרשות מהאף אחורנית ללוע עם הווצרות גירוי מתמיד לשיעול. גם כאן לעיתים לא נמצא שום תסמין נוסף פרט לשיעול הטורדני והממושך. סיבות זיהומיות לשיעולים כרונים הינן הרבה פחות שכיחות.
זיהומים כמו שעלת, הנגרמת על ידי חידק הפרטוסיס וקרובי משפחה דומים (מיקופלזמה וכלמידיה) מתגלים לעיתים כהתפרצויות מזדמנות ודרוש סף חשד גבוה לצורך אבחנתם. זאת מכיון שבעוד שבילודים ותינוקות קטנים, מהווה השעלת מחלה מסוכנת (עקב הקושי בנשימה ואכילה), במבוגרים מדובר במחלות בנאליות יחסית המתבטאות בעיקר בהתקפי שיעול טורדני, ללא חום, ולרוב חולפות מאליהן בפרק זמן של עד חודשיים. סיבות נוספות לשיעול כרוני כוללות עישון, תרופות, תסמונת דום נשימה בשינה, ובעיות בליעה – בעיקר בקשישים. סיבות הרבה פחות שכיחות קשורות במצבים ריאתיים ולבביים שונים שיעול ממקור נפשי ועוד.
במקרים של שיעול ממושך או כרוני מומלץ לפנות לגורם רפואי להערכה. בדרך כלל נטילת היסטוריה הרפואית טובה תסייע יותר מהכל לפתרון הבעיה, אך לעיתים יש צורך בבדיקות ספציפיות לאישוש האבחנה. נוהג מקובל הוא שבשיעול מעל ארבעה שבועות שלא נמצאה לו סיבה ברורה, רצוי לבצע צילום חזה.
רז מוסיף כי מבחינת סיווג השיעול, נהוג לחלק לשלושה סוגים:
1. שיעול יבש (שלא מלווה בהפרשות יתר של הריריות),
2. שיעול לח פרודוקטיבי (שיעול המלווה בכיח, אבל השיעול מצליח להיפטר מהליחה),
3. שיעול לח שאינו פרודוקטיבי – שיעול שאינו מצליח לסלק את ההפרשות.
כמו כן, כדאי לשים לב האם השיעול הוא התקפי (מגיע בסדרות, ואז נעלם לזמן מה) והאם הוא יזום או בלתי נשלט, אם הוא בעיקר במשך היום או בעיקר בשעות הלילה.
הטיפול המתאים
הטיפול בשיעול יעשה כמובן על פי הסיבה. במקרים שלא נמצאה סיבה ברורה או שהטיפול שהוצע לא הועיל ניתן להשתמש בתרופות נוגדות שיעול.
התרופות נגד שיעול נחלקות לתרופות הפועלות על המוח ותרופות הפועלות על מערכת העצבים ההיקפית. התרופות הפועלות על המוח נחלקות גם הן לתרופות נרקוטיות ולתרופות שאינן כאלו.
לתרופות הנרקוטיות (כגון קודאין) יעילות טובה אך גם חסרונות בדמות אפקטים ממכרים ומטשטשים ובמקרים קשים יותר - דיכוי נשימתי ורעילות. מבין התרופות שאינן נרקוטיות, הדקסטרומתורפאן הינו השכיח ביותר ומצוי כיום בתכשירים רבים.
פרופיל הבטיחות שלו טוב אך יעילותו נחשבת לפחותה לעומת קודאין. התרופות שאינן פועלות על המוח כוללות סירופים שונים (גואייפנזין), אינהלציות של סטרואידים ועוד. יעילותם בדרך כלל טובה וישנן פחות תופעות לואי מתרופות הפועלות מרכזית.
ישן מול חדש: אחת התרופות ה"עתיקות" המצויה בשימוש עשרות שנים לדיכוי השיעול מופקת מריר של חלזון אשר מוזכר גם בתלמוד. התרופה אינה ממכרת ואינה נרקוטית והוכחה במספר מחקרים קטנים כיעילה. ומנגד- נעשים כיום מאמצים לזיהוי תרופות הנוגדות את חיישני השיעול באופן ספציפי. מספר מחקרים כבר הראו יעילות לתרופות נסיוניות אם כי תופעות לוואי כמו ירידה בחוש הטעם ובחילות דורשות בירור נוסף.
רז מפרט: חשוב לסווג את השיעול לפי הסוג, והאם הוא סימפטום נלווה להתקררות, אזי נרצה להקל גם על יתר הסימפטומים.
תכשירים נפוצים:
סירופים
1. סימפוקל (טבע) – סירופ המיועד לשיעול יבש, המבוסס על החומר אוקסולמין, המדכא את רפלקס השיעול. הסירופ אינו מכיל סוכר ומתאים לסוכרתיים.
2. תרודקס (תרו) - סירופ המתאים לשיעול יבש. מבוסס על החומר דקסטרומטורפן
3. KUFFEX (לייף) – סירופ המתאים הן לשיעול יבש והן ללח. מבוסס על החומרים גואייפנזין ודקסטרומטרופן. יודע לרכך ליחה או ללחח במקרה של יובש בריריות.
4. טוסופדרין (תרימה) – סירופ מתאים הן לשיעול יבש והן ללח. מבוסס על נגזרת של אפדרין, דקסטרומטופן ומועשר בדבש.
5. היסטפד אקספקטורנט – סירופ המיועד לשיעול ולתסמיני צינון וגודש.
6. מוקוליט (כצט) – סירופ/כדורים לבליעה/לכסניות למציצה. מיועד לטפל בליחה בכך שמפרק אותה מבחינה כימית. חשוב לציין שהסירופ אינו מתאים לשיעול יבש, כיוון שייבש את הלחות הטבעית של הריריות ויחמיר את השיעול. כמו כן, אינו מומלץ לחולי אסתמה ולסובלים מכיב קיבה פעיל או לסובלים מצרבות מחשש שיחמיר את המצב.
7. ברונכו-D – סירופ המיועד לשיעול לח במיוחד, או לשיעול הנשאר בסוף מחלה. אינו מכיל סוכר ומתאים לסוכרתיים.
טבליות
כאן המבחר יותר מצומצם.
1. פראמול צינון ושיעול (לייף)/אקמול צינון ושפעת (טבע)/דקסמול קולד (דקסל) – פורמולות המופרדות לטיפול ביום ולטיפול בלילה. נועד לכסות את כל תסמיני ההתקררות כמו: חום, חולשה, שיעול וצינון.
2. ברונוכולט פורטה (מדיטק) – טבליות להקלה בהצטננות המלוות בשיעול, בעיקר כשהשיעול נובע מנזלת אחורית.
תכשירים טבעיים
1. הרבליס/הרבליס B (פלוריש) – סירופ צמחים לילדים ולמבוגרים המבוסס על טימין ועל פרג תרבותי.
2. ווינטר שילד (לייף) – סירופ המבוסס על צמחים הידועים בהשפעתם המכחיית והמרגיעה את מע' הנשימה.
3. שיעולית (הדס) - עוד סירופ מבית פלוריש המבוסס על צמחי מרפא.
4. סוכריות N-שיעול (לייף) – סוכריות צמחים ללא סוכר המסייעות בהרגעת מע' הנשימה. מומלץ כתוספת לסירופ או כל תכשיר אחר נגד שיעול.
5. TUSS PRO (לייף) – טיפות המכילות מיצויי של צמחי מרפא ובניהם חומעה ודרוסרה, ומתאים לכל סוגי השיעול, במיוחד לשיעול לילי.
6. הומיאו-טוסין (לייף) – סירופ הומאופתי המתאים לשימוש מגיל שנתיים. מתאים במיוחד לשיעול יבש, שיעול התקפי, ושיעול לילי.
מומלץ גם להיעזר במכשירי אדים (חמים או קרים), המעלים את הלחות היחסית באוויר, ובכך מקלים את הנשימה
ד"ר לוי מסכם ואומר כי יש להשתדל להמנע מכל דבר העלול לייבש את רירית הנשימה – מזגנים, דיבור מופרז, עישון וכד'. יש להשתדל לשמור על הריריותכל לחות – על ידי שתיה מתונה, סוכריות מציצה, תרסיסים טבעיים למיניהם וכדומה.
יש לזכור ששיעול הינו רפלקס המושפע מגורמים רבים. ככל שדעתינו מוסחת יותר, כך יעלה סף הרגישות ונשתעל פחות. ניתן להשתמש בטכניקות התנהגותיות – למשל כל אימת שמרגישים צורך להשתעל – שותים לגימת מים קרירים וכד'.
זאת ועוד - מחקר ישראלי מ 2010 מצא כי כפית דבש גדושה בערב הקלה על שיעול לילי בפעוטות מעל גיל שנה ועד גיל שש – גם מבחינת חומרת השיעול וגם מבחינת משכו. המחקר לא מצא הבדל בין סוגי דבש שונים (דבש הדרים, דבש אקליפטוס או דבש פרחים שפתניים). דבש תמרים (סילאן) נמצא כמועיל אף הוא.
בשיתוף סופר-פארם
לפנייה לכתב/ת 
