לחוש את המים ומה ששכחנו
כמה אנחנו אוהבים לרחוץ במים, לנפוש ליד הים, לצלול עמוק לתוך מימי האוקיאנוס ולחבק את הגשם בעיקר אם הוא מגיע אחרי תקופה ארוכה של יובש. מה יש במים שמנקים את המחשבות ופותחים את הלב?
בפנג שואי ובמטאפסיקה הסינית אנו למדים מהי אנרגיה ואיך היא זורמת דרך תנועת המים (המילה שואי משמעה מים). בתפיסה הדאואיסטית של החכמים הסינים לאלמנט המים יש השפעה מטאפורית על כוונת המסע שלנו - המים יודעים באופן טבעי את מה שאנחנו בני אדם שכחנו.
הטריאגרמה של המים מראה שני קווים יינים וביניהם יש קו ינג.(ראו ציור) הטריאגרמה מייצגת את הדרך, כמו מים זורמים בנהר או פשוט דרך או מסע .
"האחד הגדול הוליד את המים, המים שבו ועזרו לאחד הגדול – כך נשלמו השמים" (עמוד 145 ספר הדאו - ספר הדרך והסגולה, לאו דזה) - המים מייצגים את מקור החיים ומתווכים בין שמים לארץ, בין הצורה לחוסר צורה בין המשתנה לקבוע ובין ין לינג. הם אף מייצגים את הראשוניות ואת החיבור בין אנרגיה זכרית לאנרגיה נקבית, וכן את הנוזלים העושים סירקולציה בגוף, מייצגים חיים, חיוניות, תנועה וכוח רצון, בהירות, חיים בהתחלה וסוף.
כשנסתכל על תנועת המים נוכל לקבל השראה מהסדר האלוהי של היקום - בלי מים אין חיים. באופן מטאפורי, בני אדם לא מכירים בערך שלהם, שהוא הקיום הטבעי שלהם בגוף הפיזי. הם שואפים להוכיח שהם בעלי ערך, אך באופן טבעי הם כבר כאלה כמו המים.
המים זורמים לכל הכיוונים ומראים מה קורה כשהם בחופש והכל אפשרי. יש מים חמים, מים קרים, מים מהירים ומים איטיים, כמו אנשים. המסע שלנו קורה מעצמו כשאנו בתנועה מתמדת, בזרימה, בבהירות ובצלילות כי "הדרך כוחו בריקותו" (פרק 42 ספר הדאו- ספר הדרך והסגולה, לאו דזה).
המים הם מטפורה לחופש לצ'י שלא נוכל או נרצה לסגור, והם חסומים כשהם לא זורמים. כל עוד המים מחוברים למקור הזרימה תהיה אין סופית ומתמשכת, ובפנג שואי מים מייצגים גם שפע.
"בעולם אין רך וחלש מהמים, אבל כשהם תוקפים את הקשה והחזק אין טוב מהם" (פרק 78 ספר הדאו ,ספר הדרך והסגולה, לאו דזה). המים גם שוברים חוקים - לעצור את תנועת המים או לכפות על מים לעלות למעלה זה בניגוד לתנועה הטבעית של המים. לא נוכל לרסן את האופי הטבעי של המים כי אז הם יתפזרו לכל עבר.
כשיש הבנה שטבע המים לזרום כלפי מטה, זה יוצר זרימה של סדר טבעי. הדרך לרפא ולאזן בית, אנשים את הרגשות, את המיינד וכל דבר, היא להניח לדברים לזרום בטבעיות, ללא שליטה כך שהם עוקבים אחר הטבע שלהם. באופן דומה, כאשר בני אדם לא עוקבים אחר האופי הטבעי שלהם ומי שהם באמת, זה יוצר מאבקים אינסופיים.
"בים הצפון שוכן דג בשם קון, מי יודע כמה אלפי מילין גודלו של קון", פותח צואנג טסה (בספר "קולות מן האדמה" תרגום יואל הופמן") בתיאור על הדג שהופך לציפור שכנפיה כעננים המכסים את הרקיע עם תנועת האוקיאנוסים הפונה אל הים הדרומי - אדם השמים. זו תמונה המתארת את המים המשתנים האין-סופיים בדומה לדרך המשתנה והמתרחבת שתוביל אותנו, בני האדם, מהמים העמוקים אל השמים ואל האש המחממת בדרום.
"הטוב העליון הוא כמו מים. המים מטיבים להועיל לריבוא הדברים, אינם מתחרים ומצויים במקום השנוא על הבריות" (פרק 8 בספר הדאו ספר הדרך והסגולה לאו דזה).
מים בתחילת דרכם מסמלים אינטליגנציה וחוכמה אלוהית. כוחם של המים בגמישותם ובצניעותם, הם זורמים נמוך, ואף מתחילים ממקום אפל (הצפון החשוך). המקום השנוא על הבריות נמצא למטה, עמוק, בחושך ובמעמקים, אך לא נוכל להגיע אל מקור האוקיאנוס ואל הים הדרומי אם לא נעבור דרך הרף הנמוך.
עלינו לקבל זאת שהדרך החשוכה שעברנו הייתה נחוצה במסע הבחירה שלנו כדי להגיע אל המקור של הכל. המים הם טוב עליון כי הם לא שופטים ולא מבחינים בין אדם לאדם בין חיה לחיה או בין צמח לצמח, המים יורדים משמים מגיעים לכל מקום. הגשם משקה את כולם ואינו מבחין בין אדם עשיר לעני חכם או טיפש.
עלינו לזכור שלא רק באנו להיות כמו המים אלא אנחנו המים החשים בזרימה מתמדת, בגמישות, ברכות, ללא שיפוט ובאחדות אין סופית מחוברים למקור, משתנים וזוכרים שהעיקר להמשיך את המסע ולהיות מי שאנחנו באמת.
שרונה פומס , פנג שואי ואסטרולוגיה סינית
לפנייה לכתב/ת 
