ארסן, הגיע הזמן להיפרד

מראשית שנות התשעים אני עוקב אחר ארסנל, וככל הנראה מדובר בקבוצה החלשה ביותר מאז. וזאת מבלי לגרוע מההישג של ווסט ברומיץ' ומבלי לזלזל בניצחון האחרון של ליברפול על התותחנים (אם כי השמחה הייתה מוגזמת מדי).

כולנו זוכרים את רגעי הקסם של הנרי, רייט וברגקאמפ (השער נגד ניוקאסל הוא היפה ביותר בתולדות הפריימר-ליג - אוהדי מנצ׳סטר יונייטד תרגיעו! השער של גיגס נגד ארסנל ב-99' נכבש בגביע האנגלי). העונה הבלתי נשכחת שבה ארסנל לא נוצחה ולו במשחק אחד היא אבן יסוד בתולדות הליגה האנגלית.

אוליבייה ז'ירו מאוכזב(צילום: רויטרס)

סביר מאוד להניח כי ארסנל לא תסיים את העונה במקום הרביעי, ואולי אף תידרדר למקום השישי או השביעי. נדמה שסר חנו של ארסן ונגר בעיני השחקנים והקהל. הניסיון שלו כבר אינו מסייע לנצח במגרשים נידחים ברחבי הממלכה, ובוודאי שלא בליגת האלופות היוקרתית. הגמר בשנת 2006 נגד ברצלונה נראה כזיכרון ישן נושן. אולי באמת הפעם נצדיע כולנו לארסן ונגר ולעידן המפואר שלו, ונזיז אותו באצבעות של צמר גפן ובעדינות רבה ממשרת מנגר ארסנל.