שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות

    סיכום חצי עונה ב-NBA - הנבחרים

    המצטיינת, המפתיעה, המאכזבים, החמישיות, וכל השחקנים שעשו את החודשים האחרונים. אה, כן, וגם הכרעה בין הארדן לווסטברוק

    כמו ישראלים טובים, גם אנחנו, לא זו בלבד שלא נחכה לכביש, אלא שאפילו לא נצא למדרגות, ונספור את הכסף כבר ליד הדלת. להלן בחירות החצי הראשון של העונה ב-NBA:

     

    הקבוצה: גולדן סטייט לוחמים – קבוצת הסמסטר לא בהכרח צריכה להיות זו עם המאזן הטוב ביותר, אבל GS באמת היו רמה מעל השאר. הכי הרבה נקודות למשחק, הכי הרבה אסיסטים למשחק, הכי הרבה חטיפות למשחק, הכי הרבה חסימות למשחק ומקום 5 בכדורים החוזרים. זאת שקולעת בשיעור הכי גבוה מהשדה, עם הדירוג ההתקפי השני בליגה והדירוג ההגנתי הראשון בליגה. קבוצת כוכבים שספק אם הייתה כזו ביחס לליגה בה שיחקה.

     

     (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    (צילום: AFP)

     

    הקבוצה המפתיעה: ממפיס דובים – הם זקנים, הם גמורים, הם מוגבלים, הם משעממים, הם חדגוניים. אפשר להמשיך עם הכינויים שניתנו לממפיס ב(עוד)קיץ. והם בשלהם – פקקים באוזניים ומלחמה על הפרקט.

     

    הקבוצה המאכזבת: מינסוטה זאבים – כשריכוז כישרון כזה מתחבר עם מאמן מוכח ויכולת התקפיות כאלו מתחברות עם מאמן הגנה, הצפי היה לפלייאוף. במקום זה, הקבוצה הפסידה כפול מאשר ניצחה, ולמרות שיש מספר שחקנים שנראים לא רע בכלל, לפרקים ארוכים זה נראה כמו אוסף אקלקטי של שחקנים, ולא כמו קבוצה.

     

    המאמן: מייק ד'אנטוני – לקח את יוסטון במצב לא טוב, שינה את התפקיד של הכוכב ובנה שיטה שתמקסם את יכולות הכוכב למען הקבוצה ואת יכולת הקבוצה כתוצאה מכך.

     

    המאמן המאכזב: טום ת'יבודו – ניצחון על כל שני הפסדים עם כמות הכישרון שיש במינסוטה זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. הקבוצה שבירה מנטלית ו(היעדר)הרוטציה מביאה את הקבוצה לקריסה בסופי משחקים, לא פעם.

     

    MVP: ג'יימס הארדן – 28.7 נקודות, 8.3 כ"ח ו-11.7 אסיסטים. אך יותר מזה, לוקח את יוסטון, לה רבים ניבאו מאבק על פלייאוף, למקום השלישי בצמרת המערב הקשה. כשמסתכלים על ההשוואה בינו לבין המועמד השני בקונצנזוס, ראסל ווסטברוק, המאזן הקבוצתי משפיע מאוד, זאת כשערב פתיחת העונה בודדים היו טוענים לעדיפות בצוות המסייע של הארדן, וזאת עוד לפני הפציעה של קלינט קאפלה.

     

    כשבוחנים את תפקיד הרכז צריך לבחון, בין היתר, את יכולות ניהול המשחק והמסירה שלו, וגם בזה הארדן עדיף. הוא מוסר יותר אסיסטים וביחס אס'-אבי' טוב יותר, וזאת למרות שרבות מהמסירות לשלשות, מה שמוריד את הכמות, על חשבון נקודות פר אסיסט, וכן למרות שזוהי עונתו הראשונה בתפקיד הרכז. בנוסף, הארדן יעיל יותר בייצור הנקודות. לפי ההרגשה שלי, יוסטון מנצלים את היתרונות של הארדן בעוד שאוקלהומה מנסים לחפות על החסרונות של ווסטברוק. אז עם כל הכבוד להישג המאוד מרשים של ווסטבוק, שנהנה מהשיטה העשרונית, ג'יימס הארדן הוא השחקן בעל הערך הרב ביותר במחצית הראשונה של העונה.

     

    החמישייה:

    ג'יימס הארדן – ע"ע MVP לעיל.

    ראסל ווסטברוק – 30.7 נקודות (ראשון בליגה), 10.5 כ"ח ו-10.3 אס'. מפלצת. גם ה-PER הגבוה בליגה שייך לו. עושה הכל מהכל, משחק על טורבו ומהנה לצפייה. למרות שלדעתי הארדן ראוי יותר, גם ווסטברוק ראוי, ואם יבחר ל-MVP, לא תרעדנה אמות הסיפים.

    לברון ג'יימס – 25.6 נק' ב-51.2%/37.5%/70.3%, 7.8 כ"ח ו-8.1 אס'. מוביל את קליבלנד למקום הראשון במזרח, ותחת ההנחה הסבירה של ניצחון ביתי על פיניקס הלילה, גם לקצב של 60 ניצחונות בעונה. לברון קצת פחות טוב בכל עונה שחולפת, אבל הוא עדיין שווה מקום בחמישיית העונה. כמו כן, שיפר את חולשתו מהעונה שעברה, הקליעה מבחוץ, והחזיר אותה להיות נשק מאיים.

    קווין דוראנט – השחקן הטוב ביותר בקבוצה הטובה ביותר. קולע 25.8 נק' ב-53.7%/39.4%/86.2% עם 8.6 כ"ח, 4.7 אס' ו-1.7 חסימות. זה לא שהוא היה שחקן הגנה רע, אבל העונה השתפר, עד לרמה ששווה דיון על חמישיית ההגנה השנייה.

    מארק גאסול – 19.4 נק', 6.1 כ"ח ו-4.2 אס' אינם מספרים גבוהים לשחק ציר, אבל במקרה של גאסול הם רק מתחילים לספר את הסיפור. המנהיג של קבוצה הגנתית אדירה שמוציאה מעצמה הרבה יותר מסך הכישרון הטמון בה. הקבוצה משחקת בצלמו ובדמותו, הקשוחה והבלתי מתפשרת. כל שאר הקבוצות שמבוססות על שחקן ציר כשחקן המרכזי נאבקות על כניסה לפלייאוף, במקרה הטוב. ממפיס היא היחידה שכבר עכשיו ניתן לומר ברמת ודאות גבוה ביותר שתהיה שם. אין זה דמיוני כלל ועיקר שאף תזכה לביתיות בסיבוב הראשון.

     

    החמישייה השנייה:

    סטפן קרי – 24.6 נק' ב-46.5%/39.8%,92.5%, 4.2 כ"ח ו-6 אס' לקלעי השלשות הטוב בהיסטוריה. קרי בעוד עונה מעולה, גם אם פחות טובה מהשתיים הקודמות.

    דמאר דרוזן – 28.2 נק', הקלעי שמוביל את טורונטו למקום השני במזרח זו העונה השנייה ברציפות, בלי סופרסטאר אחד לרפואה. להן הוא מוסיף 5.5 כ"ח ו-3.8 אס'.

    קוואי לנארד – 24.8 נק' ב-48.8%/41.5%/90.7%, 5.7 כ"ח, 3.1 אס' ו-1.9 חטיפות. מוביל את הקבוצה עם המאזן השני בטיבו בליגה. הלב של סן אנטוניו, התקפית והגנתית.

    יאניס אנדטוקומבו – 23.4 נק' ב-53.5% מהשדה, 8.6 כ"ח, 5.6 אס', 1.9 חט' ו-2.1 חס' ליווני המצוין שעושה הכל מהכל, והעונה גם נמצא בתמונת הפלייאוף.

    אנתוני דייויס – 29 נק' ב-50% מהשדה, 12 כ"ח ו-2.5 חס'. מוביל סגל מאוד מוגבל ל ניו אורלינס למאבק על כניסה לפלייאוף (מרחק 2 משחקים, נכון לכתיבת שורות אלה). שני בנקודות למשחק ובמדד PER רק לווסטברוק.

     

    החמישייה השלישית:

    אייזיאה תומאס – 28.4 נק' ב-45.9%/38.3%/90.7% ו-6.1 אס', לשחקן הכי רותח בליגה. להוביל את בוסטון הנוכחית למקום השלישי במזרח זה לא דבר של מה בכך.

    כריס פול – 17.5 נק' ב-47.1%/39.5%/87.6%, 5.3 כ"ח ו-9.7 אס' על 2.4 איב'! הרכז הקלאסי (עדיין) הכי טוב בליגה. מוביל את המפרשיות למקום הרביעי במערב עם מאזן מעולה ו(שוב)בלי בלייק גריפין. הבעיה? שבר בוהן וייעדר חודשיים.

    ג'ימי באטלר – 24.8 נק', 6.8 כ"ח ו-4.8 אס' לשחקן שסוחב על גבו את שיקגו המוגבלת. נכון שהמאזן השלילי מאכזב, אבל צריך לזכור שבניגוד לשחקנים כמו הארדן או לברון, באטלר צריך לחיות בלי קלעי שלשות שירווחו עבורו את המשחק.

    דריימונד גרין – 10.7 נק', 8.6 כ"ח, 7.7 אס', 2 חט' ו-1.3 חס'. מנהל המשחק ושר ההגנה של הקבוצה הטובה בליגה. שחקן רווי חוכמת משחק וקשיחות, אם כי לא פעם חורג מגבולות הטעם הטוב.

    דמרקוס קאזנס – 28.1 נק' ב-45.2%/37.2%/78%, 10 כ"ח ו-4.2 אס'. מוביל את סקרמנטו הבעייתית מרחק משחק בודד ממקום בפלייאוף.

     

    שחקן ההגנה: רודי גובר – מרכז ההגנה הטובה בליגה (ביחד עם זו של הלוחמים). מסוגל להסתדר על כל שחקן פנים ולא קוטל קנים גם כשמקבל שחקני חוץ אחרי חילוף. היכולת שלו למנוע מההגנה להתכווץ היא תמצית ההגנה המופתית של הג'אז.

     

    חמישיית ההגנה: כריס פול, אייברי ברדלי, קוואי לנארד , דריימונד גרין, רודי גובר.

    חמישיית ההגנה השנייה: פטריק בברלי, טוני אלן, יאניס אנדטוקומבו, פול מילסאפ, אנתוני דייויס.

     

    השחקן המשתפר: יאניס אנדטוקומבו – היה מאבק קשה עם חברו למילווקי ג'בארי פארקר, אבל השיפור הכולל של הגריק פריק, בהגנה לא פחות מבהתקפה, הכריע את הכף. שיפור של 6.5 נק' (כולל שיפור ניכר באחוזים מכל הטווחים), 0.9 כ"ח, 1.3 אס', 0.6 חט' ו-0.7 חס'.

     

    הרוקי: ג'ואל אמביד – 19.7 נק' ב-46.1%/34.5%/78.6%, 7.7 כ"ח ו-2.4 חס' יש לסנטר האדיר של פילדלפיה, וזאת ב-25.3 דקות בלבד. נכון שתהיה לו בעיה להיות סופרסטאר עם מגבלת דקות שכזו, אבל דיה לצרה בשעתה.

     

    חמישיית הרוקיס: מלקולם ברוגדון, באדי הילד, ברנדון אינגרם, דריו שאריץ', ג'ואל אמביד.

    חמישיית רוקיס שנייה: ג'אמל מורי, מלקולם דילייני, גיליאן בראון, דומאנטס סאבוניס, גיז'רמו הרננגומס.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים