טימור לומד מהלפרין דברים בעייתיים

המשחק מול זניט שהתקיים שלשום היה מסוג המשחקים שהפועל ירושלים תצטרך לנצח מאוחר יותר העונה, אם בכוונתה להגיע לשלבים המכריעים של העונה.  אני ממעט לנתח משחקים, ועוד פחות מכך את משחקי הקבוצה היריבה, אבל באירופה הם מייצגים את כולנו, והביקורת תהיה מנקודת מבט אוהדת, עד כמה שאפשר.

ירושלים נותנת במה לכמה ישראלים בעיקר לפני או אחרי השיא. בשביל לשמור עליהם גם בשיאם, ירושלים תצטרך לשלם מחירים שלאורך השנים מכבי ת"א לא הייתה יכולה לשלם. יש מחיר גם לתדמית. ייתכן שדגן יבזורי היה הולך לרושלים בנקודת ההחלטה שהייתה לו לפני שנה וחצי, אם הם היו "הקבוצה של המדינה", אם הם ייקחו כמה תארים אירופיים ויראו עקביות בארץ, מצבם ישתפר בשוק ההעברות. מכיוון שההחלטה ההיא לא ממש השתלמה לדגן, ניתן לומר שכרגע למכבי יש מושג שאפשר לקרוא לו שובר שוויון.

(צילום: אוהד צויגנברג)

בשביל שחקן מוכשר שגדל בפריפריה, מעבר לירושלים, חיפה, אילת, ראשל"צ הפועל (ת"א...) וחולון מהווה התגשמות של חלום ילדות לשחק בקבוצה גדולה.  לעבור למכבי? למרות מספר גדול של שחקנים מוכשרים שלא הצליחו אצלנו, זו עדיין אופרה אחרת. לשחק ביורוליג מול פנא, צסק"א וריאל מדריד זה לא כמו לשחק מול זניט, וילנה וניז'ני נובגורוד. על ירושלים להשקיע יותר במיתוג כאופציה שנייה (כרגע לפחות) מעל שאר החברות שתיארתי.

הישראלים של ירושלים לא רעים בכלל, אבל צריך להיות "רע במובן חיובי". למשל בר טימור. אם פיאניג'אני משתמש בגארד הסופה שלו כ-27.5 דקות בליגה ו-18 ביורוקאפ, אז אפשר בכלל לבקש יותר מגארד שעולה מהספסל ונותן כמעט 50% מחוץ לקשת וקרוב ל60% מטווח "סבתא"? כן. אפשר בהחלט. עם "ידית" שכזו, רק 76% מהעונשין מראה שהילד עוד צריך להתבגר וללטש כמה מהנקודות החלשות שלו. זה לא בשמיים, צריך רק לרצות. גם ריבאונד אחד כל 22.5 דקות זה לא מספיק לגארד מודרני. צריך בערך פי 3 בשביל שלא להיחשב לבעיה בקבוצה.

ברוסיה ירושלים לקחה בהגנה בערך את המנה שיריבתה לקחה בהתקפה. זו בעיה של כל הקבוצה. כולם צריכים לסגור יותר טוב בהגנה, כולם צריכים לאיים יותר בהתקפה, כולם צריכים לקפוץ יותר. את בר צריכה לעניין גם הסטטיסטיקה האישית שלו. אם זו הנקודה החלשה בקבוצה וגם אצלו, למה שיתקדם משחקן שישי לשחקן פותח? יחס אסיסטים לאיבודים מעט מעל 1.5 ל-1 ביורוקאפ ומעט יותר מ-2 ל-1 בליגה, אבל אסיסט כל 6.5 דקות? ויותר איבודים מחטיפות? על בר להעז יותר, לקחת סיכונים, גם אם המאמן לא יאהב את זה, כי אם הוא לא יגבש זהות של שחקן דומיננטי היום, מתי כן? מדברים עליו כישראלי מוביל והוא תקוע על איום על הסל פעם בארבע דקות? גם בליגת העאלק, איפה שכמעט אף אחד לא מסוגל להתמודד עם היכולות שלו. בסדר, לא מעבר לזה.

הגארד המשלים, יותם הלפרין, בשל ומנוסה יותר. מעולם לא היה "באנקר" מחוץ לקשת, מוסר מעט יותר, אסיסט כל 4.5 דקות בממוצע ולוקח ריב' בממוצע כל 12 דקות ביורוקאפ. בליגה יותם מוסר אס' כל 8 דקות ומאיים על הסל כל 4.7 דקות. יותם דוגמה לשחקן שכל הקריירה שלו מאשימים אותו שבורח מאחריות. המספרים הללו מדגישים זאת. ובר טימור לומד ממנו. ככה מגיעים להיות נחמדים, ולא למעמד של כוכב-על כמו קטש למשל, שלא ספר אף אחד והלך עם הראש בקיר עד שלמד לאזן בין כשרונותיו כמסיים וכמוסר. אני דואג לדור העתיד שלנו. אם שואלים איך הלוזריות מדבקת ועוברת מדור לדור בקבוצה מסוימת. הנה בדיוק איך זה קורה. אם מלכתחילה פסגת השאיפות של בר טימור תמיד יהיתה להיות כמו הלפרין, אין לו כבר לאן להתקדם. לפחות בירושלים.

ליאור אליהו לוקח ריבאונד כמעט כל 5 דקות ומאיים על הסל כל 2.7 דקות. בשביל שחקן שממעט לתרום בהגנה זה מעט מדי. גם יחס אסיסטים לאיבודים של 2.4 ל-1 זה מספר שאומר שליאור מעדיף למסור ולא ללכת פנימה. בליגה המס' שלו משתפרים והוא מאיים על הסל כל 2.45 דקות ולוקח ריבאונד כל 4.25 דקות. אבל גם יחס האסיסטים לאיבודים שלו יותר "שפוי" בליגה, בערך 4 ל-3.

את רוזפלט אני כמעט לא מכיר. קשה לבוא אליו בטענות על סטטיסטיקה עגומה ביורוקאפ, כי הוא ממעט לקבל דקות, אבל בליגה הוא מקבל דקות ומחזיר באחוזים נהדרים מהשדה. רוזפלט לוקח ריב' כל 4.24 דקות בליגה שלנו, כלומר בערך כמו ליאור אליהו. אבל משופר. הוא גם הישראלי היחיד שחוטף את אותו מספר כדורים שמאבד. המספרים של ליאור יותר טובים רק כי הוא משחק יותר דקות. ואז טוענים כלפי מאמנים של קבוצות אחרות שמעדיפים כביכול ללכת עם הכוכבים שלהם, שעלו הרבה כסף. לא באתי לקטול, אבל הישראלים של ירושלים אנמיים מדי. הם מסתפקים בלהיות נחמדים ולא מנסים מספיק להיות רעים. במובן חיובי, כמובן.

אמארה היה אמור להיות על סקאלה משלו. באירופה הוא כמעט בלתי ניתן לחסימה, וקולע באחוזים מטורפים, 43% מחוץ לקשת ו-63% אימתניים מהסבתא. אז למה רק 55% מהעונשין, ואם יש לו כזו עליונות בהתקפה, למה "רק" ריבאונד כל 4 דקות? קצת יותר מליאור ואייזק אבל עם השם שלו והמשכורת שלו היה אמור לקחת יותר משניהם יחד. אמארה גם מאבד המון כדורים ולא חוטף ולא מוסר כמעט בכלל. יודעים מה, לא מצטער שהוא לא בקבוצה שלי.

קינזי לא שחקן התקפה. למרות אחוזים מצוינים גם מהשדה וגם מהקו, הוא מאיים על הסל פעם ב-5 דקות בלבד. קינזי גם לא ריבאונדר (לוקח ריב' פעם ב-15 דקות בלבד), לא מוסר גדול. באנקר בהגנה? קצת מעל חטיפה למשחק.

ג'רלס נמוך משמעותית מיותם אבל לוקח ריב' כל 11 דק'. מאיים יותר על הסל ובאחוזים מדהימים מהשדה. יחס אס' לאיב' של פחות מ-3 ל-2 וממעט לחטוף. המדדים שלו גבוהים בגלל הדקות שהוא מקבל. לא משדרג את הקבוצה.

שלב הסיכומים. הפועל בונים קבוצה נחמדה, אבל לא מספיק רעה. בגלל זה, גם בשנות השפל הכי גדולות של מכבי ת"א הם מצליחים לגנוב אליפות אבל לא לשמור עליה, ומול מי? ראשל"צ. אז למה שהשחקנים יתנו להם שובר שוויון מללכת לקבוצות שמסביבם? מילת המפתח צריכה להיות "המשכיות". מה דרוש להם? באנקר בהגנה, באנקר בריב' בשני צידי המשחק, כי בשביל להתקדם, צריך לאיים יותר על הסל, וזה אומר יותר פוזשנס, יותר ריב' ופחות איב'. האחוזים בסדר, הכישרון שם. אבל בשביל לנצח צריך גם לרצות, להזיז את הרגליים ולכופף את הברכיים. ולקפוץ, לעזאזל, לקפוץ לריבאונד.