שיעור בפסיכולוגיה
לא הצלחתי להירדם בלילה, אז החלטתי לשתף אתכם בתחושות שלי אחרי ערב בלתי נשכח. ברצלונה שידרה לפני הגומלין שאפשר לעשות את זה, בפ.ס.ז' הקשיבו ועלו בפאניקה. ומה שהכי מדהים, בארסה לא הציגה כדורגל גדול
קודם כל אתחיל בכך שאינני אוהד ברצלונה או מחסידי מסי. עכשיו כשאתם יודעים זאת אני יכול להתחיל – וואו, וואו, וואו. וואו, וואו, וואו. פשוט מדהים, גם אחרי לילה של שינה אני עוד מתרגש ממה שהלך אתמול, אז מה הפתרון? לכתוב ולנסות להסביר למה מה שקרה אתמול הרעיד מיליוני לבבות של אוהדים ברחבי העולם. אז למה כל העולם ואשתו בטירוף מהמשחק שהיה אתמול? בכל זאת, ראינו כבר תצוגות יותר גדולות של ברצלונה, זה בהחלט לא היה המשחק המושלם שלה. יותר מכך, נכון לומר שפ.ס.ז' "לא הגיעה למשחק" ואף הזמינה את ברצלונה לכתוש אותה ללא הפסקה. וכן, כן, אני הראשון שיגיד שהשופט גם עזר לא מעט לברצלונה עם שריקות בעייתיות שבכל משחק אחר היו מקבלות הרבה יותר במה.
אבל שלא תטעו ותתחילו להגיד עוד כמה ימים שבארסה עלתה בעזרת שיפוט, בעזרת משחק רע של הצרפתים. לחלוטין לא. בארסה לקחה את המשחק הזה בזכות, לפ.ס.ז' לא הגיע לעלות והקבוצה הטובה יותר עלתה לשלב הבא. מיד אחרי ה־4:0 במשחק הראשון, ברצלונה לא הפסיקה לדבר על כך שהיא מסוגלת לנצח. השחקנים, המאמן והמערכת כולה פשוט גרמה לכולנו להאמין שהם מסוגלים. ברצלונה טענה שאם פ.ס.ז' הבקיעה ארבעה שערים אז כמובן שהיא יכולה להבקיע שישה שערים. אין ספור שלטים נתלו בעיר, היה זמזום ותחושה בין האוהדים של משהו מיוחד וככה לאט לאט כולם התחילו להאמין. גם הספקנים הכי גדולים פתאום נתנו סיכוי לברצלונה לעשות זאת – שום קבוצה אחרת לא הייתה מקבלת סיכוי לעלות, אבל ברצלונה בפסיכולוגיה נהדרת פשוט גרמה לקבוצה שנגדה לעלות משותקת למגרש! וזה כאשר היא בפיגור 4:0 מהמשחק הקודם!!!
מבחינתי המשחק אתמול מתחלק לשניים. עד הדקה ה־88 ומדקה ה־88. כאשר בארסה ספגה את הגול שעשה 3:1 היה נראה שהסיפור גמור וחתום, אוהדים התחילו לעזוב והשחקנים פשוט לא נראו כאנשים שהאמינו שהם יכולים לעשות זאת. ואז שתי דקות לסיום הזמן החוקי התחיל הסרט שלמענו אנחנו רואים כדורגל, שעבורו אנחנו פשוט חיים את המשחק הזה. ניימאר בבעיטה פשוט מושלמת עשה 1:4 ואז פתאום נוצרה תחושה באוויר של משהו אחר, של הזדמנות. והבעיה? שגם פריז משום מה הרגישה את זה, עוד דוגמה למלחמה הפסיכולוגית המדהימה שעשתה את העבודה. בדקה ה־90, כאשר היא עדיין מובילה בסיכום, אלופת צרפת נכנסה לתחושה שבארסה מחפשת אותה. פחד פחד פחד.
בהערת שוליים, חובה לציין את הגדולה של מסי ברגע הפנדל. זה ממש לא מובן מאליו שברגעים כאלה הכוכב הגדול יוותר על הבעיטה ויפנה את הבמה לניימאר, אך זאת גם חלק מגדולתו של הפרעוש. הוא הבין שניימאר יותר "חם" ורגוע ממנו באותם רגעים ופשוט לקח צעד אחורה. אין ספק שההחלטה הצדיקה את עצמה.
מהדקה ה־88, ניימאר הוביל את ברצלונה למהפך מושלם דרך כדורגל מדהים שעיקרו היה מנהיגות וביטחון שאפשר לעשות זאת. לא סתם החלוץ אמר שהתערב עם חבריו לפני המשחק שהוא יבקיע צמד ובארסה תעלה. הוא באמת באמת האמין בכך. הגול – אמנות. הפנדל – תצוגת מנהיגות תוך כדי רוגע מוחלט וביטחון.
והבישול? הבישול היה שייך לרחובות ברזיל, שנייה לסוף והוא עוד מעז לנסות לעבור שחקן כדי להגיע למצב הגבהה יותר טוב. ומשם? הכל היסטוריה. אז אם אני חוזר לשאלה שלי, למה המשחק אתמול – שנזכיר שבהחלט לא היה מהגדולים בהיסטוריה מבחינת איכותו – עושה כל כך הרבה רעש? רומנטיקה, זה הכל.
ישבנו אצל חבר ומהרגע הראשון הייתה תחושה של משהו באוויר, תחושה של משהו שאוהדי הכדורגל הולכים לזכור לעד, תסריט שאפשר לכתוב אותו רק בהוליווד. ראיתי אתמול את המשחק עם שני חברים קרובים, כאשר אחד מהם הוא אוהד ריאל ומחסידי רונאלדו. עכשיו שנינו לא בדיוק אוהבי ברצלונה, אבל בשלב מסוים במשחק גם אנחנו כבר רצינו לראות אותה עולה. יש לי תחושה שהרצון הזה היה קיים מההתחלה.
המוני אוהדים אהדו את ברצלונה אתמול ברחבי העולם – למה? כי לפני הכל אנחנו אוהדי כדורגל, אוהבי כדורגל ופשוט מתים על המשחק הזה. בימים שהכדורגל נשלט על ידי כסף, שחיתויות ואין ספור סיפורים אחרים שמעיבים על האהבה הגדולה הזאת שלנו, כולנו רצינו לזכות בהזדמנות לצפות במשחק שלא נשכח לעולם. זה היה אחד מהמשחקים שנוכל להגיד שהיינו עדים להם ולספר עליהם לילדים ולנכדים. כן כן, כאלה בדיוק.
לצורך העניין, חשתי נבגד מעולם הכדורגל לאחר הפיטורים של ראניירי. הרגשתי גועל מהמשחק הזה שאני כל כך אוהב מגיל צעיר, וממש ראיתי את הרומנטיקה שבמשחק הולכת ודועכת. ואז הגיע אתמול, המשחק שהחזיר לי את תחושת הרומנטיקה שיכולה מדי פעם לשוב למגרש. בימים בהם בקושי יש סמלים, הכסף מכרסם במסורת והמילה רומנטיקה היא עלה נידף ברוח שמדי פעם מחליט להופיע אצלנו. קיבלנו שיעור חשוב מאוד מברצלונה. כדורגל זה כדורגל, לעד יש סיכוי, ועד שריקת הסיום הכל יכול לקרות. פשוט תודה.
לפנייה לכתב/ת 
