הפועל ירושלים לא בנויה ללחץ

איך הפועל ירושלים הגיעה להיות "פייבוריטית" על הנייר? שנים שאוהדי הפועל בכו שכל האירועים המרכזיים נערכו ביד אליהו. קצת מגוחך אם נזכרים שזה לא האולם הביתי של מכבי, אלא שמכבי שוכרת את האולם הזה, בהיעדר אולם ביתי, ממש כמו שקבוצת הכדורגל שוכרת את בלומפילד. אין לנו בית, אבל לירושלים יש. הארנה המפוארת ראויה לארח גם משחקים בינ"ל כראוי לבירת ישראל. יש גם קבוצה ראויה שמביאה תוצאות יפות מהמפעל האירופי המשני ובהכרח גורמת לכולנו לגאווה לאומית.

כלל ידוע הוא שריצה במפעל אחד תמיד באה ע"ח הצלחות במפעלים אחרים. צביקה שרף פוטר לאחר עונה חלומית שבה הביא את מכבי לגמר יורוליג, אבל לא הצליח להביא אליפות. השחקנים שמצטיינים במפעל אירופי, בין אם זה הראשי או המשני, מתקשים לחזור לביצה המקומית בלי לאבד ריכוז. יש מי שמגנים את המכביזם שאומר שכל משחק (גם נגד נס ציונה...) זה "המשחק הכי חשוב" ואסור להפסיד, אפילו אם מדובר בגמר גביע השוקו, או גביע ווינר, אבל זו בדיוק הגישה שאומרת שגם אחרי ניצחונות גדולים מהחיים בזירה האירופית, חייבים לחזור בשיא הפוקוס לזירה המקומית. ככה מכבי לקחה טריפל עם בלאט. הלחץ היה בלתי נסבל לעיתים. אבל ככה הקבוצה הביאה מבול תארים שהשאיר את כל המתחרים מתוסכלים, ובמשך כמה עשורים.

מזרחי מקבל את הגביע מהנשיא ריבלין(צילום: אורן אהרוני)

בצד השני של המכביזם עומדות עונות כמו הנוכחית, שבהן שחקנים שעוד לא נכנסו לכושר היו צריכים לתת הכל בגביע ווינר ונפלו כמו זבובים. במכבי בנו טבלת עומק של 3 שחקנים על כל עמדה, אבל נשארו כמעט בלי פורוורדים. סמית' הפצוע האנגלי (הנצחי) וקווינסי מילר היו צריכים להיות הפורוורדים המובילים. איתי שגב היה צריך להיות הישראלי המוכשר בעונת הפריצה קדימה. את סמית' לא רשמו לליגה ושני האחרים רק לאחרונה חזרו לרוטציה. כתוצאה מכך, פורוורדים שלא ממש בנו עליהם קיבלו את המושכות. ווימס דוקא כן היה אמור להיות מהמובילים, אבל פניני וראד לא. הם נזרקו למערכה וסיפקו את הסחורה, אפילו הפתיעו לטובה מדי פעם, אבל נשארו השחקנים המוגבלים שהם. ולמכבי לא היו שפנים לשלוף מהשרוול.

לפני מספר שבועות נזרק מהקבוצה הסנטר שהיה צריך להוביל, מאיק צירבס, שלא השתלב ולא הרשים. בשנה שעברה זה היה ויטור פבראני שלא התגבר על פציעה טורדנית ולא השתלב בקבוצה. השנה הוא השתדרג ומכל המקומות שבעולם דווקא בברצלונה, מה שמוכיח שהלחץ במכבי לא תמיד עוזר לשחקנים. יש כאלו שהלחץ לא בשבילם. ממש במקביל להשאלה של צירבס והשחרור של יבזורי, באה פרשת ווימס. התוצאה: מכבי הגיעה למפגש הליגה מול ירושלים, "משחק העונה", עם קו קדמי מדולדל. מילר חזר לרשימת הפצועים, שוב זה הלחץ לחזור מפציעה לפני שהבריא לגמרי.

אייברסון אחד, מלווה בפניני ובראד? זה לא מספיק בשביל לעצור את ירושלים ובמיוחד אץ אמארה האיום. במשחק ההוא מכבי לא נתנה פייט אמיתי, פשוט כי לא היו לה כלים. נוצרה תחושה שהנה קרה הבלתי יאמן וירושלים הפכה לקבוצה המובילה בישראל, ואילו מכבי? כל העונה הזו היא סיוט אחד גדול. ההפסד התקבל "בטבעיות". מכבי ת"א והפסד שמתקבל בטבעיות? בלתי מתקבל על הדעת. הלכו והחתימו סנטר חדש, החזירו את סמית' לליגה, ואולי אפילו הזמינו מישהו לפיצה. לך תדע.

בשורה התחתונה, מכבי התנפלו על ירושלים, שבאו עייפים מהמאמץ המכובד ביורוקאפ. אפילו בגולדן סטייט, הקבוצה הכי קבוצתית בעולם כרגע, היו השנה משחקים בהם היא נקלעה לפיגור ושחקנים ניסו "להציל את המולדת" בפעולות אישיות, וזה נראה כמו שכונה גם כשקוראים לך סטף קרי, קל וחומר ירושלים. בר טימור חוזר מפציעה ולא בכושר, אבל מנסה, וכרגע לא הולך לו. התגובות הנזעמות של הקהל הירושלמי מזכירות לי את כל השחקנים שנכשלו במכבי בגלל לחץ "חיובי" כביכול, שמופעל עליהם, להצליח בכל מחיר, בכל משחק. רק אל תהרסו לנו את הילד.

למה "לנו"? כי לאן הוא יילך אם וכאשר הוא יישרף אצלכם? אם ליאור ויותם היו נלחמים כמו פניני, הם היו נשארים במכבי. הם שוחררו לירושלים כי מעבר לזה שהם שחקנים מוכשרים, לוחמים הם לא. אמארה סטודמאייר הוא מלך המוכתרים בליגת הקיץ, עוד מימיו העליזים בפניקס, עם סטיב נאש שלקח שני תארים אישיים אבל לא הגיע רחוק בפלייאוף. המשיך כמושיע בניקס, זוכרים איך נגמר?

הפועל ירושלים(צילום: אורן אהרוני)

מעטים זוכרים איך אמרתי כבר אז, יחיד מול רבים, וחזרתי ואמרתי כבר בתחילת העונה ואני מחדד את האמירה שלי עכשיו. יסודות, א"ב. אמארה בלוף. היה ונשאר. שחקן מוכשר אבל לא לוחם. היה מועמד לטרוף את אירופה, כמו בוב מקאדו, אבל ימשיך לחלום על תארים. גם אם יעבור לסין יהיה שם איזה גיא פניני שיחטוף לו ואיתי שגב שיחטיף לו, ואיזה אייברסון אומלל שיעמוד בדרכו לסל. ושוב, אין מחלוקת על הכשרון, זו הגישה. אמר בר טימור ואמר גם יותם. הלחץ להביא גביע הזיק לנו. אנחנו לא בנויים לסיר לחץ. היריבות בהמשך העונה ביורוקאפ צריכות תרגום? ירושלים מתפרקת תחת לחץ פיזי ותחת לחץ הקהל. כל מה שצריך זה להנמיך ציפיות ולשדר להם שהם הפייבוריטים. את הנזק הם כבר יעשו לעצמם.

מכבי חוזרת ליסודות. לא"ב. אוחיון הפוינט גארד המוביל, תמיד היה ונשאר, למרות הפציעות והירידה הטבעית בכושר. הוא מנהיג ולוחם שאין לו תחליף, לפחות עד כה. מקל יצטרך להתרגל לזה שגם אם המספרים שלו יותר טובים, הקבוצה רצה יותר טוב עם אוחיון (ואיתו, כשעולה מהספסל). כתבתי פה שדי.ג'יי סילי הוא מציאה, ואני חוזר ואומר זאת. הוא אולי שחקן מוגבל, אבל נותן לב ונשמה. מהדורה חוזרת של ווילי סימס ודרק שארפ? כמה חבל שוויתרו על דורון פרקינס. בגלל פציעה? היה צריך לקבל חוזה לכל החיים במכבי. לא משחררים שחקנים כאלו.

ראד מקלל ומסתבך בשטויות, (רק לי זה מזכיר את גיא פניני?), אבל לפחות רואים שאכפת לו. יכול להיות שהוא צריך סדרת חינוך. כן, אני מתגעגע לפיני, כשאני כותב שורה שכזו, אבל קורא לכולם להתלכד מסביב לבגאצקיס. הוא הביא את הקבוצה שלו לכושר שיא במשחק הכי חשוב שלו עד כה, ולכן זכאי, גם אם רק מחמת הספק. לא חייבים את המאמן הכי טוב, בגאצקיס מספיק טוב. בשבילי בגאצקיס הוא ה-MVP של הגביע הישראלי. צריך כמה ניסים בסגנון נס ז'לגיריס ונס מילאנו ה-1, ה-2 או ה-3 בשביל שנגיע לשם השנה, אבל זה לא בגללו. אם וכאשר נגיע לפיינל פור האירופי, יש לנו מועמד ל-MVP .

מעמדת המאמן.

הוא לא הבחירה שלכם? ושלי כן? אין ברירה. חייבים לתת לו לעבוד. אם מעונה כזו הוא הביא לנו גביע, אז יש לו את זה. לו ולשחקנים, יישר כוח על הגביע. אין עליכם לחץ, אתם מעכשיו האנדרדוג בכל משחק חשוב, ואם באה לכם הג'ננה, תפתיעו אותנו. לא רוצים היי לייטס, לא רוצים כלום, רק שתילחמו מעכשיו כמו המכבים בחנוכה, כל משחק, נלחמים כמו בגמר הגביע.