פרידה או למידה: מה לקחתם מהקשר הקודם?
מה הקשר בין טיב ואיכות הקשר הזוגי ובין חוויית הפרידה, והאם אתם נותנים לפרידות העבר להעיב על הקשרים הנוכחיים שלכם? ענת לוין יעקבי עם שני מחקרים שמתמקדים בדיוק בזה, ומזכירים לכולנו שפרידה היא לא בהכרח האירוע הקשה ביותר שקרה לנו
כשאני פוגשת זוגות בקליניקה, אני מקשיבה לסיפור שלהם. האופן שבו הם מתארים את מערכת היחסים חשובה בעיני לא פחות מהתוכן, ומעידה רבות על טיב הזוגיות, על התגלגלות מערכת היחסים, על המשקעים ועל ההצלחות שבדרך. ישנן הדוגמאות הבסיסיות ביותר שכולנו מכירים מהיום-יום, ומעידות על יציבות היחסים, כמו למשל: האם הזוג משתמש בביטוי "אנחנו" פעמים רבות יותר לתיאור היחסים או בביטוי "אני", האם רק אחד מבני הזוג נוהג להשתמש ב"אנחנו" ואילו השני נוהג יותר להשתמש ב"אני", ומה קורה כאשר מבקשים לתאר תקופה קשה במערכת היחסים.
מחקר שערך פרוסט ב-2013 והתפרסם במגזין "יחסים חברתיים ואישיים", חקר את הסוגיה ומצא שאנשים שתיארו תקופה קשה במערכת היחסים שלהם וסיימו את הסיפור בצורה אופטימית, חוו פחות דיכאון, העידו על סיפוק רב יותר ממערכת היחסים הזוגית ונטו פחות להיפרד בשנה שלאחר המחקר ("עברנו תקופה קשה, אבל יצאנו מחוזקים ומאוחדים"), זאת לעומת אנשים שסיימו את הסיפור בצורה פסימית ("עברנו תקופה קשה ועדיין לא עלינו על המסלול לגמרי").
ואומנם ההווה הזוגי מאוד חשוב, אבל כדי להכיר את הבנאדם לעומק, להבין מהו מצבו הרגשי הנוכחי וכיצד הוא חווה את העולם, חשוב קודם כל ללמוד כיצד הוא חווה פרידות, ובעיקר כיצד הוא מתייחס אליהן ממרחק של זמן. בדיוק את הסוגיה הזו החליטו לחקור לאחרונה פרוסט וצוות חוקרים נוסף, במחקר שנקרא: "השפעת אירועי עבר במערכת יחסים זוגית על רווקים", ופורסם במגזין "יחסים חברתיים ואישיים". החוקרים ביקשו מ-146 אנשים שחזרו לרווקותם בתום מערכת יחסים זוגית ממושכת (עם ממוצע של כארבע שנים), לתאר את האירוע הכי משמעותי במערכת היחסים האחרונה שלהם. לאחר מכן, הנבדקים נשאלו שאלות על מה שהם תיארו. כמו כן, מילא כל נבדק שאלון שבחן את מצבו הנפשי הנוכחי.
מכיוון שהחוקרים התעניינו בחוויית הפרידה, הם לקחו מתוך הנבדקים את אלה שתיארו את הפרידה כאירוע המשמעותי ביותר במערכת היחסים, ובדקו האם הסיפור התחיל שלילי והסתיים בצורה חיובית, האם הסיפור כולו נחשב בעיניהם לשלילי גם היום, מה היתה רמת האינטימיות במערכת היחסים לפני הפרידה וכדומה. השערת המחקר שלהם היתה שנבדקים שמתארים את חווית הפרידה כאירוע משמעותי אך מסיימים את הסיפור באופן חיובי, יהיו מדוכאים פחות מאשר אלה שמסיימים את הסיפור באופן שלילי.
מבין כל הנבדקים, 65% תיארו את הפרידה כאירוע המשמעותי ביותר במערכת היחסים שלהם. 60% חשבו שהפרידה היתה הדבר הטוב ביותר שקרה להם, ו-80% טענו שמחיר הפרידה היה קשה מדי עבורם. אלו שהעידו על רמת אינטימיות גבוהה ביחסיהם לפני הפרידה, חוו אותה כפחות טראומטית וגם סיימו את הסיפור באופן אופטימי יותר וחוו פחות דיכאון. אלו שתיארו היעדר אינטימיות או רמת אינטימיות נמוכה, חוו את הפרידה כטראומטית יותר, סיימו את הסיפור באופן פסימי יותר וחוו דיכאון גבוה יותר אחריה.
לסיכום, פרידות אינן דבר קל! לעיתים במשך הזמן ההסתכלות על מערכת היחסים משתנה, ומלראות את הפרידה כדבר הגרוע ביותר שקרה, נוטה האדם לחשוב שהיה זה צעד אמיץ ונכון יותר עבורו, ולשמוח על העובדה שהוא יצא ממערכת יחסים זוגית שלא היטיבה עמו. ויותר משחשוב להביט בעיניים למערכת היחסים הזוגית ולראות האם נכון להישאר בה או לעזוב, חשוב לא לגרור את תוצאות הפרידה או היעדר האינטימיות למערכת היחסים הבאה.
במידה וחייתם עם בן/ת זוג תקופה ממושכת, סביר להניח שמערכת היחסים הזוגית היתה מלאה בעליות ומורדות, ממש כפי שהחיים עצמם מלאים בהם. אל תתנו לסוף מערכת היחסים, מר וכאוב ככל שיהיה, להעיב על כל מה שחוויתם קודם ולהציף אתכם בדיכאון וחוסר אופטימיות לגבי האפשרות לנהל מערכת יחסים זוגית טובה יותר בעתיד. מתקשים לעשות את זה לבד? אל תהססו לפנות לעזרה ותמיכה מהסביבה הקרובה או מגורם מקצועי מוסמך.
בהצלחה!
ענת לוין יעקבי היא מטפלת זוגית ואישית
