שתף קטע נבחר

כאוס בטדי

האוהדים מרגישים שגנבו להם את הקבוצה כמו שאדריכלי אוסלו גנבו להם את המדינה, ואלי גוטמן מתבצר בתוך הבונקר של עצמו, רק כדי לא לצאת רכרוכי. עמיחי שלו על אופרת הסבון הבלתי נלאית בטדי

"ואיך מנצחים בכדורגל, אם לא באמצעות תסכול וערגה לגבור על התסכול" (חניף קוריישי - סופר אנגלי ידוע).

כאוס

באייטיז הבלתי עליזים חדר לעולם המערבי מדע הכאוס. מדע החוקר ומאיר תופעות שהעיקרון השולט בהן הוא חסרונו של עיקרון, אי סדר, אקראיות, אי עקביות ואי יציבות. הוא מנסה למצוא דפוסים במבנה פתיתי השלג, פעילות הלב, התאבכות עשן הסיגריה, התנהגות המניות בבורסה וקצב טפטופו של ברז דולף. המדענים הפריקים שהתמכרו לתורה בהחלט יכלו להכניס לתוך עבודתם האקדמית את בית"ר ירושלים.

בובה פראית

כפראפרזה על סלוגן התורה - כל פרפר המשיק כנפיים במתחם טדי גורם לרעידת אדמה בכל עולם הספורט. הרבה מושטים מסריחים נעטפו השנה בעמודי עיתונים מרוחים בסנסציות מדומות ולא מדומות מבית מדרשו של גד זאבי. אם היו שותלים שם מצלמה נסתרת, היה אפשר להפיק חומר תיעודי לאופרת סבון, מאותן אלה המחזיקות עשרות שנים על מסך הטלוויזיה, רק במקום דנדשון בלונדיני ממיס לבבות שגורם לבנות לטפטף, היינו מקבלים את דוד עראק.

דרך

הסכמי אוסלו בטווח הרחוק הפכו את רוב הימין לוואקום אידיאולוגי. בהתחלה הוא הגיב בזעם, אחר כך הוא הפך לפאתטי, בסוף הוא התיישר עם המציאות. כניסת זאבי לבית"ר ירושלים דומה מאוד לחבילת אוסלו. גם השלום וגם הכסף של זאבי מסמלים קידמה ולשתיהן תוצאות אוטופיות מבורכות: אחד יביא שלום של אמיצים, השני יביא שגשוג ותארים. הבעיה העיקרית, כמו תמיד, היא הדרך. או חוסר הדרך.

הגרמני

התחושה אצל חלק מהימין, לפיה אדריכלי אוסלו דאז גנבו את המדינה, משולה לתחושה שחבורת זאבי גנבה את בית"ר. במקום מוות לערבים (וגם לכמה יהודים), שרים מוות לגוטמן (או מחבל, היינו הך) וקוראים לו "גרמני", כינוי עם קונוטציות אנטי יהודיות. האמת היא ש"גרמני" קראו לו עוד בחיפה. גוטמן מסמל כדורגל שמאלני, מבוקר, קר וקרייריסטי, אבל כדורגל שמבחינת איכות החיים הוא כמו פיגוע. אם ככה זה נראה, אז לא רוצים שלום, לא רוצים אליפות (טוב, אליפות אולי קצת כן).

נאחז באוויר

מאיימים עליו ברצח, זורקים עליו שקיות מיץ, קוראים לו מחבל. הוא לא יכול לזוז מטר בלי איש ביטחון, והפרצוף של הגרמני לא מסגיר דבר. הוא נראה כמו מתבצר בבונקר של תת ההכרה, לחיצה על נקודת הג'י של השפיות והוא מתפרק לגמרי, או הופך לזומבי. ההגיון של העולם המודרני אומר שאם אתה סובל במקום העבודה שלך, תקום ותלך. עשינו כברת דרך מהמהפכה התעשייתית, אבל גוטמן נשמע יצוק בסלע, נאחז בקרנות הטריבונה או נאחז באוויר.

נזק תדמיתי

אומרים שבעונה שעברה, כשיוסי בניון לא רצה להתחלף, הוא סתם את הגולל על הקריירה של אלי כהן. האוטוריטה של המאמן נפגעה והוא הצטייר כרכרוכי, מתוסכל ואנטי כריזמטי. אומרים שאחרי הפועל פתח תקווה שום קבוצה גדולה כבר לא תיקח אותו, הוא גמר את הסבב. אם גוטמן ירים עכשיו ידיים, ייגרם לו נזק תדמיתי. אם את אלי כהן גמר ילד בן 19, אותו יגמור קומץ מקללים. במדינה שמכורה לטיפוסים מיליטנטים חסרי פרופורציה ומריצה רק גנרלים לראשות ממשלה, אם אתה מצטייר כרכרוכי, אתה גמור.

סטארט אפ

לפעמים נדמה שזאבי חושב שהוא קנה חברת סטארט-אפ עם איזה רעיון לשבב גאוני, שישבור את עמק הסיליקון ויהפוך לכוכב הבלתי מעורער של הבורסה. הוא ליהק לתפקידי ניהול אנשים מוכשרים, אך אאוטסיידרים מוחלטים של עולם הכדורגל, שמעמיקים את תחושת הניכור והניתוק של האוהדים מהקבוצה. רק את הדובר יוסי אולמרט, האח של ראש העיר, מכירים קצת. מבלי למצמץ הוא העיף את בית"ר הישנה והאידיאולוגית של אלי אוחנה ומשה דדש. מילא הבאת מאמן שסותר את תפיסת העולם הבית"רית, לפחות תשים גם איזה חנן אזולאי או סמי מלכה, אפילו בתור קישוט, בשביל תחושת האחדות המזוייפת בעם.

שריף על מזוודות

בינתיים, השמועות מדברות על כך שהשריף מכפר סבא, שלמה שרף, ינחת בטדי. הוא כבר מחכה עם המזוודות. עוד לפני שהרומן המפוקפק הזה מתחיל, יש תחושה שגם הוא ייגמר בפיצוץ. שרף אמור להיות האנטי-תיזה לגרמני. איש של כדורגל ישן, התקפי, אמוציונלי. כדורגל, שכמו פליטות הפה שלו, בא מהבטן, מהיצרים, מהמעיים. כדורגל ירושלמי אסלי, שמזכיר את ימק"א, כדורגל שיצא מהאופנה. אם גוטמן הוא וירוס שהשתלט על ההארד דיסק של בית"ר ירושלים, אצל שרף לא תעזור שום טכנאות או שדרוג, מהר מאוד יצטרכו שם מחשב חדש.

כולם גרמנים

אין מה לעשות, כל המאמנים הפכו למאמני הגנה, כולם זה גוטמן בצורה זו או אחרת, ומי שלא, חולם להיות כמוהו. מי שלכאורה נתפס כמגשים הפנטזיות של חיים ברעם, עושה זאת רק בגלל שאין לו שחקני הגנה ראויים. הוא ליהק כל מיני חדלי אישים שבמקום לרוץ אחרי חלוצים, מניפים ידיהם לקוון במכניות מתוזמנת. גם את שרף יתחילו לקלל אחרי חודש, לא משנה מה יקרה. אף מאמן לא יכול לנצח כל משחק בצורה משכנעת. כזכור, אפילו את אלי אוחנה קיללו.

המלצה

נשאלת השאלה הפשוטה: איך יוצאים מזה? המלצה לגד זאבי: רצית מהפכה, בית"ר חדשה, שלום של אמיצים – קיבלת אנטרופיה, כאוס, מלחמה. את העונה הבאה אל תתחיל באיזה מופע לייזר בומבסטי ומתוקשר של הצגת הקבוצה ועם תקציב כפול מזה של מכבי חיפה. אחרי זה אל תתפלא שמצפים ממך להיות מנצ'סטר יונייטד, וברגע שזה לא קורה, מאיימים לשרוף את המועדון.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
דודו פריד
הגרמני: נאחז באוויר
דודו פריד
צילום: ברני ארדוב
הקהל: גנבו את הקבוצה
צילום: ברני ארדוב
צילום: ארכיון
נטליה אוריירו, בובה פראית: דרמות כמו בטדי
צילום: ארכיון
מומלצים