בין פינוק לאהבה
בכל שבוע חלי עונה על השאלות שלכם. השבוע היא מסבירה איך אנחנו מבחינים בין אהבה לפינוק ואיך נדע למגר את ההתפרצויות של ילדינו בכל גיל.
שאלת השבוע:
"אני מנסה לתת לילדים שלי כמה שיותר, שווה בשווה. אני נהנית לראות אותם כאן חיים טוב או לפחות כמו כולם
ואני מרגישה שבניסיון לשמח אותם, לספק אותם ולבדר אותם יצרתי 'מפלצת'.
הילדים מתפרצים, דורשים, וממש זועפים כשמשהו פשוט לא מסתדר.
הם כל כך אוהבים ומתוקים כשהם מקבלים מה שהם רוצים אבל כשמגיע ה'לא', כל מה שהיה נשכח.
אני מפחדת שהם יגדלו כילדים מפונקים ולא מסופקים ואני בעיקר מפחדת שבזמן ההתפרצויות שאין להם גבולות. יגידו כל דבר יבעטו , יבכו באמצע הרחוב או ליד אנשים והכי גרוע, יעליבו, רק כי הם מתוסכלים
איך אני יכולה לקחת שליטה על הרגעים האלו והתופעה המחמירה"?
שירה, מנהטן
חלי עונה:
הורים רבים מתבלבלים בין אהבה לפינוק. אהבה היא מתן חום ותשומת לב, וכמה שיותר ממנה, יותר טוב. פינוק הוא בהגדרתו מתן שירותי יתר וקושי לשים גבולות לילדים. הפינוק הוא זה שמעצב את אותן 'מפלצות' תובעניות שמתקשות לעמוד בתיסכול כשאומרים להם לא, ומגיבות בהתפרצויות זעם. מבחינתם הילדים צודקים, אם רוב הזמן מנסים לשמח אותם ולבדר אותם, אם אנחנו מתפעלים מהם ורק רוצים בטובתם, אז מה פתאום מסרבים להם?! מי מאתנו היה מסכים להרעת תנאים, אז למה שהם יעברו על כך לסדר היום?! הם מופתעים, נעלבים, מאבדים שליטה. ההורים שיודעים לזהות את התמונה השלמה נעלבים, מופתעים גם הם ומרגישים חסרי שליטה על המצב. מכאן ההתדרדרות מתבקשת. מה עושים?
כהורים חשוב שנדע כמה עובדות על ילדים והתפרצויות ואם נבין ונפנים אותן ההתמודדות עלולה להיות פשוטה ובהירה יותר:
אמירת 'לא' לילדים איננה חוסר אהבה, להיפך! ילדים צריכים גבולות, צריכים לדעת שיש מבוגר אחראי בחייהם, שאכפת לו מהם, והוא מכוון אותם, גם בנתינה, ולעיתים גם באמירת 'לא'. הגבולות מקנים לילדים בטחון, הם לומדים מה מותר ומה אסור.
זו לא למידה נעימה בהכרח, היא כרוכה בתיסכול. ילדים ומבוגרים מעדיפים לקבל את מה שהם רוצים באותו רגע. עם זאת, היכולת לקבל את ה'לא', היא כוח, ומסייעת להשיג מטרות ולהשתלב בעולם סביבנו. תפקיד ההורים הוא ללמד את הילד היכן עוברים הגבולות. כל מבוגר יודע שזיהוי גבולות הוא כלי חיוני לחיים ואנחנו צריכים לספק להם את הכלים מבעוד מועד.
גם אם ילדך כועס ומתפרץ בשיאו של התסכול, המאבק המר שלו בך על דרישה או מיגבלה ששמת- האהבה שלו אליך קיימת ולא נכחדת. אין צורך להתחנף לילד, לפצות אותו, וגם לא לזעום עליו. הורה שמפחד מהכעס של הילד, או שמתנפל עליו בכעס דומה, לא יכול לחנך את הילד וללמד אותו איך לשחרר את ההתפרצות הרגשית, ולחזור לעצמו. לחזור להיות הילד המקסים שהוא. זה תפקיד ההורה.
אל תשכחו שמצבי הסערה של הילדים הם זמניים! ילדים מתפרצים, צועקים, בוכים, נתקעים, לא משתפים פעולה, אומרים שטויות, מתחצפים. נדמה שזה לא ייגמר, במיוחד כשהם עושים זאת בפומבי או בשעות לחוצות שלנו. האמת, שזה תמיד נגמר, ואם לא היינו נלחצים כהורים זה היה נגמר מהר יותר.
כלומר: המטרה שלכם כהורים היא למזער את הנזק של ההתפרצויות ולא בהכרח למנוע אותן, הן אנושיות. גם אנחנו מתפרצים, כל אחד בדרכו. כשאנחנו עדים להתפרצות אין לנו סיבה להבהל או לתקוף. להגיב בעניניות בזמן המשבר כדי לסיים אותו.
התגובה היא בת שלושה שלבים ומבטאת תקשורת חיובית יעילה:
1. לומר לילד במילים ברורות ורגועות (עד כמה שאפשר) 'אני רואה שאתה כועס... '. זו אמפטיה
2. לומר באותו טון מהם הגבולות, מה מותר ומה אסור לו או לה לעשות כשהם כועסים, למשל: מותר לצעוק, אסור לשבור, או להעליב.
3. לעודד את הילד, שהוא מסוגל להתנהג כמו שצריך אפילו שכרגע הוא לא. זו סוגסטיה חיובית, שתילת אמונה שתגשים את עצמה כשההתפרצות תעבור. כדאי לומר למשל: 'אתה תיכף תירגע... את יודעת איך להתנהג... אנחנו תיכף נמצא פתרון לבעיה...'
במצבי משבר כמו בעת התפרצויות זעם של ילדים לא מדברים הרבה, לא מסבירים יותר מידי, אלא פועלים בתקיפות נעימה ובשליטה מקסימלית כדי לעזור לילד להתעשת ולחזור להתנהגות מקובלת.
אחר כך, יש זמן לשוחח, להבין מה קרה, אבל לא בזמן ההתפרצות עצמה. אותה יש להרגיע במהירות האפשרית.
בסוף חודש ינואר אעביר סדנה להורים במנהטן בנושא התמודדות עם סערות רגשיות של ילדים. אתם מוזמנים להרשם ולשלוח שאלות נוספות.
בהצלחה ושבוע טוב,
חלי ברק שטיין
פסיכולוגית חינוכית מומחית, מטפלת ומנחת קבוצות
הבית להדרכת הורים – מנהטן
מחברת הספרים – בגובה העיניים, תקשיבו לי רגע, וכשהילדים יוצאים מהבית
www.hebpsy.net/barak
Helibarak1@gmail.com
