תיאטרון החאן במחזה מלא קסם

'שיר ישן, רחוק...' הוא עוד אחד בשרשרת הקומדיות האישיות, הטרגיות־ליריות, שהבמאי מיקי גורביץ' כתב וביים לאורך השנים בתיאטרון החאן הירושלמי. זוהי גם ההצגה הראשונה שהוא מעלה שם מאז הטענות נגדו שפורסמו לפני כמה חודשים ב'הארץ', לפיהן, בין השאר, נהג לקיים מפגשים פרטניים עם שחקניות שבחלקם הניח את ידיו על גופן.

בראיון עימו המופיע בתוכנייה, גורביץ' מספר שהעבודה על ההצגה מבטאת את מצבו הקשה עת התמודד עם הפרסומים, אך בו בזמן, הוא גם מצהיר שלשמחתו ה"זוהמה הזאת", כפי שהוא מכנה את הפרשה, "לא נגעה בפסיק אחד של היצירה". מצד שני, הוא גם מודה שזהו המחזה הכי רגשי שכתב עד היום, וייתכן שהפנייה הזו לרגש של הצופה היא התגובה העמוקה שלו לנוכח הטענות שפורסמו נגדו.

בין ערנות לחלום

ההצגה מתמקדת בחבורת שחקנים המתכנסת בבית קפה, כדי לחפש רעיון להצגה הבאה. תוך כדי שתייה ואכילה, מתחילים כל מיני סיפורים מהחיים לפלוש למקום. שחקן אחד מותקף על ידי בריונים והופך לכלב, ואחר שניסה ללא הצלחה לחזר אחרי המלצרית מתגלגל לילד מבוהל. שחקנית צעירה מביאה סיפור הזוי מילדותה, על איך נכלאה על ידי אביה החורג וניצלה באמצעות צנחן שצנח ממטוס. לדבריה, הגיעה לתיאטרון כדי לגלות מהו הצבע של הפרח השחור שהאב הרשע הבטיח לה. הפרח מסמל את המקום האפל, הפגוע, שבלעדיו האמן לא יכול להתחבר באמת לשורשי ההשראה שלו.

אוסף הסיפורים המוזרים מתרחש במציאות לילית הנעה בין ערנות לחלום, וכרגיל אצל גורביץ' יש בהצגה שבנה שכבות רבות של הומור אירוני העוזרות לגשר על הממדים הפנטסטיים של העלילה. מעל לכל יש כאן צוות נפלא של שחקנים, ותיקים וצעירים, המתמסרים בכיף למלאכתם ויוצרים עבודת אנסמבל מושלמת.

לצד עירית פשטן, יואב היימן, ניר רון, נילי רוגל ואריה צ'רנר המוכרים, מככבים הצעירים איתי שור, גיא גורביץ', אריאל וולף ונטלי אליעזרוב. כולם פשוט נהדרים. אז גם אם נראה שגורביץ' קצת חוזר על עצמו בהתעסקות שלו בחיפוש אחר שורשי הקסם של היצירה התיאטרונית, הרי שקשה שלא להיסחף בתשוקה שלו, ושל השחקנים שלו, המנסים להעביר לנו את האסימון הקטן של האהבה שלהם - עוד דימוי פואטי יפהפה הצומח מתוך ההצגה - לעולם השטותי/רציני שהם בחרו להקדיש לו את חייהם.

הביקורת התפרסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"