.jpg)
שלושה שלבים לגירושים: תמיד הכי חשוך לפני שמתחיל להאיר
תהליך הגירושים נחלק לשלושה שלבים, שצריך להיערך אליהם. איך תעברי אותם בהצלחה? למה חשוב להסתכל מהצד על מה שקורה לנו? אל תחכי לניסים, התחילי להאיר את חייך
תקופת הגירושים נחלקת לשלושה חלקים – לפני, תוך-כדי ואחרי. התקופה הכי קלה היא הלפני. את יכולה להתלבט במשך שנים אם להתגרש, לאיים שתעזבי את הבית, לחלום על זה – או לא להעיז לחלום על זה. כל עוד ההתלבטות לא הופכת למעשה, את נשארת שבויה בתוך מסגרת שציירת סביב עצמך.
בין אם את עוברת חיי נישואים של כאב והשפלה או שיעמום ואדישות, את יודעת איך להתנהל בהם, מפני שהם חלק מהשגרה הלא ברוכה שאת חיה בה. תקופת הנישואים עלולה להיות באמת בלתי נסבלת, אבל באיזשהו שלב היא הופכת לאזור נוחות שאת מתבוססת בו מכוח ההרגל.
תקופת הביניים – מהרגע בו התקבלה ההחלטה להתגרש עד שאת 'מגורשת מגורשת מגורשת' - היא הקשה ביותר. זה החושך שלפני האור, התהום לפני הפסגה, לעתים הגיהנום בהתגלמותו. כמובן שיש גירושים טובים (כבודכם במקומכם מונח, דלגו לחלק של 'אחרי'), אבל למעט מקרים שזה נגמר בהסכמה, תקופת ימי הביניים מלאה בקרבות ובחרבות נשלפות ובכוסות תרעלה.
התקופה הזו כוללת מלחמות על הילדים, דיונים בבתי משפט, פגרה ברבנות, מרוץ סמכויות, מזונות, היא אכלה לי, הוא שתה לי, מאות אלפי שקלים על עורכי דין, פסיכולוג לילדים, וויסקי לאבא, קמטים לאמא, התמוטטות עצבים לסבתא. לא, לא כיף.
עוד טורים של גאיה קורן
התגרשת? זה הזמן להמציא עצמך מחדש
השקט שחיכית לו הגיע
ואז זה נגמר. את מתיישבת על הספה מול הטלוויזיה ופתאום, בלי שהתכוונת, יוצאת לך נשימה שנשמעת כמו אנחת רווחה עמוקה. את לא מאמינה שזה בוקע מגרונך, אבל כן, השקט שחיכית לו הגיע. את מחייכת, זהו, החיים החדשים שלך מתחילים עכשיו.
מבין כל התקופות, ה'אחרי' היא הנעימה ביותר, אבל לא בהכרח קלה. את יכולה להפסיק להיות נשואה, אבל גירושים זה לנצח – כל עוד יש ילדים בתמונה אתם לא תשתחררו לעולם זה מנוכחותה של זו.
כגרושה, תצטרכי לגלות איך את מתפקדת כשאת לבד, תצאי לדייטים שחלקם יהיו איומים וחלקם מקסימים, הילדים יזדקקו לך יותר מתמיד (גם אם הם ישחקו אותה קוליים), מעגל החברים שלך יצטמצם כדי להתרחב עם חברים חדשים, אולי אפילו תחליטי להגשים את עצמך בעוד תחומים ותחפשי עבודה חדשה.
התהליך הזה, מתחילתו ועד בכלל, מחייב המון תעצומות נפש כי כשהכל חשוך נורא קשה לראות את האור. אז מאיפה מביאים את המשאבים שיחזקו אותי? התשובה הנכונה היא מתוכי, אבל כל מקור אור שימלא את הקנקן שהתרוקן יתקבל בברכה – חברים, בני משפחה, קבוצות תמיכה בפייסבוק, מטפלים שיעצימו את הלהבה הפנימית.
יש משפט יפה שאומר "אי אפשר להחזיק לפיד כדי להאיר דרכו של אחר מבלי להבהיר את הדרך שלנו". זה נכון גם הפוך - כל מה שאנחנו עושות כדי להיטיב עם עצמנו בהכרח יאיר גם את דרכו של מישהו אחר.
אנחנו עושות את זה באופן לא מודע כמעט הזמן – כשאנחנו נותנות עצה לחברה (ובעצם מייעצות לעצמנו) או כשאנחנו נחשפות למישהו מעורר השראה שעומד מולנו.
בתקופות שהרגשתי בגובה דשא הייתי הולכת לסדנאות, רואה הרצאות בטד, ומדברת עם אנשים שהתובנות שלהם דיברו אליי. אפילו כשאני יושבת מול מטופלת ואני זו שעוזרת לה, היא יכולה להגיד משפט שיסדר לי איזו פינה, בלי שהיא בכלל יודעת.
אני רואה בכל מצב כזה שיעור שנועד להכין אותנו לחיים האמיתיים. כולנו עוברות מצבים קשים ונוראיים – וכולנו יודעות שהם חולפים. כל משבר עלול להיות הרסני אבל התוצאות תלויות בפרשנות שניתן לו, בשיעור שנלמד ממנו, בתובנות שניקח כשתייה לדרך הארוכה, המפותלת והמסקרנת שמצפה לנו.
כשאנחנו בעיצומו של משבר הכל נראה לנו היסטרי, אבוד, נועד לכישלון. מה שאפשר לעשות זה לזוז מהמקום שאני נמצאת בו – ממש פיזית, לקום אם אני יושבת או ללכת שני צעדים הצדה – ולהתבונן על המקום שהיינו בו. מהמקום הזה להסתכל על "אני שהיתה שם לפני רגע" ולתת לה עצות. כאילו זאת מישהי אחרת.
מתוך העצות הרגילות יצוצו פתאום הערות והארות שלא היו שם קודם. הן יאפשרו מבט בהיר וברור יותר על מה שקורה ויתנו הצצה אופטימית למה שיכול לקרות.
אשמח אם תכתבו לי ותשתפו אותי בניסיונות שלכן לעשות זאת, בכל שלב בגירושים – ובנישואים.
חג שמח ומלא אור,
שלך
גאיה קורן
מנטורית אני מלכה לחיים טובים יותר, מנחת סדנאות, עיתונאית בידיעות אחרונות וגרושה באושר
לפנייה לכתב/ת 
