שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
היציע הווירטואלי
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כרוניקה של פאניקה
    בפתיחת הסיבוב השני מכבי חיפה עוד הייתה במרחק נקודה בלבד ממכבי ת"א. ואז הגיע ההפסד הביתי לסכנין, שגרם ללחץ מיותר ולתחילת ההידרדרות. משחרורם הפזיז של שישה שחקנים, דרך הזגזוג במודל הצוות הזר ועד מינויו של גיא לוזון על תקן מושיע

    גם אם יציירו בכרמל שהמציאות היא לחלוטין אחרת, אז הנה תמציתם של הדברים. לפני המשחק הביתי הראשון בסיבוב השני, שבו מכבי חיפה אירחה בסמי עופר את בני־סכנין, הפער בינה לבין מכבי ת"א שהייתה אז במקום השני היה בסך הכל נקודה אחת. ומה קרה מאז כולנו יודעים. חיפה עברה טלטלה של ממש, בעוד הצהובים חזרו בגדול למאבק על האליפות עם סיכוי סביר לקחת את הגביע.

     

    אז נכון, אי אפשר לטעון שמכבי חיפה זהרה עד אז, אבל היא לפחות הצליחה לאסוף נקודות ולהישאר בצמרת. גם אם היה ברור שזו העונה השישית ברציפות שהקבוצה לא תתמודד על האליפות - היא לפחות נראתה כמועמדת לסיים במקום השני או לפחות השלישי.

     

     (צילום: אורן אהרוני)
    (צילום: אורן אהרוני)

     

    ההפסד ההוא היה אבן דרך משמעותית בעונה הנוכחית, ואז החלה סדרת הטעויות של המאמן לשעבר, רנה מולנשטיין: שחיקת יתר של שחקנים כמו קמיל ואצ'ק
    שדווקא פתח טוב את העונה, ואלתורים דחופים מדי עם שחקנים שלא בעמדות שלהם, כמו סאן מנחם, אעיד חבשי ואיסמעיל ריאן. הסנונית השלישית שהביאה למשבר המקצועי הייתה הורדת הביטחון לחלוצים, ובראשם גלינור פלט, אך גם למוגרבי ולגוזלן, תוך הסתמכות יתר על אלירן עטר. בנוסף, צריך לבוא בטענות גם למנהל המקצועי טור קרלסן, ששגה כאשר בנה סגל עם שני שחקני קישור הגנתיים בלבד.

     

    אני מאמין שמכבי חיפה הייתה מתאוששת מההפסד ההוא לסכנין וכן הייתה מצליחה לחבר תקופה טובה הרבה יותר, שהייתה עוזרת לה להתכונן לעונה הבאה. אלא שההפסד גרם לפנאיקה ולהיסטריה מוגזמת. יעקב שחר איבד את שלוותו והגיע למחרת לכפר גלים כדי "לתת תורה בשחקנים", אבל השיא של איבוד העשתונות היה שיחרורם של שישה שחקנים. נכון שחלקם נחשבים משלימים, אבל לצעד הזה הייתה השפעה פסיכולוגית קשה על כל הסגל ועל האווירה במועדון. הצפייה לתוצאות מיידיות לוו בעצבים ובהחלטות קצרות טווח, שלא מאפיינים ארגון רציני.

     

    הפועל באר־שבע, מכבי ת"א ומכבי פ"ת חוו אף הן משברים טבעיים במהלך העונה. מספטמבר עד דצמבר רשמו הצהובים שני ניצחונות בלבד בכל המסגרות. האלופה נראתה שחוקה בינואר, וגם מכבי פ"ת, הפתעת העונה, רשמה רצף של שישה משחקים. רק השלוש האלה עשו את הפעולות הנכונות ופעלו בשיקול דעת כדי לצאת מהתקופה הרעה, בניגוד למכבי חיפה, שנתנה לפאניקה להשתלט עליה. במקום איפוק, היא בחרה לשבור את הכלים. במקום לייצר שקט ויציבות, בחיפה שוב ביצעו מהפכה חסרת פרופורציות בסגל.

     

    לאחרונה החתים שחר את גיא לוזון לשנתיים, בעוד קרלסן לא צפוי להמשיך. מינויו של המאמן הוא דוגמה חיה לכך שלא חל שינוי אמיתי במועדון. לוזון, לדעת רבים, הובא מתוך מטרה קצרת טווח – להבטיח את העלייה לפלייאוף העליון ובכך למנוע הפסד כספי. היכן האסטרטגיה לטווח ארוך? רק בקיץ האחרון דובר על חיקוי המודל המצליח של מכבי ת"א, אז אחרי כישלון עם מאמן אחד כבר עושים אחורה פנה וחוזרים להרגלים הישנים?

     

    לסיכום: מה שמאפיין את שש השנים הרעות של המועדון הוא פאניקה. הדבר החיובי היחידי בתקופה הזו זה האוהדים, שלא מפקירים את הקבוצה וממשיכים לתמוך ולהגיע בהמוניהם.

     

    גילוי נאות: אני אוהד מכבי חיפה והקבוצה יקרה ללבי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "כרוניקה של פאניקה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים