השבוע בניו ג'רזי
המוזיקה שהיא אהבה
מזה חמש שנים עורך הג'יי סי סי בטנפליי ערב לזכרה של סטפני פריזנט בתמיכתה המלאה של משפחתה. סטפני נהרגה בתאונה במהלך טיול של "אחרי הלימודים" והשאירה אחריה עולם מוזיקאלי עשיר. ערב שמח שמארח את מיטב המוזיקאים והזמרים המקומיים מקרב הקהילה חוגג את החיים של האישה הצעירה שחייה נגדעו באחת. על הבמה מככבים באופן קבוע אביה ג'ף שינגן וישיר, אחיה ג'ונתן שיפרוט על פסנתר וישיר, אודי קשקש על גיטרות ושירה, רונן מיקיי בכלי נשיפה, דיאן הוניג על הפסנתר, ליאת טרטין בשירה, ודפנה ושרון אמיר בשירה. מצטרפת השנה לראשונה גם נטלי ינובסקי שמככבת בטכסים רבים והיא רק בת 12. כל ההכנסות מהקונצרט יתרמו לקרן חדשה על שמה של סטפני פריזנט ומוקדשות למשפחות שקרסו כלכלית בעטייה של מחלה, אובדן של אדם יקר או קטסטרופה אחרת. הקרן הוקמה בהשראתה של סטפני שאהבה לעזור לכל אדם, באשר הוא אדם.
להזמנת כרטיסים במחיר $36 למבוגר, $18 לתלמיד יש לפנות ל- 201.408.1429 או לרובין רוזנפלד באימייל: rrosenfeld@jccotp.org
חגיגה עדתית ותרבותית
נראה שהקרנת הסרט השלישי בסדרת הסינמטק המוצלחת יהיה טעים במיוחד. קדמו לו הקרנת הבכורה בארה"ב של הסרט 'מיסטר גאגא' שמתעד את עבודתו של היוצר והכריאוגרף אוהד נהרין והשני בסדרה, הסרט 'הבן של אלוהים'. הסרט שנבחר להיות השלישי בסדרה, מבוסס על ספרו של אלי עמיר על יהדות בגדאד "מפריח היונים" שילווה בארוח עם קינוחים בטעמים עיראקיים ואוירה שתתכתב עם הסרט שיוקרן. את הערב יפתח הסופר ראובן (רובי) נמדר, שספרו 'הבית אשר נחרב' זכה בפרס ספיר. נמדר, יליד ירושלים ובן למשפחה יהודית שמוצאה מאיראן, יקח את הצופים למסע של זהות יהודית ויחלוק עם הקהל את סיפור הרקע על יהדות עיראק, הפרהוד (פרעות חג השבועות שנעשו ביהודי עיראק בשנת 1941) ועלייתה של הקהילה עשר שנים מאוחר יותר במבצע 'עזרא ונחמיה'.
את סדרת הסרטים במסגרת הסינמטק יזמה ד"ר אתי ענבל ומובילה אותו יחד עם חברים ובוגרי תוכנית גוונים ובתמיכת ה-IAC, סניף ניו ג'רזי.
להזמנת כרטיסים: 201.567.7900 או באתר ה-JCC.
פנינה יקרה
כשהתבשרה הקהילה על מותה הפתאומי של פנינה יוכטמן באמצע ינואר, היו מי שלא האמינו "לשמועה". והיה מי שלקח את החברות האמיתית והאהבה למקום שהיא אהבה, ונתן הזדמנות להביע את הכאב ולהתמודד עם השוק הפתאומי שאחז בהם.
"החיים מלאים הפתעות, ולא תמיד נעימות" פתח את דבריו אפריים (אפי) יוכטמן הבעל האבל "פנינה עזבה אותנו בהפתעה. אפשר לבכות כי היא הלכה, או לשמוח על חייה, אפשר לעצום עיניים ולהתפלל שתחזור או לפקוח אותן וראות את מה שהשאירה אחריה. אפשר לזכור אותה ורק את העובדה שהלכה, או להנציח את זכרה. מה שיפה בזכרונות הוא שאפשר לבחור מה רוצים לזכור. נבחר את הבנים שהשאירה אחריה והחברים, אתם, שכל כך כיבדו אותה". אפי יוכטמן נשא דברים לזכרה של אשתו פנינה ז"ל בפני חברים שבאו לחלוק לה כבוד, ולתת כח למשפחה שנשארה אחרי האסון. בתאונת ביש מזל בביתה שבישראל, החליקה ונפצעה אנושות בראשה. הרופאים לא הותירו לה סיכוי לחיות או לחזור לחיים נורמאליים. המשפחה בוחרת לראות ולחשוב רק חיובי אחרי לכתה ללא עת.
משפחת יוכטמן התגוררה בטנפליי משנת 1999. אפי, אבי המשפחה, עבד בבנק הפועלים ופרש אח"כ לעסקים פרטיים. פנינה היתה אמנית שציירה וצילמה ועבודותיה הוצגו בתערוכות. לפני כחצי שנה, ומשבגרו הילדים ועזבו את הקן, עברו להתגורר בפורט לי. 3 ימים לפני שנסעו לארץ, גילו הזוג את הפארק מול ביתם החדש, ויצאו אליו למה שיתברר ימים בודדים אח"כ, כטיול האחרון שלהם יחד. הם שלחו תמונות לילדים, חלקו את נוף הנהר וגשר הג'ורג' וושינגטון שנמצא במרחק נגיעה כמעט ועלו לטיסה ממנה לא שבה יותר לביתה החדש בפורט לי ולפארק הציורי.
רפי מסלטון מטנפליי שמכיר את משפחת יוכטמן החליט לקחת יוזמה, וקרא לחברים ולקהילה הרחבה להשתתף במרוץ/הליכה לזכרה של פנינה ז"ל בפארק האחרון שבו טיילה והתאהבה. בהתארגנות החלטית הוא פרסם את יום הארוע, ערך רישום של המשתתפים ואף הכין חולצות בעזרתה האדיבה של בתשי בסיס מטנפליי עם תמונה מציוריה של פנינה אותה לבשו משתתפי הבוקר המרגש. ההתאספות נקבעה לשבת ב- 11:30 בבוקר בכל מזג אויר. האחרון שיתף פעולה והיום היה נעים ואביבי וקרא ללכת ולרוץ לצידם של אפי ויואב, הבן האמצעי שהשתתף גם הוא. חגי, הבן הבכור שנישא לאחרונה בישראל וניר הבן הצעיר נשארו בישראל שם עברו להתגורר לאחר ששרתו ביחידות קרביות בצבא. לימור, חברת המשפחה קראה דברים לזכרה והודתה בשם כותבם על הזכות להכיר דמות כה מיוחדת שהעניקה חום ואהבה לילדים ומבוגרים כאחת סביבה "אומרים שבאובדן של אדם על פני האדמה מרויחים מלאך בשמיים" היא קראה בדמעות וסיפרה על אהבתה ללא תנאים לחבריה ולסביבתה. אריאלה קיסר הקריאה לזכרה טקסט מרגש. "יש לי שלושה ילדים חמודים ונפלאים הכי בעולם" הצהיר יוכטמן "אני בוחר להתמקד בחשוב, ולא בדחוף. לראות תמיד את חצי הכוס המלאה ולצחוק. אני חושב שכל אחד צריך להיות שמח בחלקו, לתחזק את הטוב ולדעת שיהיה שינוי. בעיניי יום שלא מחייכים בו, יום שלא תורמים בו, הוא יום מבוזבז". אמר ויצא לתכנן את הפעולה המשמעותית הבאה לזכרה של אשתו.
