שתף קטע נבחר

משפטים שהורסים לילדים את ארוחת הערב

לפעמים משפט אחד קטן שהורה אומר יכול להרוס את כל הארוחה. קיבצנו 6 משפטים שכדאי להימנע מהם, גם אם הכוונה שלכם ממש טובה, וחלופות שישפרו את האווירה בקלות

בשיתוף אסם

 

כבר מזה זמן אנחנו משווקים לכם את ארוחת הערב המשפחתית כאחד הפלאים הגדולים לקירוב לבבות, לשיח פתוח, להעצמת הדימוי העצמי, לתזונה בריאה ועוד הרבה דברים נפלאים שאפשר להשיג בעבור ישיבה משותפת באמצע השבוע.

 

אם ניסיתם וזה לא עבד לכם, לא הצלחתם עדיין לגלות מה סוד הקסם שאנחנו מקדמים או לחילופין תהיתם "למה אצלינו זה לא עובד" איגדנו מספר משפטים נפוצים שנאמרים בהיסח דעת סביב השולחן והם בגדר "הורסי המסיבה" של הארוחה המשפחתית:

 

"אני סופרת עד שלוש אם אתם לא מתישבים"

זהו? זאת ההזמנה שלכם? כן, אני מבינה שקראתם להם עשר פעמים והם לא באו אז השתמשתם בטכניקה הכי יעילה (כן יעילה, איומים עובדים מעולה) כדי להביא אותם לשולחן כי מי יודע מה יקרה אחרי שלוש (בינינו, גם אתם לא). לפתוח את הארוחה באיום זו לא חוויה נעימה לאף אחד. יכול להיות שתנצחו במערכה הזאת והם אכן יגיעו לשולחן, אבל אל תטעו. הם יזכרו לכם את זה אחר כך באכילה, בצחצוח השיניים ובכל הזדמנות כי אף אחד לא אוהב להיות 'המוכנע'.

 

מה לעשות? במקום איום עשו עבודת הכנה מראש שמבססת ודאות וכבוד. הם שותפים להצלחת הארוחה וככאלה מגיע להם לדעת מה התוכניות, מי ישב ליד השולחן, למה זה חשוב שנשב יחד, מה הם יכולים לתרום להצלחת הארוחה לתת להם לבחור את העשיה בהכנות ולסכם שתכינו אותם מספיק זמן לפני כדי שיוכלו לסיים את מה שהם עושים ולהגיע בזמן.

שתפו את הילדים בהכנות לארוחה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
שתפו את הילדים בהכנות לארוחה(צילום: shutterstock)
 

"קחי עוד שני ביסים מהפשטידה ועוד שתי חתיכות פלפל"

הגעתם לשלב המשא ומתן. עכשיו הילדים יודעים שאפשר להתמקח על אוכל. חלק ניכר מהשיחה סביב השולחן תעסוק בכמה אוכלים מכל דבר. שיחה שמיצרת המון תשומת לב שלילית מצידם ומתישה עבורכם. יצרתם תו מחיר לפעולה שיעלה עם הזמן עבור משהו שהייתם יכולים לקבל בחינם.

 

מה לעשות? שבו, תניחו על השולחן את האוכל הרצוי, דברו, תהנו ותאכלו. 

 

"כמה שאתה קשה"

משפט שנשמע לא פעם אחרי מלחמת התשה בה צד אחד מסרב לכל הצעת אוכל (להלן: הילד) והצד השני מפציר בו (להלן: ההורה). מזל טוב, הילד שלכם זכה עכשיו רשמית במעמד חשוב בבית. הוא "הקשה". הוא טוב במשהו. אל תזלזלו בחשיבות המעמד הזה בעיניו. עיצרו רגע ונסו לתאר במילה אחת כל אחד מהילדים שלכם. אני בטוחה שהיו עולים שמות תואר ממצים: "היא עקשנית", "הוא ילד טוב", "הוא השובב". לתיוגים האלו יש חשיבות מאד גדולה בילדות משום שהם עונים על השאלה של כל ילד מה ה-super-power שלו ומבדלים אותם משאר האחים אל מול ההורים. ההורים הם המראה. ילד 'קשה' לא יוותר כל כך בקלות ולא ישתף פעולה סביב השולחן כי הוא חייב להצדיק את כוחו.

 

מה לעשות? תעזרו לו להרגיש מיוחד גם אם הוא לא 'קשה'. תציבו מולו מראה אחרת שמאמינה בכוח שלו להיות גמיש ותגידו אמירה מעצימה כמו: "אנחנו סומכים עליך. אתה יודע אם אתה רעב ואתה יודע לנסות דברים".

 

"היום ראיתי במשוב שקיבלת 55 באנגלית"

השולחן הוא לא זמן חינוך. אם תביאו נושאים כמו "מטלות הבית", "שעת חזרה מבילוי" ו"ציונים" לשולחן סביר להניח שמהר מאד תמצאו את עצמכם אוכלים לבד.

 

מה לעשות? דברו על דברים אחרים ושתפו אותם בחוויות מהיום שלכם.

 

לכתבות נוספות בנושא - היכנסו ל"שולחן משפחתי"

 

"תגמור מהצלחת/אני רוצה לראות צלחת נקייה"

אחת המשימות שלנו כהורים היא להיות מדריכים של הילדים שלנו בשבילי החיים. לשקף, לחשוף לעורר סקרנות ולאתגר באופן מותאם לגילם. לעזור להם לחזק את המצפן הפנימי זה שמלווה אותם בנאמנות, מכיר להם את הגבולות שלהם כשהם יודעים שאנחנו, ההורים, מלווים וסומכים. העניין הוא שכשאנחנו מכניסים 'רעשים' כמו משא ומתן, ויכוחים ומאבקי כוח אנחנו מרחיקים אותם מעצמם. כך גם עם אוכל. אנחנו רוצים ללמד ילדים שיאכלו עד שהם מרגישים מלאים ולא עד שהצלחת תהיה נקיה. שידעו לכבד את ההרגשה של שובע (משהו שגם אנחנו לא תמיד עושים).

 

מה לעשות? אם הם לא אוכלים מספיק, אפשר לעודד לאכול עוד קצת אבל לא בדרך שנתפסת כמאבק, כשהמסר הוא שלא צריך לאכול הכל.

 

"אם אתה לא אוכל את הירקות אתה לא מקבל קינוח"

אוכל הוא לא פרס ולא עונש. ברגע שקינוח הופך להיות מטרת העל של הארוחה אנחנו בעצם אומרים בדרך הפוכה שכדי לאכול את הדבר ה'טעים' צריך לאכול קודם את הדברים ה'מגעילים'.

 

מה לעשות? תעזרו בהסבר מכבד הגיוני שחל על כולם - "אנחנו צריכים לאכול קודם דברים בריאים/מזינים כדי שהגוף יתחזק. הבטן שלך תגיד לך כשאתה מלא". ואגב גם תותים, ענבים, אבטיח יכולים לבוא בסל של קינוח. זה לגמרי תלוי בתודעה שלנו כי הרי בסופו של דבר מי חושף אותם לעולם של קינוחים?

 

סיגל קפלן היא היא מדריכת הורים מטעם צוות חיים בריאים של אסם

 

פעילות "שולחן משפחתי" מקדמת את ה"ביחד המשפחתי", בין אם בארוחות ערב משותפות או בפעילויות משפחתיות, במטרה לתת כלים ליצירת חוויות מהנות ובעלות ערכים.

 

בשיתוף אסם



 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
אוכל הוא לא פרס ולא עונש
צילום: shutterstock
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים