שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות

    תחזית לא אופטימית בנוגע למינסוטה

    עושים ZOOM IN על הטימברוולבס, ומאחלים לעומרי כספי הצלחה מכל הלב, ובעיקר שהנבואות שלי לא יתגשמו

    בכל פעם שאני חושב על מינסוטה, קופץ לי בראש המשפט "הניתוח הצליח אבל החולה מת" - מה ולמה לא עובד, איזה תסריט רכבות לפנינו, האם המצב הלא מעודד זמני והרכבת עוד תעלה בחזרה על הפסים, או שהוולבס ימשיכו להיות תחנת רכבת בדרכם של כל הגדולים שעוברים שם אל הקבוצות הגדולות שהם חולמים להיות חלק מהן ביום מן הימים. אבל אצל כל הכוכבים שלהם, הפרק הראשון של החלום מתחיל בטרייד.

     

    כי בסה"ב הקבוצה בנויה נכון והמאמן טום ת'יבודו נחשב לאחד מהגדולים כיום בליגה, עם חלק נכבד מהתהילה של האליפות ההיא בבוסטון, שבה היה עוזר המאמן הראשי ולכן חולק עם דוק ריברס את הקרדיט על אחת הקבוצות הטובות והשלמות ביותר שנראו בעשור האחרון. ואז הוא הלך לשיקגו ובנה קונטנדר גם שם, עם רוז ודנג ונואה ובוזר ועוד כמה. ממש חלום של מאמן, ע"פ "המום"חים, אבל סיוט בשביל השוואו.

     

    טום ת'יבודו (צילום: AP) (צילום: AP)
    טום ת'יבודו(צילום: AP)

     

    למה? כי ישנן כיום שתי אסכולות על בניית קונטנדר. האחת, לשמור על הכוכבים ולתת להם לנוח, כי העיקר הבריאות ואת האליפות לא לוקחת הקבוצה הכי מוכשרת אלא זו שהכי עמוקה וכשירה במאני טיים, בישורת האחרונה. השנייה, הכל או לא כלום, לתת 100% בכל משחק בעונה הסדירה, להתברג גבוה בדירוג הפלייאוף, לקבל יריבות נוחות בשלבים הראשונים וביתיות בשלבים המכריעים.

     

    למה זה לא עובד? כי העונה ארוכה מדי והשמיכה קצרה מדי, כי אין כיום סגלים עמוקים ומוכשרים כמו לפני עשרים-שלושים שנה כאשר היו רק 27-23 קבוצות. למשל, ג'ורדן היה יוצא לנוח והמחליפים שלו היו עושים את המהפך בהיעדרו כי הם היו מספיק מוכשרים לכך, ולמשל, קווין מקהייל היה חלק מהקו הקדמי הטוב בתולדות המשחק, אבל שיחק לעתים כמחליף שנותן שיאי מועדון (מעל 50 נק' כאמור, לשחקן ספסל...), אבל בעיקר בגלל שלכל הקבוצות היה סגל של 15 שחקנים, עומק של 3 שחקנים על כל עמדה, אז לא סוף העולם אם מישהו נפצע.

     

    וגם, קצת בגלל בוסטון ההיא, שבה כולם זוכרים את הטריו ואת רונדו, ושוכחים שהייתה שם קבוצה גם לפני שגארנט ואלן הגיעו לשם. שוכחים את פרקינס, ביג בייבי דייויס, ליאון פואו, סאם קאסל, טוני אלן, אדי האוס, ג'יימס פוזי. ושוכחים את הריצות המטורפות להשגת הביתיות בפלייאוף בשנים שאחרי האליפות ההיא, איך הם רצו ל-19 ניצחונות רצופים ונעצרו רק כאשר גארנט נפצע. שוכחים את חוק הג'ונגל המפורסם של ההנהלה: "נפצעת? עוף לי מהעיניים, אני אין לי זמן לשקם קריירות, אני עסוק בלקחת אליפויות...". החוק לא הופעל על גארנט, כי היה סעיף בחוזה שלו שהוא לא חייב להסכים לטרייד. אבל לליאון פואו לא היה סעיף כזה. אחריו עפו גם פרקינס, דייויס ואפילו ריי אלן. סעיף ריי אלן כואב במיוחד, כי הוא הלך למיאמי ולקח שם עוד אליפות עם לברון, והיה יותר מבורג חשוב, כאשר הכדור הכי חשוב של עונת האליפות השנייה הלך לאלן, שקבר שלשה והציל עונה שלמה. איך זורקים כזה שחקן? והאם אמנם אייברי ברדלי בחמישייה שווה לאבד את ריי אלן?

     

    ובאותו הזמן, ת'יבודו כבר הלך לשיקגו והרים את רוז לדרגת MVP. זוכרים למה? "כי שיקגו הצליחה לקחת את הביתיות בפלייאוף... למרות הפציעות של כמעט כל שחקני המפתח", מה שהעיד על כך שרוז הסתדר בלעדיהם, אז מגיע לו. שנה אחרי, רוז בעצמו נפצע, והם שמרו על הביתיות בפלייאוף. אמרתי כבדיחה מרירה שהיו צריכים לתת את תואר ה-MVP ללואול דנג, שהיה השחקן המוביל בבולס באותה עונה. צחקו עילי שלואול דנג לא ממש מזכיר מועמד לתואר האישי הנכסף. עניתי, "ורוז כן?"

     

    דרק רוז בשיקגו (צילום: AP) (צילום: AP)
    דרק רוז בשיקגו(צילום: AP)

     

    הבדיחה הזו עלתה לשיקגו ביוקר. כמה ביוקר? הקבוצה התפרקה בלי לממש את הפוטנציאל שכולם טענו שיש לה. "המום"חים התמוגגו, כולל מקבלי ההחלטות בהנהלת הליגה, ורק השוואו אמר שהמלך עירום... ואם יש מישהו שהאסימון עוד לא נפל אצלו, דוק ריברס כיום מאמן את הקליפרס, ובכל עונה מהאחרונות הם מגיעים לישורת האחרונה עם פציעות עומס של רוב שחקני המפתח ומתרסקים.

     

    הלחץ להצליח מטורף. גריפין מסתכסך עם כולם (כולל האפסנאי...) במשחקי עונה סדירה שאמורים להיות ההצגה הכי טובה בעיר, לא מלחמת עולם, אבל הוא לעיתים נדירות מגיע בכלל לשחק בפלייאוף, אז קצת מתבלבל ולא יודע מתי צריך לתת פוש קדימה. אם העונה הסדירה זה המקסימום שהוא מצליח להוציא מעצמו, ואם הוא לא ייתן שם את הפריים טיים שלו, מתי כן? הוא רוצה להראות מה הוא יכול, כמו כל ספורטאי, באירוע הכי גדול שהוא יכול לשאוף להשתתף בו. אם היו מציעים לכם מחר חוזה לשחק עשרה ימים בקבוצת NBA, לא הייתם נותנים הכל באותם עשרה ימים? הייתם "שומרים כוחות לפלייאוף"? ובכן, גריפין לא אחד מקוראיי הנאמנים (וחבל), אלא צריך לעשות סדרי עדיפויות. ע"פ התרשמותי, לא הולך לו.

     

    כל זה ועוד לא אמרתי מילה על מינסוטה. ובכן. זאק לאבין כבר גמר את העונה, וניקולה פקוביץ'? עוד לא התחיל אותה. נו טוף, זה רק שניים מהחמישייה של ת'יבודו. 3 כשירים בשלב זה של העונה זו התקדמות מבחינתו, אולי הוא למד לקח? לא אם מוסיפים לרשימה את נמניה בייליצה. וזאת עוד רק ההתחלה. ת'יבודו יריץ אותם עד שייפלו מהרגליים. עד עכשיו זה עוד לא קרה? חלקית זה כבר קורה מול עינינו המשתאות. "המום"חים יאמרו שקארמה איז אה ביץ', ואיזה חוסר מזל, גם לת'יבודו וגם לדוק ריברס. בגלל זה הם "המום"חים ואני השוואו.

     

    בקצרה על וויגינס. היה אמור להיות היורש של לברון, הגיע לליגה בקול ענות תרועה, עונה ראשונה חלומית, ומאז, גרף ההתקדמות שלו איטי מאוד. לזכותו ייאמר שהוא אינו נוטה להיפצע ובשלושת עונותיו כמעט לא החמיץ משחק, אבל הריבאונדים שלו לדקה בנסיגה, כנ"ל האסיסטים, האחוזים מהשדה ומהקו לא מתרוממים, וכמות הנק' לדקה נשארת ברמה שמספיקה לרוקי השנה, אבל לא לשחקן עונה שלישית בדרך לתהילה. אז לסיכום, בהחלט יש גרף התקדמות, אבל איטי להחריד. הוא אמנם רק בן 22, אבל גם לברון הגיע לליגה מהתיכון ובעונתו השלישית הוביל את הקאבס לגמר כללי, בלי קארל-אנתוני טאונס לצידו, אז ההשוואות ללברון לא מחמיאות לוויגינס, בלשון המעטה.

     

    במיוחד זה בולט כי לצידו משחק טאונס, צעיר ממנו בשנה ועם פחות ותק, ועולה עליו בכל פרמטר, כולל כמה כואבים במיוחד, נקודה לדקה, אחוזים מכל הטווחים, יותר אסיסטים ופי שלושה ריבאונדים וחסימות, למרות שמשחק (קצת) פחות דקות. וויגינס הגיע לליגה כגארד ומשחק כיום סמול פורוורד, אבל הוא לא נותן מספרים של סופרסטאר, לפחות בינתיים.

     

    אז זו לא בדיוק "קבוצה חלומית, מפוצצת בכישרון". יותר נכון יהיה לומר שזו קבוצת הליווי של טאונס, בדרכו לתהילה, וכפי הנראה, גם לתחנת הרכבת, ועוד כמה גארד-פורוורדים שהם בעיקר אוברייטד, ומאמן שיוציא להם את המיץ, ולא במובן החיובי

     

    איחולי הצלחה לכספי שלנו, מקווה בשבילו שהתחזיות שלי לא יתגשמו, ובעיקר שלא יפגעו בעומרי. טאונס משחק סנטר, אבל בעצם הוא פורוורד-סנטר. גורגי ג'נג לא פאוור דומיננטי וכספי יכול לקחת ממנו דקות, או להיות הסופר סאב שזה התפקיד הכי מוצלח שלו עד כה ב-NBA. כספי לא מצליח כאשר נדרש לעלות בחמישייה ועליו לקבל את רוע הגזרה שזאת תקרת הזכוכית שלו. הבעיה היא שגם קול אולדריץ' בא לשם עם נתונים דומים, חוץ מזה שבשנה שעברה הוא החליף את גריפין בקליפרס בהצלחה שכספי עוד לא זכה לה, ואילו בוולבס, אולדריץ' די נעלם. מקוה מכל הלב שלכספי לא מצפה עתיד דומה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מתוך טוויטר
    עומרי כספי
    צילום: מתוך טוויטר
    מומלצים